דרך ישרה כתב:אני מסתפק הרבה שנים מהי הדרך הראויה בקבלת היסורין, מצד אחד רואים אנשים שכ"כ שמחים ביסורים, אך יש לשאול ע"ז שני שאלות, א', אולי ה' נותן את זה בתור עונש, ורוצה שהאדם יכנע וירגיש כעבד שזרק לו רבו כוס בפניו, ואילו האדם הזה נשאר שמח ולא מתפעל מזה כפי שאדם אמור להתפעל מעונש. ב', ראיתי באחד המפרשים הכותב שמדת הכפרה מהיסורים הוא לפום צערא, ונמצא שאילו ניתנו לאדם הזה היסורים לכפרה, הרי כיון שהוא שמח ואינו מתפעל מזה, יגבר סאת יסוריו עוד ועוד, כדי למלאות מדת הצער הראויה לו. מצד שני, אולי זה באמת יסורים של אהבה ויש לו לשמוח בהם, ועוד, דספרי המוסר והחסידות אכן מעודדים להיות שמח ביסורים.
אז מהי הדרך הנכונה?
שני אסמכתאות לשאלתי הנ"ל:
בפסחים נד: כתוב שבעה דברים מכוסים מבני אדם, שניים מהם הם 'יום הנחמה', ו'עומק הדין', להלן פירושו של ה'בניהו' לזה, הנוגע לענינינו הנ"ל:
ויום הנחמה. כתב הבן יהוידע (ד"ה שבעה) טעם שנתכסה מבני אדם, שאם ידע מתי תבוא ישועתו, הרי שכבר קודם בוא הישועה תהיה לו שמחה בלבו, ואז יקל עליו מן הצער שגזר עליו ה' לצורך כפרתו, ומאחר שהקב"ה קצב לו מידת צער שתספיק לכפרתו, א"כ כיון שצערו פחת יגרע הדבר ממה שנדרש לו לכפרתו, ולא תהיה כפרתו שלימה. ומאידך, אם ישמע שישועתו תבוא רק בעוד זמן רב, יכבד עליו צערו כפל כפליים, ועל כן העלם הדבר טוב לקיום העולם.
ועומק הדין. כ' בבניהו (ד"ה ויום הנחמה וד"ה ויש אומרים (בשם בנו ר' יעקב)) שעומק הדין הם יסורים הנראים לעין שהם דין, ואין אדם יכול לצייר בשכלו את העומק שלהם לדעת אם הם אכן דין ופורענות או שהם סיבה לטובה גדולה. אם עבור מה שעשה בהיותו עתה בעוה"ז, או מה שעשה בגלגול קודם, או בשביל להגן על הדור.