פורום אוצר החכמה

בספרי המוסר מרבים לעורר על התחום של 'בין אדם לחבירו' שהוא חשוב לא פחות מהתחום של 'בין אדם למקום', ובמלים פשוטות שכמו שמחמירים בעניני איסור והיתר צריך להקפיד גם בעניני חושן משפט.

סיבת אזהרה זו היא מפני שיש טבע נפוץ לחלק בין הדברים, ולהחמיר יותר באיסור והיתר מאשר בעניני ממונות, ולכן יתכן שחשיד אממונא אבל לא חשיד אשבועתא כו' (ובדורנו יתכן לעתים שיהיה גם הפוך, שיחמירו יותר בבאל"ח). ולכן צריך להזהיר שהאמת אינה כן אלא הכל רצון ה' באותה מדה כו'.

שאלתי היא, האם מצד האמת - לא מצד הטבע האנושי הנ"ל, אלא אליבא דתורת אמת - יש מקום לחלק בין עניני 'בין אדם למקום' לעניני 'בין אדם לחבירו', ולאו דוקא שתחום אחד גדול וחשוב יותר מהתחום השני, אלא שיש מעלה ספציפית בזה ויש מעלה ספציפית בזה וכיו"ב, וכגון שלענין פלוני יש סגולה דוקא בלימוד או"ה ולענין אחר יש סגולה דוקא בלימוד חו"מ.

אשמח לכל מובאה ומקור וסברא.

משנה בבא בתרא י, ח:

אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים, יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן, שהן כמעיין הנובע.

אולי בנותן טעם להביא את דברי הרא"ש הידועים בריש פאה:
ומסיק מהך קרא אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב וע"ז נאמר כי פרי מעלליהם יאכלו כי הקדוש ברוך הוא חפץ יותר במצות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצות שבין אדם לקונו

זכורני מה'שם משמואל' זי"ע.
שמהי מעלת לימוד חו"מ, הרי תורתינו כולה אמת?
אלא שבירור טוב ורע באיסור והיתר, אין כל חדש או קושי. זה בירור אמיתי של האסור [הרע] והמותר [הטוב].
מאידך, בלימוד החו"מ והדיינות, קושי הבירור הוא שבעתיים, שהרי יש לבחור בין ב' טובים.
כלומר, התערובת היא של ממון היתר, ובזה יש לפסוק מי הצודק.

אגב, מנסיון בלימוד הן יו"ד והן חו"מ [יאריך ה' עלי בטוב, אכי"ר].
בדרך צחות אציין, שלימוד היו"ד והאו"ח מלמדך איך 'לחיות' כיהודי. והחו"מ איך 'לריב' כיהודי.

העירני ח"א מדבר חידוש בספר 'מאמרי אדמו"ר האמצעי' על דברים, חלק א עמ' קח.

מדבר שם על הפסוק הידוע "ציון במשפט תפדה", שבדרך כלל מבארים ש"משפט" הכוונה ללימוד התורה בכלל.

אמנם שם מפרש שיש מעלה דוקא ב"משפט דדיני ממונות, כמו הלכות נזיקין",

ומפרש הטעם:

"שהרע עצמו המזיק נהפך לטוב, כשנשפט לחיוב לשלם לניזק. וכהאי גוונא בכל דיני ממונות בתובע ונתבע, שהעשוק ניצל מעושקו והעושק נתתקן בתיקון גמור, כשהוא ציית לדין להשיב את הגזילה שבידו כו'.

מה שאין כן שאר דיני התורה, כמו הלכות טומאה וטהרה, אין הטמא נעשה טהור ואין הפסול נעשה כשר כו', רק שנעשה הבדלה בלבד ביניהם כו'". עכ"ל.