מעשה הסופר שאיבד עצמו לדעת

[חד ברנש]

דברי הרב תוכן נאמרו כנגד התופעה בכללותה ולאו דווקא בנוגע לסיפור עם חיים ולדר (לא הבנתי מדוע מפחדים לכתוב את שמו המפורש? זה מחלה?)
ונראה לי שהמגיבים דלעיל פספסו את זה בסערת הוויכוח.

[תוכן]

1. דווקא בציבור שלנו שיש צניעות אז אשה לא תקום בבוקר ותבדה בדיות או תנפח סיפורים ואדרבא יש לנו להאמינה טפי מנשי דעלמא.

באותה מידה, דווקא בציבור שלנו שיש צניעות אז גבר לא יקום בבוקר ויעבור עבירות, ואדרבה יש לנו להאמין לגברים טפי מגברים דעלמא.

2. בלי להיכנס לפילוסופיה של מערכת משפט ציטוט דברי הרמב''ם הוא קצת מטעה אפשר גם לצטט את דברי הרמב''ם שבכמה מקומות מדבר על הסמכות לחרוג משורת הדין במקום שהשעה צריכה לכך ובמערכת משפט רגילה זה לא קיים.

כבר רמזתי לדברי הפוסקים האלו במה שכתבתי:

כמובן, שהגישה התורנית צריכה לקחת בחשבון תיקון הדור ושמירה על החלשים וכיוצא,

מה שאמרת שבמערכת המשפט הרגילה גורם ההרתעה לא קיימת, אין דבריך צודקים.

בנוגע לחלק השני הרבה אישי ציבור במגזר הכללי שסרחו יודעים לקחת אחריות או לפחות להתמודד עכ''פ לפי סולם הערכים שלהם למרות הקמפיינים שעושים נגד האישים הללו ואצלנו לא מכיר אדם שנתפרסם עליו דברים והודה ובקש סליחה בפרהסיא.

כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?

3. הצדק אתך, אבל גם אתה מבין שאין בידינו לנהל לאחרים את רגשותיהם ותחושותיהם.

אם הציבור החרדי בהמוניו לא ישתף פעולה עם חגיגת הקורבנות הזאת, זה יעזור לאחרות לנהל את רגשותיהם ותחושותיהם בצורה בריאה יותר.

[פנת יקרת]

אולי אין הדמיון מדויק, אבל באיזה שהוא מקום ניתן למתוח קו חזק של דמיון בין 'מכחישי חיים ולדר' (שר"י) שלא מתבלבלים מן העובדות, לבין 'מכחישי הקורונה' שבימינו שלא יעזור כלום לאף אחד, הם בשלהם שהכול 'קונספירציה' ושלא יבלבלו להם בשכל... הם יודעים וכל האחרים לא... משהו כנראה בקופסת הגנום שלהם.. (לא מדבר על בעלי אינטרסים ש'כבודם במקומם מונח' ו'זכותם תגן עליהם'...].

[דניאל26]

זה נקרא 'לעצום את העיניים' ו'לבלבל את הראש'. ברוך הבא ל-ל-ל-ה ל-נ-ד (ארץ הדמיונות הקסומים).
שאלה אחת לי אליך: אתה מוכן לשבת למעלה 'במחיצה אחת' עם האיש העונה לשם 'חיים ולדר'? אם כן, אז בבקשה...

כנראה שאלה המגוננים על ח"ו יש להם איזה קטע אישי... פגעו להם ב'גיבור הילדות' הנערץ שלהם, בח' ו' 'שלהם'... 'רחמונעס' עליהם. יש בית דין, יש הרב סילמן, יש עדויות מכאן ועד אמריקה (לא באינטרנט הטמא חלילה, שהם מגיבים בו כעת ממש...), אבל כל זה אינו נוגע להם... האמינו או לא, אלה האנשים המסוכנים ביותר בתוכנו... בזכותם עשה האיש את מעשיו במחשך, ובחסותם ובחסות צדקותם המעושה (והמאוסה) ימשיכו חלילה הבאים בתור אחריו...

אני חושב שהרב תוכן לא התכוון ספציפית לפרשת ח"ו אלא להלך הרוח שמתעורר כתוצאה מכך.
ללא קשר אליו, אי אפשר להתכחש לעובדה שיש המון האשמות שווא, ולהאמין לכל עדות של נפגע מבלי לברר לעומק לא פותרת את הבעיה אלא מזיזה את המחוגה לכיוון השני.
שוב, בלי קשר לח"ו.

[עליך עיננו]

דברי הרב תוכן נאמרו כנגד התופעה בכללותה ולאו דווקא בנוגע לסיפור עם חיים ולדר (לא הבנתי מדוע מפחדים לכתוב את שמו המפורש? זה מחלה?)
ונראה לי שהמגיבים דלעיל פספסו את זה בסערת הוויכוח.

בדיוק וכמו שכתבתי לעיל יש פה איזה מין סתימת פיות מכמה מגיבים שפשוט לא נותנים להשמיע דעה אחרת מהם..
כל מי שכותב כאן לא לרוחם אז הוא מגן על חיים ולדד?
יש דעות שונות איך להתעסק בדברים האלו והרבה נוקטים עדין בשיטה שלא לפרסם ברבים לפני שמבררים היטב את השמועות כי לפעמים הנזק גדול יותר מהתועלת.

[פנת יקרת]

כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?

"לסדר הדברים בשקט"...
לא מבין, האדם התאבד דווקא 'בקול', ואתה רוצה לסדר הדברים בשקט??... הוא השאיר מכתב זוועתי, ואתה רוצה להתעלם מכל רעשי הרקע?!! ומה עם 'רצון המנוח (=זצ"ל)??

[תוכן]

אולי אין הדמיון מדויק, אבל באיזה שהוא מקום ניתן למתוח קו חזק של דמיון בין 'מכחישי חיים ולדר' (שר"י) שלא מתבלבלים מן העובדות, לבין 'מכחישי הקורונה' שבימינו שלא יעזור כלום לאף אחד, הם בשלהם שהכול 'קונספירציה' ושלא יבלבלו להם בשכל... הם יודעים וכל האחרים לא... משהו כנראה בקופסת הגנום שלהם.. (לא מדבר על בעלי אינטרסים ש'כבודם במקומם מונח' ו'זכותם תגן עליהם'...].

אולי אני מכחיש קורונה אולי לא. בכל אופן, אין פה שום דמיון. אין כאן שום הגנה על חיים ולדר, יש פה כמה אימרות פשוטות. שא', מעבר לזה שהוא כנראה חטא והחטיא, לא ידוע לנו שום דבר ברור, ולפי מה שהתפרסם לא גבו עדות מסודרת בענין, אלא הכל נעשה בעד מפי עד, ובאווירת לינץ'. זה לא נאמר כדי להגן עליו, יכול להיות שעשה הכל בכל מכל כל מה שייחסו אליו ואף יותר, אין לי מושג. הטענה היא, שגם במקרה של אדם מושחת לגמרי, יש סדר דין, וכשלא מתנהל סדר דין כולנו, כולל כולנו, יוצאים מופסדים.

אימרה שניה, שגם במקרה שגבו עדות מסודרת והכל ברור שמדובר בפושע ומושחת, עדיין הגישה החרדית לפשע מזעזע זה, הוא שונה לגמרי מהגישה הרחובית החרדקית. וזה בלי למעט כי הוא זה בחמלה ובתמיכה שאנו מושיטים לנפגעים ולנפגעות.

[תוכן]

כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?

"לסדר הדברים בשקט"...
לא מבין, האדם התאבד דווקא 'בקול', ואתה רוצה לסדר הדברים בשקט??... הוא השאיר מכתב זוועתי, ואתה רוצה להתעלם מכל רעשי הרקע?!! ומה עם 'רצון המנוח (=זצ"ל)??

אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.

[הפצת המעיינות]

ראובן לא הבין את דברי שמעון או בגלל חסר בהבנתו של ראובן או בגלל חסר בהסברתו של שמעון

[גימפעל]

לא ידוע לי שאני עומד למשפט ועלי להביא הוכחות.
מספיק לי שאני יודע שאני מפרסם את דברי לא לפני התייעצויות תכופות.
לא מאמין? אל תאמין. מי שמכיר אותי הרי מאמין לי, ומי שלא מכיר אותי, מה אכפת לי....
כנ"ל גם יתד נאמן.
מי שמנוי שם, יודע שהכל נעשה בעצת חכמים, בפרט בנושא כה טעון. בפרט כשהם ידעו שחלק ניכר מהציבור לא יסכים עם הסגנון.
מי שלא מאמין לזה, יכול לקרוא עיתונים אחרים (הארץ, למשל....).
לגופו של ענין, כפי שכבר כתבתי כאן בתחילת הפרשה, כל הנושאים שיכולים להעלות על השולחן, יועלו. אלו שיצטרכו להעלות מתחת השולחן- יועלו שם.
מתי?
לא ברגע שמתחשק לך בדווקא. יש שיקולים לכל דבר. זעם טוקבקיסטי בפאוצה"ח אינו אחד ממערכת השיקולים.
מאחר שבוודאי אינך מנוי יתד, ומקבל אותו רק בימי שלישי, ביכולתך לא להכניסו הביתה. בדיוק כמו שאני עושה עם עיתונים אחרים.

הלוואי והיית צודק,
למעשה עיתון הוא עיתון והכותבים שם הם עיתונאים, ולא רבנים וראשי ישיבות, לפעמים הם מביאים גם את דעתם של ראשי הישיבות, ולפעמים גם מתייעצים עם ועדה רוחנית פוליטית.

[גימפעל]

אמת.
התחושה היא עזה בציבור, כאילו יש כאן רצון של פחדנות לטאטא.
מצד שני ברור שעדיף כך במידה מסוימת שלא נזדהם בזוהמא יותר ממה שכבר אנו בה.
נזכרתי היום בגישה של רבני הספרדים אחרי שואת השבתאות, שרואים שהחיד"א ורבי חיים פאלאג'י כתבו המסורת בידם שלפעמים טובה שתיקה כדי שנוכל להמשיך בעבודתינו. מצד שני נראה שח"ו זה המשך החבטות שאנו סופגים של אין סוף קדושי מירון והפיגועים הבלתי פוסקים.

טאטאו את זה מתחת לשטיח, הבעיה שהשטיח הגיע לגובה העיניים.

[גימפעל]

ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!

אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:

1. כשאשה אומרת משהו והשני מכחיש, יש שלחן ערוך. והשלחן ערוך מטפל גם במקרים שמדובר בגברא אלימא או מניפולאטור, ואין כאן המקום להכנס לפרטים. אבל שיהיה כאן הפקעה טוטאלית של סדר הדין, זה הרס התורה והחברה. נניח שהדיינים אין להם את האומץ לעשות את הדרוש, עדיין צריך בית דין של שבעים אחד אם מותר כל אחד לדון דיני נפשות בעצמו.

2. מערכת הערכים המשפטית התורנית שונה לגמרי ממערכת הערכים המשפטית החילונית, וכך ראוי להיות. אחד מהערכים הוא מה שהרמב"ם כותב, שעדיף לנו לזכות אלף פושעים כדי לא להאשים אדם אחד בטעות. גישה זו מנוגדת לגישה התועלתית של בנטהאם, שגורסת שעל מערכת המשפט לעשות הכי הרבה טובה להכי הרבה אנשים. כמובן, שהגישה התורנית צריכה לקחת בחשבון תיקון הדור ושמירה על החלשים וכיוצא, ובכל זאת, השינוי המהותי הזה, ישפיע רבות על איך יטפלו בפגיעות בציבור החרדי לעומת הציבור הכללי. זאת רק דוגמא אחת. דוגמא שניה, החברה החילונית מאמינה שאנשים כאלו אין להם תקוה, ואין מנוס אלא להוקיע אותם מתוך החברה, בעוד שאנו מאמינים כי לא ידח ממנו נדח, ושערי תשובה לעולם לא ננעלו, ואפילו אלו שנאמר בהם אין מספיקים בידם לעשות תשובה, עדיין בהתאמצות ובתחנונים אפשר להם לתקן. כמובן, כל מקרה לגופו. ועדיין מדובר בהבדל מהותי. כשאנו שומעים שבית דין כך וכך טיפל במקרה כך וכך באופן שלא מתקבל על דעת החרדקים, צריך לדעת שבמקרים רבים מדובר במערכת ערכים שונה, ואין צריך להתפעל מהם ומהמוניהם.

3. העולם הזה מלא בצער וסבל. יש אנשים שנולדו בעלי מומים ממומים שונים, רח"ל, יש פיגועים שמשאירים גופות מרוסקים רח"ל, יש מחלות קשות ומרות שלא נדע. כולנו רוצים מאד מאד לעזור לאנשים האלו, ואיך אנחנו עוזרים להם, על ידי שאנו מקשיבים, ואם אפשר גם מעודדים אותם ומרימים את רוחם, אומרים להם שבע"ה יחלימו מהמחלה, יש רופא בשם זה וזה שיש לו טיפול שממש מועיל, שיראו בקרוב שזה יותר טוב ממה שהם חושבים ועוד דיבורים כיוצא באלו. אבל בכל הנוגע לפגיעות בתחום זה היחס שהתקבל הוא שאנו חייבים להודות שהמצב הוא נורא ואיום, וזה ממש פגיעה זוועתית וכיוצא. נכון, שתגובה זו עוזרת לנו לחשוב שאנחנו ממש אבירי הצדק והמוסר, אבל איך אפשר לעזור לאנשים עם דיבורים כאלו? ועוד יותר מזה, יש מחקרים שמראים שככל שמתייחסים לפיגועים אלו בצורה קלה יותר, כך הפגיעה קלה יותר. בסופו של דבר מדובר בפגיעה נפשית ולא פיזית, ואיך שהאדם מתמודד תלוי לגמרי בגישה שלו. אם לא עושים מזה עסק, אז הוא עצמו יעשה מזה פחות עסק. ואני אומר עוד, אלו שעומדים לצידם של הילדים כביכול, הזיקו הרבה הרבה יותר מכל מתעלל. אלו שמגינים על הילדים שיגעו כל כך את הציבור, עד שיש מאות ילדים שההורים והמטפלים טמטמו להם את הראש שהתעללו בהם, ועל ידי שטויות והזיות אלו גרמו לילדים אלו המון סבל ונזק. אז אם נקח את כל המתעללים מצד אחד, וכל אלו שמגינים על הילדים מצד שני, נגלה שאלו שמגינים על הילדים הזיקו להרבה יותר ילדים מאשר המתעללים. כנ"ל לגבי הפגיעה בנשים, אנו רוצים מכל הלב לעזור לנשים אלו ולהגן עליהם, ושירגישו טוב עם עצמם ויחלימו. אבל אלו שמגינים עליהם בקיצוניות, רק מזיקים לנשים אלו, משחיתים את הנפש שלהם, הורסים את האימון שלהם בגברים, מעצימים את תחושת הפגיעה שלהם, וכך לא מאפשרים להן להחלים.

ודי בזה לעת עתה.

האם יש לך ניסיון בטיפול ותמיכה בנפגעים ?
בינתיים כל המומחים (כהגדרת הגרי"ג) טוענים אחרת ממך.

[גימפעל]

אני לא יודע מה קרה בבית דין שם. אם הבנתי נכון, לא שמעו מפי הנפגעים עצמם אלא עד מפי עד. במקרים כאלו הגוזמאות וההמצאות אין להם סוף. לא יודע מה שמעו בב"ד של רנ"ק, על פגיעה? על חטא? יש מישהו שיש לו מעשה בית דין מסודר? די לי בזה, שהבן אדם פסול מכל וכל, שחטא והחטיא ושאיבד עצמו לדעת. יותר מזה איני יודע, וגם לא צריך לדעת.

אני רוצה להיות ברור, אין אני מגין כי הוא זה על הבן אדם, אבל טוען רק שיש מעטים מאד שיודעים, וכל השאר זה השערות מבוססות יותר ומבוססות פחות, ולבסס את כל השיח בנושא על השערות, אין טעם.

גם ידיעות אלו אתה כותב משמיעה או קריאה בתקשורת, אז למה אתה מאמין לשמועות אלו יותר משמועות אחרות ?

[בריה נמוכה]

ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!

אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:
.

תמיד יש אנשים ששייכים לקבוצת רפואה האלטנטיבית ונגד הרפואה המדעית
והנה גם בנושא לראשונה אני שומע על שיטה אלטרנטיבית למוגנות
שצריך תמיד להאמין לגבר אפי' אם הוא כמובן מכחיש
שאלה שעוסקים במוגנות הם אלה שמזיקים לילדים פגועים ועוד פנינים כעין זה
ושנית כל מה שאתה כותב שיש ספק וכדומה זה טוב אם יש מתלונן אחד או שתים אך במקרה שלנו זה אחרת
וראה בשיחה של דובי וינרוט עם רבינוביץ הפוסט המלא פה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php? ... 48#p447748
כך הוא כותב

שלב הזה, הרמתי גם טלפון לאהרן רבינוביץ. האמת, פעם ראשונה. האמת היא פשוטה, כדי להתנצל בפניו. אחרי הכול, מעולם לא דיברתי איתו ואני עמדתי בלוויה (עוד ידובר) ונכנסתי בו בלשון המעטה.

אמרתי לעצמי, אבל אתה עורך דין. מי כמוך יודע שמבלי לשמוע את הצד השני, אתה אפילו לא יכול להתחיל להכריע. תהיה גבר, תרים טלפון ותשמע.
ואז מגיע ההפתעה הנוספת שלי בסיפור. כי את האמת, אני במקומו כנראה לא הייתי עונה לי. ואני מדבר עם כתב שמהשיחה אתו יצאתי די מופעם כי דבר ראשון הוא אומר לי: דובי, אין לי בליבי עליך. אתה הספדת חבר! דווקא אני יכול להבין את זה. אני כמובן חולק עליך בגדול וחושב שלא העברת את המסר הנכון. שפספסת את הנקודה הכי חשובה אבל לא ראיתי בזה פגיעה. הסר דאגה מליבך.

ואז מתגלגלת שיחה עם איש שכנראה עשה דוקטורט לקול השברים ומזמין אותי לראות ממצאים שישנו את התמונה כולה ואומר לי: בא תהיה גבר. תראה את החומרים. אני לא רוצה שתאמין לי. אני רוצה שתראה.
איש שאומר לי שמעולם הוא לא יוציא כתבה או תחקיר על אדם שיש נגדו מתלוננת אחת ואולי לא גם לא כמה – אלא רק אם יש כמות גדולה. והשלושה שפורסמו זה חלק מ- 15 שהיה לו ולא הסכימו.

ואני מבין ומפנים שהדבר הכי מסוכן בשלב הזה הוא הטפות על לא לדבר על לשון הרע מהסיבה הפשוטה: הציבור החרדי לא נותן בשלב זה מענה אחר. אין! וממילא, להפחיד בלשון הרע בנושא זה, עלול רק להחמיר את הבעיה.

[איש_ספר]

כמו כולם, אני נסער והמחשבות משוטטות, תועות, מתעתעות, מתעוותות, מקבלות צורות איומות. אין לי משנה סדורה איך וכיצד צריך לפעול, אבל ברור לי מה שברור לאחרים, שא"א להפטיר כדאשתקד, וזה כולל הכל, עם זאת אני מכה על חטא, שמא מתוך תמהון לבב, הבאתי כאן דברים מכוערים המטמאים את הטהורים, שהיה אפשר לוותר עליהם.

יש כאן נושאים נפרדים המתערבים זה עם זה, וכל אחד מהם ראוי לדיון בפנ"ע, והנגזר ממנו לתיקון ובדק בית.

א. קדושת בית ישראל. אם על הרואה סוטה אלמונית ושפלה בקלקולה, קינוי וסתירה עם איש אחד, אמרו כך וכך, מה נגיד כשאנו נחשפים שלא בטובתינו לתועבות שכאלה. א"א ושאר חייבי כריתות. האיש המת לא מעניין אותנו עוד, אלא התגובה של הממסד ופרנסיו שנראית לנו רפה ועמומה מידי, היא שמחלישה אותנו, איש לפי מדרגתו. הידיעה שהיו שידעו ואפשרו לאיש להמשיך לנהוג כאיש ציבור ומחנך, ידיעה שכביכול מבקשת ללמדנו על נורמות הקיימות בחלקים מסוימים של החברה שלנו, אבל אנחנו לעולם לא נרצה לקבל ולהשלים עם זה, חלילה חלילה. במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב, הוא שדבריו הובאו לעיל, ושם נמצא כי בין היתר בחר לומר לפני תלמידיו, צעירים הנדרשים למלחמת היצר יומיומיות, לוחמי האש בנעורת, ולהם הוא מספר שגדול פלוני אמר שניאוף סי נישט גיפרלאך כי כל ספרי השו"ת מלאים מזה. מה המסר שהוא רוצה להעביר להם בזה? זו דרשה בישיבה או בכפר רטרנו? האם זה מחזק אותם במלחמתם ונותן הערכה למאמצם או שמא להיפך? לא יאומן! זו העת לחיזוק גדרי הקדושה בכל המקומות הציבורים, בטח ובטח מקום כמו עיריית בני ברק בו הנבל פעל. ר"ח זייברט ואנשיו תיקנו שם הרבה, אבל עדיין יש מה לשפר כידוע. זו העת לבער למשל את נגע המתועב של מזכירות אישיות. עוד יבוא זמן ולא יאמינו שאנשים בני תורה נהגו כך. שירות לאומי יהרג ואל יעבור, אבל מזכירה אישית, לכתחילה. מדהים ! מרוב דיבורים על הפגיעות בילדים וכו' לא שומעים בכלל דיבורים בעניינים אלו.

ב. הפגיעה בקטינים, זה הנושא המדובר עכשיו. אין לי כרגע. מה להוסיף בו. צריך להשאיר את הסיבות והמניעים של העבריינים לחדר הטיפולים (למקרה שיבואו לקבל טיפול) ולהפסיק להפוך ולהתעסק בהם. במקרים רבים זה מחליש את עוצמת האירוע. המאמץ כולו אמור להיות מופנה איך יוצרים מסגרת טובה ונקיה של דיווח וטיפול נאות. אין לי מה להגיד בענין.

ג. הסיפור של ההתאבדות, גם זה יכול להוציא את האיש הפשוט מדעתו. יקום כאן מישהו ויספר על מאבל"ד שזכה ללויה כזו שחנוהו פני העיר. הפוסקים דוחקים עצמם לאפשר לו קבורה ואבילות, אבל לוויה כזו והספדים כאלה מי ראה ומי שמע. ואח"כ הביטויים על אונס וכו', לא נשמע מעולם יחס סלחני שכזה לאמבעל"ד, אולי בבשמים ראש הנאור והמשכיל. וכאן אתה מוצא ת"ח, המקבלים בסלחנות כזו כמעט בשווין נפש. מדהים ממש. אני מכיר לפחות שני משפחות שאירע להם אסון כזה. שם המאבד/ת היה אדם שחייו היו חושך מתחילה ועד סוף, מחלת נפש מייסרת, בדידות מצמיתה, החיים היו להם למקום של סבל בלתי פוסק, והם האומללים האלה, נקברו בצנעה ובבושה, והנבל הזה, שהקב"ה חנן אותו בכל טוב מכל טוב, עד שמת ממנת יתר, הוא הזוכה ללויה כזו. בושה!

[השיח משתנה כל הזמן, מכתבים חוזרים נשנים מסרים שבים ומשתנים, עד שא"א לעקוב כאן כבר מה משנה ראשונה ומה זזה ממקומה. הקהל כידוע פגוע וסוער מהיחס הסלחני לכל שלושת התועבות גם יחד. לאחרונה אנו עדים להחרפת הנוסח כלפי מעשה ההתאבדות וחומרתו (את חרפת הלוויה וההספדים איש לא ימחה). אולי אני רגיש מידי, אבל יש לי תחושה שזה לא מקרי. הכי קל ונוח להתייחס לזה. העיסוק בשני הנושאים הראשונים, מטיל צל כבד על רבים מבין החיים, מה ידעו, למה שתקו, איך אפשרו וכו'. משא"כ ההתאבדות, אפשר להטיל את כל הקלון על ראשו של המת, זה לא דורש מאתנו דבר ולא מחייב אותנו להשיב על שום שאלה. וה' הוא היודע].

[456456]

כתב לי פלוני באישי:

ידידי הקרוב משמש כדיין ומשמש בפני הדיינים בבי"ד דהגרנ"ק בבני ברק, וכך כתב לי שבוע שעבר,

דיברתי כעת עם הדיין --- ---. אומר שכבר כמה שנים שהוא טיפל באופן אישי בחלק מהסיפורים, הוא 'פחד' לצאת נגדו כי ולדר היה מקושר וחזק כל כך שפחדו לצאת נגדו.
אומר שמישהו שאל אותו ---- אם הוא יכול להגיד ידינו לא שפכה את הדם, השיב שהוא מתבייש שלא יכול להגיד ידינו 'שפכו' את הדם, כי הרב שמואל אליהו יכול להגיד את זה...
אמר לי שכל מי שטיפל בנושאים אלו ידע מזה, ופשוט פחדו ממנו.

viewtopic.php?f=48&t=30982&start=120#p737784
אז כתבתי תביעת דיבה, כעת יש להוסיף שמדובר על אדם שהיה לו אקדח!

ולכן הוא יהרוג בלי להשאיר עקבות?

[456456]

לא ראיתי - וכידוע לא ראינו אינו ראיה - עדיין שהביאו מדברי הגרמ"מ שולזינגר על האיש ועל העיתון שפרסם את ההספד עליו.
מצרף כאן כמה קבצים שברשותי

דברי משמ"ר הלוי כמובן שאינם נוגעים לעניין.
הוא היתה לו בעיה עם המודרניות של האיש ועם הכנסתו את הפסיכולוגיה לצבור החרדי.
על הכנסת הפסיכולוגיה ומודעות לרגשות, חיים ולדר יבורך טובא ויקבל את שכרו, בלי קשר למעשים הרעים שעשה או שלא עשה.
יש נטיה לראות במי שעשה מעשים רעים, את כל מעשיו כרעים ולשפוט אותו לכף חובה בכל העניינים.
צריך להתבגר ולחלק בין החלקים הטובים לחלקים הרעים.

[456456]

בקשו את דברי הרב י. אבר שליט"א
מצו"ב

לא קבלתי ע"ע להגיב לכל מה שמעלים כאן. מה גם שיש לי תחושה (תקוה?) שהכותב בעת ובעונה הזו לא בהכרח עומד מאחורי מה שהוא כתב. אבל בכ"ז משהו מן הצד

112.jpg

22.jpg

כחמץ לשינים וכעשן לעינים. זו שפה של בית המדרש?! התאבדות חמורה כי היא "אלימות מאד קשה"?!
הזכיר לי מה שראיתי לרב אחד שכתב שמעשיו של המנוח ועסקו עם הנשים, הרי זו פגיעה חמורה ב"ערכי המשפחה".

חכם אי"ס (אל) תנוח דעתך, אתה מזהה נכון לענ"ד. כי זה מה שקורה אחרי שנים שנים של התרגלות לאפולוגטיקה מחזירנית-בתשובה מול חילונים, לנסות להסביר את מצוות התורה בעיניים גשמיות.

ג' תפילות ביום - שקט נפשי מהעבודה והלימוד (כך שמעתי משגיח דורש בישיבה חשובה, כאילו התורה היא הדבר היחיד, והתפילות הן כמעין הפסקה. באם אמצא כתוב/מוקלט - אעלה באשכול המתאים)
ניאוף ותועבה - הרס ערכי המשפחה.
התאבדות - אלימות עצמית נוראה.

דִמיָינו שהאפולוגטיקה הזו תישאר בסמינריונים בבתי המלון. בסופו של דבר היא זולגת אל מחנינו, שנראה כי סבור יותר ויותר כי לא גזירות מלך הן (אם כי יש לחקור מה קדם למה - זליגת האפולוגטיקה פנימה, או הרפיון ביחס למצוות).

אתה בטוח שאלו שחושבים שהמצוות הן לא רק גזירת מלך, פחות מדקדקים במצוות?
לגבי אמירה כזו או אחרת של משגיח פלוני אפשר לדון על כל אמירה לעצמה, אבל החבילה הכוללת הזאת אינה במקומה.

[עליך עיננו]

יש פה כמה ששמחים משום מה ונהנים לכתוב תגובות בזויות אבל עליכם לדעת שיש אלמנה ויתומים שיכולים לקרוא כאן ולבם נקרע אלף פעמים!
מי התיר לכם? זהו הבנו שהוא היה אדם רשע וחטא האם מותר לרקוד על הדם של האלמנה והיתומים?האם זה מועיל למישהו ? מי שרוצה לתקן זה ודאי לא בצורה כזו..והתורה מעידה על צער אלמנה וחרה אפי וכ'ו
כוונתי לאחד מהמגיבים כאן שכותב בצורה שפלה וטוב שנמחק.

[456456]

א. ישנה הקלטה מזעזעת של ה"רב הנרדף". ישנם שני גיטין שנעשו בגלל מעשיו ושמו מופיע בהם בפירוש לאורך הפרוטוקול. כמות העדויות והסיפורים מוגזמת ובאה בשטף ע"י אנשים שונים ללא שום קשר. חלק מן העדויות נבדקו בפוליגרף ונמצאו נכונים. ויש עוד.
אני לא צריך יותר מזה כדי להבין מי האיש.

אני מכיר גט אחד. אתה מכיר שנים?
ולגבי אותו גט, הבה ונדייק. כתוב חיים ו

[אש משמים]

נמחק

[456456]

א. נא לציין. מאיפה שנים?
ב. מי יודע מה כתוב בפרוטוקולים הפנימיים? ומי שיודע ומפרסם, לא עובר על החיסיון המשפטי?

[המשורר]

מייל שקיבלתי כעת:

על בקרת נזקים
יעקב פרבשטיין
כל קברניט יודע, שכשיש סופה עסוקים רק בדבר אחד: לשרוד. אבל כל קברניט טוב יודע, שכשהסופה נגמרת, זה הזמן ללכת בין התרנים השבורים והדפנות הפצועות, לבחון קורה אחרי קורה, ואחרי שרשימת הנזקים ברורה לעינו המקצועית, להחליט מה דורש תיקון, באיזה סדר ובאיזה אופן.
גם הספינה שלנו עברה סערה. הגלים היו גבוהים, הרוחות עזות, וכל מיני מקומות שהיו תמיד אטומים ושלמים נפרצו פתאום. אבל כעת הגיעה העת לעשות בקרת נזקים. ובקרת נזקים, כפי שיספר לכם כל מלח מתחיל, היא תפקידו של הקברניט.
יש לנו קברניטים ברוך ה'. הנזקים מונחים לפניהם, בהירים ומפורטים לעיניהם החודרות, לא פחות מאשר לעינינו. וברגע זה, הקברניטים אומרים לנו מהו הנזק הראשון והקריטי שיש לתקן. אנחנו מלחים פשוטים, ואין לנו אלא להקשיב, בתשומת לב, ולדאוג לנזקים הדחופים האלו שנגרמו בתאים שלנו ובסיפונים שתחת אחריותנו.
הקברניטים אומרים: הפרצה הראשונה שחייבים לסגור, הפרצה שמאיימת להטביע אותנו כרגע, היא הפרצה שנקראת: "בואו נדבר על זה". או בניסוח המודרני: "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".
לדעתם הפרסום והפומבי אינם מחטאים. הם מזהמים את כולנו. ובתנאי, שבצינעה נעשה כל מה שצריך. ויש לנו מספיק (או לא מספיק) מלחים אלמוניים שעומדים כל השנה בפרץ הזה, ומסתייעים בכל גורם נחוץ, ואינם מסתירים, ואינם מחפים.
הקברניטים מבהירים: יש נושאים שהצנעה יפה להם. והשיח והטיפול בנושאים האלו – הצנעה יפה גם להם. לא ההתעלמות יפה להם, לא השתיקה, רק הצנעה. הקברניטים יודעים, כפי שיודע כל אדם שעיניו בראשו והוא איש בין אנשים, שרבני השכונות והערים מוסרים את נפשם על הזעקות השקטות האלו, ומטפלים בהם בכל כח ובכל לב. הקברניטים מכירים בגודל הסכנה, בעומק הכאב ובחיוניות הטיפול הזה. אבל דבר אחד הם לא מקבלים: את הפרסום. הרבנים המטפלים והמסייעים להם מקבלים את התמיכה בהם, גם היא בצנעה, מכל מי שהם צריכים. מי שחושב שהקברניטים מכוונים בדברים שאמרו, נגד אותה פעילות קדושה וחיונית (ואלמונית ברובה) זו, אינו אלא מטעה. אילולא המלחים הצדיקים הללו, שעומדים כל השנה בפרץ, לא היה קיום לספינה.
ועוד מבט. מי שסירתו נטרפה, הנפגע, חייו מלאים בה. היא מטלטלת את חלומותיו בלילות, רודפת את רוחו בימים ומתיזה מלח דמעות על רגעים מתוקים בחייו. ובאופן טבעי, הוא מבקש שהסערה הזו תמלא את החיים של כולנו. שנסער איתו, ניטלטל איתו ונטעם מהמליחות הנוראה. אבל הקברניטים אומרים: למי שנפצע בסערה מגיעים כל האמון, כל הטיפול, כל הקבלה וכל התמיכה. מגיעה לו אוזן קשבת וכתף איתנה ואי של מנוחה, וגם מיצוי הדין עם הפוגע מגיע להם. אבל יש דבר אחד שהקברניט לא יכול לתת להם, שאסור לו לתת להם: להכניס את הציבור כולו לעין הסערה הזו, לטרוף בה סירות נוספות. הפגיעה שגורם הפרסום והעיסוק הציבורי הזה לאלו שלא נפגעו, גדולה, התועלת לאלו שנפגעו, קטנה או מזערית.
לפעמים בעת הסערה הדופן נקרעת והנזק גדול. אולי לא את כל הנזקים נוכל לתקן. לפעמים בעת סערה דברים יוצאים לרשות הרבים, ולעיתים רחוקות הם אפילו צריכים היו לצאת לרשות הרבים. אבל גם היציאה הזו צריכה להעשות במינימום ההכרחי ביותר. לצמצם את השיח. לצמצם את הנזק. ולסגור את הפרצה הזו מיד כשאפשר.
קחו את המחשבה הזו אל התא הפרטי שלכם. בתא הזה, בין הקירות האלו, יש ילדים ונערים ותלמידים. השאלה מה לעשות ואיך לתקן היא אישית מאד, עדינה, ודורשת אוזן קשבת ושכל ישר. אבל קחו איתכם את תמונת הקברניט, את דבריו, את פקודת היום שלו: לסתום את הפרצה הזו. להשאיר מקום, סגור, מוגן, ופרטי, למה שיפה לו הצנעה. ולהשאיר באור השמש רק את מה שיפה לו הפרסום, האור, והציבוריות.
ואם אינכם מסכימים עם הדברים, חכו, ותחשבו שוב.

אחר בקשת סליחה מאת הכותב הנכבד
לפי מה שהתפרסם ורגלים לדבר שכן היה, הרי כבר שנים ארוכות היה ידוע בבתי דינים כל מיני סיפורים ותלונות, ולא נעשה דבר.
א''כ כנראה שאין לנו מלחים אלמונים שמטפלים.
זה לא חכמה לטפל ביענקל משה המופרע וההומלס שפוגע באחרים אותו קל להוריד מהכביש. החכמה כשמגיע לרבי העוצמה והקשרים. ובזה כשל נכשלנו. ולוליא הפרסום וחוסר הצנעה שבמקרה זה מי יודע כמה עוד היו נפגעים.
המשל האמיתי בזה נאמר ע''י מאן דהוא שזה כאדם שמהלך ברחובות וסכין בידו וממש הורג ילדים. ואם מאן דהוא יודע ודאי חייב לזעוק בקול ובפרסום כדי למנוע ההריגות. וזה מה שקרה.
לצערינו ולבשתינו זעקה זו היתה צריכה להישמע ע''י שופרות רחוקים מאד מבית המדרש. וע''ז הרעש והמשבר.

[יתן חן]

כי אם מסדרים את הדברים בשקט, כדי לאפשר לאדם לשקם את עצמו, גם בקשת הסליחה נעשה בשקט. כך אני מניח. האם אתה יודע להיפך?

אני יודע להיפך.
אני מכיר נפגעים שגרמו שהפוגע ילך לרטורנו לתקופה, אבל הם נשארו פגועים, חלקם התפקרו, ולא ביקשו מהם סליחה.

[הקישון33]

אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.

עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.

[גימפעל]

אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.

עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.

התורה לא ציוותה עלינו להיות נאיביים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.

עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.

כעת לא פורים.

[אש משמים]

אתה טענת שבציבור שלנו לא שומעים על מתעללים שמבקשים סליחה, ועל זה עניתי שהם מבקשים סליחה בשקט. על המניפולציות של ח"ו בהתאבדות שלו אני בז וחושב שהוא ירד לשפלות מאין כמוה.

עד כמה שידוע לא היה שני עדים שראו אותו מתאבד והמכתב בקלות אפשר לזייף אני מתפלא עליך שאתה חושד אדם שהוא בחזקת כשרות ברציחה הגרוע מהכול.

כבר שמעתי שימ"ז ברח לחו"ל והרי הוא חי שם חיים טובים ומאושרים..

[גלעד]

והאמת שכלל לא היה מעולם אחד בשם חיים ולדר, והכל עלילה שפלה שהפיצו שונאיו.

[בברכה המשולשת]

ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!

אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:

1. כשאשה אומרת משהו והשני מכחיש, יש שלחן ערוך. והשלחן ערוך מטפל גם במקרים שמדובר בגברא אלימא או מניפולאטור, ואין כאן המקום להכנס לפרטים. אבל שיהיה כאן הפקעה טוטאלית של סדר הדין, זה הרס התורה והחברה. נניח שהדיינים אין להם את האומץ לעשות את הדרוש, עדיין צריך בית דין של שבעים אחד אם מותר כל אחד לדון דיני נפשות בעצמו.

2. מערכת הערכים המשפטית התורנית שונה לגמרי ממערכת הערכים המשפטית החילונית, וכך ראוי להיות. אחד מהערכים הוא מה שהרמב"ם כותב, שעדיף לנו לזכות אלף פושעים כדי לא להאשים אדם אחד בטעות. גישה זו מנוגדת לגישה התועלתית של בנטהאם, שגורסת שעל מערכת המשפט לעשות הכי הרבה טובה להכי הרבה אנשים. כמובן, שהגישה התורנית צריכה לקחת בחשבון תיקון הדור ושמירה על החלשים וכיוצא, ובכל זאת, השינוי המהותי הזה, ישפיע רבות על איך יטפלו בפגיעות בציבור החרדי לעומת הציבור הכללי. זאת רק דוגמא אחת. דוגמא שניה, החברה החילונית מאמינה שאנשים כאלו אין להם תקוה, ואין מנוס אלא להוקיע אותם מתוך החברה, בעוד שאנו מאמינים כי לא ידח ממנו נדח, ושערי תשובה לעולם לא ננעלו, ואפילו אלו שנאמר בהם אין מספיקים בידם לעשות תשובה, עדיין בהתאמצות ובתחנונים אפשר להם לתקן. כמובן, כל מקרה לגופו. ועדיין מדובר בהבדל מהותי. כשאנו שומעים שבית דין כך וכך טיפל במקרה כך וכך באופן שלא מתקבל על דעת החרדקים, צריך לדעת שבמקרים רבים מדובר במערכת ערכים שונה, ואין צריך להתפעל מהם ומהמוניהם.

3. העולם הזה מלא בצער וסבל. יש אנשים שנולדו בעלי מומים ממומים שונים, רח"ל, יש פיגועים שמשאירים גופות מרוסקים רח"ל, יש מחלות קשות ומרות שלא נדע. כולנו רוצים מאד מאד לעזור לאנשים האלו, ואיך אנחנו עוזרים להם, על ידי שאנו מקשיבים, ואם אפשר גם מעודדים אותם ומרימים את רוחם, אומרים להם שבע"ה יחלימו מהמחלה, יש רופא בשם זה וזה שיש לו טיפול שממש מועיל, שיראו בקרוב שזה יותר טוב ממה שהם חושבים ועוד דיבורים כיוצא באלו. אבל בכל הנוגע לפגיעות בתחום זה היחס שהתקבל הוא שאנו חייבים להודות שהמצב הוא נורא ואיום, וזה ממש פגיעה זוועתית וכיוצא. נכון, שתגובה זו עוזרת לנו לחשוב שאנחנו ממש אבירי הצדק והמוסר, אבל איך אפשר לעזור לאנשים עם דיבורים כאלו? ועוד יותר מזה, יש מחקרים שמראים שככל שמתייחסים לפיגועים אלו בצורה קלה יותר, כך הפגיעה קלה יותר. בסופו של דבר מדובר בפגיעה נפשית ולא פיזית, ואיך שהאדם מתמודד תלוי לגמרי בגישה שלו. אם לא עושים מזה עסק, אז הוא עצמו יעשה מזה פחות עסק. ואני אומר עוד, אלו שעומדים לצידם של הילדים כביכול, הזיקו הרבה הרבה יותר מכל מתעלל. אלו שמגינים על הילדים שיגעו כל כך את הציבור, עד שיש מאות ילדים שההורים והמטפלים טמטמו להם את הראש שהתעללו בהם, ועל ידי שטויות והזיות אלו גרמו לילדים אלו המון סבל ונזק. אז אם נקח את כל המתעללים מצד אחד, וכל אלו שמגינים על הילדים מצד שני, נגלה שאלו שמגינים על הילדים הזיקו להרבה יותר ילדים מאשר המתעללים. כנ"ל לגבי הפגיעה בנשים, אנו רוצים מכל הלב לעזור לנשים אלו ולהגן עליהם, ושירגישו טוב עם עצמם ויחלימו. אבל אלו שמגינים עליהם בקיצוניות, רק מזיקים לנשים אלו, משחיתים את הנפש שלהם, הורסים את האימון שלהם בגברים, מעצימים את תחושת הפגיעה שלהם, וכך לא מאפשרים להן להחלים.

ודי בזה לעת עתה.

אכן, דברים נכונים.
וכמו שאמרתי היום לת"ח אחד שליט"א: זה שעכשיו הרשיעו את הרשע, זה לא אומר שזו דרך פעולה מותרת, כי בקלות מגיעים מזה להרשיע צדיקים.
ואמר לי שכך אמרו לו כמה ת"ח שליט"א על עניין זה.

[דרומי]

חששות מול מציאות עובדתית וודאית.

[בברכה המשולשת]

לצערי זה לא רק חששות על העתיד, אלא גם לקחי העבר (או כמו שאמרתי לת"ח חשוב שליט"א היום- אני מפחד שישתמשו במקרה הנורא הזה בשביל להצדיק בדיעבד פרשיות אחרות שבהם זה לא היה נכון)

[צופה_ומביט]

אתם מדברים כאילו יש דרך פעולה טובה שמוכנה ועומדת, מערכת טיפול ומניעה מסודרת.
ובכן - ובניגוד למי שטען שיש - מתברר שאין. בטח לא כאשר מדובר באיש חזק.
אז כן מותרת לא מותרת, כן נכונה לא נכונה - העיקר שבדיעבד - כשקרה מה שקרה והתפוצץ כפי שהתפוצץ ולא משנה למה - הציבור חטף "בומבה לפנים" [ובתקוה גם המערכת, ואם לא אז "גל ההדף" יגיע אליהם כך או אחרת], והזעזוע והטלטלה הציבורית בעז"ה יזיזו משהו ויותר ממשהו בכיוון ליצירת מערכת מסודרת וטובה.
וגם תגבר ההרתעה, פחות "חורא גנב" ויותר "מורא מלכות".

[תלמיד-חכמים]

המצב של שני המחנות שנוצרו היום בציבור בקשר לנושא, מזכיר לי קצת את דברי הרמב"ן (בראשית יט, ח) על חטא שבט בנימין וחטא שאר ישראל בפרשת פילגש בגבעה:
בגבעה נאמר והנה אנשי העיר "אנשי בני בליעל" (שם יט כב) מקצתם שהיו שרים ותקיפים בעיר כמו שאמר האיש (שם כ ה) ויקומו עלי בעלי הגבעה ועל כן לא מיחו האחרים בידם. והנה פינות כל העם מכל שבטי ישראל רצו לעשות גדר גדול בדבר להמית אותם שנאמר (שם כ יג) ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ודבר ברור הוא שלא היו חייבין מיתה בדין תורה שלא עשו מעשה זולתי ענוי הפילגש הזונה ולא נתכוונו למיתה שלה וגם לא מתה בידם וישלחוה מאתם כעלות השחר והלכה מאתם לבית אדוניה ואחר כך מתה אולי נחלשה מרוב הביאות ונתקררה בפתח עד האור ומתה שם אבל מפני שהיו חפצים ואומרים לעשות נבלה כאנשי סדום ראו השבטים לעשות סייג לתורה שלא יעשה ולא יאמר כן בישראל כמו שאמרו ונבערה רעה מישראל (שם) וזה הדין הוא ממה שאמרו רבותינו (סנהדרין מו) בית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה, ושבט בנימין לא הסכימו בדבר זה שלא היה בהם חיוב מיתה בענוי הפלגש, ואולי הקפידו עוד בני בנימין על אשר לא שלחו להם מתחילה ועשו ההסכמה שלא מדעתם, ולפי דעתי שזה ענשם של ישראל להנגף בתחילה מפני שלא היתה המלחמה נעשית מן הדין והגדר עצמו על שבט בנימין היה מוטל לעשותו ולא עליהם שמצוה על השבט לדון את שבטו (ספרי קמד) והנה שתי הכתות ראויות להענש כי בנימין מרשיע שאינו חושש ליסר הרעים ולא לגעור בהם כלל, וישראל עושין מלחמה שלא מן הדין וגם את פי ה' לא שאלו בזה אבל אמרו מי יעלה לנו בתחלה למלחמה על בני בנימין (שופטים כ יח) כי מעצמם הסכימו למלחמה על כל פנים וכן לא שאלו בענין הנצוח "אם תתנם בידי" וכו'.

חזק ביותר.

וברשותך אוסיף:
לכל זה גרם המצב של ימי השופטים, ששתי רעות חולות היו בו [וכמדומה שהא בהא תליא]:

אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.

דור ששופט את שופטיו.
[ראה כאן פירושו].

וזהו שאמרו חכמים, שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו.
ואולי עד ביאת המלך המשיח בב"א, אין לנו אלא מלכות שבימינו, מה דמתקרי 'מדינת ישראל' ומערכות המשטרה שלה. וזהו הפתרון. ואולי זה נכלל בגדר 'משפטי המלך' הידועים מדרשות הר"ן, שרשות יש למלך לענוש שלא מן התורה (אלא שצ"ע אם גם בימינו ישנו לדין זה).
לא ראיתי אם כבר הובא כאן, אבל אציין שראיתי סרטון של מרן הגר"ח קנייבסקי שנשאל לאחרונה בענין זה וענה "ללכת למשטרה בשקט".

[דעת ותבונה]

הרהורי דברים בשולי הפרשייה, להבין את המערכת הרגשית בנושא
1. הטלטלה הרגשית
חלק גדול מן המצדיקים את ח"ו, למחצה או לשליש ולרביע, מונעים מרגשי רחמנות על האיש ומשפחתו.
האם רגשות אלו הינם רגשות נכוחות על פי השקפת התורה, או שמא חובה לשרש אחריהן? 
לכאורה (ואשמח לחו"ד חו"ר הפורום אולי טעיתי), רגשות אלו נכוחות ויהודיות לגמרי, ויש להם מקום - הלא חכז"ל קראו 'קטלנית' לסנהדרין ההורגת הרבה, דהיינו אף שלא נחשדו חכמי הסנהדרין לעוות דינם, והנידון אכן יצא חייב בדין, מכל מקום היא מכונה 'קטלנית'. לאמור: כאשר הדבר נוגע לנטילת חיים, כאן בעולם הזה אנו מוגבלים בחריצת דין וענישת החוטאים, ויש לנו להפך בזכות החוטאים ככל הניתן. ידועים דברי האוה"ח הק' על 'ונתן לך רחמים', העולה מדבריו שאנו זקוקים להבטחה אלוקית שמעשי הענישה שלנו, יצורי אנוש, לא יגרמו לנו להפוך לאכזריים.
אנו מבינים איפוא, כי לרגשות אלו יש מקום, אלא שאל לנו לנווט את עצמנו לפי הרגשות הללו. לעיתים יש לחשוק שפתיים ולעשות את המוטל עלינו.
2. הטלטלה ה'אמונית'
נושא נוסף שקיים ברקע כל הזמן: הלא האיש היה בעינינו תמיד כדמות מופת בתחומו, איש חינוך, הוגה דעות גדול, הכיצד יכול להיות שכולנו טעינו והערצנו אדם שהתברר שהוא בסה"כ תאוותן קטן ומפלצת גדולה (לשיטת המרשיעים את האיש)? אלא בע"כ שחלק מן הדברים הם שקר מוחלט, חלק מהם זו הגזמה פראית, ומה שנשאר מן הדברים זה בסה"כ כמה דקדוקי עניות.
ומצד שני ישנם האומרים: אדרבה, לכו חזו כמה גדולים דברי חז"ל 'לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר להם עריות', הנה לכם כי סוכני השינוי בציבור החרדי אינם אלא פרחחים קטנים! ועל מה הזעזוע הגדול?
יצא לי להכיר את ח"ו באופן אישי לפני כמה שנים, ואני בהחלט מבין מהיכן מגיע הזעזוע: האיש נתן תחושה כלפי כל מי שבא איתו בדברים, כי הוא מבדיל לחלוטין בין אורח חייו האישיים, לבין ההשקפה שלו על האופי הרצוי של הציבור החרדי. כלומר: אני, חיים ולדר, יש לי אייפון ארבע אמות על ארבע אמות, ואני מסובב כל כולי בבוץ החרדש"י - אבל אני יכול לומר לבחור בישיבה פלונית שמתחיל להידרדר, מבלי למצמץ, "דע לך יקירי, האייפון זה כל באיה לא ישובון". אני, ולדר, יכול לכתוב מאמרים נוטפי צוף על החובה לשמור על המסגרות הישנות של הציבור החרדי, ומצד שני להיות ידיד נפש של כל סוכני השינוי ומקעקעי הציבור החרדי למיניהם. וכך תפסו אותו הרבה אנשים: אדם שהשקפותיו נכוחות, איש חכם והגון, שאורח חייו האישיים לא שינו את השקפת עולמו. אדם הגון שכזה, בהכרח שלא יתכן שאורחות חייו האישיים היו מושחתים לגמרי. ומכאן הזעזוע של הרבה אנשים.
3. התקשורת
על התגובות כנגד התקשורת: בעיני רבים התגובה העוסקת ב"תקשורת הרוצחת", הינה תגובה שאינה הולמת - הלא בלא התקשורת הוא היה יכול להמשיך במעשיו ככל העולה על רוחו! ובכן: ביודעי קאמינא, התגובות הללו לא נועדו כנגד התקשורת, אלא כנגד אנשים מתוך הציבור החרדי שבמקרה הזה התקשורת שימשה כידא אריכתא שלהם. ואליהם בדיוק מופנה הזעם: אם אינכם יכולים למלא את תפקידכם לסקל את הקוצים שבציבור, פנו את מקומכם לאנשים אחרים, אך אל תגדילו ותעצימו את התקשורת, אל תהפכו אותם לבעלי הבית של הציבור החרדי. כי היום זה ח"ו ומחר זה מ(י)שהו אחר (ודו"ק - זה ציטוט מדברי דיין בבי"ה של הגרנ"ק בשיחה איתי!), ומחרתיים זה מלחמה בכל הקדוש והיקר לנו.
4. איסור א"א הוא דזל?
לא אמנע מלכתוב את רחשי ליבי הסוערים, אודות נוסח התגובה על איסור אשת איש. איך יתכן להעביר מסר כזה לכלל הקוראים בעיתון מפלגתי רשמי, בהם נשים עבדים וקטנים? התחושה שעלולה להתקבל היא שאיסור אשת איש הוא דזל. ממש כפי היחס של העולם המערבי: הכל מותר, ובלבד שלא תהיה פגיעה בבין אדם לחבירו. ר"ל. שמעתי ממקור נאמן כי ראש ישיבה גדול וכן רב עיר מפורסם שלחו מכתב והתחננו לשנות את הדברים. ללא הועיל.
בעיניי, תגובה זאת היא ממש בבחינת "והיית משוגע ממראה עיניך". כשראיתי זאת ששפשפתי עיניים ולא האמנתי למראה עיני.
האם יש מי מחו"ר הפורום שיכול להסביר פשר דבר?

[דרומי]

כל המתאכזר על רחמנים - סופו שירחם על אכזרים...

והוא רחום יכפר.

(הוצאת הדברים לתקשורת העויינת את הציבור החרדי כולו, היא בוודאי צעד לא בריא, אבל השאלה מה האלטרנטיבה).

[אש משמים]

הרהורי דברים בשולי הפרשייה, להבין את המערכת הרגשית בנושא

4. איסור א"א הוא דזל?
לא אמנע מלכתוב את רחשי ליבי הסוערים, אודות נוסח התגובה על איסור אשת איש. איך יתכן להעביר מסר כזה לכלל הקוראים בעיתון מפלגתי רשמי, בהם נשים עבדים וקטנים? התחושה שעלולה להתקבל היא שאיסור אשת איש הוא דזל. ממש כפי היחס של העולם המערבי: הכל מותר, ובלבד שלא תהיה פגיעה בבין אדם לחבירו. ר"ל. שמעתי ממקור נאמן כי ראש ישיבה גדול וכן רב עיר מפורסם שלחו מכתב והתחננו לשנות את הדברים. ללא הועיל.
בעיניי, תגובה זאת היא ממש בבחינת "והיית משוגע ממראה עיניך". כשראיתי זאת ששפשפתי עיניים ולא האמנתי למראה עיני.
האם יש מי מחו"ר הפורום שיכול להסביר פשר דבר?

למי שלחו בדיוק מכתב? עם מי דיברו והתחננו ללא הועיל?
מי בעל הבית???

[בברכה המשולשת]

ואולי עד ביאת המלך המשיח בב"א, אין לנו אלא מלכות שבימינו, מה דמתקרי 'מדינת ישראל' ומערכות המשטרה שלה. וזהו הפתרון. ואולי זה נכלל בגדר 'משפטי המלך' הידועים מדרשות הר"ן, שרשות יש למלך לענוש שלא מן התורה (אלא שצ"ע אם גם בימינו ישנו לדין זה).
לא ראיתי אם כבר הובא כאן, אבל אציין שראיתי סרטון של מרן הגר"ח קנייבסקי שנשאל לאחרונה בענין זה וענה "ללכת למשטרה בשקט".

הרי רשכבנה"ג מרן האחיעזר זצ"ל כתב שיש (ויעויין במש"כ בזה בס"ד בספרי)
אלא שמבחינה מעשית זה לא המסלול כאן לענייננו, כי א"א לסמוך בזה על המשטרה, לצערינו.

[תוכן]

ואני רוצה לומר עוד משהו ברשות הרבנים החשובים. יש לי ספר שנקרא Has a Child Been Molested, שנכתב על ידי עורך דין ופסיכולוג בשנות השבעים כשהתחיל השיגעון של ההאשמות שוא על התעללות בילדים. בהקדמת הספר כותבים המחברים, שקשה מאד לצאת עם ספר כזה, כי בטבע של אנשים (בריאים) הוא להגן ולעזור לילדים, ועל כן ממהרים מאד לעמוד לצידם, וכשמישהו אומר, רגע רגע, אולי הילד לא נפגע, אנשים יוצאים נגדו בחמת זעם, היתכן לא להיות לצד הילד?!

אותו דבר נכון גם לגבי הציבור שלנו. בהשפעת הרחוב התקבל אצל חלק מהציבור החרדי, שברגע שאשה אומרת שהיא נתקפה, יש להאמין לה, ולא רק להאמין לה, אלא לומר לה שהיא ממש מסכנה. ואשר על כן, ברור לי שאנשים יתקפו את ההודעה הזו, ועל דעת כן ודוקא משום כך, ראוי להעיר כאן שלשה דברים:

1. כשאשה אומרת משהו והשני מכחיש, יש שלחן ערוך..........

ודי בזה לעת עתה.

א. ישנה הקלטה מזעזעת של ה"רב הנרדף". ישנם שני גיטין שנעשו בגלל מעשיו ושמו מופיע בהם בפירוש לאורך הפרוטוקול. כמות העדויות והסיפורים מוגזמת ובאה בשטף ע"י אנשים שונים ללא שום קשר. חלק מן העדויות נבדקו בפוליגרף ונמצאו נכונים. ויש עוד.
אני לא צריך יותר מזה כדי להבין מי האיש.

ב. הפיכת העוזרים והמטפלים במקרים המזעזעים האלו למעצימי הבעיה ויוצריה מזעזת אותי מאוד ולפלא עליך.

ג. אף אחד לא טוען שהילדים מסכנים יותר מהפוגע (אדרבה, הפוגע איבד עצמו משני העולמות בעצם הפגיעה ואילו הנפגע מזכך את נפשו לעולם הבא) אבל הפיכת היוצרות ויצירת הפגועים כרודפים זה עיוות השכל הדין והיושר.

איך הגענו למצב שצריך להסביר לאנשים נורמטיביים, שהפוגע רע והנפגעים מסכנים??

א. אחרי המחילה רבה, זה ששמעת הקלטה ערוכה, וזה ששמעת על שני פסקי דין, לא מספיקים לדעת מי האיש. ואני לא רוצה להגן עליו, אין לי שום אינטרס כזה. רק שאני אומר, שלא ככה מחליטים דברים. אבל נניח שהבנת מי האיש, אז מה? אתה אמור לערוף את ראשו? כל אחד יעשה בו מה שהוא רוצה?

ב. אני בפירוש חושב שחלק ניכר מהעוזרים והמטפלים מעצימים את הבעיה.

ג. חלילה לי מלטעון שהפגועים רודפים, ובודאי שהפוגע הוא רע מאד, רק שהחינגה הזאת של האשמות וקורבנות, לא מועיל לאף אחד. אלו שאמורים לטפל בזה, שיבררו ויטפלו בזה, וכל השאר שלא יודעים יותר מדי אמורים לשתוק ולהצטער מאד מאד.

[דרומי]

מי באמת אמור לטפל בזה (חוץ מהמשטרה)?