פורום אוצר החכמה

הקדמה לדוברי עברית:
יש באנגלית ביטוי, בדרך כלל צועקים אותו במקרה של בהלה, תאונה, אסון פתאומי:
הו, מיי ג-ד!!! - אוי, אלקים שלי.
ובאנגלית: oh my g-d

ובמה דברים אמורים?
בימים האחרונים התפרסמה פרסומת של מעדניה בירושלים בשם "גולדיס".
והכותרת היא:
oh my goldiy's
= הו, מיי גולדיס'
לקחו את שם השם הקדוש, והפכו אותו מ-ג-ד ל-גולדיס'.

כמה הזדעזעו, אחרים לא ראו בזה בעיה.
ובכל זאת טעם לפגם ודאי יש.

נתבקשתי ע"י הנהלת Goldy`s למסור כדלהלן:

בעקבות ההערה כי הפרסומת שלנו יש בה טעם לפגם, החלטנו להסיר את הפרסומת הנ"ל.

אנחנו מודים להנהלת אוצר החכמה שנתן במה לדברים.

הפצת המעיינות כתב:נתבקשתי ע"י הנהלת Goldy`s למסור כדלהלן:

בעקבות ההערה כי הפרסומת שלנו יש בה טעם לפגם, החלטנו להסיר את הפרסומת הנ"ל.

אנחנו מודים להנהלת אוצר החכמה שנתן במה לדברים.

צריך לשבח אותם על כך. אם כן, הריני משבח אותם - ייש"כ! מהם ילמדו וכן יעשו!

עד שאתה שואל על המסעדה הנ"ל
יש לשאול אם בכלל מותר ליהודי להשתמש בביטוי הזה,
או משום הזכרת ש"ש בלע"ז
או משום ובחוקתיהם לא תלכו...

אראל כתב:יש לשאול אם בכלל מותר ליהודי להשתמש בביטוי הזה,
או משום הזכרת ש"ש בלע"ז
או משום ובחוקתיהם לא תלכו...

לגבי הזכרת ש"ש בלעז - אכן תלוי במחלוקת הפוסקים, שבעל התניא בסידורו מחמיר מאוד לאסור זאת וכל כיוצא בזה, ורבים אחרים מקילים.
לגבי "ובחוקותיהם" - צ"ע. אלא שראוי לציין, שאין זו רק תרבות אמריקאית, אלא אף ההונגרים אומרים בעת-בהלה "אישטנם" שמשמעו (אם אינני טועה) "אלוקים שלי", וזה פשט אף בקרב היהודים ההונגרים. וייתכן שיש ביטויים דומים אף בשפות לעז שונות, אלא שאינני בקי בהן ובשמותיהן...

אגב, זכיתי להכיר יהודי חב"דניק אמריקאי, שהיה רגיל על לשונו לומר תמיד "השם bless you" (השם - בלה"ק, יברכך - באנגלית), כדי להיזהר ממנהג העולם שם לומר God bless you שיש בו חשש בהזכרת ש"ש וכו'.

ולכו"ע זהירות כפולה ומכופלת צריך בהיפך-הברכה - שבזה (איחול שלילי ליהודי בכינוי של ה') קרוב להיות חיוב מלקות דאורייתא (עכ"פ לדעת הרמב"ם).

ויש יהודים (בעיקר חב"דניקים?) אמריקאים שמשבשים בכוונה את הביטוי המקורי כדי להימלט מהזכרת ש"ש, ואומרים:
אוה מיי גאש (אינני יודע אם יש משמעות כלשהי למילה זו האחרונה, או שהיא כעין "אדושם" השנוי במחלוקת...).
או: Oh my goodness (מילולית: אוי, טוּב-לבי. אך גוגל מתרגם זאת: "א-להים אדירים!").

עזריאל ברגר כתב:ויש יהודים (בעיקר חב"דניקים?) אמריקאים שמשבשים בכוונה את הביטוי המקורי כדי להימלט מהזכרת ש"ש, ואומרים:
אוה מיי גאש

בני ישיבה וכן חסידים אינם משתמשים בביטויים אלו בכלל

אכן זהו ביטוי "רחובי".

לעניין אם שמות בלע''ז נחשבים ש''ש מבואר ברמב''ם סנהדרין פרק כו שהווי ככינוי וכ''כ הש''ך ביו''ד סי' קעט שמותר למוחקם (וממילא למדנו שאין כל חשש בהזכרתם לא מצד ש''ש לבטלה ולא מצד ע''ז).
לעניין "gosh" זה כינוי שלאו דווקא יהודים משתמשים בו (ולכאורה אם כבר יש בו חשש שנשמע שמחשיב שם god לקדוש ואינו אלא כינוי).

המ"ב בסימן פ"ה ס"ק י סובר שאף שמותר למוחקו עם כל זה אסור להזכירו לבטלה.
ויש מהאחרונים שאוסרים גם למוחקו, יעויין שדי חמד ח"ד מערכת מ"ם כלל יג.

אני זוכר כשלמדתי בירושלים הלכתי לאכול סעודת שבת אצל דוד שלי, וזה היה רק כמה שבועות אחרי שהגעתי, ורציתי להראות לדוד שלי שאני מתאקלם היטב בארץ ישראל, אז אמרתי לו אחרי הסעודה ביטוי ששמעתי ממישהו ש"היה עשר", אני זוכר שהוא הסתכל עלי במין פנים של חצי חיוך חצי נביכות, ולא הבנתי למה,

רק אחרי כמה חדשים הבנתי שזה לא ביטוי שכל חסידישע איד - אפילו דובר עברית - משתמש בה לעתים תכופות...

לענינינו, כאמריקאי שלמד בארץ ישראל זה היה תמיד משעשע לראות איך חנויות משתמשים בביטויים אמירקאים שיהודים חרדים אמירקאים לא ממש מכירים... בניסיון להיראות "קול" -cool ...

הנה עוד דוגמא.

עזריאל ברגר כתב:ויש יהודים (בעיקר חב"דניקים?) אמריקאים שמשבשים בכוונה את הביטוי המקורי כדי להימלט מהזכרת ש"ש, ואומרים: אוה מיי גאש (אינני יודע אם יש משמעות כלשהי למילה זו האחרונה, או שהיא כעין "אדושם" השנוי במחלוקת...). או: Oh my goodness (מילולית: אוי, טוּב-לבי. אך גוגל מתרגם זאת: "א-להים אדירים!").

שמש כתב: . . לעניין "gosh" זה כינוי שלאו דווקא יהודים משתמשים בו . .

אכן, גם בזה - כאמור:

לבי במערב כתב:כמדומה ש'גם' הביטוי ה'מקורי' שמעקט אביסל פון לתא דע"ז... וק"ל.

כמדומה שאין חשש ממשי ב'החשבת ביטוי מסוים ל'קדוש' כשאינו אלא כינוי'.

תודה לא הכרתי החוק הנ"ל חידוש.[אם כי הרעיון עצמו מובן ומוכר].
עכ"פ אם דבריי לא ברורים הרי שאני מעיד נאמנה שהתכוונתי ברצינות לשבח אותם.
-אינני מכיר את החברה הנ"ל אבל על עצם זה שקבלו הביקורת כ"כ מהר ותיקנו[למרות שאפשר לפלפל אלף פלפולים ולתרץ וכו']. ראויים לשבח.
גם אופן פרסום החזרה נראה ראוי והוגן.

נוריאל עזרא כתב:עכ"פ אם דבריי לא ברורים הרי שאני מעיד נאמנה שהתכוונתי ברצינות לשבח אותם.

זה דוקא הי' ברור לחלוטין...

הענין הוא, שהחוק הנזכר רלוונטי מאד לדברי 'הפצת המעיינות' (לא רק בנדו"ד), ולכן כנראה שהדברים דלקמן 'אינם מדויקים'... וק"ל.

נוריאל עזרא כתב: . . שקבלו הביקורת כ"כ מהר ותיקנו[למרות שאפשר לפלפל אלף פלפולים ולתרץ וכו']. ראויים לשבח. גם אופן פרסום החזרה נראה ראוי והוגן.

לבי במערב כתב:....

הבנתי בפשטות ובתמימות שהמשפט נכתב המצוטט בשם החברה הוא ברצינות. אם לא, אני עדיין משבח שתיקנו גם אם לא כ"כ אהבו הביקורת.

ברור שכך הבין כת"ר,
אך - כנראה - 'הפצת המעיינות' לא התכוון אלא לבדיחותא בעלמא* (ומסתבר שהחברה לא תיקנה ולא כתבה שום דבר...).

*) וכנראה שגם לתהות על מטרת האשכול (כיון שהרי לא יועיל לתיקון הדבר).

ברצינות, כנראה שהייתי תמים מדי.

נוריאל עזרא כתב:צריך לשבח אותם על כך. אם כן, הריני משבח אותם - ייש"כ! מהם ילמדו וכן יעשו!

ואם כבר אתם 'נותנים טעם לשבח'. אוסיף גם מדילי.
שמעתי זאת ממשגיח ב'עדה', על ירא"ש של בעליהם גם במחיר הפסד.

הסיפור אירע, בא' מהשבת ש.ב. משפחות הוזמנו למקום.
אך באשמורת הבוקר, האש שתחת הצ'ולנט כבתה.
ולפתע בשעות הבוקר, האש דלקה כרגיל.
אחר בירור קצר, התבררר שא' העובדים הישמעאלים, ראה שכבתה, ומשכך 'זקוק לה'.

הבעה"ב רץ למשגיח. והלה רב לרב הפוסק. והוחלט להשליך הסיר אל האשפה.
ולפיצוי המשפחות, נעמד הבעה"ב בראשית הסעודה, וסיפר את אשר אירע, והזמין הסועדים על חשבונו בימות החול.
המשגיח מספר זאת לשבח. שהרי זה נסיון 'שהשתיקה יפה לו...'. ויכל לשתוק ולהעלים.
או לחילופין לדחוק ברב, למצא פתח להקל בהנאה. [סתמא היה מבושל כ"צ. ועדיין לא הצטנן (לשיטת הרמ"א) וצורך מצוה וכו']
אך הוא לא שיחק עם כבוד שבת.

הרב 'נחומצ’ה', ייש"כ!

נוריאל עזרא כתב:ברצינות, כנראה שהייתי תמים מדי.

אכן. ואין ה'אשם' תלוי בו, כמובן.

כמובן, האשמה תלויה בי ואלמד להבא בע"ה להכיר יותר הסגנון.

לבי במערב כתב:הרב 'נחומצ’ה', ייש"כ!

גם אני מצטרף לדברי השבח ושמח שלפחות מהטעות שלי זכינו לסיפור נפלא ומחזק זה.[ולפחות הפעם דברי השבח שלי במקום הנכון].

נוריאל עזרא כתב:

לבי במערב כתב:

נוריאל עזרא כתב:ברצינות, כנראה שהייתי תמים מדי.

אכן. ואין ה'אשם' תלוי בו, כמובן.

כמובן, האשמה תלויה בי ואלמד להבא בע"ה להכיר יותר הסגנון.

אינך היחיד שטעה בדבריו.
הדברים באמת היו נראים רציניים.

חוק פו הוא דבר רציני (למרות שבמקורו הוא נאמר כנראה בהקשר של כפירה).

חרט כתב:הקדמה לדוברי עברית:
יש באנגלית ביטוי, בדרך כלל צועקים אותו במקרה של בהלה, תאונה, אסון פתאומי:
הו, מיי ג-ד!!! - אוי, אלקים שלי.
ובאנגלית: oh my g-d


כמה הזדעזעו, אחרים לא ראו בזה בעיה.
ובכל זאת טעם לפגם ודאי יש.

ואתם עוזבי אדני השכחים את הר קדשי העורכים לgod שולחן והממלאים למני ממסך, ומניתי אתכם לחרב וכו'
וכבר פסק ר"י אין God אלא לשון ע"ז. וח"ו לומר oh my God, או thank God, וכיוצ"ב. משום סרך דע"ז

ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

זיז שדי כתב:וכבר פסק ר"י אין God אלא לשון ע"ז. וח"ו לומר oh my God, או thank God, וכיוצ"ב. משום סרך דע"ז

צחוק עשה לנו. God היינו גאט בלשון אשכנז, שהוא כינוי להקב"ה בפי אבותינו ודנו כל הפוסקים על היתר מחיקתו ועל הזכרתו בביה"כ (ראה או"ח סי' פה, יו"ד סי' קעט).

סגי נהור כתב:

זיז שדי כתב:וכבר פסק ר"י אין God אלא לשון ע"ז. וח"ו לומר oh my God, או thank God, וכיוצ"ב. משום סרך דע"ז

צחוק עשה לנו. God היינו גאט בלשון אשכנז, שהוא כינוי להקב"ה בפי אבותינו ודנו כל הפוסקים על היתר מחיקתו ועל הזכרתו בביה"כ (ראה או"ח סי' פה, יו"ד סי' קעט).

אבל ע' בהכתב והקבלה ר"פ בראשית.

עזריאל ברגר כתב:ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

אולי בכתיבה אתה צודק (מיהו זה רש"ף הלזה?) אבל באמירה מי יבחין לנו בין גד לגד?

נחומצ'ה כתב:

נוריאל עזרא כתב:צריך לשבח אותם על כך. אם כן, הריני משבח אותם - ייש"כ! מהם ילמדו וכן יעשו!

ואם כבר אתם 'נותנים טעם לשבח'. אוסיף גם מדילי.
שמעתי זאת ממשגיח ב'עדה', על ירא"ש של בעליהם גם במחיר הפסד.

הסיפור אירע, בא' מהשבת ש.ב. משפחות הוזמנו למקום.
אך באשמורת הבוקר, האש שתחת הצ'ולנט כבתה.
ולפתע בשעות הבוקר, האש דלקה כרגיל.
אחר בירור קצר, התבררר שא' העובדים הישמעאלים, ראה שכבתה, ומשכך 'זקוק לה'.

הבעה"ב רץ למשגיח. והלה רב לרב הפוסק. והוחלט להשליך הסיר אל האשפה.
ולפיצוי המשפחות, נעמד הבעה"ב בראשית הסעודה, וסיפר את אשר אירע, והזמין הסועדים על חשבונו בימות החול.
המשגיח מספר זאת לשבח. שהרי זה נסיון 'שהשתיקה יפה לו...'. ויכל לשתוק ולהעלים.
או לחילופין לדחוק ברב, למצא פתח להקל בהנאה. [סתמא היה מבושל כ"צ. ועדיין לא הצטנן (לשיטת הרמ"א) וצורך מצוה וכו']
אך הוא לא שיחק עם כבוד שבת.

צריך לומר שהוא או הרב היו ספרדים, דאל"ה נהגו להקל וכן נהגו אבותינו ואבות אבותינו וכמבואר ברמא רנג סה, והמחמיר בזה מקיל בעונג שבת שישראל אדוקים בו, וכ"ש במנהג אכילת חמין שהוא תקנת רבותינו.

עזריאל ברגר כתב:ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

דו-משמעות זו היא גם בתיבת גאט בלשון אשכנז. וגם בלשון הקודש הרי יש אלהים שהוא חול.

זיז שדי כתב:

עזריאל ברגר כתב:ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

אולי בכתיבה אתה צודק (מיהו זה רש"ף הלזה?) אבל באמירה מי יבחין לנו בין גד לגד?

א. ר' שרגא פרייס הוא מורה לאנגלית, שכנראה עלה לארה"ק מאנגליה (הוא לימד אותנו אנגלית-בריטית). יהודי ירא-שמים ותלמיד-חכם (שחלק גדול משיעורי האנגלית שלו הכילו תוכן רוחני, מה שאיננו מצוי כלל אצל מורים אחרים).
ב. באמירה - יש הרבה דברים שקשה להבחין בהם. כגון בלה"ק שאין הבדל (לדעת כל המדקדקים) בין קרא לבין קרה, או בין "בני ביתך" (כבמשנה "ויהיו עניים בני ביתך") לבין "בנה ביתך" (בנה ביתך כבתחילה).

זיז שדי כתב:צריך לומר שהוא או הרב היו ספרדים, דאל"ה נהגו להקל וכן נהגו אבותינו ואבות אבותינו וכמבואר ברמא רנג סה,
והמחמיר בזה מקיל בעונג שבת שישראל אדוקים בו, וכ"ש במנהג אכילת חמין שהוא תקנת רבותינו.

הוא אשכנזי. ואף הפוסק כנ"ל. ודו"ק היטב במעשה. והבן את המֶסר.

ראה המצו"ב.

עזריאל ברגר כתב:ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

אינו מדוייק ממש, עיין: https://english.stackexchange.com/quest ... -incorrect

ר_חיים_הקטן כתב:ראה המצו"ב.

god.PDF

א. שייך לשאלה המפורסמת האם פוסקים הלכה לפי דברי ההיסטוריונים.
ב. אמרו חז"ל: "שריתוה? יהא רעוא דתשרו אף תרבא!" ועד"ז בעניננו - יש חוקרים שטוענים שרבים מהשמות שאינם נמחקים - אף הם "במקורם" (עפרא לפומייהו) שמות של אלילים. ועפ"ז הוא היה יכול להוריד עוד כמה שמות מקדושתם...
ומה שנתרץ שם - אולי שייך לתרץ גם כאן?
ג. מדהים איך אדם יכול בהינף קולמוס לחלוק על כל כך הרבה מגדולי הפוסקים שקדמוהו....

ר_חיים_הקטן כתב:

עזריאל ברגר כתב:ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

אינו מדוייק ממש, עיין: https://english.stackexchange.com/quest ... -incorrect

דווקא משם הבנתי בדיוק כדברי.

ר_חיים_הקטן כתב:ראה המצו"ב.

במחכ"ת דהכותב, הקשר ל"גד" שבמקרא הוא לכאורה בבחינת מדרש שם, ושייך למה שמכונה אטימולוגיה עממית (ראה ויקיפדיה בערכו).
כמו רוב מילות היסוד בשפה האנגלית, המקור הוא גרמאני, ובענייננו God באנגלית היינו Gott בגרמנית, היינו גאט בלשון אבותינו מזה כאלף שנה.

עזריאל ברגר כתב:א. שייך לשאלה המפורסמת האם פוסקים הלכה לפי דברי ההיסטוריונים.

במקרה זה הפוסק לקח על עצמו את תפקיד ההיסטוריון, וא"כ אין דבריו קיימים ממה נפשך. וק"ל.

סגי נהור כתב:

ר_חיים_הקטן כתב:ראה המצו"ב.

במחכ"ת דהכותב, הקשר ל"גד" שבמקרא הוא לכאורה בבחינת מדרש שם, ושייך למה שמכונה אטימולוגיה עממית (ראה ויקיפדיה בערכו).
כמו רוב מילות היסוד בשפה האנגלית, המקור הוא גרמאני, ובענייננו God באנגלית היינו Gott בגרמנית, היינו גאט בלשון אבותינו מזה כאלף שנה.

הבלשון הזה: https://en.wikipedia.org/wiki/Theo_Vennemann אוחז שיש מילים/שורשים בשפות הגרמניות שהגיעו מהשפות השמיות.

עזריאל ברגר כתב:

ר_חיים_הקטן כתב:

עזריאל ברגר כתב:ואותי לימדו בשיעור אנגלית שgod הוא אליל, אבל God (באות גדולה) הוא הקב"ה.
(כך לימדני ר' שרגא פרייס)

אינו מדוייק ממש, עיין: https://english.stackexchange.com/quest ... -incorrect

דווקא משם הבנתי בדיוק כדברי.

שם רואים שלפמעים כותבים God באות G גדול (ולא god) לא מפני שמדובר בהקב"ה, אלא מפני סיבה טכני באנגלית (לדוגמא, שצריכים לכתוב אות גדול בכל מילה שבשם/כותרת של ספר, עוד דוגמא בתחילת המשפט).