פורום אוצר החכמה

ברשימת הנהגותיו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל מצאתי כתוב;




ולענ"ד ודאי נפלה כאן טעות. כיצד אפשר לחגוג את יום מתן תורתינו למי שסובר כך?

זה לא נוגע במחלוקת ב"ש וב"ה, אם נוח לו לאדם שנברא וכו'?

האם מצאת כתוב שם נוח להם לישראל שלא קיבלו את התורה משקיבלו וכו' ח"ו?

עושה חדשות כתב:ברשימת הנהגותיו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל מצאתי כתוב;

צריכה-לימוד.png

ולענ"ד ודאי נפלה כאן טעות. כיצד אפשר לחגוג את יום מתן תורתינו למי שסובר כך?

זה נוגע לשאלה אם זה נחשב זכות להתגייר כדת, אבל אח"כ אחרי כמה שנים, להפסיק לשמור מצוות, ללא שזה היה התכנון מעיקרא (כי אז אין כאן גירות מעיקרא, לכאורה)
לפי האגר"מ זו זכות, ולפי רוה"פ זו חובה. [הם דנו בגיור קטנים מדין זכין, אבל הסברא היא סברא]

עושה חדשות כתב:ברשימת הנהגותיו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל מצאתי כתוב;

צריכה-לימוד.png

ולענ"ד ודאי נפלה כאן טעות. כיצד אפשר לחגוג את יום מתן תורתינו למי שסובר כך?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מז עמוד ב
אמר מר: גר שבא להתגייר, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ"ט? דאי פריש נפרוש, דא"ר חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב: ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב.

רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב ד"ה קשין גרים
קשין גרים - שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם.

בברכה המשולשת כתב:

עושה חדשות כתב:ברשימת הנהגותיו של אחד מגדולי ישראל זצ"ל מצאתי כתוב;

צריכה-לימוד.png

ולענ"ד ודאי נפלה כאן טעות. כיצד אפשר לחגוג את יום מתן תורתינו למי שסובר כך?

זה נוגע לשאלה אם זה נחשב זכות להתגייר כדת, אבל אח"כ אחרי כמה שנים, להפסיק לשמור מצוות, ללא שזה היה התכנון מעיקרא (כי אז אין כאן גירות מעיקרא, לכאורה)
לפי האגר"מ זו זכות, ולפי רוה"פ זו חובה. [הם דנו בגיור קטנים מדין זכין, אבל הסברא היא סברא]

הגדרת מעשה הגיור בשעתו אם הוא זכות או חובה לחוד, והגדרת המציאות שתבוא אח"כ לחוד, לכאו' גם האגרו"מ שס"ל שעצם הגיור מוגדר זכות לענין גדרי זכין יודה שזה כן נחשב לגרום רעה, שבלי הגיור לא היתה יורשת גהינום על כל עבירה מדאורייתא ומדרבנן, ולמה לעשות לה את זה??

למיטב זכרוני האגר"מ לא כותב כך, אלא משמע מדבריו שזו זכות להיות יהודי, אפילו רשע

לא מדובר על גר קטן המתגייר בלי ידיעתו, וגם זאת לא שאלה של חו"מ בגדרי זכות וחובה של 'זכין'. מדברים כאן על בת סמינר שהסיכוי שלה להיות צדיקה או ח"ו להיפך שווה לכל שאר חברותיה מהסמינר. האם זאת היתה טעות ח"ו להתגייר ולקבל את התורה לפני שהתייעצנו עם 'כל צוות המחנכות' שיפסקו כולן שבוודאי נהיה צדיקים? ודאי נפלה טעות במסופר.

עושה חדשות כתב:לא מדובר על גר קטן המתגייר בלי ידיעתו, וגם זאת לא שאלה של חו"מ בגדרי זכות וחובה של 'זכין'. מדברים כאן על בת סמינר שהסיכוי שלה להיות צדיקה או ח"ו להיפך שווה לכל שאר חברותיה מהסמינר. האם זאת היתה טעות ח"ו להתגייר ולקבל את התורה לפני שהתייעצנו עם 'כל צוות המחנכות' שיפסקו כולן שבוודאי נהיה צדיקים? ודאי נפלה טעות במסופר.

יש הבדל עצום בין יהודי לגוי.
היהודים בשורשם הם חלק הקדושה ובניו של הקב"ה, בני בחוניו, אחד מארבעה קנינים שקנה בעולמו, ונשמותיהם עלו במחשבה וכו' וכו'.
ולכן היה נדרש מהם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. ואם לא היו מקבלים על עצמם, היו חוטאים. וגם גר ששורשו בקדושה, נענש על שהשתהה מלהתגייר (מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן?... אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה). ולכן גם ברור שטובה עצומה עבורם להיות במקומם הטבעי שהוכן עבורם, ובאותה מידה גם אין להם דרך להתחמק מהייעוד האלוקי שלהם.
אבל מי שאין שורשו בקדושה, לא נדרש ממנו כי אם להיות גוי טוב. ואם דוחק עצמו לפנים ממחיצתו ופוגם על ידי כך, הרי הוא מהגרים שקשים לישראל כספחת. ולכן אין זה טובה עבורו להעפיל אל המקום שלא מתאים לו, לפגום להיענש.

ובדרך כלל המבחן לדעת מה שורשו הוא על ידי שדוחים אותו ואומרים לו מה ראית להצטרף לאומה זו, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם. או שבעבר שהיו אומרים לו ארבע מיתות יש לנו, וקבר לנסקלין וקבר לנתלין. ואם אומר "מי יתן ואזכה לכך", "באשר תמותי אמות ושם אקבר", הרי ששורשו בקדושה.

וכעת, כשיש לפנינו גוי (או גויה) שרוצה להתגייר עקב העובדה שזו הסביבה הנוחה לה, כיצד נדע מה שורשו ומה טיבו? אפשר בהחלט להבין שעלינו לדחות אותה, ורק אם תתעקש ותאמר באשר תמותי אמות ושם אקבר, רק אז נקבלנה.
אלא שבמקרה דנן, סביר להניח שאם ידוע לנו שהיא צדיקה, אין טעם להתיש ולבלבל אותה במבחנים מיותרים (בפרט שהדחייה אינה כנה וגם לא מעשית, שהרי היא כנראה יודעת את הדין שצריך לדחות אותה).

ובכל מקרה, אם היא תתעקש על אף החלטת המחנכות, הרי זה עצמו עדות לשייכותה האמתית.

הוה אמינא כתב:שבלי הגיור לא היתה יורשת גהינום על כל עבירה מדאורייתא ומדרבנן, ולמה לעשות לה את זה??

על זה כבר אמר ר"מ (חגיגה טו, ב): מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי.

הוא לא אמר את זה על גוי!
הוא אמר את זה על יהודי תלמיד חכם שסרח.

בתרגום רות פרק ב פסוק יב יג, משמע שגוי הולך לגיהנום.
כך שבודאי אי משו"ה שוה לה להתגייר

קו ירוק כתב:בתרגום רות פרק ב פסוק יב יג, משמע שגוי הולך לגיהנום.
כך שבודאי אי משו"ה שוה לה להתגייר

אי משום הא לא איריא.
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=202

עזריאל ברגר כתב:

סגי נהור כתב:

הוה אמינא כתב:שבלי הגיור לא היתה יורשת גהינום על כל עבירה מדאורייתא ומדרבנן, ולמה לעשות לה את זה??

על זה כבר אמר ר"מ (חגיגה טו, ב): מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי.

הוא לא אמר את זה על גוי!
הוא אמר את זה על יהודי תלמיד חכם שסרח.

כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, ועונש הגיהנם אינו אלא הכנה לזה למרק הנפש. ועל זה באים דברי ר"מ (וכמבואר בתוכן דבריו בכ"מ) שכדאי הדין בגיהנם כדי לזכות לעוה"ב הבא לאחרי זה. ועכ"פ לכשתתגייר הרי היא בכלל ישראל שיש להם חלק לעוה"ב, אע"פ שכהכנה לזה תצטרך מירוק בגיהנם, וכדאי הוא לה.
וכ"ז לענין העונש, ואינו ענין לעצם השאלה אם ראוי לגוי להתגייר.

דרומי כתב:בהקשר זה שמעתי פעם מבן תורה אחד שאמר בפשיטות, שברכת "שלא עשני גוי" היא בבחינת "חייב אדם לברך על הרעה כו'", דהא פשיטא שעדיף היה להיות גוי ולהיות פטור מכל חוב כו', ואין זאת אלא שמודים לקב"ה על הכל. והראיה היא מברכת "שלא עשני אשה", ששם בוודאי הוא כך, שהרי פשוט שעדיף להיות אשה כו'.

אמר את זה בפשיטות בפורים, אני מניח.

דרומי כתב:בהקשר זה שמעתי פעם מבן תורה אחד שאמר בפשיטות, שברכת "שלא עשני גוי" היא בבחינת "חייב אדם לברך על הרעה כו'", דהא פשיטא שעדיף היה להיות גוי ולהיות פטור מכל חוב כו', ואין זאת אלא שמודים לקב"ה על הכל. והראיה היא מברכת "שלא עשני אשה", ששם בוודאי הוא כך, שהרי פשוט שעדיף להיות אשה כו'.

מקנא אני במדרגתו, שמסתמא פשיטא לו גם כן הכי בברכת פוקח עוורים, שהרי וודאי היה עדיף להיות עיוור בלי נסיונות בשמירת העינים (וכהנהגת איזה אמוראים), אלא על כרחך שמודים להקב"ה על הכל, וכן הלאה...

מקדש מלך כתב:שהרי וודאי היה עדיף להיות עיוור בלי נסיונות בשמירת העינים (וכהנהגת איזה אמוראים)

"וכהנהגת איזה אמוראים". כמדומה שלא מצינו אלא שרב ששת ורב יוסף קיבלו על עצמם הנהגת רב שלא להסתכל חוץ מארבע אמותיו ולא יכלו לעמוד בזה ולכן סימו עיניהם.

בברכה המשולשת כתב:

דרומי כתב:בהקשר זה שמעתי פעם מבן תורה אחד שאמר בפשיטות, שברכת "שלא עשני גוי" היא בבחינת "חייב אדם לברך על הרעה כו'", דהא פשיטא שעדיף היה להיות גוי ולהיות פטור מכל חוב כו', ואין זאת אלא שמודים לקב"ה על הכל. והראיה היא מברכת "שלא עשני אשה", ששם בוודאי הוא כך, שהרי פשוט שעדיף להיות אשה כו'.

אמר את זה בפשיטות בפורים, אני מניח.

כוונת הרב היא לקלונימוס בן קלונימוס:
https://www.sefaria.org.il/sheets/115312?lang=he

מעניין מאוד!
ייש"כ

"...ברוך ה' נכנסתי כבר בשנת הארבעים לימי חיי ובעוד איזה חודשים אהיה אי"ה בן ארבעים שלימים... לבי ירא ויפחד. לא מן הליכות שנותיי כל כך אני מפרכס, כי לכך נוצרתי, רק מן דלות שנותיי, שעברו ועוברות בדלות וריקות...
הוי בן אדם, בן אדם.
הימים שלך עבר ועברו ורק כשימי הירידה מתחלת בך – נזכרת לשוב?! האם עתה כבר בטוח אני בעצמי?! וכמה תקופות בחיי עברו גם כן בתקווה (לשינוי ולתיקון) ובהבטחה (לעצמי לשנות) – ומה היה סופם?! כשלג ביום קציר נמסו ואפסו!
גם קודם הבר מצווה שלי, קודם החתונה וכו' הרגשתי מין יראה והתחזקות כזו, ואמרתי אז: כבר מוכרח אני מעתה להיות עבד נאמן לה', בלתי לו לבדו. ומי יודע אם גם עתה, כשיאריך ה' את שנותיי ואתרגל בשנות הארבעים, כמו אז גם עתה. היראה יחד עם התקווה תכלינה ותאפסנה חס ושלום...
אבל אל נא אתייאש עתה, בעוד ליבי מזדעזע מן שנת הארבעים אשר לנגדי... אנסה להתאזר בכל כוחי לקבל עלי, ולהתקשר בו יתברך קשר של קיימא, וכולי האי ואולי.
ומה אקבל עלי ללמוד יותר? כמדומני שמה שאפשר לי שלא ללכת בטל – אינני הולך בטל. להתרחק מן התאוות – אם אין יצרי מרמה אותי, ברוך ה' איני משועבד כל כך לתאווה גופנית חס ושלום.
ומה חסר לי?
פשוט להיות יהודי, חסר לי.
דומה אני בעיני כצורת אדם מצוירת, שהכל בה, הגוונים, הצורה וכו'.
רק אחת חסרה.
הנשמה חסרה.
ריבונו של עולם צופה ומביט כל נעלם, לפניך אתוודה ומלפניך אתחנן...
פשוט רוצה אני מעתה להתגייר, ולהיות מעתה יהודי.
ריבונו של עולם הושיעני...
קרב אותי אליך והכניסני היכל לפנים מהיכל.
קשור אותי אליך לעולם ועד".
(הרבי מפיאסצנה הי"ד, צו וזרוז עמ' שלח)