פורום אוצר החכמה

זיז שדי כתב:ותו לא מידי? האם אין אפילו מראה מקום הלכתי אחד?

זיז שדי כתב:עד היכן מגיע הדין של לשמוע לדברי חכמים? האם רק בפסקי תורה או גם בשאר עניינים?

יבנה כתב:הרי זה גופו הענין, ללכת אחרי האדם הסמכותי ולא אחרי הראיות ומקורות שבדבר.

ספר החינוך מצוה תצה
ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.

עקביה כתב:

יבנה כתב:הרי זה גופו הענין, ללכת אחרי האדם הסמכותי ולא אחרי הראיות ומקורות שבדבר.

אבל האדם הסמכותי צריך לשאוב את סמכותו מהיכן שהוא.

מקובל להביא בהקשר זה את החינוך:

ספר החינוך מצוה תצה
ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.

אמנם אע"פ שהחינוך אומר "לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה", ממקומו הוא למד שאין כוונתו לענייני השקפה ו'דעת תורה' כמקובל היום, אלא להלכה, שכן זה הנושא של מצווה תצ"ה.

מעט דבש כתב:חפץ חיים על התורה עמ' ל ב'מעשי למלך'
אור אלחנן תשנ"ח עמ' קכא (מ'הפרדס' א (ו) תרצ"ז) עמ' 9; מובא גם בספר הכנסיה הגדולה עמ' 70)
מכתב בענין הקהלות בגרמניא של הגרח"ע (ספר הזכרון לרב יחיאל מיכל וינברג עמ' יב)
מכתב מאליהו א, עמ' 75.

זיז שדי כתב:בדווקא ביקשתי מדורות האחרונים, פשוט לפלא הוא בעיני שאין תשובה הלכתית על זה מאחד מחכמי התורה, הרי בכל יום למשך כ50 שנים יוצא 'קול קורא' ו'דעת תורה ' "ועשית ככל אשר יורוך" למה לא נשאל אחד מגדולי פוסקי הדור למה ועל מה מבוסס החיוב הזה? ואם כן למה אין על זה תשובה ממרן בעל שבט הלוי? או הגר"ע יוסף זצ"ל שכתבו אלפי תשובות על כל מקצועות התורה, ואולי ממרן הגרמ"פ, הגריש"א, ועוד אלפי פוסקים שכתבו שו"ת על כל מקצועות התורה? האם יש אפילו תשובה הלכתית מבוססת על ראיות תוכניות? ואם לא, אדעה.

עקביה כתב:מקובל להביא בהקשר זה את החינוך:

ספר החינוך מצוה תצה
ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זכרונם לברכה [ראש השנה כ"ה ע"ב] ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו.
ועובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה. וענשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.

אמנם אע"פ שהחינוך אומר "לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה", ממקומו הוא למד שאין כוונתו לענייני השקפה ו'דעת תורה' כמקובל היום, אלא להלכה, שכן זה הנושא של מצווה תצ"ה.

צופה_ומביט כתב:כנראה שרק פילוגים יכולים להצמיח מתוכנו חיבורים/בירורים כאלה. [מטעם הברור].
כך גם בפילוג בגור, אא"ט הצד המותקף כתב כו"כ קונטרסים בבירור הסוגיות האלה [חלקן נוגע לפן ה"חסידי" של העניין, ואינו שייך לנידו"ד]

זיז שדי כתב:אז נראה שהמראה מקום היחיד הוא ספר החינוך ואין שום פוסק אחר שהביא את זה למעשה.

זיז שדי כתב:בעיקר בשאלות עד היכן מגיע הדין של לשמוע לדברי חכמים? האם רק בפסקי תורה או גם בשאר עניינים?
.

זיז שדי כתב:בעיקר כוונתי לעניני 'השקפה' או הנהגת הבית וכדו'
הרבה פעמים יגידו בפירוש שאין כך הדין אבל 'דעת תורה' כך היא. וצ"ב מה זה ה'דעת תורה' ואם יש לי חיוב לציית לזה

דורשי יחודך כתב:

זיז שדי כתב:בעיקר כוונתי לעניני 'השקפה' או הנהגת הבית וכדו'
הרבה פעמים יגידו בפירוש שאין כך הדין אבל 'דעת תורה' כך היא. וצ"ב מה זה ה'דעת תורה' ואם יש לי חיוב לציית לזה

תודה על הבירור.
עדיין יש מקום לענ"ד לחדד מה הכוונה "השקפה." ומה הכוונה ב"לציית" להשקפה.
האם מדובר על דברים מעשיים כגון בחירות וכדומה?
או במה להאמין?

כמו כן בעניני הנהגת הבית (לא ברור לי מה בדיוק הכוונה), הרי ברור שיש דברים שלא נמצא להם איסורים אבל אנשים מעצמם לא יעשו כי מובן מאליו שזה לא הדבר הנכון.
אז האם השאילה כשיש לי ויכוח עם חכם פלוני האם מתאים לעשות דבר פלוני, האם עלי לבטל דעתי?

שוב, לענ"ד כדי לדון בדברים האלה צריך לדעת בדיוק מה הנידון.

השעיר החיי כתב:

אוצר החכמה_ילד שעשועים - סולובייציק, אהרן בן משה הלוי_327_337.pdf