פורום אוצר החכמה

עם סיום המסכת הראשונה במסגרת "עמוד היומי" ביוזמת "דרשו", הופיעה בבתי הכנסיות חוברת צבעונית מהודרות.
בסופה, כתבה שהתפרסמה ביתד נאמן - מוסף שבת קודש, על יוזמות קודמות ל"עמוד היומי".
בכתבה הופיע גם מכתב של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בענין עמוד היומי.
הכותרת שנתנו "דרשו" (ולא יתד!) למכתב: "ודאי טוב ונכון הוא", ובכותרת משנית: ...מכתב חיזוק ממרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל המפרט את התועלת שביוזמה ומסכים לה בכל פה...
אך מעיון בלשון המכתב, אנו קוראים סגנון רחוק מאוד מ"מסכים בכל פה".
בתחילת המכתב מתאר הגרמ"פ את הרעיון - כרעיון שבדיעבד:

"...ויש אנשים שאי אפשר להם ללמוד דף שלם בכל יום... שרוב הזמן דוחק בהם..."

ובפסקה האחת לפני האחרונה במכתב, הגרמ"פ מסייג ושונה ומשלש(!) את הסתייגותו מתכנית זו, כדבר שבדיעבד ממש,
זו לשונו:

שלכל הפחות אלו שאי אפשר להם ללמוד דף שלם ילמדו בקביעות עמוד שהוא חצי דף כסדר הש"ס,
אבל אל יקילו מזה אלו שאפשר להם ללמוד דף שלם בכל יום להתרשל וללמוד רק חצי דף,
אלא דוקא אלו שאי אפשר להם כפי ידיעתם בעצמם

וכי זה ל"מסכים בכל פה" ייחשב?
או שמא דווקא "מסייג בכל פה"?

וודאי שמסכים בכל פה. היכן כבודו רואה כאן הסתייגות או הסכמה שבדיעבד בלבד?

בן אליהו כתב:וודאי שמסכים בכל פה. היכן כבודו רואה כאן הסתייגות או הסכמה שבדיעבד בלבד?

לא "מסתייג" אלא "מסייג".
וניכרת חרדה ("חלילה") שמא "יקילו" לעצמם כאלו שיש להם אפשרות ללמוד דף שיתחילו ללמוד רק עמוד "שהוא חצי דף" - כפי שהוא מדגיש לכנות את זה.
והדגשה, ההחלטה שאינו יכול ללמוד דף צריכה לבוא מתוך התבוננות אמיתית: "כפי ידיעתם בעצמם".
כל זה לשונות החוזרות ונשנות של סייגים.

חרט כתב:

בן אליהו כתב:וודאי שמסכים בכל פה. היכן כבודו רואה כאן הסתייגות או הסכמה שבדיעבד בלבד?

לא "מסתייג" אלא "מסייג".
וניכרת חרדה ("חלילה") שמא "יקילו" לעצמם כאלו שיש להם אפשרות ללמוד דף שיתחילו ללמוד רק עמוד "שהוא חצי דף" - כפי שהוא מדגיש לכנות את זה.
והדגשה, ההחלטה שאינו יכול ללמוד דף צריכה לבוא מתוך התבוננות אמיתית: "כפי ידיעתם בעצמם".
כל זה לשונות החוזרות ונשנות של סייגים.

אכן כל דבריך אמת. אך לענ"ד אין בכל זה כדי לגרוע מכך שהוא מסכים בכל פה לתוכנית זו. כמובן, עבור אלו שזה מה שראוי להם. וכי הסכמה לדף יומי איננה לאלו שלא יכולים ללמוד יותר מדף? הרי כל תוכנית בעולם לא מתאימה לכולם. העובדה שיש מצדו של ר' משה הכרה בכך שבתוכנית זו טמונה תועלת עבור קבוצה מסויימת מספקת כדי לקבוע שיש בזה הסכמה בכל פה.

דומני שכבודו מערבב בין הסכמה בכל פה לבין הסכמה גורפת.