פורום אוצר החכמה

כמובא באשכול רדום זה, אין סיבה אחת עקרית מדוע הבחורים היום הם לא כפי שהיו פעם, ובעיקר מה גורם לרבים ליפול למרות המאמצים והאמצעים המרובים בציבור שלנו, ובעיקר מפליא שבדור זה שיש בו לכאורה נוחות ושפע חומרי, דבר שבכל הדורות היה שמור רק ליחידים. בכל אופן הנה סיבה חשובה נוספת המובאת בספר מעונות אריות על ר' משה שטרנבוך, ששמע מרבי זיידל סיאמטיצקי

זאב ערבות כתב:כמובא באשכול רדום זה, אין סיבה אחת עקרית מדוע הבחורים היום הם לא כפי שהיו פעם, ובעיקר מה גורם לרבים ליפול למרות המאמצים והאמצעים המרובים בציבור שלנו, ובעיקר מפליא שבדור זה שיש בו לכאורה נוחות ושפע חומרי, דבר שבכל הדורות היה שמור רק ליחידים. בכל אופן הנה סיבה חשובה נוספת המובאת בספר מעונות אריות על ר' משה שטרנבוך, ששמע מרבי זיידל סיאמטיצקי

יפה!
אמר לי מגיד שיעור אחד, שכשמנה אותו המנהל שלו לשרת כמגיד שיעור, אמר לי שמגיד שיעור טוב זה מי שיכול ללמוד גמרא באופן כזה שגם כשתלמידיו יתבגרו ויתחתנו וכו', ירגישו שאין בעולם דבר יותר מתוק מדף גמרא...

כבר כתב כן הרשב"א בתשובותיו ח"ה סימן רכ"ט בנידון נשבע לשכור מלמד לבנו עד סכום עשרה ליטר"ה (הובאה חלקית בבית יוסף יורה דעה סימן רי"ט).
בתוך דבריו כתב וז"ל:

ועוד שיש כמה אנשים שלשונם מרגלת לתורה ואדם זוכה ללמוד מהם יותר מכמה תלמידי חכמים הגדולים מהם

.

וקודם לכן יש לתקן שלא ימנו קרובי משפחה לרמי״ם, וכן מי שמתמנה בגלל שיש לו קשרים לגדולים ופוליטיקאים ועשירים.

לענ"ד לעומת עולם החולין, להבדיל, המצב בישיבות טוב בהרבה, לפחות כך היה בשנים שזכיתי ללמוד בהן.
מלבד הפוליטיקה השולטת באוניברסיטאות ביד רמה [בוודאי בתחומים המוכרים כ'מדעי' הרוח והחברה, אך לא רק שם], המדד העיקרי הוא היכולות המחקריות, כשפרסום מאמרים [בכתבי עת המוגדרים 'שפיטים'] הוא מדד מרכזי.
כך קורה שהנחשבים לחוקרים טובים מקודמים גם אם יכולות ההוראה שלהם בינוניות ואף למטה מכך, בעוד שלעתים עבודתם של מורים מעולים מופסקת מפני שאינם נחשבים לחוקרים טובים דיים.

אין זאת אומרת שאין לאן להתקדם ושאין מה לשפר, ובוודאי שאין כוונתי לומר שעל עולם התורה למצב את עצמו בהשוואה לאקדמיה, ממש לא, רחמנא לצלן מהאי דעתא, אך עדיין דומה שאין להתעלם לגמרי מנקודה זו.

האוניברסיטאות מוגדרות מוסדות למחקר והוראה. המחקר חשוב יותר מן ההוראה.

בן המחבר כתב:האוניברסיטאות מוגדרות מוסדות למחקר והוראה. המחקר חשוב יותר מן ההוראה.

ודאי שזו הסיבה לכך, אך למעשה התוצאה בפועל היא פגיעה באיכות ההוראה.

יבנה כתב:וקודם לכן יש לתקן שלא ימנו קרובי משפחה לרמי״ם, וכן מי שמתמנה בגלל שיש לו קשרים לגדולים ופוליטיקאים ועשירים.

שמעתי מאחד מגדולי חכמי זמנינו, שיש שתי מצוות ’השייכות’ רק לגדולי הרבנים, ראשי הישיבות והאדמורי’’ם, ובשתיהן, כמעט כולם נכשלים.

1. לפני עיוור לא תיתן מכשול.
2. לא תגורו.

שהאדם הפשוט, כמעט ולא נתקל בנתינת מכשול לפני עיוור, כי כמעט לא באים להתייעץ איתו ודעתו היא הפוסקת.
אבל, נקט דוגמא זאת, ראש ישיבה מסויים שזכה בחתן בינוני, מתקשר לעמיתו ראש הישיבה השניה וממליץ לו לקחת את חתנו הטרי לר’’מ בישיבה, כי ’לישיבה של כבודו הוא מתאים בדיוק’...
הוא מורה לעצמו היתר בכך, כי ראש הישיבה השני, עשה כן ...אבל בדיוק להיפך, לפני שנה עם חתנו הבינוני הוא..

על לא תגורו, אין על מה לדבר, במיוחד רבנים גדולים שכופפים שולחנם הערוך בפני כמה מנהיגי קהילות וכיו’’ב, ומידי כמה ימים רואים דוגמא לכך.

קודם כל צריך לב, לב, לב
ואחר כך כמובן גם הסברה טובה.

ר"מ עם הסברה טובה,
אך חסר לב, כזה שאין לו בעיה לפגוע בתלמיד לעיני כולם,
או סתם כך לא להתייחס, להתעלם, לא לחייך, לא לשאול מה נשמע, איך הולך,
ולהתעסק רק עם התלמידים הטובים והחלקים -
קשה לקבל ממנו.

אני כותב ונזכר בזמנים הקשים שהיו לי...

אני מוחל וסולח,
אבל גם בז ומרחם על אלו שנמצאים ברשימה שלמעלה.
לא מדבר דוקא על כאלו שהרסו,
אלא בעיקר על כאלו שלא הרסו אך גם לא תיקנו,
בזמן שהיתה להם הזכות והחובה לעשות כן.

כתוב "ולוקח נפשות - חכם", אז מי שהופקדו בידו פקדונות,
ויכל לעזור להם, ולא עזר, ולא ניסה לעזור,
קודם כל - הוא לא חכם,
שנית - הוא הפסיד! יכל לזכות ולא זכה...

(למזלי האישי, בסוף זכיתי להפגש עם החכמים, שכן זכו)

גביר כתב:לענ"ד לעומת עולם החולין, להבדיל, המצב בישיבות טוב בהרבה, לפחות כך היה בשנים שזכיתי ללמוד בהן.
מלבד הפוליטיקה השולטת באוניברסיטאות ביד רמה [בוודאי בתחומים המוכרים כ'מדעי' הרוח והחברה, אך לא רק שם], המדד העיקרי הוא היכולות המחקריות, כשפרסום מאמרים [בכתבי עת המוגדרים 'שפיטים'] הוא מדד מרכזי.
כך קורה שהנחשבים לחוקרים טובים מקודמים גם אם יכולות ההוראה שלהם בינוניות ואף למטה מכך, בעוד שלעתים עבודתם של מורים מעולים מופסקת מפני שאינם נחשבים לחוקרים טובים דיים.

אין זאת אומרת שאין לאן להתקדם ושאין מה לשפר, ובוודאי שאין כוונתי לומר שעל עולם התורה למצב את עצמו בהשוואה לאקדמיה, ממש לא, רחמנא לצלן מהאי דעתא, אך עדיין דומה שאין להתעלם לגמרי מנקודה זו.

איני מבין מה בכלל יש להביא את המצב במערכת החינוך "החולנית" לדרגותיה. שם לומדים לשם קבלת תואר, כבוד, וכו' ואין כלל וכלל את המימד של והיא חיינו ואורח ימינו. בחינוך החולני ירצו ילמדו, לא ירצו לא ילמדו ויהיו מלצרים במסעדה ופועלי נקיון, כאן יש עינו חיוב של והגית בו יומם ולילה, אם הרבי לא יודע להסביר לתלמידים את החומר הנלמד, או שמתרכז רק בתלמידים מהירי התפיסה, הוא מעל בתפקידו. כלומר מצד עצמו אם אין לו יכולת הסברה אין לו להיות בתפקיד מלמד או מגיד שיעור, ואם הוא בעצמו לא מודע לכך או שלא מוכן להודות בכך, על מי שאחראי לו חדאוג לכך שתהיה לו משרה אחרת ולא להפקיר את התלמידים. כלומר הקולר תלוי לא רק בצואר המלמד אלא גם בצואר מי שמעסיק אותו.
אחד מהמלמדים בחדר של בני בכיתה א' היה למעלה משמונים וממש לא ניתן היה להבין אותו כשמדבר (היה ממלמל). נגשתי למנהל שלא רק הבן לא מבין דבר אלא אף אני לא מבין דבר שהוא אומר לי. המנהל הנהן בראשו כאות הסכמה וענה שהבעיה ידועה אך אין באפשרותם לפטר אותו ממשרתו! . מה נאמר ומה נדבר.

בעקבות דבריו של ר' זאב על אודות הצורך החיוני בהסברה בהירה -

דומני שלפחות חלק מסוד הצלחתו של ר' ידל קולודצקי ז"ל בנטיעת אהבת תורה בלבם של תלמידיו - למרות שרווחה ורווחת ביניהם לא מעט ביקורת עליו, דבר שפעמים הרבה מביא גם לדחיית הערכים שאותם מבקש המורה והמחנך להנחיל - הוא בהסברתו הבהירה וביכולתו להנחילה הלאה.

יש בנותן טעם להעתיק פה דברי האדמו"ר בעל פני מנחם מגור למגי"ש בישיבה קטנה, מתוך דברי הרב השוחט באשכול לזכרו:

"יש כמה שנים בגיל ההתבגרות שאז מתעצבת כל האישיות של הנער לכל החיים. בחור שיושב מולך שנה שלימה בגיל הזה כל יום כמה שעות, הוא מושפע ממך מאד. ובהכרח יש לך אחוז מסויים בכל האישיות שלו. יש תלמיד שזה יהיה בתחום הלימוד, אצל אחר זה יהיה בתחום מידות או יר"ש או חכמת חיים וכדומה. יש תלמידים שיקבלו רק אחוז קטן, אבל לעומתם יש תלמידים שנקשרים מאד ויהיה לך בהם אחוז גבוה מאד. אם תתמיד בעבודה הזו, יהיו לך מאות תלמידים, ובהמשך מאות רבות, שבכל אחד מהם יש לך אחוזים. הם עצמם יקימו משפחות וחלקם יהיו מרביצי תורה, ובכל מה שהם יעשו יש לך חלק".