קראקובער כתב:כך שאלתי לאחד מבעלי התכלת, לשיטתך שזה חיוב גמור יש איסור אם המוכר יודע שהלוקח לא ישים והתחיל לגמגם שאין לפני עור כי יכול לקנות לבד אבל זה לא מוסכם בכלל בפוסקים אם כי פה זה יותר קל כי בלאו הכי הלוקח לובש ד' כנפות גם היום אבל איה"נ לחתן שקונה לראשונה יש בעיה.
פלוריש כתב:ואם מדובר בטלית קטן, הרי יש שסוברים שאינו חייב כלל בציצית (בגלל שאין בגדלו את השיעור הראוי, או בגלל שאינו דרך עיטוף).
פלוריש כתב:וודאי שיש איסור באי לבישת תכלת (בזמן שיש תכלת וכו') - ביטול עשה.
סגי נהור כתב:פלוריש כתב:וודאי שיש איסור באי לבישת תכלת (בזמן שיש תכלת וכו') - ביטול עשה.
האמנם ניתן לקרוא לזה "ביטול עשה"? צע"ג, דא"כ היה לנו בזמן הזה להמנע מלבישת ד' כנפות לגמרי כדי לא לבטל עשה, ולא ללבוש טלית מצויצת בחוטי לבן בלבד.
אב בבינה כתב:סגי נהור כתב:פלוריש כתב:וודאי שיש איסור באי לבישת תכלת (בזמן שיש תכלת וכו') - ביטול עשה.
האמנם ניתן לקרוא לזה "ביטול עשה"? צע"ג, דא"כ היה לנו בזמן הזה להמנע מלבישת ד' כנפות לגמרי כדי לא לבטל עשה, ולא ללבוש טלית מצויצת בחוטי לבן בלבד.
כבר דברו על זה כל האחרונים, וידועים דברי השאגת אריה סי' לב, ועוד שכתבו ע"פ המרדכי שאין איסור לבטל העשה אם יש אונס, ולכן במקום או בזמן שאי אפשר להשיג תכלת מותר לכתחילה ללבוש לבן.
והארכתי בזה כאן:
viewtopic.php?f=17&t=29044&start=40#p404823
אב בבינה כתב:פלוריש כתב:ואם מדובר בטלית קטן, הרי יש שסוברים שאינו חייב כלל בציצית (בגלל שאין בגדלו את השיעור הראוי, או בגלל שאינו דרך עיטוף).
לא הבנתי. על הצד שטלית קטן אינו חייב בציצית, לכאו' יש לחוש ללפני עור משום הוצאה בשבת וברכה לבטלה, ובלא"ה אסור. ועל הצד שאינו חייב אז יש לפנ"ע?
ובעיקר הענין שאין לפני עור בהסומך על הכרעת רבו, מה המקור, ועד היכן נאמרו הדברים?
הלא אם רבו טועה בדבר משנה, האם גם על זה אין לפני עור
מנין כתב:היתרון ב"עושה על פי רבו" הוא, שקונה הטלית הינו אנוס, ופטור מלהטיל תכלת, שכן הוא סובר שאין לנו תכלת. וכמו שבעבר כשלא היה התכלת מצוי, היה מותר ללבוש ד' כנפות ולא היה נחשב ביטול עשה כיון שאנוסים, ה"ה מי שאינו יודע שיש היום תכלת, שנחשב אנוס ופטור.
אב בבינה כתב:מנין כתב:היתרון ב"עושה על פי רבו" הוא, שקונה הטלית הינו אנוס, ופטור מלהטיל תכלת, שכן הוא סובר שאין לנו תכלת. וכמו שבעבר כשלא היה התכלת מצוי, היה מותר ללבוש ד' כנפות ולא היה נחשב ביטול עשה כיון שאנוסים, ה"ה מי שאינו יודע שיש היום תכלת, שנחשב אנוס ופטור.
והאם הוא הדין מי שמחלל שבת באופן שהוא אומר מותר [שהוא שוגג ואונס] שאין לפני עיור להכשילו??
בברכה המשולשת כתב:אב בבינה כתב:מנין כתב:היתרון ב"עושה על פי רבו" הוא, שקונה הטלית הינו אנוס, ופטור מלהטיל תכלת, שכן הוא סובר שאין לנו תכלת. וכמו שבעבר כשלא היה התכלת מצוי, היה מותר ללבוש ד' כנפות ולא היה נחשב ביטול עשה כיון שאנוסים, ה"ה מי שאינו יודע שיש היום תכלת, שנחשב אנוס ופטור.
והאם הוא הדין מי שמחלל שבת באופן שהוא אומר מותר [שהוא שוגג ואונס] שאין לפני עיור להכשילו??
יותר דומה למי שמחלל שבת (לשיטתי) ע"פ רבו כי רבו סבור שמותר
עזריאל ברגר כתב:אבל כאן יש הבדל: שהתכלת אינו מעכב את הלבן, ומי שאנוס בהוראת רבותיו שלא לשים תכלת - הרי עבורו לכו"ע זו מצווה להטיל ציצית לבנה! ולכן לפענ"ד מותר.
עזריאל ברגר כתב:כמובן שכל הדיון הוא רק לאלו שנוקטים שזיהוי התכלת הוא ודאי גמור, ולעולם לא ילבשו טלית המצוייצת בלבן וכו'.
אוצר החכמה כתב:מצד הסברא לכאורה צודק יהושעבנמי.
רק אני מסתפק בכוונתו. אפשר לפרש שכוונתו מצד שאין זה חפץ של איסור להבדיל מכוס יין של נזיר לגביו. אבל על זה יקשה מהא דמבואר בשו"ע שאסור לתת אוכל למי שאינו מברך.
רק כנראה עיקר כוונתו כהמרדכי דאין בכלל איסור ללבוש בגד בלי ציצית רק שאז חל עליו החיוב להטיל. ובזה שונה מאוכל בלא ברכה שאחר שלא בירך עובר איסור.
ולפי זה צריך עיון מה יהיה במי שיברך ברכה ראשונה אבל לא ברכת המזון אי שרי לתת לו לאכול.
אב בבינה כתב:סגי נהור כתב:פלוריש כתב:וודאי שיש איסור באי לבישת תכלת (בזמן שיש תכלת וכו') - ביטול עשה.
האמנם ניתן לקרוא לזה "ביטול עשה"? צע"ג, דא"כ היה לנו בזמן הזה להמנע מלבישת ד' כנפות לגמרי כדי לא לבטל עשה, ולא ללבוש טלית מצויצת בחוטי לבן בלבד.
כבר דברו על זה כל האחרונים, וידועים דברי השאגת אריה סי' לב, ועוד שכתבו ע"פ המרדכי שאין איסור לבטל העשה אם יש אונס, ולכן במקום או בזמן שאי אפשר להשיג תכלת מותר לכתחילה ללבוש לבן.
והארכתי בזה כאן:
viewtopic.php?f=17&t=29044&start=40#p404823
מנין כתב:עזריאל ברגר כתב:כמובן שכל הדיון הוא רק לאלו שנוקטים שזיהוי התכלת הוא ודאי גמור, ולעולם לא ילבשו טלית המצוייצת בלבן וכו'.
גם מי שנוקט שזיהוי התכלת הוא ודאי גמור, כשלא יהיה לו תכלת הוא ילבש טלית עם לבן בלבד.
מנין כתב:לכוין לכבוד פירושו שלא רוצה לזכות בטלית. בטלית ששייכת לו לא מועיל כוונות.
ולי נראה, שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית, משום דלא מיקרי כסות, אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור. זכר לדבר, (איוב כד ז) ואין כסות בקרה. והגלימא, אין לובשין אותה להגן, אלא מפני הכבוד; שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים, אינו יוצא לחוץ בלא גלימא. ואף על פי שלפעמים נהנה מחומה, כיוון שתחילת עשייתה אינו להתחמם בה – לא חשיב כסות, ופטור.
פלוריש כתב:לכאורה צודק יהושע בנעמי שיכול לקנות פתילי תכלת, אך זה כאשר מוכר לו פתילים. ואילו כאשר מוכר לו טלית קשורה, או כאשר משלם לו כדי שיקשור לו לבן בלבד - לא.
וודאי שיש איסור באי לבישת תכלת (בזמן שיש תכלת וכו') - ביטול עשה.
ומה שעושה הקונה על פי הוראת רבותיו - מסתמא יש הבדל בין אם רבו למד את הנושא והחליט שהזיהוי אינו נכון, לבין אם בכלל לא למד את הנושא.
ואם מדובר בטלית קטן, הרי יש שסוברים שאינו חייב כלל בציצית (בגלל שאין בגדלו את השיעור הראוי, או בגלל שאינו דרך עיטוף).
אוצר החכמה כתב:אב בבינה כתב:פלוריש כתב:ואם מדובר בטלית קטן, הרי יש שסוברים שאינו חייב כלל בציצית (בגלל שאין בגדלו את השיעור הראוי, או בגלל שאינו דרך עיטוף).
לא הבנתי. על הצד שטלית קטן אינו חייב בציצית, לכאו' יש לחוש ללפני עור משום הוצאה בשבת וברכה לבטלה, ובלא"ה אסור. ועל הצד שאינו חייב אז יש לפנ"ע?
ובעיקר הענין שאין לפני עור בהסומך על הכרעת רבו, מה המקור, ועד היכן נאמרו הדברים?
הלא אם רבו טועה בדבר משנה, האם גם על זה אין לפני עור
בכלל אני לא מבין מה היתרון ברבו עליו? ומה הדין למכור לרבו עצמו.
(איני מבין בכלל את השיטה המקובלת היום של העושים על פי רבותיהם מה יתרון הרב על התלמיד אא"כ התלמיד עם הארץ)
יהושעבנמי כתב:גם אם הוא לא עם הארץ ביחס לרבו הוא עם הארץ, כמו שכתוב אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
אב בבינה כתב:פלוריש כתב:ואם מדובר בטלית קטן, הרי יש שסוברים שאינו חייב כלל בציצית (בגלל שאין בגדלו את השיעור הראוי, או בגלל שאינו דרך עיטוף).
לא הבנתי. על הצד שטלית קטן אינו חייב בציצית, לכאו' יש לחוש ללפני עור משום הוצאה בשבת וברכה לבטלה, ובלא"ה אסור. ועל הצד שאינו חייב אז יש לפנ"ע?
ובעיקר הענין שאין לפני עור בהסומך על הכרעת רבו, מה המקור, ועד היכן נאמרו הדברים?
הלא אם רבו טועה בדבר משנה, האם גם על זה אין לפני עור
קראקובער כתב:יהושעבנמי כתב:גם אם הוא לא עם הארץ ביחס לרבו הוא עם הארץ, כמו שכתוב אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
יש היום סנהדרין?!
יהושעבנמי כתב:גם אם הוא לא עם הארץ ביחס לרבו הוא עם הארץ, כמו שכתוב אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.
יהושעבנמי כתב:אב בבינה כתב:פלוריש כתב:ואם מדובר בטלית קטן, הרי יש שסוברים שאינו חייב כלל בציצית (בגלל שאין בגדלו את השיעור הראוי, או בגלל שאינו דרך עיטוף).
לא הבנתי. על הצד שטלית קטן אינו חייב בציצית, לכאו' יש לחוש ללפני עור משום הוצאה בשבת וברכה לבטלה, ובלא"ה אסור. ועל הצד שאינו חייב אז יש לפנ"ע?
ובעיקר הענין שאין לפני עור בהסומך על הכרעת רבו, מה המקור, ועד היכן נאמרו הדברים?
הלא אם רבו טועה בדבר משנה, האם גם על זה אין לפני עור
גם חסידי התכלת רובם לא חושבים שזה דבר וודאי רק קרוב לוודאי, אז זה לא טעות בדבר משנה מי שחושב שכל התירוצים על הקושיות מהגמרא והרמב״ם הם דוחקים ועדיף לדחוק בראיות מההסטוריה והארכיאולוגיה, גם מי שזה נראה לו עקום זה לא טעות בדבר משנה, טעות בדבר משנה זה רק טעות שגלוי לכל.
יהושעבנמי כתב:מי אמר שזה רק בסנהדרין?
לענין כתב:אין בזה לפ''ע היות ואע''פ שזכינו בס''ד ונודעה התכלת, מ''מ מנין החוטים אכתי צריך הכרעה (ואף זאת צריכה הכרעה, אם העושה כחד מינייהו מה דינו להאחרים), והן אמנם שההכרעה היא מחוייבת וא''א לפטור עצמו בטענה שלא הכריע, דהא גופא מחייבו דין תורה, לברר הדין ולהכריעו, מ''מ כאשר מוכר טלית למי שלא נתברר לו אם לפסוק כהתו' והשו''ע או כהראב''ד ופשטות דברי חז''ל, שפיר אין בזה משום לפ''ע, כל עוד אכתי לא בירר הקונה איך יעשה במח' הראשונים הנ''ל.
וטעמא דאמרן שמותר לקנות מהם פירות שביעית ולאכלם בקדושה, הוא כמבואר במבי"ט ח"א סי' כ"א דסובר שחייבים לנהוג קדושת שביעית גם בשל נכרים - ומכל מקום כתב דאף שלכאורה נראה שהנזהרים לאכול בקדושה אסור להם לקנות או למכור פירות שביעית למי שאינו נזהר, אולם לאחר דקדוק יפה נראה שמותר לקנות מהם ולא יחושו למה שהם מוסרים להם דמי שביעית. גם מותר למסור להם מעט פירות שביעית שלא במדה ולא יחושו לזה שלא יאכלום בקדושה, כיון שהדבר להם היתר, שסומכים על המורים להם היתר, ולא נדון אותם כעִוְרִים שלא ליתן להם דבר שנראה להם היתר. עד כאן תורף דבריו. הרי מבואר דלא חייש כלל לזה שהלוקח מבקש את המוכר לשקול וגם מכשיל אותו באיסור סחורה שיש רק על המוכר... וגם מוסר דמי שביעית לחשוד. והכא נמי גם כאן בנדון דידן.
גם הכתב סופר בחלק יורה דעה סי' ע"ז, אף על גב שלא ידע כלל מהמבי"ט כוון לדבריו, ועוד הוסיף עליהם כמה ראיות. וכתב דמי שנוהג איסור באיזה דבר מסברא דנפשיה או מפני שאוחז בשיטת האוסרים, מותר לו ליתן משלו למי שנוהג היתר ואין בזה משום לפני עור ולא משום מסייע ידי עוברי עבירה, כיון שגם חברו יודע שיש אוסרים אלא שהוא נוהג כהמתירים. וגם אסיק דאפילו בכהאי גוונא שהנותן סובר שהוא ודאי אסור ולפי דעתו מי שמתיר אינו אלא טועה - אפילו הכי שרי. ואף על גב שמביא מהשער המלך שכתב בפ"ז מאישות הי"ב דמי שמחמיר לא לעשן ביו"ט אסור לספות למי שמתיר משום לפני עור, עיין שם שדוחה ראייתו. ומבואר מהכתב סופר שמתיר גם באיסור תורה.
כבר העליתי בספר מאורי האש, שאם המחמיר שלא לעשן ביום טוב סובר מכח הכרעתו שאסור הדבר, מסתבר שצריך גם כן לחשוש לאיסור לפני עיוור. אבל אם מחמיר על עצמו רק מפני מנהג אבותיו ורבותיו, בכהאי גוונא אין לחוש לאיסור לפני עיוור, שהרי הוא יודע שחבירו אינו צריך להחמיר כמותו וכל אחד נוהג כמנהג אבותיו. והוא הדין לנידון דידן, שהספרדי שנוהג להחמיר כמנהג אבותיו רשאי לומר לאשכנזי להקל כפי שהוא נוהג להקל כדעת רבותיו.
לענין כתב:מי שלא הכריע דינו כמי שאין לו תכלת
ואה''נ שהוא מחויב ללמוד ולהכריע, אך לע''ע דינו כמי שאין לו
להקנות על תנאי, העיר הגר''ד קוק שאינו מועיל, בהיות ומן הדין הוא מוחזק מחמת אותה שיטה שעושה כמותה, וממילא להגרש''ש הוא נדון כבעלים ודאי, ואכמ''ל.
לענין כתב:זכינו בס''ד ונודעה התכלת, מ''מ מנין החוטים אכתי צריך הכרעה
מנין כתב:לענין כתב:זכינו בס''ד ונודעה התכלת, מ''מ מנין החוטים אכתי צריך הכרעה
למה לא מספיקה ההכרעה של המשנה ברורה? במה זה שונה משאר ההלכות? (לנוהגים ע"פ פסקי המ"ב)
אב בבינה כתב:וכן הוא משמעות הבבלי במנחות מב.
לענין כתב:להקנות על תנאי, העיר הגר''ד קוק שאינו מועיל, בהיות ומן הדין הוא מוחזק מחמת אותה שיטה שעושה כמותה, וממילא להגרש''ש הוא נדון כבעלים ודאי, ואכמ''ל.
חזור אל “תכלת ודין הקרבה בזמה"ז”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 2 אורחים