הרואה כתב:
לבתבונה - "רב בשם רוטמן" (חצוף, גם אם הוא סובר שצריך לנדות אותך) לא אמר שכל מחקר אנושי הוא 80%, נכחתי בשיעור שאח"כ נכתב בשביל הקונטרס הנ"ל.
הוא אמר שבסוג כזה של מחקר מדעי היסטורי, מאד קשה לדעת ב100%, ואף על פי שלפי כללי המחקר ההגיוניים מדובר כאן בהוכחה של 100%, עדיין יתכנו דברים שאנחנו לא יכולים לשער אותם ועל כן אפשר לראות את הראיות על התכלת רק כ80%.
מכל מקום הוא האריך אז ובזמנים אחרים שמכיון שעל פי הנתונים שיש בידינו נראה ש100% שזה התכלת, על כן חייבים ללבוש.
אבל יש כאלו שהוכחות מדעיות הם בשבילם מעל הכל, וגם בתחומים אפורים, כמו גן הכהונה.
שמעתי על הרב רוטמן רק מנושא התכלת (ר"מ בוולפסון מקורב לחוג זילברמן, שמעתי ממישהו שהוא לומד או למד חברותא עם ר' דוד כהן),
והתייחסתי לטיעונים שהובאו בשמו
מתנצל אם בהתאם למעמדו הציבורי שלא ידוע לי עליו הייתי צריך לכתוב אחרת. כמו כן אין לי מושג את מי הוא רוצה לנדות? והאמת שנראה לי שהכול נובע מחשש מהוכחות חוץ תורתיות, יש החוששים מהוכחות שנראות בעיניהם כמיועד רק למדענים, ולכן הן שלא מבינים בדרכי המדע לא ראוים לדון בכך, ויש שנדמה להם שבמדע אין אף פעם מסקנה מוחלטת, כי רואים שבכל יום מתפרסמים מחקרים הסותרים את המחקרים הקודמים להם, והחשש השלישי שלהם שלדון בטענות על שקשורים למדע נראה להם מסוכן כי נדמה להם בטעות כאילו רח"ל יש למדע טיעונים שיכולים להכחיש את הדת.
ויתכן מאוד שלולא טעמים אלו לא היו כמעט מתנגדים לתכלת
והתפיסות שהזכרתי שגויות מהיסוד ואת השלישית יש להביא באש.
והתייחס לכך הרמב"ם ספר מורה הנבוכים חלק ב פרק טו,
ואשר הביאני לזה המאמר כי האחרונים מן הנמשכים אחר אריסט"ו יחשבו שאריסט"ו כבר עשה מופת על קדמות העולם, ורוב האנשים מן החושבים שהתפלספו יקבלו מאריסט"ו בזאת השאלה ויחשבו כי כל מה שזכרו מופת חותך אין ספק בו, וירחיקו לחלוק עליו או לחשוב בו שנעלמה ממנו תעלומה או ששגג בדבר מן הדברים, ולזה ראיתי שאמשך עמהם לפי דעתם, ואבאר להם שאריסט"ו עצמו לא יתפאר שהוא עשה מופת בזאת השאלה...
כי כל מה שהתבאר במופת לא תוסיף אמיתתו ולא יחזק האמת בו בהסכים כל החכמים עליו, ולא תחסר אמיתתו ולא יחלש האמת בו בחלוק אנשי הארץ כולם עליו.
ולכל דור את האופנה שלו הרמב"ם התייחס לאיש שהיה נחשב בזמנו - אריסטו ולאמונות שאותו איש קידם ובכל דור האפיקורסות שלה.
כאשר טענה נטענת בשם מחקר ומעוניינים לדעת האם היא אכן מוכחת או סבירה
זה בדיוק כמו חבורה צריך לדעת האם הנתונים אמת האם אכן המצוטט שם מצוטט נכון ומשקף את הדברים הכתובים וכדו' (למשל האם הרמב"ם אומר כך והאם אכן בגמ' נכתב אחרת וכדו' והאם זה משקף את כל הנתונים האם זה יכול להיות תלוי בדברים אחרים כמו גמרות אחרות שיטות אחרות וכדו'), שנית האם המסקנה אכן מוכרחת או מה רמת ההסתברות בהתאם לנתונים (הרמב"ם פסק כמ"ד פלוני וכדו').
ובהקבלה למדע
ראשית צריך לדעת האם הנתונים עליהם מבוסס המחקר הם אכן מייצגים את המציאות המדויקת, (האם נתוני הבסיס נאספו בצורה מספיקה למסקנה מוחלטת, האם מדויקים וכדומה)
שנית בהנחה שהמציאות והנתונים ברורים, האם המסקנה היא הוכחה ברמה של מופת חותך או סבירות גבוהה וכדו'.
אמנם נדירים מאוד הם המחקרים שניתן לומר שעומדים בשלמות בשני הקריטריונים. ויש תחומים שבהם כמעט אין נתונים ברורים ואז מחקרים כאלו הרבה יותר נדירים
מציאות הדנ"א למשל היא דוגמה למחקר שהנתונים עליו מוחלטים והמסקנה בלתי ניתנת לערעור בדיוק כמו כדוריות העולם,
אמנם למרות זאת המחקרים ישנם והיינו בגלל שגם אם הנתונים לא מלאים וגם המסקנה אינה בלתי ניתנת לוויכוח יש סברה מכרעת שהמסקנה נכונה
אבל כמובן שיש טווח אינסופי של מחקרים, ממחקרים שברור לכל שהמסקנה שלהם היא שטות מוחלטת עד למחקרים שהמסקנה שלהם רמה של קרוב לוודאי,
יש מקרים שהנתונים שפלוני נחשף אליהם גורמים לו לחשוב שיותר סביר כך וכך אבל אם היה נחשף לעוד נתונים היה רואה שלא צדק או לא דייק.
(למשל אריסטו יכל לטעון שלתיאוריה של קדמות העולם הייתה סבירות כלשהי על פי איזה שהם נתונים חלקיים, וכשנחשפו נתונים אחרים הופרכה התיאוריה של אריסטו, אולם אנו שנחשפנו לנתונים נוספים למעמד הר סיני ולתורה יכולנו מהתורה להוכיח שהוא טעה, וכך בדיוק בתיאוריות מקבילות דומות אחר כלשהו יכול לטעון לסבירות לפי נתונים חלקיים כלשהם עד שיחשפו נתונים אחרים שישללו את זה או עד שייחשף לתורה.)
קימים לא פעם גם מצבים הפוכים ישנם הוכחות מוחצות לדבר מסוים אולם מסיבות פוליטיות וכדו' מסקנה נדחית ,למשל הגרמנים האמינו שממצאיו של איינשטיין הם שטויות, זה היה מדע יהודי ולכן היה נחשב כברור שזהו מדע שגוי (ואלו הם דברי הקובץ מאמרים על כפירת אריסטו)
בבואנו לבחון את התכלת וכדו' צריכים להתייחס לגופם של טענות ואם יש הוכחות חותכות אז זה לא משנה מעלה ולא מוריד מי תומך ומי מתנגד
לפי הנתונים שבידינו צביעת התכלת בעולם העתיק היא דוגמה למסקנה מבוססת על נתונים טובים ומבוססים עם מסקנה מוחלטת מהנתונים הללו.ובגדר דבר שהרמב"ם מכנה מופת חותך.