פורום אוצר החכמה

דרושים: טהורים מכל הסוגים פרה אדומה כשרה טרם נולדה, ואף על פי כן ב'מכון המקדש' כבר שוקדים על כוח האדם הרב הדרוש לשם הפקת אפרה. זאת, מתוך הבנה שהמשימה מורכבת לא פחות מאשר השגת הפרה עצמה. עינת זיו, הממונה מטעם המכון על גיוס כוח האדם למבצע, מנהלת בימים אלה רשימות של יהודים טהורים מטומאת מת, שתוחקרו לעומק כדי לוודא שהם מתאימים מבחינה הלכתית למשימה.
לצורך שחיטת הפרה ושריפתה, מספרת זיו, נדרש כוהן מגיל 14 ומעלה הבקיא גם בשחיטה. כוהן נוסף נחוץ לאיסוף אפר הפרה. הכוהנים הללו מוכרחים להיות נקיים ממום, ולשם וידוא העניין יעברו בדיקה מקיפה בידי מומחה מטעם המכון. העדיפות היא לכוהנים שלא יצאו מעולם לחו"ל, ומכל מקום חובה לוודא שנולדו בבית או בבית חולים שמחלקת היולדות שלו נפרדת ובטוחה מטומאת מת.
עוד מחפש המכון מסייעים להובלת הציוד הנדרש למקום השחיטה. גם הם נדרשים להיות טהורים מטומאת מת, אך אין צורך שיהיו כוהנים דווקא. במקרה הזה המנעד רחב, והמכון מחפש גברים ונשים, בני מצווה אבל גם ילדים שטרם הגיעו לגיל מצוות.
מי שיימצאו מתאימים לכך יתבקשו לחתום על טופס ויתור סודיות כללי ורפואי.
הצצה קטנה לשאלון:
"התאמץ נא להיזכר: האם מלידתך ועד היום היית בבית קברות, בית לוויות או מערת קבורה תחת קורת גג אחת עם מת או קבר?
האם שהית אי פעם בחו"ל?
בהיותך בחו"ל, האם ביקרת רק במקומות עירוניים ומרוצפים
באספלט וכדומה, או גם נגעת באדמה?"
מי שרואה את עצמו או את ילדיו מתאימים לדרישות הללו מוזמן לפנות לעינת זיו מ'מכון המקדש' בטלפון
3752751-052.

פלוריש כתב:אני לא בקי בפרטים המעשיים,
אבל אציין שלרב עזריה אריאל עצמו יש אריכות בסוגיית חרב כחלל, ולדעתו כלי שנטמא מן המת מטמא כמת רק באותה שעה שהוא מחובר אל המת.
ראו במעלין בקודש גיליונות טו-יז, במאמריו ובתגובות.

בתבונה כתב:4. האם הנטמא מחרב הרי הוא כחלל טמא בדיוק כנוגע במת - , אין נזיר מגלח על טומאתו ואין חייבים עליו על טומאת מקדש וקדשיו, טמא שבעת ימים ואין צריך הזאת אפר פרה אלא טובל במקווה ודיו כך היא דעת הרמב"ן וכן דעת הגר"א (בביאור הגרא להלכות אבל מובא מליקוטיו)

בתבונה כתב:אחת הראיות לשיטתם היא
מנזיר דף נד
אבל הסככות, והפרעות, ובית הפרס, וארץ העמים, והגולל, והדופק, ורביעית דם, ואהל, ורובע עצמות, וכלים הנוגעים במת, ובימי ספרו, ובימי גמרו - על אלו אין הנזיר מגלח, ומזה בשלישי ובשביעי,
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף נד עמוד ב

לעולם אימא לך: משום אוירא, וכי קתני - אשארא. הכי נמי מסתברא, מדקתני: וכלים הנוגעים במת, הני כלים בני הזאה אינון? אלא שמע מינה, אשארא.
וכבר תמהו על קושיית הגמרא התוס שם הרי יש בכלים חרב כחלל, ולפי ראשונים אלו והכרעת הגרא ניחא

(ליקוט) י״א כו׳. ר״ל לכלי מתכות והוא דעת ר״ת דלא אמרינן כלים הנוגעים במת שיהיו כמוהו אלא דוקא בכלי מתכות כמ״ש תוס׳ דנזיר נ״ד ב׳ בד״ה ומשני והר״ש בפ״ק דאהלות וכ״ד רש״י (בפסחים י״ד ב׳ וש״מ) וראב״ד (בפ״ה מהלכות טומאת מת) אבל הרי״מ ור״י ורמב״ם ורמב״ן וש״פ חולקין ע״ז ודעתם שה״ה בכל הכלים ובגדים לבד מכ״ח שאינם נעשים אב הטומאה לעולם וראיה ממתני׳ ריש אהלות דסתם ארבעה כו׳ וקאמר בכולם כלים סתם ועוד דכלים הנוגעים באדם שיהא כמותו לא גמרינן מחלל חרב אלא מוכבסתם בגדיכם כו׳ כמ״ש בספרי אלא דבשאר טומאת בגדים דוקא בעודו נוגע וכאן אפילו לאחר פרישתו וע״כ צ״ל כל הכלים וה״ה לרישא ובריש חולין ובפ״ק דפסחים (י״ד י״ט ב׳. ואצ״ל הא דשבת ק״א ב׳ עבתוס׳ שם) ובפ״ח דפסחים לא גרסינן חרב הרי הוא כחלל דהא לא מחלל חרב גמיר וכן א״צ שם לזה (עיין משנה למלך פ״ה מה׳ ט״מ) וכ״כ הר״ש בריש אהלות שם וכן קאמר בספרי הא למדנו לכלים ואדם כלים באדם מנין כו׳ אלמא בכל כלים הוא וכנ״ל ועוד הביא ר״י ראיה מתוספתא פ״ו דכלים החמת כו׳ ע״ש בתוס׳ ור״ש אע״ג שדחק ר״ת מ״מ פשטא דמתני׳ וברייתא כדברי הרמב״ם. ולעיקר דינא דכאן הנה דעת ר״ת בתוס׳ הנ״ל דהנזיר מגלח על חרב בחלל ושלכן לא אוקמוהו גמרא שם בכלי מתכות כמ״ש בתוס׳ שם וא״כ ה״ה דכהן מוזהר עליו כמ״ש בתוספתא (פ״ג דמכות) ופ״ד דשמחות כל טומאה שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר כו׳ וזהו ג״כ ראיה לשיטתו דדוקא מתכות מדפריך גמ׳ והני כו׳ (וע״ש בתוס׳ שהניחו בצ״ע לשיטת הרי״מ אבל הרמב״ן בב״ב כ׳ א׳ תירץ דא״צ הזאה אלא הנוגע או מאהיל במת עצמו שכן משמעות המקראות. וכ״כ רבינו בליקוטיו) ולפ״ז אסור ג״כ ליכנס לאהל שהכלי שם שדעתו שם ג״כ שמטמא באהל כמ״ש בתוס׳ שם ובפ״ב דב״ב כ׳ א׳ ד״ה בחבית ובחולין ק״ד א׳ בד״ה חלת ובפ״א דשבת (י״ז א׳) וש״מ (ואינו כן דעת הרמב״ם ועיין בא״ר ריש כלים) אבל ש״פ חולקין עליו דאין הנזיר מגלח ואין הכהן מוזהר עליה (משמעות הלשון שבתוספתא ומ״ש דמ״מ איסורא מיהא איכא ועב״י ובספר האשכול) כמ״ש בתוספתא דאהלות והביאו תוס׳ שם והר״ש בפ״ק דאהלות כל המטמא במת טומאת שבעה כו׳ כלים בכלים כו׳ בד״א בתרומה וקדשים אבל אין הנזיר מגלח אלא על המת בלבד ואין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו אלא על המת בלבד וכמ״ש בספ״ז ת דר כלל אר״י כל כו׳ וכ״כ הרמב״ם בפ״ז מהלכות נזירות אבל לענין טומאת מקדש וקדשיו פסק בפ״ה מהלכות טומאת מת שהנוגע במת והנוגע בו חייב מכאן ואילך פטורין והוא כר׳ יוחנן (בירושלמי פ״ז מנזיר) (ע״כ) :

נקדש את שמך בעולם כתב: אבל הסככות, והפרעות, ובית הפרס, וארץ העמים, והגולל, והדופק, ורביעית דם, ואהל, ורובע עצמות, וכלים הנוגעים במת, ובימי ספרו, ובימי גמרו - על אלו אין הנזיר מגלח, ומזה בשלישי ובשביעי,
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף נד עמוד ב

לעולם אימא לך: משום אוירא, וכי קתני - אשארא. הכי נמי מסתברא, מדקתני: וכלים הנוגעים במת, הני כלים בני הזאה אינון? אלא שמע מינה, אשארא.
וכבר תמהו על קושיית הגמרא התוס שם הרי יש בכלים חרב כחלל, ולפי ראשונים אלו והכרעת הגרא ניחא

נקדש את שמך בעולם כתב:לתועלת הציבור העתקתי את הקטע בביאור הגר''א העוסק בסוגיא
(יורה דעה שס''ט ס''ק ב')
אבל הרמב״ן בב״ב כ׳ א׳ תירץ דא״צ הזאה אלא הנוגע או מאהיל במת עצמו שכן משמעות המקראות. וכ״כ רבינו בליקוטיו

פלתי כתב:

פלוריש כתב:אני לא בקי בפרטים המעשיים,
אבל אציין שלרב עזריה אריאל עצמו יש אריכות בסוגיית חרב כחלל, ולדעתו כלי שנטמא מן המת מטמא כמת רק באותה שעה שהוא מחובר אל המת.
ראו במעלין בקודש גיליונות טו-יז, במאמריו ובתגובות.

מוזר מאד מאד.

לא אכחד, כי דברים אלו מחודשים מאד, ומנוגדים לדברי כל הראשונים, או כמעט כולם. עובדה זו כשלעצמה אינה עילה לנעול את הדלת בפני העלאת הנושא לבירור מחודש, אלא מצריכה אותנו למשנה זהירות.
ידועים הם דברי הרא"ש (סנהדרין פ"ד סי' ו), על האפשרות לחלוק על הקדמונים: "ואני אומר... אם לא ישרו בעיניו דבריהם, ומביא ראיות לדבריו, המקובלים לאנשי דורו - יפתח בדורו כשמואל בדורו, אין לך אלא שופט אשר יהיה בימים ההם, ויכול לסתור דבריהם. כי כל הדברים שאינם מבוארים בש"ס שסידר רב אשי ורבינא, אדם יכול לסתור ולבנות, אפילו לחלוק על דברי הגאונים". וכן פסק הרמ"א (חו"מ סי' כה ס"א): "יש אומרים דאם נראה לדיין ולבני דורו מכח ראיות מוכרחות שאין הדין כמו שהוזכר בפוסקים, יכול לחלוק עליו, מאחר שאינו נזכר בגמרא".
האריך בעניין זה גדול בדורנו, הגר"ע יוסף זצ"ל, אשר כתב בהקדמתו ליביע אומר (ח"א, פתיחה, אות ג: "וידוע מה שאמרו רז"ל (יומא ט ע"ב): 'טובה ציפורנם של ראשונים מכרסם של אחרונים'. ולכן ברור שאין להקל ראש כנגדם, לסמוך על הכרעתנו מן התלמוד, כי מה נדע ולא ידעו הם, אלא אם כן בראיה ברורה ובהסכמת חכמי הדור, וזה קשה מאד במציאות... מה שאין כן לסמוך על סברתנו נגד הראשונים, לא אמרה אדם מעולם".
אכן, "ראיה ברורה" כנגד הראשונים היא דבר הקשה מאד במציאות. אך לעניות דעתי, דווקא בתחום המיוחד של דיני טהרות, אשר אינם נוהגים הלכה למעשה מזה דורות רבים, נותר ללומדי התורה בדורינו מקום להתגדר בו, ולדלות ממקורות חז"ל ראיות בעניינים אשר התחבטו בהם ראשונים.
עם זאת, לא ניתנה הרשות לכל יחיד להסיק מכוח עיונו מסקנות הלכתיות הסותרות את המקובל, אלא נזקק הוא להסכמת אנשי דורו, אשר ישקלו את הדברים לגופם: האם סברה כאן או ראיה, והאם הראיה יש בה ממש. לאור האמור מובן הדבר, שאף על פי שלעניות דעתי מסקנת דברי נכונה להלכה - לפי שעה אינני רואה בה הלכה למעשה. באתי להציע את הדברים לפני לומדי התורה, ואם אזכה שחכמים בדורנו יעיינו בדברים ויתקבלו על לבם - "הם רשאים ולא אתה".

יושב ירושלים כתב:כשדיברתי עמו על השמן שעשו בטהרה א"ל שלמעשה הקפידו גם על 'חרב כחלל' אבל לא חששו לשיטות שנוהג בכל הכלים ולא רק בכלי מתכות.