עליה להר הבית

[משולש]

הרב יצחק יוסף מעיד מה היתה דעת הגר"מ אליהו:

[אלי כהן]

בדרך הזו תוכל להכשיר כל דבר, כי תמיד תגיד שהרב הקונסרבטיבי התיר, ואם יענו לך שהוא קונסרבטיבי תתחיל לספר לנו סיפורים של קנאים מטורפים ולהשוות לכאן.

למה אתה נזקק לדון ברב קונסרבטיבי? הרי אפילו אם - האדם שנתן את הראייה (לטובת דיעה פלונית) - הוא גוי גמור, לא הייתי בוחן את טיבו של האדם הזה - אלא הייתי בוחן רק את גוף הראייה שנתן. הכל לגופו של עניין, ולא לגופו של אדם, וכדברי הרמב"ם שאמר: "קבל את האמת ממי שאמָרָהּ".
מאידך גיסא, אם אני (כמי שמסופק), אינני יודע מהי הראייה שהובאה ע"י הגוי ההוא לטובת הדיעה ההיא, אז הייתי רשאי להתעלם מהגוי ההוא, ואז הייתי נשאר במצב המקורי שבו הייתי עוד קודם לכן, כלומר הייתי נשאר במצב של ספק, ואז הייתי מכריע לפי כללי הספיקות.
אבל אם מאן דהו - ויהא אפילו סתם יהודי כשר - היה אומר לי שהוא נוהג הלכה למעשה ע"פ ראייה ודאית שאינה נזקקת לכללי הספיקות, אז - כל עוד שלא ביררתי מהי אותה ראייה - לא הייתי רשאי להכריז שהוא לא נוהג כהלכה כל עוד שאני עצמי מסוגל להכריע לעצמי רק בתורת ספק; לפחות כך סוברים: הבית יוסף (ח"מ יג ז בשם רשב"א), והחזו"א (ערלה סי' יז), ועוד.

אפשר לחלוק על השו"ע כמו שהרמ"א חלק עליו.

כשכתבתי: שו"ע, התכוונתי לאותו ספר שמחבריו (המשותפים) הם: מרן רבי יוסף קארו זצוק"ל, ומרן רבי משה איסרליש זצוק"ל.

וכמו שהרבה אחרונים חלקו עליו

כל עם ישראל מחוייב לפסקים שעליהם הסכימו (בלי מחלוקת) שני מחברי השו"ע; כמובן לא דנתי על פסקים בשו"ע שלגביהם יש מחלוקת בין שני מחברי השו"ע.

גם אני יכול לומר שיש לי רשימה של הרבה פוסקים שחולקים על השו"ע ומתירים כל מראה אדום חוץ מחמשת המראות.

מי שחולק על השו"ע (כגון על הדין המפורש שם ביו"ד קפח א - או בכלל על איזושהי פסיקה של השו"ע המוסכמת על שני מחבריו), בעצם חולק על מה שהתקבל על כל עם ישראל (תוך שנים בודדות בלבד מאז שנדפס לראשונה השו"ע עם הגהות הרמ"א). כבר הרמב"ם כתב, לגבי הוראות התלמוד, שאי אפשר לסטות מהן אחרי שכבר התקבלו בכל עם ישראל. ודון מינה ואוקי לגבי פסקי השו"ע (שמוסכמים ע"י שני מחבריו בלי מחלוקת).

לא רק לשולחן ערוך אנחנו מחוייבים אלא בכל דור ודור התורה נתנה סמכות לחכמי הדור לקבוע את ההלכות. יפתח בדורו כשמואל בדורו.

אבל מי הם חכמי הדור? חוץ מחוכמתם הכללית, הם גם נדרשים להיות מחוייבים לכל פסיקה אשר לה התחייב כל עם ישראל במהלך הדורות הקודמים. בינתיים, עם ישראל התחייב להוראות התלמוד (כפי שכתב הרמב"ם), ולפסקי השו"ע (אני שוב מדגיש שהכוונה לספר שהתחבר ע"י שני מחבריו). לכן, חכמי כל דור ודור, חייבים (בין השאר) להיות מחוייבים: א. לתלמוד; ב. לשו"ע.

גדולי דורנו הכריעו לאסור לגמרי את העליה להר הבית

המושג "גדולי" דורנו (שבו השתמשת), מקפל בתוכו הנחה המנסָּה (במובלע) לרדת לגופו של אדם: מי "גדול" ממי, ומי "קטן" ממי; והרי כבר הבהרתי, שברגע שכורכים את הדיון בגופו של אדם, אני לא כאן.
על כל פנים, אם מתעלמים מהביטוי "גדולי דורנו" - אשר מובנו נעשה בימינו שנוי במחלוקת עזה (אחרי שכבר הביא עלינו בימינו את המחלוקת שבין יתד לבין הפלס ושבין ה"מחבלים" לבין "השונאים" וכו' וכו') - אז כל מה שנותר לנו לומר הוא אך ורק, שעצם השאלה - האם יש מקומות על הר הבית אשר לגביהם ניתן לדעת בזמן הזה שהם מחוץ לחיל - היא שאלה השנויה במחלוקת. לכן, רק את זה היית אמור לכתוב, במקום המשפט דלעיל שכתבת - אשר מקפל בתוכו הנחה המנסָּה (במובלע) לרדת לגופו של אדם: מי גדול ממי, ומי קטן ממי.

אלא אם כן אתה מכיר גדולים אחרים שגדולים בחכמה ובמניין מהרבנים האוסרים.

זו הנחה היורדת לגופו של אדם במקום לדון לגופו של עניין, ולכן אני פטור מלהתייחס אליה.

האם יש לך רב שיש לו כתפיים לחלוק על כל גדולי הפוסקים מהדורות האחרונים?

זו שאלה היורדת לגופו של אדם, במקום לשאול לגופו של עניין, ולכן גם מההתיחסות אליה אני פטור.

בינתיים הבאת את הרב מרדכי אליהו שכבר בשני מקומות הוא כותב במפורש לאסור לגמרי.

כבר התייחסתי לטענה זו כאן: viewtopic.php?f=17&t=19997&start=120#p196012 . טרם קיבלתי ממך תגובה להתייחסותי הנ"ל.

הרב יצחק יוסף מעיד מה היתה דעת הגר"מ אליהו.

אילו - מי שהיה מעיד על דעת הגרמ"א זצוק"ל - היה אחד מבניו או מבנותיו או ממקורביו הקרובים אליו ביותר, ניחא. אבל כאשר מי שמעיד - הוא מי שלא הכיר אישית את הגרמ"א זצוק"ל, אז כבר עדיף להביא ראייה מעצם כתי"ק - שהיא בטח הרבה יותר ישירה.

בינתים הבאת...את האבן ישראל שכותב בתוך פלפולו כמה מילים שאפשר להתווכח עליהם.

מי שרוצה להתווכח על הראייה מדבריו - שאותה הבאתי כאן, viewtopic.php?f=17&t=19997&start=40#p195339 , מוזמן לנסות להפריך אותה. על כל פנים אני כבר הראיתי - איך כל הפרכה כזו נדחית, וטרם קיבלתי מענה מנוגד. הרי הראייה עדין מונחת בקרן זוית, ככה שכל הרוצה לשוב ולפורכה - יבוא וינסה לפרוך. אבל כל עוד שהוא לא שב לפרוך, הרי היא עדין נותרת על עומדה.

בנו של ר' ישראל יעקב פישר (אבן ישראל) באזהרה חמורה.

היה אפשר להביא מזה ראייה על דעתו של הגר"י פישר זצוק"ל, רק אילו הבן היה מעיד על הדיעה של אביו.

הוא כותב שם שבתשמ"ט כתבו על זה המנחת יצחק ובית דינו. מישהו יודע איך משיגים את זה?

כבר ציינתי את המקור לגבי דעת המנחת יצחק, בהודעתי הראשונה שבאשכול, ע"ש.

שני המקורות החלשים האלו.

לטעמך הם חלשים, אבל אתה טרם הוכחת - למי שמתיר - שהם חלשים.

שני המקורות...האלו אינם יכולים לעמוד מול דברים ברורים וחד משמעיים המגובים בדיונים הלכתיים נרחבים בספרי הפוסקים בדורנו.

ראשית: קי"ל [כדמוכח מהב"י ח"מ יג ז בשם הרשב"א, וכדמוכח נמי מהחזו"א ערלה סי' יז, ועוד], שמי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב בכמות של הפוסקים אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.
שנית: הפוסקים המתירים אינם רק שניים, אלא הרבה יותר (לייתר דיוק: הרבה הרבה יותר).

יש עוד הרבה רבנים מתירים לדבריך, אבל אתה לא מוכן לומר מי הם. (בתירוץ שיזלזלו בהם)

מי שחשודים לזלזל (אינני מתכוון ח"ו אליך), הם בני אדם אשר - כבר מתוך ניסיוננו בעבר - ראינו איך שהם מזלזלים, כגון שטוענים (תוך הוצאת שם רע) שהעולים "עוברים" על ההלכה. מי שנחשד פעם בהוצאת שם רע, איך אפשר לסמוך עליו שלא ימשיך להוציא שם רע גם על הרבנים שהתירו לאותם עולים (כמובן בתורת ודאי ולא בתורת ספק)?

יש עוד הרבה סברות להיתר לדבריך.

סברת ההיתר - היא רק אחת - והיא, שהמקום שאליו הם עולים הם מחוץ לחיל באופן ודאי (אם הוא בכלל בהר הבית). לזה יש ראיות ודאיות (לטענת המתירים).

אבל אתה לא מוכן לומר אפי' אחת מהם, (בתירוץ שזה לא התפקיד שלך בפורום).

אצטט שוב את מה שאמרתי: לדעתך, אני והמתירים אמורים להראות ראיות מתירות - למי שאוסר - כדי שהוא לא יאשימם בטענה שהם אינם נוהגים כהלכה, אבל למעשה המצב כעת הוא הפוך: לא אני ולא המתירים איננו צריכים לספק ראיות מתירות למי שאוסר (המתירים כידוע אינם חייבים לו כלום), אלא דווקא כל מי שאוסר את העליה רק מחמת הספק (כלומר תוך הזדקקות לכלל "ספיקא דאוריתא לחומרא") - ולמרות זאת מאשימם בטענה שהם אינם נוהגים כהלכה - הוא-הוא זה שצריך להראות מה פגום בראיותיהם המובאות בתורת ודאי ולא בתורת ספק, ואם טרם ראה את ראיותיהם - אז כבר לא יוכל להאשימם בטענה שהם אינם נוהגים כהלכה. האם ראה את ראיותיהם? זאת השאלה! אם לא ראה, אז עליו מוטל נטל הראייה (להוכיח שהם אינם נוהגים כהלכה), ולא עליהם, שהרי הם מכירים היטב את ראיותיהם ולכן הם אינם צריכים להוכיח לעצמם שהם נוהגים כהלכה, והם אינם צריכים להוכיח זאת גם למי שאוסר - כל עוד שהוא אינו הסנהדרין ששופט אותם.

בצורה כזו אי אפשר לנהל דיון כאשר הכל הוא רק תיאורטי.

מבחינתי, הדיון המעשי (והבלתי תיאורטי) הוא אחד ויחיד: האם אני - כמי שמכריע לאסור לפי כללי הספיקות - רשאי להכריז שהעולים אינם נוהגים כהלכה, לפני שראיתי את ראיותיהם הודאיות (לדעתם של אותם עולים).

[אלי כהן]

לבא ולחלוק על דבר המוסכם על כל גדולי הפוסקים (ב"י רמ"א מג"א וכולי)...קשה מאד לעשות זאת.

סמי מכאן ב"י ורמ"א! משקל הוראתם (כשאינם חלוקים), הוא כמשקל הוראת התלמוד. כבר כתב הרמב"ם, שהואיל וכל הוראות התלמוד פשטו בכל עם ישראל, לכן אין אדם רשאי לסטות מהוראות התלמוד. ודון מינה ואוקי באתרין לגבי הב"י והרמ"א - אשר הוראתם (כשאינם חלוקים) - כבר הספיקה להתקבל בכל תפוצות עם ישראל בספרד ובאשכנז (כידוע זה קרה תוך שנים בודדות בלבד מאז שנדפס לראשונה השו"ע עם הגהות הרמ"א), ולכן אין אדם רשאי לסטות מהוראתם (כשאינם חלוקים) - דמ"ש מהוראת התלמוד - הרי טעם אחד להם (כמבואר).

כשבאים להכריע למעשה, ברור שמשקל הדעות ואומריהם חשוב ומשמעותי, לא הרי פסיקה בהלכות שבת כנגד אחד האחרונים כמן פסיקה נגד כל רבותינו...אבל לבא ולחלוק על דבר המוסכם על כל גדולי הפוסקים...אפילו אם יש ראייה נגדם, קשה מאד לעשות זאת. דון מינה ואוקי באתרין. ולעניינינו תבנה רשימה פשוטה של גדולי הדור והפוסקים הידועים בשמונים שנה האחרונות (מהרב קוק וזמנו ואילך או קצת קודם) לפני שאתה חושב מי אמר מה. ואח"כ תבדוק מה פסקו כל אותם פוסקים או רובם המוחלט (אלה שהתייחסו לנושא) בעניין זה, ותגיד לנו מה המסקנה שהגעת אליה.

קי"ל [כדמוכח מהב"י ח"מ יג ז בשם הרשב"א, וכדמוכח נמי מהחזו"א ערלה סי' יז, ועוד], שמי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

[יעקובי]

סמי מכאן ב"י ורמ"א! משקל הוראתם (כשאינם חלוקים), הוא כמשקל הוראת התלמוד. כבר כתב הרמב"ם, שהואיל וכל הוראות התלמוד פשטו בכל עם ישראל, לכן אין אדם רשאי לסטות מהוראות התלמוד. ודון מינה ואוקי באתרין לגבי הב"י והרמ"א - אשר הוראתם (כשאינם חלוקים) - כבר הספיקה להתקבל בכל תפוצות עם ישראל בספרד ובאשכנז (כידוע זה קרה תוך שנים בודדות בלבד מאז שנדפס לראשונה השו"ע עם הגהות הרמ"א), ולכן אין אדם רשאי לסטות מהוראתם (כשאינם חלוקים) - דמ"ש מהוראת התלמוד - הרי טעם אחד להם (כמבואר).

אבל מה תעשה שביבי"א ח"י סי מ"ג כתב לא כן!

יעו"ש שכתב שהאידנא אפשר להקל בשעת הדחק לבטל מצות שמיטה לגמרי מכל וכל! (אפילו בלי היתר מכירה), וכמו שאמרו בגמרא כדאי היחיד לסמוך עליו בשעת הדחק, וא"כ כיון שמצות שמיטה היא שעת הדחק לחקלאים שישארו מובטלים באין משען ומשענה, אפשר לסמוך על דעת היחידים ששמיטה בזה"ז לא נוהגת כלל.

וכאן הוסיף ואמר (אות ב'): "ואם לחשך אדם לומר שבדבר המבואר בפוסקים לפסק הלכה, אין לסמוך על דעת החולקים אפילו בשעת הדחק... וכאן הרי מבואר ברמב"ם ובשו"ע ששביעית נוהגת בזה"ז עכ"פ מדבריהם, וא"כ מנא לן שאפשר לסמוך על החולקים בשעת הדחק"...

יעו"ש מה שהאריך, ומסיק: "ומעתה זה שייך דוקא בפסק הלכה שבש"ס, משא"כ בדין המבואר לנו למעשה בשו"ע, דלא שייך לומר כן... ועיין בש"ך וכו' ומוכח דסבירא ליה שפסקי מרן השו"ע לא חשיב כנפסקה הלכתא... ובאמת שהלכה רווחת בידנו לעשות ספק ספיקא אפילו נגד מרן השו"ע... ועיין בנדיב לב שכתב שגם בני א"י שקיבלו פסקי מרן השו"ע אין הקבלה משוה לאיסור ודאי אלא מכח ספק, ולכן מהני שפיר ס"ס נגד הוראת מרן... ומבואר שפסקי מרן השו"ע לא נחשבים כהלכה פסוקה של הש"ס, וזהו הטעם שאנו פוסקים ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן השו"ע... ומכל זה מוכח שפסקי מרן השו"ע לא חשיבי כפסק הלכה שבש"ס..."

הרי קושיא על דבריך מספר יבי"א.

אולם לאידך גיסא הנה זה יש סייעתא לדבריך מספר יבי"א! בהקדים, מה שכתב בספר אור לציון (ח"ב מבוא ענף ב'): "הנראה שקבלת הוראת מרן היא כאילו שיטתו כדעת הרוב, שאין דברי החולקים דחויים לגמרי... ומטעם זה כתבו האחרונים דאמרינן סב"ל נגד מרן, וגם אמרינן ס"ס נגד מרן, וכמו שכתב הנדיב לב משום שקבלת מרן אינה תורת ודאי אלא מתורת ספק..."

אולם הנה זה ביבי"א ח"ט (עמ' רכ"ח אות ט') כתב להשיג על האו"ל: "הניח הנחה שקבלת דברי מרן היא בגדר רוב... ואף שיש לפלפל בזה, מ"מ קבלת דברי מרן היא קבלה גמורה כאילו הם הלכה למשה מסיני בתורת ודאי גמור... ואע"פ שאנו מצרפים דעת החולקים לספק כדי להתיר בס"ס, זהו מטעם שמרן עצמו אם היה אצלו הצירוף של המחלוקת האחרת היה פוסק להקל משום ס"ס..."

וא"כ יבי"א ח"י נגדך, שפסקי מרן דלא כהלכה שנפסקה בש"ס, וקבלת פסקי מרן רק בתורת ספק, ומזה הטעם עבדינן סב"ל וס"ס. ואילו יבי"א ח"ט מסייע לך, שפסקי מרן הם כהלכה למשה מסיני (הרבה יותר מפסקי התלמוד!), ובתורת ודאי גמור, וס"ס נגד מרן זה מטעם שהוא עצמו היה עושה כן לו ידע...

מעתה צא ובחר לך...

[יעקובי]

שוב התבוננתי דכנראה לא קשיא על היבי"א, שכן מסתמא איכ"ל דהוי משנה ראשונה ומשנה אחרונה. דהיינו הגם שבראשונה בח"ט השיג מה שהשיג על האו"ל, הרי שלמשנתו האחרונה שבח"י סבר וקיבל וחזר והודה לשיטת האו"ל בזה, וזוהי א"כ מסקנת היבי"א. הדר הוא לכל חסידיו ומודים דרבנן היינו שבחייהו.

[משולש]

לאלי היקר,
בתגובתך כתבת מחד גיסא שאינך רוצה להתייחס לגופו של אדם אלא לגופו של עניין.
אבל גם לגופו של עניין לא התייחסת כי בכל המלל הארוך שלך לא כתבת את הראיות "בתורת וודאי" שיש למתירים לפשוט את ספקם של האוסרים.

ועל כן אין לי אפשרות להמשיך את הדיון בצורה כזו, עד שלא תהיה היענות מצדך לפרט סברא אחת להיתר. כל עוד שלא הבאת אין לי אפשרות לדון על יחמורים תיאורטיים, (עם כל התירוצים שאינך חייב כלום, וגם הרבנים המתירים לא חייבים כלום, ושהאוסרים הם לא סנהדרין ששופטים את המתירים, וכו' וכו').

הבאתי לך סברא לאסור: יש סתירות וחוסר וודאות באשר לכל שיטת מדידה שתבחר. כרגע אתה צריך לפשוט את הספיקות וליישב את הסתירות בשביל שתוכל להתיר.
כל עוד שלא תענה על השאלה הזו, אין דיון.

בברכה והצלחה.

[אוצר החכמה]

כשבאים להכריע למעשה, ברור שמשקל הדעות ואומריהם חשוב ומשמעותי, לא הרי פסיקה בהלכות שבת כנגד אחד האחרונים כמן פסיקה נגד כל רבותינו...אבל לבא ולחלוק על דבר המוסכם על כל גדולי הפוסקים...אפילו אם יש ראייה נגדם, קשה מאד לעשות זאת. דון מינה ואוקי באתרין. ולעניינינו תבנה רשימה פשוטה של גדולי הדור והפוסקים הידועים בשמונים שנה האחרונות (מהרב קוק וזמנו ואילך או קצת קודם) לפני שאתה חושב מי אמר מה. ואח"כ תבדוק מה פסקו כל אותם פוסקים או רובם המוחלט (אלה שהתייחסו לנושא) בעניין זה, ותגיד לנו מה המסקנה שהגעת אליה.

קי"ל [כדמוכח מהב"י ח"מ יג ז בשם הרשב"א, וכדמוכח נמי מהחזו"א ערלה סי' יז, ועוד], שמי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב בכמות (ובגדלות) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

אודות הרעיון שלך בעניין וודאי וספק ומי שלא יודע את הראיות, התווכחנו די, ולא נראה לי שיש לי מה לדון יותר בדבר.
אני כתבתי את הדברים ביחס למה שכתבת שיש לדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, ועל זה ביארתי מתי יש לדון לגופו של אדם, כך שלהעלות שוב את טענת וודאי וספק זו חריגה מנקודת הויכוח שבדבריך.
אם כוונתך לומר שבעצם אתה מסכים שיש לדון לגופו של אדם באופן שהעליתי, רק כל טענתך היא טענת הוודאי והספק, אם כן אין ויכוח בינינו בנקודה האחרת והעניין הובהר.

[אלי כהן]

לבטל מצות שמיטה

טוב שנזכרת בעניין זה, שלגביו אני עדין ממתין לתשובתך על תגובתי האחרונה לך, כאן: viewtopic.php?f=17&t=19663&p=191894#p191913

שוב התבוננתי דכנראה לא קשיא על היבי"א, שכן מסתמא איכ"ל דהוי משנה ראשונה ומשנה אחרונה. דהיינו הגם שבראשונה בח"ט השיג מה שהשיג על האו"ל, הרי שלמשנתו האחרונה שבח"י סבר וקיבל וחזר והודה לשיטת האו"ל בזה, וזוהי א"כ מסקנת היבי"א. הדר הוא לכל חסידיו ומודים דרבנן היינו שבחייהו.

כל עוד שהיבי"א לא הודה שחזר בו, לא ניתן לחרוץ בסכינא חריפא שחזר בו.
ולטעמיך, שאתה נזקק ל"משנה אחרונה", הרי משנה זו טרם נדפסה, והיא חלק י"א אשר יודפס בקרוב ע"י בניו (מתוך כי"ק של היבי"א זצוק"ל). אבל מצינו לבנו הראשון לציון שליט"א, בספרו: עין יצחק, חלק ג (התשס"ט) עמ' צט, סי' יב, שכתב להדיא דדברי השו"ע התקבלו אצלנו "בקבלה גמורה, ולא בתורת ספק", אע"פ שבעמוד ק' ציין שם להדיא את התשובה שציינת מתוך חלק י' של יבי"א.

[אלי כהן]

הבאתי לך סברא לאסור: יש סתירות...באשר לכל שיטת מדידה שתבחר

איזה "סתירות" מצאת בשיטתו של המתיר? שיטתו מאד חד-משמעית ונטולת סתירות, והיא, שיש מקומות על הר הבית אשר לגביהם המתיר יודע שהם מחוץ לחיל. כל עוד שאינך יודע כיצד כל זה "ידוע" למתיר, לא תוכל להצביע על שום סתירה בשיטתו החד-משמעית הנ"ל, וגם טרם הצלחת להצביע על סתירה כזו.

הבאתי לך סברא לאסור: יש...חוסר וודאות באשר לכל שיטת מדידה שתבחר.

"חוסר הודאות" הזה, שעליו אתה מדבר, הוא לא של המתירים - אלא של האוסרים. אם למשל אינך יודע כיצד "ידוע" למתירים שאותם המקומות האלה נמצאים מחוץ לחיל, אז זה מוכיח אך ורק - שאותו "חוסר ודאות" שעליו אתה מדבר - הוא שלך, אבל זה עדין לא מוכיח שחוסר הוודאות הזה הוא גם שלהם; והרי כבר מובא בב"י [ח"מ יג ז בשם הרשב"א] ובחזו"א [ערלה סי' יז], שאם אנחנו בעצמנו מסופקים (ומכריעים אפוא בתורת ספק) - אז אנחנו לא יכולים להכריע שפלוני טועה - כל עוד שאנחנו נמצאים בחוסר ודאות לגבי עצם השאלה מה הן עצם ראיותיו בכלל.

אתה צריך לפשוט את הספיקות וליישב את הסתירות בשביל שתוכל להתיר.

מי הוא זה ש"צריך"? האם אתה מדבר עלי או על המתירים? לי יש ספק, ולכן אינני עולה; להם אין ספק - אחרי שהם כבר פשטו כל ספק, ולכן הם עולים. אז אני חוזר אפוא ושואל: מי הוא זה ש"צריך"?

כל עוד שלא תענה על השאלה הזו, אין דיון.

אל מול ה"כל עוד" הזה שלך, יש גם לב"י [שם] ולחזו"א [שם] - איזשהו "כל עוד" אחר: כל עוד שאנחנו מכריעים בתורת ספק - מבלי שנדע מה הן ראיותיו של המתיר (שהינן ודאיות לדעתו), לא נורשה להכריז שהוא אינו נוהג כהלכה.

גם לגופו של עניין לא התייחסת.

השאלה היא מהו "העניין": מבחינתי, העניין הוא אחד ויחיד: האם אני - כמי שמכריע לאסור לפי כללי הספיקות - רשאי להכריז שהעולים אינם נוהגים כהלכה, לפני שראיתי את ראיותיהם הודאיות (לדעתם של אותם עולים). לעניין הזה, התיחסתי ישירות, ואף הבאתי ראיות ישירות ממה שהובא בב"י [שם] ובחזו"א [שם].

אין לי אפשרות לדון על יחמורים תיאורטיים.

דעתם הנ"ל של הב"י ושל החזו"א - אינה תיאורטית כלל - אלא מאד מעשית, והיא: שאני - כמי שמכריע לאסור לפי כללי הספיקות, אינני רשאי להכריז שהעולים אינם נוהגים כהלכה - לפני שראיתי את ראיותיהם הוודאיות (לדעתם של אותם עולים).

בברכה והצלחה.

וכן למר, ואני מברך את כת"ר מעומקא דליבאי, שיפוצו מעיונתיו חוצה, ושיזכה לראות בביאת ג"צ, אכי"ר.

[אלי כהן]

אם כוונתך לומר שבעצם אתה מסכים שיש לדון לגופו של אדם באופן שהעליתי.

אני מסכים, שכאשר האדם מסופק איך להכריע במחלוקת - אז הוא אמור לבדוק גם את מיניינם ואת חוכמתם של הפוסקים הנחלקים ביניהם.

אודות הרעיון שלך בעניין וודאי וספק ומי שלא יודע את הראיות

כמובן זה לא הרעיון שלי, אלא הוא מוכח להדיא ממה שהובא בב"י [ח"מ יג ז בשם הרשב"א] ובחזו"א [ערלה סי' יז].

כשבאים להכריע למעשה, ברור שמשקל הדעות ואומריהם חשוב ומשמעותי, לא הרי פסיקה בהלכות שבת כנגד אחד האחרונים כמן פסיקה נגד כל רבותינו...אבל לבא ולחלוק על דבר המוסכם על כל גדולי הפוסקים...אפילו אם יש ראייה נגדם, קשה מאד לעשות זאת. דון מינה ואוקי באתרין. ולעניינינו תבנה רשימה פשוטה של גדולי הדור והפוסקים הידועים בשמונים שנה האחרונות (מהרב קוק וזמנו ואילך או קצת קודם) לפני שאתה חושב מי אמר מה. ואח"כ תבדוק מה פסקו כל אותם פוסקים או רובם המוחלט (אלה שהתייחסו לנושא) בעניין זה, ותגיד לנו מה המסקנה שהגעת אליה.

קי"ל [כדמוכח מהב"י ח"מ יג ז בשם הרשב"א, וכדמוכח נמי מהחזו"א ערלה סי' יז, ועוד], שמי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

אני כתבתי את הדברים ביחס למה שכתבת שיש לדון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, ועל זה ביארתי מתי יש לדון לגופו של אדם, כך שלהעלות שוב את טענת וודאי וספק זו חריגה מנקודת הויכוח שבדבריך..

אם תבדוק שוב את תגובתי הקודמת מאמש תיווכח, שכאשר העליתי שם שוב את הנקודה של ודאי וספק, לא הייתה בזה שום חריגה מהנקודה שעליה הצבעת, אלא אדרבא: הייתה בזה התייחסות ישירה לדבריך! שהרי אתה כתבת אמש, שיש לדון לגופו של אדם; אז על כך הגבתי לך אמש, כי [אה"נ זה נכון כאשר האדם מסופק איך להכריע במחלוקת, או-אז הוא אמור לבדוק גם את מיניינם ואת חוכמתם של הפוסקים הנחלקים ביניהם; ומיהו]: "מי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

[איש רגיל]

מי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

אם אני זוכר נכון, בתחילה רק טענת שכנראה שהם לא ראו את ראיותיהם, והיתה לך סיבה להניח כך כי כנראה אף אחד לא למד את ספרי הרב מרדכי אליהו על פרשת השבוע. כעת אתה טוען משהו אחר, שהפוסק בתורת ודאי מותר לו לחלוק על המסופקים, רק אם הם בודאי לא ראו את ראיותיו.

[צולניק]

מי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

אם אני זוכר נכון, בתחילה רק טענת שכנראה שהם לא ראו את ראיותיהם, והיתה לך סיבה להניח כך כי כנראה אף אחד לא למד את ספרי הרב מרדכי אליהו על פרשת השבוע. כעת אתה טוען משהו אחר, שהפוסק בתורת ודאי מותר לו לחלוק על המסופקים, רק אם הם בודאי לא ראו את ראיותיו.

כעת עברת על הכלל השני של ר' אלי כהן, והיינו כיון שבתוך הערתך שזור נימה של התקפה אישית עליו ממילא ר' אלי פטור מלענות עליה....

[יעקובי]

מכיון שהויכוח עם אלי כהן בענין הר הבית מוצה עד תום, אני מרשה לעצמי לחרוג מהנושא.

כל עוד שהיבי"א לא הודה שחזר בו, לא ניתן לחרוץ בסכינא חריפא שחזר בו.
ולטעמיך, שאתה נזקק ל"משנה אחרונה", הרי משנה זו טרם נדפסה, והיא חלק י"א אשר יודפס בקרוב ע"י בניו (מתוך כי"ק של היבי"א זצוק"ל). אבל מצינו לבנו הראשון לציון שליט"א, בספרו: עין יצחק, חלק ג (התשס"ט) עמ' צט, סי' יב, שכתב להדיא דדברי השו"ע התקבלו אצלנו "בקבלה גמורה, ולא בתורת ספק", אע"פ שבעמוד ק' ציין שם להדיא את התשובה שציינת מתוך חלק י' של יבי"א.

איני מבין כלל, הנך רוצה לומר שישנה סתם סתירה שרירותית (חמורה) בדברי היבי"א?

[אלי כהן]

אם אני זוכר נכון, בתחילה רק טענת שכנראה שהם לא ראו את ראיותיהם, והיתה לך סיבה להניח כך כי כנראה אף אחד לא למד את ספרי הרב מרדכי אליהו על פרשת השבוע.

כמובן עניין חידושי פרשת השבוע של הגרמ"א זצוק"ל הובא כמשל בעלמא; הרי לא כתבתי כי (כטענתך) - בגלל ה"סיבה" של חידושי פרשת השבוע - אני מניח את ה"כנראה", אלא כתבתי רק שה"סיכוי" שהאוסרים ראו את ראיות המתירים "אינו יותר גדול מהסיכוי" שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל ראה את כל חידושי פרשת השבוע של הגרמ"א זצוק"ל.

מי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

אם אני זוכר נכון, בתחילה רק טענת שכנראה שהם לא ראו את ראיותיהם...כעת אתה טוען משהו אחר, שהפוסק בתורת ודאי מותר לו לחלוק על המסופקים, רק אם הם בודאי לא ראו את ראיותיו.

אינני מבין היכן אתה מוצא סתירה בין שתי טענותיי.

הטענה הראשונה - של ה"כנראה", הייתה מאד מסויימת, והתייחסה לעלייה להר הבית. בטענה השנייה לא דיברתי על העלייה להר הבית, אלא דיברתי על עיקרון כללי - שאגב מוכח להדיא ממה שכבר הובא בב"י [ח"מ יג ז בשם הרשב"א) ובחזו"א [ערלה סי' יז]; והעיקרון הכללי הוא, שאם פלוני יודע שכל אלו שפסקו בתורת ספק לא ראו את ראייתו (הודאית לדעתו) - אז הוא פטור מלהתייחס למניינם ולחוכמתם. שים לב שהטענה השניה היא טענה כללית, שלא מתייחסת לעלייה להר הבית.

כעת, אם אתה רוצה לברר - איך הטענה השניה (הכללית) משליכה על הראשונה (המסויימת לגבי העלייה הר הבית), אז הייתי אומר כך: הואיל "וכנראה" האוסרים בתורת ספק לא ראו את ראיותיהם של המתירים בתורת ודאי, אז "כנראה" המתירים בתורת ודאי אינם צריכים להתחשב במניינם ובחוכמתם של האוסרים בתורת ספק. כאמור, זה נובע משתי טענותיי שלמעלה (זו המסויימת וזו הכללית).

[אלי כהן]

מי שמתיר בתורת ודאי - אינו אמור להתחשב במניין (ובחוכמה) של הפוסקים (כאמור להוציא את ב"י ורמ"א) אשר אוסרים רק בתורת ספק - אם הוא יודע שהם טרם ראו את ראיותיו הודאיות לדעתו.

אם אני זוכר נכון, בתחילה רק טענת שכנראה שהם לא ראו את ראיותיהם, והיתה לך סיבה להניח כך כי כנראה אף אחד לא למד את ספרי הרב מרדכי אליהו על פרשת השבוע. כעת אתה טוען משהו אחר, שהפוסק בתורת ודאי מותר לו לחלוק על המסופקים, רק אם הם בודאי לא ראו את ראיותיו.

כעת עברת על הכלל השני של ר' אלי כהן, והיינו כיון שבתוך הערתך שזור נימה של התקפה אישית עליו ממילא ר' אלי פטור מלענות עליה....

אינני מבין היכן מצאת שבהערתו של "איש רגיל" יש נימה אישית. כשכתבתי שאני פטור מלהתייחס לטענות שיורדות לגופו של אדם במקום לרדת לגופו של עניין, התכוונתי שאין לי שום כוונה להתייחס לטענות מן הסוג של "פלוני הוא יותר גדול בתורה מפלמוני", כי אינני עוסק בהשוואת גדלותם בתורה של יהודים כשרים מישראל: אינני מבין בזה, ולכן אין לי שום עניין לעסוק בזה, ובמיוחד לאור זאת שכל דיון אישי כזה יכול להידרדר ללה"ר או לרכילות וכדומה. מה שאין כן טענתו של "איש רגיל", לא עסקה כלל בבני אדם, אלא בטענותיו של מאן דהו: "איש רגיל" חשב שיש סתירה בטענות אלו, אז נפניתי להראות לו למה לדעתי אין שום סתירה. שים לב, שדיון בסתירה-לכאורה - אינו יכול להיחשב כדיון אישי: זהו דיון ענייני טהור.

[אלי כהן]

כל עוד שהיבי"א לא הודה שחזר בו, לא ניתן לחרוץ בסכינא חריפא שחזר בו.
ולטעמיך, שאתה נזקק ל"משנה אחרונה", הרי משנה זו טרם נדפסה, והיא חלק י"א אשר יודפס בקרוב ע"י בניו (מתוך כי"ק של היבי"א זצוק"ל). אבל מצינו לבנו הראשון לציון שליט"א, בספרו: עין יצחק, חלק ג (התשס"ט) עמ' צט, סי' יב, שכתב להדיא דדברי השו"ע התקבלו אצלנו "בקבלה גמורה, ולא בתורת ספק", אע"פ שבעמוד ק' ציין שם להדיא את התשובה שציינת מתוך חלק י' של יבי"א.

איני מבין כלל, הנך רוצה לומר שישנה סתם סתירה שרירותית (חמורה) בדברי היבי"א?

איני מבין כלל: האם בדבריי רמוז שלדעתי יש סתירה? להזכירך: מי שטען שיש סתירה, היית אתה (כזכור זה קרה בהודעתך שקדמה להודעה אחרת שלך שבה כתבת שכנראה היבי"א חזר בו). מאידך, אני מעולם לא טענתי שיש סתירה (כשם שגם לא טענתי שאין סתירה).

[משולש]

אלי, רק תיקון קטן: האוסרים כן ראו את הסברות של המתירים. כי הם מציינים אותם בתשובותיהם.
לדוגמא:

שו"ת יחוה דעת (א - כה)

לפיכך צריך להזהיר את העולים לירושלים, לבל יהינו לעלות להר הבית, שהוא איסור חמור מאד. ולא יסתמכו על מי שרוצה לתקוע עצמו לדבר הלכה, ולהורות נגד רוב ככל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. +הנה המתיר לעלות ולהתפלל בתחלת שטח הר הבית, תלה עצמו באילן גדול, הוא הראב"ד בהשגות (סוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), וגרם תקלה ומכשול לרבים מאחינו בית ישראל שנכנסו לפני ולפנים, בניגוד לרוב ככל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואין כל חדש תחת השמש, כי בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר הכניסה להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא, בקונט' כבוד הלבנון (עמוד קצ"א והלאה), דרך קסתו להשיב על דבריו, והאריך בזה להכות על קדקדו, ושם (בעמוד רי"ב) כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים. ונכנסו לבית הספק אם דינו כדין המתיר אשת איש שנטבע בעלה במים שאין להם סוף, וכמ"ש (ביבמות קכ"א ע"א) שחייב נידוי, והוסיף הרב המחבר, ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים ע"ש.

אז הגרע"י וגאוני ירושלים סברו לא כמוך: גם האוסר מספק יכול לנדות את המתיר בוודאות, וגם יכול להכריז עליו כחוטא ומחטיא את הרבים.

[אלי כהן]

אלי, רק תיקון קטן: האוסרים כן ראו את הסברות של המתירים. כי הם מציינים אותם בתשובותיהם.
לדוגמא:

שו"ת יחוה דעת (א - כה)

לפיכך צריך להזהיר את העולים לירושלים, לבל יהינו לעלות להר הבית, שהוא איסור חמור מאד. ולא יסתמכו על מי שרוצה לתקוע עצמו לדבר הלכה, ולהורות נגד רוב ככל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. +הנה המתיר לעלות ולהתפלל בתחלת שטח הר הבית, תלה עצמו באילן גדול, הוא הראב"ד בהשגות (סוף פרק ו' מהל' בית הבחירה), וגרם תקלה ומכשול לרבים מאחינו בית ישראל שנכנסו לפני ולפנים, בניגוד לרוב ככל רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם. ואין כל חדש תחת השמש, כי בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר הכניסה להר הבית, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא, בקונט' כבוד הלבנון (עמוד קצ"א והלאה), דרך קסתו להשיב על דבריו, והאריך בזה להכות על קדקדו, ושם (בעמוד רי"ב) כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים. ונכנסו לבית הספק אם דינו כדין המתיר אשת איש שנטבע בעלה במים שאין להם סוף, וכמ"ש (ביבמות קכ"א ע"א) שחייב נידוי, והוסיף הרב המחבר, ולדעתי הוא בגדר חוטא ומחטיא את הרבים ע"ש.

אז הגרע"י וגאוני ירושלים סברו לא כמוך: גם האוסר מספק יכול לנדות את המתיר בוודאות, וגם יכול להכריז עליו כחוטא ומחטיא את הרבים.

אפשר לנדות מתיר פלוני אם רואים את ראייתו ופורכים אותה. זה בדיוק מה שקרה עם רבי יוסף ידיד הלוי זצוק"ל, ורבי שניאור זלמן מלובלין זצוק"ל, ורבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, שראו את ראייתו של אותו מתיר זצוק"ל, כפי שכתב הגרע"י זצוק"ל: "בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר...והגאון רבי יוסף ידיד הלוי...דרך קסתו להשיב על דבריו...ושם...כתב שהגאונים, רבי שניאור זלמן מלובלין בעל תורת חסד, ורבי יוסף חיים זוננפלד, דחו דבריו בשתי ידים". אם כן, הן ראו את ראייתו, ופרכו אותה.

אבל מה זה קשור לדיון שלנו? האם אי-פעם טענתי, שהאוסרים לא ראו את ראיותיו המסויימות של אותו מתיר מסויים זצוק"ל - שעליו דיבר הגרע"י זצוק"ל כשכתב "בדור הקודם הורה חכם אחד להתיר"?

הבט: אני טוען טענה עקרונית (כמובן לא בשם עצמי אלא מתוך מה שמוכח להדיא ממה שהובא בב"י [ח"מ יג ז בשם רשב"א] ובחזו"א [ערלה סי' יז]: שאפילו אלף פוסקים המכריעים בתורת ספק, אינם רשאים לפסול מראש את שיטתו של מי שמכריע בתורת ודאי - ואפילו יהא זה אדם בודד - כל עוד שהם לא ראו את עצם ראיותיו הוודאיות לדעתו.

[משולש]

הוא כותב שגם בדור הזה רצה חכם אחד להתיר.

[אלי כהן]

הוא כותב שגם בדור הזה רצה חכם אחד להתיר.

האם אמרתי שבדור הזה לא היה אף אחד שרצה להתיר? רק אמרתי, שנוכל לשלול את ראיותיהם של אותם עשרות חכמי דורנו המתירים שליט"א (אשר קטנם עבה ממותניי) - רק אם ראינו את הראיות הללו.

[משולש]

הוא כותב שגם בדור הזה רצה חכם אחד להתיר.

האם אמרתי שבדור הזה לא היה אף אחד שרצה להתיר? רק אמרתי, שנוכל לשלול את טענותיו רק אם ראינו אותן.

נכון. והגרע"י שולל את טענותיו של המתיר בדורנו. אז מה זה אומר לדעתך?

[אלי כהן]

הוא כותב שגם בדור הזה רצה חכם אחד להתיר.

האם אמרתי שבדור הזה לא היה אף אחד שרצה להתיר? רק אמרתי, שנוכל לשלול את טענותיו רק אם ראינו אותן.

נכון. והגרע"י שולל את טענותיו. אז מה זה אומר לדעתך?

אם הגרע"י זצוק"ל שלל את טענותיו של אותו חכם מסוים שליט"א בן דורנו, אז זה אומר כי - לפני שהגרע"י זצוק"ל שלל - הוא ראה את ראיותיו של אותו חכם מסויים שליט"א בן דורנו.
אבל אני עדין טוען (כאמור לא בשם-עצמי אלא בשמם של הב"י ושל החזו"א), שאם אני עצמי מכריע רק בתורת ספק - אז אהיה רשאי לשלול את ראיותיהם של אותם עשרות חכמי דורנו שליט"א אשר מכריעים בתורת ודאי (ואשר קטנם עבה ממותניי) - רק אם ראיתי את הראיות הללו.

[משולש]

ומה אומר לדעתך דברים חמורים שעוד הרבה רבנים וגדולי הדור אומרים על העולים להר הבית?

[אלי כהן]

ומה אומר לדעתך דברים חמורים שעוד הרבה רבנים וגדולי הדור אומרים על העולים להר הבית?

המושג "גדולי" הדור (שבו השתמשת), מקפל בתוכו הנחה המנסָּה (במובלע) לרדת לגופו של אדם: מי "גדול" ממי, ומי "קטן" ממי; והרי כבר הבהרתי, שברגע שכורכים את הדיון בגופו של אדם, אני לא כאן.
על כל פנים, אם מתעלמים מהביטוי "גדולי הדור" - אשר מובנו נעשה בימינו שנוי במחלוקת עזה (אחרי שכבר הביא עלינו בימינו את המחלוקת שבין יתד לבין הפלס ושבין ה"מחבלים" לבין "השונאים" וכו' וכו') - אז כל מה שנותר לנו לומר הוא אך ורק, שעצם השאלה - האם יש מקומות על הר הבית אשר לגביהם ניתן לדעת בזמן הזה שהם מחוץ לחיל - היא שאלה השנויה במחלוקת. לכן, רק את זה היית אמור לכתוב, במקום המשפט דלעיל שכתבת - אשר מקפל בתוכו הנחה המנסָּה (במובלע) לרדת לגופו של אדם: מי גדול ממי, ומי קטן ממי.

[ברוך ברגר]

על כל פנים, אם מתעלמים מהביטוי "גדולי הדור" - אשר מובנו נעשה בימינו שנוי במחלוקת עזה (אחרי שכבר הביא עלינו בימינו את המחלוקת שבין יתד לבין הפלס ושבין ה"מחבלים" לבין "השונאים" וכו' וכו') - אז כל מה שנותר לנו לומר הוא אך ורק, שעצם השאלה - האם יש מקומות על הר הבית אשר לגביהם ניתן לדעת בזמן הזה שהם מחוץ למחנה שכינה (כלומר מחוץ לחיל) - היא שאלה השנויה במחלוקת. לכן, רק את זה היית אמור לכתוב, במקום המשפט דלעיל שכתבת - אשר מקפל בתוכו הנחה המנסָּה (במובלע) לרדת לגופו של אדם: מי גדול ממי, ומי קטן ממי.

חבל להכניס למקום כה מכובד גם פוליטיק

[אלי כהן]

על כל פנים, אם מתעלמים מהביטוי "גדולי הדור" - אשר מובנו נעשה בימינו שנוי במחלוקת עזה (אחרי שכבר הביא עלינו בימינו את המחלוקת שבין יתד לבין הפלס ושבין ה"מחבלים" לבין "השונאים" וכו' וכו') - אז כל מה שנותר לנו לומר הוא אך ורק, שעצם השאלה - האם יש מקומות על הר הבית אשר לגביהם ניתן לדעת בזמן הזה שהם מחוץ לחיל - היא שאלה השנויה במחלוקת. לכן, רק את זה היית אמור לכתוב, במקום המשפט דלעיל שכתבת - אשר מקפל בתוכו הנחה המנסָּה (במובלע) לרדת לגופו של אדם: מי גדול ממי, ומי קטן ממי.

חבל להכניס למקום כה מכובד גם פוליטיק

נכון מאד. לכן אני משתדל שלא להתיחס להערות המתיימרות לרדת לגופו של אדם במקום לרדת לגופו של עניין.

[משולש]

יש הסרטה של הגרע"י שהתפרסמה. (אם מעוניינים אעלה אותה)
וזה התמליל שלה בערך:

יש אנשים הוציאו דיבתם רעה לומר על איזה רבנים שהתירו להכנס להר הבית. זה לא נכון לא היו דברים מעולם אין רב בעולם שיתיר דבר כזה. זה, הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית. כך כתוב בפסוק מפורש כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה, היום כולנו טמאי מתים. מי שלא נגע במת, נגע במי שנטמא במת כתוב ... יטמא עד הערב, ואין לו תקנה אפילו יעשה אלף טבילות אלא עד שיזו עליו מפרה אדומה. זה יבוא משיח צדקנו ויעשה פרה אדומה העשירית. תשעה כבר עשו, הוא יעשה את העשירית. ואז יתקיים הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם. רק אחרי טבילה והזאת פרה אדומה נעשים טהורים. כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה עוד טומאתו בו. לכן אין היום אחד מישראל שאינו טמא מת. לכן כיון שיש טומאה ושם השכינה שורה אסור לנו להכנס. כתוב והיו עיני ולבי שם כל הימים אפילו אחרי החורבן השכינה שורה שמה. ומי שנמצא בכותל המערבי לא זזה השכינה משמה. לכן נשאר המקדש בקדושתו. והשמותי את מקדשיכם - והשמותי שממה אפילו שיש שממה מקדשיכם זה בקדושה. לכן אסור לנו להכנס שמה, אסור לשום יהודי בכרת. מה זה כרת? כמו שאוכל ביום הכיפורים חייב כרת כמה זה דבר חמור. יש אנשים יצר הרע מפתה אותם שילכו יתפללו מנחה בהר הבית. כאילו מביאים את המשיח. זה טעות! בשביל זה כרת?? יוצא שכרם בהפסדם. לכן רבותי, מצוה להודיע ברבים שבאים תיירים מחוץ לארץ באים לפה לא יודעים גודל העון הזה...

[אלי כהן]

יש הסרטה של הגרע"י שהתפרסמה. (אם מעוניינים אעלה אותה)
וזה התמליל שלה בערך:

יש אנשים הוציאו דיבתם רעה לומר על איזה רבנים שהתירו להכנס להר הבית. זה לא נכון לא היו דברים מעולם אין רב בעולם שיתיר דבר כזה. זה, הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית. כך כתוב בפסוק מפורש כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה, היום כולנו טמאי מתים. מי שלא נגע במת, נגע במי שנטמא במת כתוב ... יטמא עד הערב, ואין לו תקנה אפילו יעשה אלף טבילות אלא עד שיזו עליו מפרה אדומה. זה יבוא משיח צדקנו ויעשה פרה אדומה העשירית. תשעה כבר עשו, הוא יעשה את העשירית. ואז יתקיים הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם. רק אחרי טבילה והזאת פרה אדומה נעשים טהורים. כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה עוד טומאתו בו. לכן אין היום אחד מישראל שאינו טמא מת. לכן כיון שיש טומאה ושם השכינה שורה אסור לנו להכנס. כתוב והיו עיני ולבי שם כל הימים אפילו אחרי החורבן השכינה שורה שמה. ומי שנמצא בכותל המערבי לא זזה השכינה משמה. לכן נשאר המקדש בקדושתו. והשמותי את מקדשיכם - והשמותי שממה אפילו שיש שממה מקדשיכם זה בקדושה. לכן אסור לנו להכנס שמה, אסור לשום יהודי בכרת. מה זה כרת? כמו שאוכל ביום הכיפורים חייב כרת כמה זה דבר חמור. יש אנשים יצר הרע מפתה אותם שילכו יתפללו מנחה בהר הבית. כאילו מביאים את המשיח. זה טעות! בשביל זה כרת?? יוצא שכרם בהפסדם. לכן רבותי, מצוה להודיע ברבים שבאים תיירים מחוץ לארץ באים לפה לא יודעים גודל העון הזה...

עד שאתה מביא לי את הציטוט הנ"ל מפיו של הגרע"י זצוק"ל שאמר "הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית", אצטט לך את הרמב"ם עצמו זצוק"ל, מה שכתב פעמיים:

והילך לשונו (ביאת מקדש, ג ד): "טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להיכנס להר הבית".
והילך לשונו בפעם השנייה (בית הבחירה, ז טו): "ומותר להכניס המת עצמו להר הבית, ואין צריך לומר - טמא מת - שהוא נכנס לשם".

במילים אחרות, אין טעם לנסות להביא ראייה מדברי הגרע"י זצוק"ל, כל עוד שלא מיישבים את הסתירה הזועקת לשמיים - שבין דברי הגרע"י זצוק"ל בשם הרמב"ם זצוק"ל - לבין דברי הרמב"ם עצמו זצוק"ל.

ומעניין לעניין באותו עניין: האם אתה יודע מה היה נושא הכנס, שבו נאם הרב יהודה גליק שליט"א - דקות בודדות לפני שהתנקשו בחייו? ברגע שתדע, זה יפתור לך כמה וכמה ספיקות (ולמותר לציין שאז גם תדע למה זה באמת "מעניין לעניין באותו עניין").

[משולש]

אין שום סתירה. כי הגרע"י כתב בספריו כמה פעמים שאסור להכנס אפי' פסיעה אחת להר הבית בחיוב כרת. ולא בגלל וודאי אלא בגלל ספק. ולכן לא קשה על הרמב"ם שכתב את הדין בגבולות הוודאיים. אבל כשיש ספק דאורייתא צריכים להחמיר.
ועל זה אמר הגרע"י בהסרטה שאין שום רב בעולם שיתיר. כי לדעתו (ולדעת כל הפוסקים) אין אף אחד שיכול לפשוט איזו שיטה מתוך 15 שיטות המדידה של הר הבית היא הנכונה. (והספיקות האלו כוללים כמעט את כל השטח שבין החומות כיום) או שמא אף אחת מההשערות הנ"ל אינה נכונה.

[אוצר החכמה]

יש הסרטה של הגרע"י שהתפרסמה. (אם מעוניינים אעלה אותה)
וזה התמליל שלה בערך:

יש אנשים הוציאו דיבתם רעה לומר על איזה רבנים שהתירו להכנס להר הבית. זה לא נכון לא היו דברים מעולם אין רב בעולם שיתיר דבר כזה. זה, הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית. כך כתוב בפסוק מפורש כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה, היום כולנו טמאי מתים. מי שלא נגע במת, נגע במי שנטמא במת כתוב ... יטמא עד הערב, ואין לו תקנה אפילו יעשה אלף טבילות אלא עד שיזו עליו מפרה אדומה. זה יבוא משיח צדקנו ויעשה פרה אדומה העשירית. תשעה כבר עשו, הוא יעשה את העשירית. ואז יתקיים הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם. רק אחרי טבילה והזאת פרה אדומה נעשים טהורים. כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה עוד טומאתו בו. לכן אין היום אחד מישראל שאינו טמא מת. לכן כיון שיש טומאה ושם השכינה שורה אסור לנו להכנס. כתוב והיו עיני ולבי שם כל הימים אפילו אחרי החורבן השכינה שורה שמה. ומי שנמצא בכותל המערבי לא זזה השכינה משמה. לכן נשאר המקדש בקדושתו. והשמותי את מקדשיכם - והשמותי שממה אפילו שיש שממה מקדשיכם זה בקדושה. לכן אסור לנו להכנס שמה, אסור לשום יהודי בכרת. מה זה כרת? כמו שאוכל ביום הכיפורים חייב כרת כמה זה דבר חמור. יש אנשים יצר הרע מפתה אותם שילכו יתפללו מנחה בהר הבית. כאילו מביאים את המשיח. זה טעות! בשביל זה כרת?? יוצא שכרם בהפסדם. לכן רבותי, מצוה להודיע ברבים שבאים תיירים מחוץ לארץ באים לפה לא יודעים גודל העון הזה...

עד שאתה מביא לי את הציטוט הנ"ל מפיו של הגרע"י זצוק"ל שאמר "הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית", אצטט לך את הרמב"ם עצמו זצוק"ל, מה שכתב פעמיים:

והילך לשונו (ביאת מקדש, ג ד): "טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להיכנס להר הבית".
והילך לשונו בפעם השנייה (בית הבחירה, ז טו): "ומותר להכניס המת עצמו להר הבית, ואין צריך לומר - טמא מת - שהוא נכנס לשם".

במילים אחרות, אין טעם לנסות להביא ראייה מדברי הגרע"י זצוק"ל, כל עוד שלא מיישבים את הסתירה הזועקת לשמיים - שבין דברי הגרע"י זצוק"ל בשם הרמב"ם זצוק"ל - לבין דברי הרמב"ם עצמו זצוק"ל.

ומעניין לעניין באותו עניין: האם אתה יודע מה היה נושא הכנס, שבו נאם הרב יהודה גליק שליט"א - דקות בודדות לפני שהתנקשו בחייו? ברגע שתדע, זה יפתור לך כמה וכמה ספיקות (ולמותר לציין שאז גם תדע למה זה באמת "מעניין לעניין באותו עניין").

אלי, אתה עושה מאיתנו צחוק?

הרי כל קורא יודע שהרמב"ם התכוון להר הבית ההלכתי כלומר למקום שברור שעל פי דין יש לו רק קדושת הר הבית, והרב עובדיה יוסף דיבר על מה שאנו קוראים היום הר הבית כשמדברים על כניסה להר הבית, שלדעתו זה מקום שקדושתו קדושת החיל (וודאי או ספק זה לא נפק"מ לנקודה הזאת) ולכן אמר שעל זה הרמב"ם סובר שחייבים כרת עליו.

[אלי כהן]

אין שום סתירה...ולכן לא קשה על הרמב"ם שכתב את הדין בגבולות הוודאיים.

אם אין סתירה - מכתבי הרמב"ם זצוק"ל - על מה שאמר הגרע"י זצוק"ל בשם כתבי הרמב"ם זצוק"ל, אז קל וחומר שאין הוכחה - מכתבי הרמב"ם זצוק"ל - לטובת מה שכתב הגרע"י זצוק"ל בשם כתבי רמב"ם זצוק"ל; ממילא יגידו לך המתירים: "עד שאתה מביא את הגרע"י זצוק"ל המכריע - רק בתורת ספק - בשם הרמב"ם זצוק"ל, אנו מביאים את הרמב"ם זצוק"ל עצמו - המכריע בתורת ודאי - ממש כפי שאנחנו מכריעים בתורת ודאי (וראייתנו עימנו)".

אבל כשיש ספק דאורייתא צריכים להחמיר.

אין בזה חידוש, שהרי גם המתירים זצוק"ל ושליט"א - מסכימים, שכשיש ספק בדאוריתא - אז צריכים להחמיר; אלא שלשיטתם - שהיא כמובן איננה שיטת הגרע"י זצוק"ל - כאן אין ספק (ויש להם על כך ראיה שהיא וודאית לדעתם).

ועל זה אמר הגרע"י בהסרטה שאין שום רב בעולם שיתיר.

ממה נפשך:
א. אם כוונתו של הגרע"י זצוק"ל היא לשטח שלגביו יש ספק דאוריתא, אז גם המתירים שליט"א מסכימים שאין רב שיכול להתיר שטח שלגביו יש ספק דאוריתא.
ב. ואם כוונתו של הגרע"י זצוק"ל היא לשטח שלגביו יש וודאות שהוא מותר, אז לכאורה תמוה - איך היה יכול הגרע"י זצוק"ל להגיד זאת בניגוד לדבריהם של הרמב"ם זצוק"ל ושל משנה מפורשת ועוד (ומצוה רבה ליישב תמיהה זו).
ג. ואם כוונת הגרע"י זצוק"ל היא להגיד שאין שטח שלגביו יכולים רבנים לומר שהוא נמצא בוודאות מחוץ לחיל, אז לכאורה תמוה - איך יכול הגרע"י זצוק"ל להגיד ש"אין רב" שיכול להגיד זאת, והרי הרדב"ז זצוק"ל אמר זאת, וגם המאירי זצוק"ל, ועוד עשרות רבנים זצוק"ל ושליט"א - שקטנם עבה ממותניי (ומצוה רבה ליישב תמיהה זאת).

לדעת כל הפוסקים...אין אף אחד שיכול לפשוט איזו שיטה מתוך 15 שיטות המדידה של הר הבית היא הנכונה.

האמנם "לדעת כל הפוסקים"? והרי עינינו הרואות - שמול עשרות הפוסקים זצוק"ל ושליט"א (שקטנם עבה ממותניי) דס"ל הכי - יש עשרות פוסקים אחרים זצוק"ל ושליט"א (שקטנם עבה ממותניי) דס"ל איפכא! אלא אם כן, כוונתו של כת"ר היא לנסות להכריע כאן מי ראוי להיחשב "פוסק" ומי לא; אבל על כך כבר הבאתי את האירוע של אותו אדם שאמר שכל מי שפוסק שמותר להצביע לכנסת אינו פוסק, ועל דבריו כבר כתבתי באשכול הזה יותר מפעם אחת - שברגע שמנסים לרדת לגופו של אדם במקום לרדת לגופו של עניין - אני לא כאן.

לדעתו...אין אף אחד שיכול לפשוט איזו שיטה מתוך 15 שיטות המדידה של הר הבית היא הנכונה.

הרדב"ז - פשט את הספק. המאירי - גם כן. עשרות פוסקים זצוק"ל ושליט"א (שקטנם עבה ממותניי) - פשטו גם כן. וכבר הבאתי את דברי הב"י [ח"מ יג ז בשם הרשב"א] ואת דברי החזו"א [ ערלה סי' יז] - אשר מדבריהם עולה להדיא, שאם לדעת פלוני יש ספק - בעוד שלדעת פלמוני אין ספק כי לדעתו יש ראייה ודאית שאותה טרם ראה הראשון החושב שיש ספק - אז אני לא יכול לקבוע שאותו פלמוני המשוכנע שאין ספק השתכנע מראייה שגויה, כל עוד שלא ראיתי את אותה ראייה. אם כוונתך לטעון שהגרע"י זצוק"ל ראה את ראייותיהם של כל עשרות הפוסקים המתירים שליט"א (שקטנם עבה ממותניי) - ושלל את ראיותיהם הנ"ל - אז זו טענה שראויה להישמע (ושכמובן גם עליה יש תשובה ברורה וחד-משמעית), אבל כל עוד שאינך טוען זאת - אז חוזרים לדבריהם של הב"י ושל החזו"א.

[אלי כהן]

אלי, אתה עושה מאיתנו צחוק?.

כת"ר שליט"א, אינו עושה צחוק ח"ו; ולכן גם אני לא עושה צחוק ח"ו, אלא דן - ברצינות רבה - אך ורק אליבא דהמושגים ההלכתיים, לא אליבא דהמושגים האקטואליים של התקשורת (אני לא מבין גדול בלשונם האקטואלית של אנשי התקשורת, רק בהלכה נטו - אם בכלל).

יש הסרטה של הגרע"י שהתפרסמה. (אם מעוניינים אעלה אותה)
וזה התמליל שלה בערך: יש אנשים הוציאו דיבתם רעה לומר על איזה רבנים שהתירו להכנס להר הבית. זה לא נכון לא היו דברים מעולם אין רב בעולם שיתיר דבר כזה. זה, הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית.

עד שאתה מביא לי את הציטוט הנ"ל מפיו של הגרע"י זצוק"ל שאמר "הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית", אצטט לך את הרמב"ם עצמו זצוק"ל, מה שכתב פעמיים:

והילך לשונו (ביאת מקדש, ג ד): "טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להיכנס להר הבית".
והילך לשונו בפעם השנייה (בית הבחירה, ז טו): "ומותר להכניס המת עצמו להר הבית, ואין צריך לומר - טמא מת - שהוא נכנס לשם".

במילים אחרות, אין טעם לנסות להביא ראייה מדברי הגרע"י זצוק"ל, כל עוד שלא מיישבים את הסתירה הזועקת לשמיים - שבין דברי הגרע"י זצוק"ל בשם הרמב"ם זצוק"ל - לבין דברי הרמב"ם עצמו זצוק"ל.

הרי כל קורא יודע שהרמב"ם התכוון להר הבית ההלכתי כלומר למקום שברור שעל פי דין יש לו רק קדושת הר הבית, והרב עובדיה יוסף דיבר על מה שאנו קוראים היום הר הבית כשמדברים על כניסה להר הבית, שלדעתו זה מקום שקדושתו קדושת החיל (וודאי או ספק זה לא נפק"מ לנקודה הזאת) ולכן אמר שעל זה הרמב"ם סובר שחייבים כרת עליו.

כזכור, הגרע"י זצוק"ל אמר, ש"הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית".

כעת ממה נפשך: אם במילים "הר הבית" - התכוון הגרע"י זצוק"ל למושג ההלכתי נטו - אשר אגב רק אליו התייחסו המתירים בני דורנו שליט"א כשכתבו כי על "הר הבית" (כלומר על הר הבית ההלכתי) יש חלקה אשר לגביה הם יודעים שהיא בוודאות מחוץ לחיל, אז יוצא שלכאורה דברי הגרע"י זצוק"ל סותרים את דברי הרמב"ם זצוק"ל, שכתב להדיא ש"מותר" לטמאי מתים להיכנס להר הבית (כלומר להר הבית ההלכתי) - אלמא אין בזה שום כרת לדעת הרמב"ם זצוק"ל (ומצוה ליישב את הסתירה הנ"ל).

מאידך גיסא, אם (כטענתך) במילים "הר הבית" - התכוון הגרע"י זצוק"ל למושג התקשורתי-אקטואלי "הר הבית" - אשר לגביו אמר הגרע"י זצוק"ל ש"הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית" [דהיינו להר הבית התקשורתי-אקטואלי לשיטתך], אז התמיהה הקודמת רק מתעצמת, וזאת משני טעמים - מהקל אל הכבד:

ראשית: הרי לא מצינו בשום מקום בכתבי הרמב"ם זצוק"ל שהוא מתייחס לאותו מקום הנקרא בלשון האקטואלית-תקשורתית: "הר הבית": הרמב"ם זצוק"ל דיבר אך ורק על הר הבית ההלכתי - ורק אליבא דהמושגים ההלכתיים - לא אליבא דהמושגים האקטואליים של התקשורת (הרמב"ם לא הכיר את לשונם האקטואלית של אנשי התקשורת, רק את ההלכה נטו - כידוע).

שנית, וזה העיקר: הרי אותו מקום - שנקרא בלשון האקטואלית-תקשורתית "הר הבית" - וששטחו הוא יותר ממאה וששים דונם, גדול פי שלושה (בערך) מהשטח הכולל של המקום - שנקרא בהלכה "הר הבית" - וששטחו הוא פחות מששים-ושלוש דונם, באופן ש"הר הבית" האקטואלי-תקשורתי - מכיל בתוכו את הר הבית ההלכתי; כעת הגע בעצמך: איזה מקום חמור יותר? האם הר הבית ההלכתי, או שמא הר הבית האקטואלי-תקשורתי - שרק מכיל את הר הבית ההלכתי? הוי אומר: הר הבית ההלכתי - חמור יותר (כי עוור הנכנס להר הבית ההלכתי מבלי לדעת את מקום מחנה שכינה מסתכן פי שלוש יותר מכפי שמסתכן עוור הנכנס להר הבית האקטואלי-תקשורתי מבלי לדעת את מקום מחנה שכינה); והרי אלו דברים של קל-וחומר: ומה לגבי הר הבית ההלכתי - החמור יותר בהיותו כלול בשטח האקטואלי-תקשורתי - כתב הרמב"ם זצוק"ל ש"מותר" לטמאי מתים להיכנס אליו, אז לגבי הר הבית האקטואלי-תקשורתי - הקל יותר בהיותו מכיל את הר הבית ההלכתי - לא כל שכן שהרמב"ם היה אומר עליו את אותן מילים מקלות עצמן שאמר על הר הבית ההלכתי דהיינו ש"מותר" לטמאי מתים להיכנס אליו?

לסיכום: אילו (כטענתך), כשהגרע"י זצוק"ל אמר - ש"הרמב"ם כותב מי שעושה דבר כזה חייב כרת מי שנכנס להר הבית" - הגרע"י זצוק"ל התכוון לדבר בשם כתבי הרמב"ם זצוק"ל על הר הבית האקטואלי-תקשורתי, אז התמיהה אפילו מתעצמת - וזאת מחמת שתי הסיבות דלעיל, ודו"ק.


אגב: למותר לציין, שבכל תמיהותיי הנ"ל - אין ח"ו שום ניסיון לרמוז שהאוסרים טועים ח"ו - שהרי גם אני עצמי נמנע מלעלות, אלא כוונתי היא אך ורק לדון עניינית בהלכה נטו - כדרכה של תורה - ומיני ומינייכו תסתיים שמעתתא.

[מה שנכון נכון]

צינת כמה פעמים לדברי הב"י חו"מ יג,ז בשם הרשב"א ולדברי החזו"א ערלה סימן יז.

אלו דברי הב"י, ולא הבנתי איפה מצאת בו את מה שהבאת בשמו.

בית יוסף חושן משפט סימן יג

ז כתב הרשב"א (בתולדות אדם לרשב"א סימן קד) שאלת ראובן ושמעון שבררו להם עשרה אנשים לראות בדינם הן בדין הן בפשרה ונשבעו שניהם לקיים עליהם כל אשר יגזרו אותם העשרה ואם לא יסכימו לדעת אחת שילכו אחר הרוב כדין תורה ובין כך ובין כך נסתלק אחד מהם ולא רצה להיות עמהם באותה ברירה ולא אומר דעתו באותו ענין תודיעני אם ראובן חייב לקבל מה שאמרו התשעה הנותרים או רובם: תשובה. דבר ברור הוא שכיון שנסתלק אחד מהם נתפרדה חבילה ולא עוד אלא אפילו אמר איני יודע אינם יכולים לגמור הדין על פי תשעה הנותרים שאין הולכים אחר הרוב אלא כשרבו המזכים על המחייבים או המחייבים על המזכים מתוך משא ומתן של כלם אבל כשהמיעוט איננו לא שאילו היה שם אותו האחד שמא היה מראה טעם הפך מה שהסכימו הרוב ויודו הרוב בכך וכן כשהיחיד אומר איני יודע דתנן (סנהדרין כט.) אפילו שנים מחייבין או מזכין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינים וכן אם נסתלק האחד אינם יכולים השנים לחתוך הדין וכמו שאמרו בפרק זה בורר (ל.) גמרו את הדבר מכתב היכי כתבינן רבי יוחנן אמר איש פלוני זכאי וכו' מאי בינייהו וכו' עד ולמאן דאמר זכאי משלמי ולימרו ליה אי לאו את בהדן לא סליק דינא ודברים אלו פשוטים הם לענין הדין והוא הדין לפשרה דמאי שנא ואין רוב בכל מקום אלא רוב הבא מתוך הכלל ומתוך משא ומתן אבל רוב הנפרד מן הכלל ודנין או בוצעין לעצמן שלא מתוך משא ומתן עם הכלל או שלא במעמדן לא עשה כלום ע"כ ודוגמת זה כתבתי בסימן י"ח (ס"א ד"ה כתוב) בשם הגהות אשירי (סנהדרין פ"א סי' ו): כתב הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' רפט) דעו כי כל שקבלו עליהם הקהל דעות אנשים ארבעה או חמשה או יותר אין הולכים אחר הרוב שאין רוב אלא בבית דין ואם לא הושוו כולם לדעת אחת הרי הנתבע פטור שמעמידים האדם וממונו על חזקתו עד שיודע שהוא חייב וזה דבר ברור ולא עוד אלא אפילו אמרו הקהל שילך אחר הרוב אם הם שקולים הרי הוא פטור ואין אומרים בכיוצא בזה יבואו אחרים ויכריעום שהקהל לא קבלו עליהם דעת המכריעים אלא לדעת ברורים אלו ירדו ולא לדעת אחרים אמנם אם יראה כת אחת מהם דברי המכריעים ויאמנו דבריהם בעיניהם וראו עכשיו בדעתם מה שלא ראו בתחלה בזה ובכיוצא בזה באמת יכולים לעשות כי אין זה דעת המכריעים אלא דעת הברורים שהסכימו עליו עכשיו עכ"ל:

בחזו"א ערלה אין סימן יז.

[אוצר החכמה]

הגר"ע יוסף לא התפלסף.
באה אשה לרב ומביאה לו עוף, ושואלת אותו הבשר הזה כשר? אומר לה הרב כן הבשר הזה כשר, כך היא דעת הרמב"ם.
אבל הרמב"ם לא הכשיר בשר כזה אלא רק עוף?
התשובה היא שהרב הוא לא מחשב, הוא מדבר עם האשה בשפתה ויש לו את היכולת הקוגניטיבית המדהימה להגיד שהרמב"ם הכשיר, אע"פ שהרמב"ם דיבר על עוף והאשה קוראת לזה בשר.

כך הגר"ע יוסף, אנשים שואלים האם מותר לעלות להר הבית, יכול הגר"ע להגיד להם תראו להר הבית מותר לעלות הבעייה היא שמה שאתם מתכוונים אליו במילים הר הבית והאיזור שאתם רוצים לעלות אליו זה בכלל החיל ולזה אסור לעלות. אבל יש לו שכל והוא לא אומר את זה כי מחר יגידו שהרב עובדיה התיר לעלות להר הבית, את ההמשך של מה שאמר אף אחד לא יזכור.

מפעיל הגרע"י את יכלתו הקוגניטיבית המדהימה כמו הרב דלעיל, ויודע שמה שהם קוראים הר הבית זה מה שלדעתו הרמב"ם קורא חיל ולכן עונה להם כתוב ברמב"ם שאסור לעלות להר הבית.

[מה שנכון נכון]

בחזו"א ערלה אין סימן יז.

שו"ר שהכונה למהדורות הישנות, וכיום נדפסו הדברים בחזו"א כלאים ס"א.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=83
אך גם שם לא הבנתי מה ראית.

[המעיין]

הגרע"י זצוק"ל התכוון לדבר בשם כתבי הרמב"ם זצוק"ל

אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם...

אם כותבים על הגר"ע יוסף זצוק"ל צריך על הרמב"ם לכתוב לפחות

זצוקללה"ה זי"ע נבג"מ

[אלי כהן]

צינת כמה פעמים לדברי הב"י חו"מ יג,ז בשם הרשב"א ולדברי החזו"א ערלה סימן יז.

אלו דברי הב"י, ולא הבנתי איפה מצאת בו את מה שהבאת בשמו.

בית יוסף חושן משפט סימן יג ז: כתב הרשב"א (בתולדות אדם לרשב"א סימן קד)...שאין הולכים אחר הרוב אלא - כשרבו המזכים על המחייבים או המחייבים על המזכים - מתוך משא ומתן של כֻּלָּם, אבל כשהמיעוט איננו - לא; שאילו היה שם אותו האחד, שמא היה מראה טעם - הֶפֶךְ מה שהסכימו הרוב - ויודו הרוב בכך.

אמנם העדת שציינתי זאת "כמה פעמים", אבל כנראה שלא ראית את שתי הפעמים הראשונות (לפני עשרה ימים ולפני שמונה ימים), כי שם הבאתי את הציטוט: ראה בפיסקה הלפני אחרונה שבהודעתי (מלפני עשרה ימים) כאן: viewtopic.php?f=17&t=19997&start=120#p196012 , וראה עוד בד"ה "אבל הרי" שבהודעתי היותר מאוחרת (מלפני שמונה ימים) כאן: viewtopic.php?f=17&t=19997&start=160#p196034 . אגב ציטוט זה מופיע גם בתוך הפיסקה הגדולה שהבאת אתה מתוך הב"י (אלא שלעיל אני השמטתי - מתוך הציטטה שלך - את מה שאיננו שייך לדבריי).

על כל פנים: מדברי הב"י הנ"ל בשם הרשב"א - מוכח להדיא, שאין הולכים אחרי הרוב - אלא אם כן הרוב והמיעוט נחלקו "מתוך משא ומתן של כולם" (כלשון הרשב"א) - דהיינו באופן שכל צד ראה את הראיות של הסיעה הנגדית והפריך אותן (לדעתו); או-אז - הלכה כמו הרוב, כי סו"ס - ההפרכה של ראיות-המיעוט ע"י הרוב - החזירה אותנו לאותו מצב ראשון (בין אם הוא מצב של ודאי ובין אם הוא מצב של ספק) אשר לפיו הכריעו הרוב את ההלכה; אבל אם הרוב לא ראו את ראיותיו של האחד שבמיעוט, שוב אין אנו הולכים אחרי הרוב; וה"ט משום "שאילו היה שם אותו האחד, שמא היה מראה טעם - הֶפֶךְ מה שהסכימו הרוב - ויודו הרוב בכך" (כלשון הרשב"א. ואגב לענ"ד פשוט שכל זה הוא רק אם בעקבות ההפרכה חזרו הרוב להכריע בתורת ספק; שהרי אם גם הרוב מכריעים לפי ראיות ודאיות, אז מה לי - האם הרוב ראו את הראיות הודאיות ההפוכות של המיעוט - או לא ראו, סו"ס כשאנחנו מסתפקים האם ללכת - אחרי הראיות הודאיות של הרוב - או אחרי הראיות הודאיות ההפוכות של המיעוט, שוב הדרינן לכללא דאחרי רבים להטות - וכגון הכא דאנחנו המסתפקים צריכים להטות אחרי הראיות הודאיות של הרוב ולא אחרי הראיות הודאיות של המיעוט).

בחזו"א ערלה אין סימן יז.

שו"ר שהכונה למהדורות הישנות, וכיום נדפסו הדברים בחזו"א כלאים ס"א.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... =&pgnum=83
אך גם שם לא הבנתי מה ראית.

החזו"א כותב להדיא (שם בד"ה "אם אמנם", לא כולל ההבהרות שלי שהושמו בסוגריים מרובעות): "ידוע כי אין כח רוב אלא במושב בית דין, אבל חכמים החולקים שהיו בְּדִירוֹת [כנראה צ"ל: בַּעֲיָרוֹת] חלוקות או במדינות חלוקות, אין נפקותא בין רוב למיעוט, ואותה המדינה [ופשוט דה"ה לאותה העיירה] - שרוב התורה שבידם היא מרב אחד ומתלמידיו ומתלמידי תלמידיו, עושים כרבם אף במקום שרבים החולקים".

החזו"א מציין אפוא להדיא את "אותה המדינה [ופשוט דה"ה לאותה העיירה כדמוכח מראשית דבריו] - אשר רוב התורה שבידם היא מרב אחד ומתלמידיו ומתלמידי תלמידיו". לעניין זה יש להזכיר, שלמשל רוב תורתם של אנשי חברון תובב"א החיים עימנו היום - היא ממורם ורבם הגר"ד ליאור שליט"א, אשר הורה (בשו"ת דבר חברון) - כדעתם של הרדב"ז זצוק"ל ושל המאירי זצוק"ל ועוד - שהטובלים רשאים להיכנס להר הבית במקומות אשר לגביהם הוברר שהם בוודאות מחוץ לחיל, וכפי שפסק רמב"ם זצוק"ל פעמיים (ביאת מקדש ג ד, בית הבחירה ז טו).

[אלי כהן]

הגר"ע יוסף לא התפלסף.
יכול הגר"ע להגיד להם...מה שאתם מתכוונים אליו במילים הר הבית, והאיזור שאתם רוצים לעלות אליו, זה בכלל החיל ולזה אסור לעלות...שמה שהם קוראים הר הבית זה מה שלדעתו הרמב"ם קורא חיל, ולכן עונה להם כתוב ברמב"ם שאסור לעלות להר הבית.

אה"נ! ומיהו השתא דאתית להכי - יוצא (לשיטתך), שאין שום מחלוקת בין דברי הגרע"י זצוק"ל (בשם הרמב"ם זצוק"ל) לבין דברי המתירים זצוק"ל ושליט"א (אף הם בשם הרמב"ם זצוק"ל), שהרי (לשיטתך) הגרע"י זצוק"ל לא התייחס כלל לאיזור שעליו דנו המתירים זצוק"ל ושליט"א: הגרע"י זצוק"ל התייחס (כדבריך) לחיל, וקרא לו "הר הבית"; בעוד שהמתירים זצוק"ל ושליט"א, התיחסו אל חֶלְקָה אחרת לגמרי בהר הבית אשר לטעמם היא מחוץ לחיל - וקראו לה "הר הבית" - ממש כפי שעשה הרמב"ם זצוק"ל כשכתב שטמא מת רשאי להיכנס "להר הבית".

[משולש]

לכבוד אלי:
אני מעדיף במילים קצרות הנוגעות בנקודה: מה כוונת הגרע"י "אין אף רב שיתיר לעלות להר הבית"?? (בהנחה שהוא יודע את הרמב"ם שמתיר.......)
האם הוא קרא את כל הכתבים (הסודיים והחסויים!!!) של הרב מרדכי אליהו ואת כל כתבי הרב פישר ושאר "עשרות רבנים שקטנם עבה ממתניך"?
(וכפי הנראה מדבריך לאורך האשכול, אתה משוכנע שהרבנים האוסרים לא ראו את דברי המתירים. ואם כן איך הגרע"י יכל לומר בביטחון כזה ש"אין אף רב"??).

כיון שאני אוהב אותך אני זורק לך חבל הצלה: דיון בדעת הגרע"י זה כבר נחשב דיון לגופו של אדם (של הגרע"י) ואתה פטור מלענות לי....

[אלי כהן]

הגרע"י זצוק"ל התכוון לדבר בשם כתבי הרמב"ם זצוק"ל

אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם...

אם כותבים על הגר"ע יוסף זצוק"ל צריך על הרמב"ם לכתוב לפחות

זצוקללה"ה זי"ע נבג"מ

ואם הייתי מוחק את המילה "זצוק"ל", וכותב "רמבם" סתם, אז היה יותר טוב?