איש רגיל כתב:אני באתי להסביר את מה שנראה שלא הבנת, שאוצה"ח העלה אפשרות שיש הסוברים שאסור להכנס לא מספק, אלא מודאי.
למה אתה כותב שנראה שלא הבנתי זאת? והרי מתגובתי הקודמת מאמש - מוכח שהבנתי היטב, שהרי כתבתי שם מפורשות, "דאה"נ שאם הוא טוען זאת בתורת ודאי (מבלי להזדקק לכלל של "ספיקא דאוריתא לחומרא"), אז כוחה של טענה זו אינו נופל מכוחה של כל טענה נגדית הנאמרת אף היא בתורת ודאי"!
איש רגיל כתב:ואוסר זה, דן בדיוק על מה שדן המתיר, על השטח שמעבר לחומות הידועות לנו כיום, האם הם מהחיל או לא.
אז זהו, שלא! בדבריו של המתיר אין שום התייחסות (לא לחיוב ולא לשלילה) כלפי השטח שמעבר לחומות הידועות לנו היום, אלא דברי המתיר מתייחסים באופן ישיר אל "הר הבית" (כמובן לא כולו). אין לסטות אפוא מלשונו של המתיר. כוונתו כמובן לחלוק על האוסרים (לא על אוצה"ח), שאף הם נקטו לשון "הר הבית" - כשכתבו ש"בזמן הזה אסור לעלות לכל שטח הר הבית", ועל כך - טוען המתיר - שלא ניתן לאסור את כל הר הבית באופן גורף, כי יש מקומות על הר הבית אשר לגביהם יש למתיר ראייה שהם מחוץ לחיל, ולכן (כלשון המתיר): "מותר אף בזמן הזה - אחרי טבילה כדין, לעלות להר הבית - במקומות המותרים".
איש רגיל כתב:הויכוח פה הוא לא האם יש ראיה מאיזשהוא מקום, אלא על משניות מסוימות והלכות מסוימות ברמב"ם, האם ניתן להסיק מהם לצורה הקיימת במתחם כיום.
אז זהו, שלא. הרי כבר בתגובתי הקודמת מאמש - הבהרתי, דאה"נ אילו הויכוח היה על ראייה שהובאה ממראה-מקום מסויים (כגון ממשנה מסויימת או מהלכה מסויימת ברמב"ם) - באופן שהמתנגדים שהינם הרוב - ראו את אותו מראה-מקום והוכיחו שהראייה שהובאה ממנו אינה נכונה, אז דעתם מכריעה - כי הם הרוב - וכדקי"ל דאחרי רבים להטות (הרי ציינתי זאת במפורש בתגובתי הקודמת מאמש, האמנם לא ראית?)
אבל הרי לא על זה הדיון; כי בנדון דנן, המתנגדים לא ראו כלל את הראייה שהובאה ע"י המתירים (ואל תתמה, דהא מצינו שאפילו הבית יוסף לא ראה את המאירי ואת האור זרוע וכיו"ב), כי המתנגדים לא היו כלל במשא ומתן עם המתירים (וכפי שכבר כתבתי שהסיכוי שהאוסרים ראו את ראיותיהם של המתירים אינו יותר גדול מהסיכוי שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל ראה את חידושי הגרמ"א זצוק"ל על פרשת השבוע); והרי בדיוק על מצב עניינים זה כבר כתב הב"י (חו"מ יג ז בשם רשב"א), דהא דקי"ל אחרי רבים להטות - היינו דווקא כשהרבים והמעטים נחלקו "מתוך משא ומתן של כולם, אבל אם המיעוט איננו - לא, שמא היה מראה טעם הפך ממה שאמרו הרוב, ויודו בכך". והחרה-החזיק אחריו החזו"א (ערלה סי' יז).
איש רגיל כתב:אם חפץ הנך במשל יחמורים נאה, תקבלנו.
המשל שלך אינו נוגע לסוגייתנו, כי הנמשל שלו - הוא הניסיון להביא ראייה ממראה מקום פלוני שאותו כולם ראו. אבל אנחנו דנים לגבי מראה מקום פלוני שאותו לא ראינו בכלל (ואפילו איננו יודעים כמה מילים יש בו ומי הוא בעל המימרא) - ושנינו נחלקים בשאלה האם מוכח שלא ניתן להביא ממנו ראייה. ובכן לגבי נדון זה, אתה טענת - שלמרות שלא ראינו אותו - אולי באמת נוכל להוכיח שלא ניתן להביא ממנו ראייה, בעוד שאני טענתי - שכל עוד שלא ראינו אותו - לא נוכל להוכיח שלא ניתן להביא ממנו ראייה. מי שחושבים כמוני - ולא כמוך, הם למשל הב"י (חו"מ יג ז בשם רשב"א) והחזו"א (ערלה סי' יז).
איש רגיל כתב:אין שום קשר בין נדו"ד לאחרי רבים להטות שנאמר לשואל שעליו לשמוע לדעת הרוב.
הקשר הוא, דאילו בנדון דידן הוה איירינן בגוונא דהרוב ראה את הראיות של המתירים ודחה אותן, אז המיעוט שהביא את הראיות הללו היה צריך לקבל את דעת הרוב שדחה את ראיות המיעוט.
אבל בנדון דנן לא איירינן בכה"ג, אלא איירינן בגוונא דהרוב לא ראה את ראיותיו של המיעוט (וכפי שכבר כתבתי שהסיכוי שהאוסרים ראו את ראיותיהם של המתירים אינו יותר גדול מהסיכוי שהגרי"ש אלישיב זצוק"ל ראה את חידושי הגרמ"א זצוק"ל על פרשת השבוע), ולכן המיעוט אינו מחוייב לקבל את הכרעת האוסרים, וכמו שכתב הב"י (חו"מ יג ז בשם רשב"א) והחזו"א (ערלה סי' יז).
אבל אילו גם הרוב היה בא בתורת ודאי (כלומר מבלי להזדקק לכללי הספיקות כגון "ספיקא דאורייתא לחומרא" או "ספיקא דרבנן לקולא" וכדומה), אז גם לולי ראה הרוב את הראיות של המיעוט - המיעוט היה חייב לקבל את הוודאי של הרוב, ואז המיעוט היה ניצב מול שתי ודאויות הפוכות (שלו ושל הרוב), ואז הוא היה חייב לטרוח ליישב את הסתירה, ולא היה יכול לפטור עצמו ולומר "אין ספק מוציא מידי ודאי", דהרי זה ודאי מול ודאי, ומינא ליה דהוודאי דידיה עדיפא מהוודאי דרובא? כלפי לייא!
איש רגיל כתב:אך אדם היודע אחרת לא מחוייב להשמע לדעת הרוב.
זה בדיוק מה שאני טוען. אבל כאמור זה בתנאי שהרוב לא ראו את ראיותיו של האדם הזה. כי אם ראו ודחו, אז האדם חייב לקבל את הכרעת הרוב. וגם אם הרוב לא ראו - אבל פסקו בתורת ודאי (כלומר מבלי להזדקק לכללי הספיקות כגון "ספיקא דאורייתא לחומרא" או "ספיקא דרבנן לקולא" וכדומה) - אז האדם לא יכול להתעלם מהוודאי של הרוב, וכפי שהרחבתי על כך בפיסקה הקודמת.
איש רגיל כתב:אמרת שאתה לא יודע מה האמת, אז מה אתה דוחף פה 'קבל את האמת ממי שאמרה'.
שמא לא ירדת לסוף דעתי? כשכתבתי (בתגובתי הקודמת מאמש) "קבל את האמת ממי שאמרה", אני בכלל
לא דיברתי על "האמת"
שלי (שהרי אני בכלל לא קשור למחלוקת שבין האוסרים לבין המתירים), אלא דיברתי על האמת של
כל אדם - ואפילו יהא זה "קטן שבקטנים" (כלשוני בתגובתי הקודמת מאמש) - אשר יעז לחלוק על הציץ אליעזר זצוק"ל; על זה אמרתי, שאם אתה נניח נתקל בראיותיו של אותו אדם - ואפילו יהא זה קטן שבקטנים, אז לדעת הרמב"ם - אינך יכול להתעלם מהן בטענה שהציץ אליעזר זצוק"ל חָלַק על מסקנתו של אותו אדם - אלא עליך לבחון את הדברים לגופם ולקבל את האמת ממי שאמרה.
איש רגיל כתב:אמרתי דברים פשוטים, שחבילת חוברות של הרב אלבוים (או שלי, או של כל שאר הדומים לי) פחותה במשקלה ובחשיבותה מתשובה אחת של הציץ אליעזר
וגם אני אמרתי דברים פשוטים: שצריך למדוד את האמת לגופה, מבלי להתייחס למי שאמר אותה; לפחות כך סובר הרמב"ם, שיש לקבל את האמת ממי שאמרה, ואפילו יהא זה קטן שבקטנים.
איש רגיל כתב:שחבילת חוברות של הרב אלבוים (או שלי, או של כל שאר הדומים לי)...אתה יודע מה, תחליף את השמות והכל יסתדר. אמו מעתה: "תשובה אחת של הג"ר מדכי אליהו זצוק"ל עולה במשקלה הסגולי על חוברת צפופה של הרב אלבוים".
וכבר כתבתי על כך (בתגובתי הקודמת מאמש), שזו אינה ירידה לגופו של עניין - אלא לגופו של אדם (הציץ אליעזר זצוק"ל והגרמ"א זצוק"ל לעומת הרב אלבוים ואתה ואני), ולכן אני פטור מלהתייחס לטענה אישית זו החוזרת ונשנית (והפעם בלבוש אישי אחר אבל היא עדין טענה אישית). רק זאת אגיד, שכבר בתגובתי האחרונה למשולש - התייחסתי ישירות לדעתו של הגרמ"א זצוק"ל - שהוא לענ"ד נמנה על סיעת המתירים ולא על סיעת האוסרים.