משולש כתב:מדברי הגר"מ שטרנבוך ביום חמישי האחרון:
ואותם דתיים עם כיפה בראשם שנכנסים להר הבית באיסור כרת, מגבירים מאוד
את שנאת הישמעאלים עלינו, כי הם פוגעים במקום שהישמעאלים מחזיקים
אותו למקום קדוש, ועל ידי זה המלחמה נגדנו נהפכת ל"מלחמת דת", ואז
מלהיבים אותם נגדנו עד שרבים מהם מוכנים למסור נפשם כדי לפגוע בנו, והם
עוברים על שבועה שהשביע הקב"ה את ישראל שלא יתגרו באומות, ובעת כזאת
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים (סוטה מ"ט ע"א).
האמנם אתה חושב שזה ישכנע את אלו שרבם אינו הגר"מ שטרנבוך שליט"א?
הרי יש רבנים המתירים לעלות, שטוענים ההפך: שכאשר הישמעאלי רוצח, ונוכח שבעקבות מעשה הרצח שלו - מתגברות קריאות של יהודים שלא לעלות להר הבית, אז זה גורם לישמעאלי לרצות לרצוח עוד יהודים: הוא הרי רוצה שהקריאות הללו של יהודים - רק תלכנה תגברנה - שעוד יהודים יקראו שלא לעלות להר הבית, ולכן הוא ירצח עוד ועוד. יוצא אפוא, שכל קריאה של יהודים שלא לעלות להר הבית - בעקבות מעשי רצח של ישמעאלים - רק מביאה את הרצח הבא. עד כאן טענתם של רבנים המתירים לעלות להר הבית.
כמובן אינני בא להכריע מי כאן הצודק, האם הגר"מ שטרנבוך שליט"א, או הרבנים הטוענים את הטענה ההפוכה הנ"ל, אני רק רוצה לומר, שכשם שטענתם של הרבנים הטוענים את הטענה ההפוכה - לא תשכנע את הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ככה טענתו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א - לא תשכנע את הרבנים הטוענים את הטענה ההפוכה.
משולש כתב:אלי כהן כתב:
בשבת מותר רק פיקוח נפש, והרי - כשבעיצומו של יום השבת מקפיצים שוטר חילוני מתל אביב לירושלים - זה מכשיל אותו לעשות עוד המון פעולות שאינן כרוכות בפיקוח נפש (למשל לפתוח רדיו תוך כדי הנסיעה מתל אביב לירושלים וכדומה), ואף על פי כן - אף פוסק לא העלה על דעתו לומר לירושלמים "תישארו בשבת בבית" - כי אף פוסק לא אמר לשוטרים "תחללו שבת גם שלא לצורך פיקוח נפש".
כך גם לגבי העלייה להר הבית: אף אחד מהעולים לא אמר לשוטרים "תלוו אותנו מבלי לטבול" (ואפילו לא אמרו לשוטרים "תלוו אותנו נקודה").
אין הכרח שהשוטר יחלל שבת שלא לצורך כדי לשמור על מישהו.
כאן יש הכרח כי ברור כשמש שהשוטרים יעלו בטומאה וכרת.
אם (כטענתך) אין הכרח שהשוטר יחלל שבת שלא לצורך - אז גם אין הכרח שהשוטר יעלה להר הבית בלי טבילה,
ואם (כטענתך) ברור כשמש שהשוטר יעלה להר הבית בלי טבילה - אז גם ברור כשמש שהשוטר יחלל שבת שלא לצורך אם הוא יבוא בשבת להגן על מישהו (כפי שהדגמתי בתגובתי הקודמת ויש עוד המון דוגמאות אשר תקצר היריעה מלפרטן).
משולש כתב:אלי כהן כתב:משולש כתב:זה הסטייפלר כתב ללעוג על "ראש המתירים" בדורנו. אשר גם אתה אימצת את דרך ההוכחות שלו.
אין שחר לדברים שייחסת לי. הסטייפלר זצוק"ל לעג למי שרצה לפסוק דין על סמך עדות של "גנבים מפורסמים...שאכלו בליל יום הכיפורים" וכו'. האם אתה רוצה לרמוז, שכל אותם פוסקים זצוק"ל ושליט"א (כגון המאירי זצוק"ל, או הרדב"ז זצוק"ל, או הגר"מ מאזוז שליט"א, וכו') - שעליהם נסמך כל מי שעולה להר הבית, הם ח"ו גנבים מפורסמים האוכלים בליל יום הכיפורים?
הסטייפלר התכווין לצורת הטענות ולא לגוף הטענות. (והכוונה שלו שם הוא על היתר הממזרים, אבל לא דווקא, כמ"ש אז גדולי הפוסקים שכל פסקיו פסקי קוסמים וליצנים).
איך קשור עניין היתר הממזרים, או עניין הקוסמים והליצנים, לעניין מה שהתירו המאירי זצוק"ל והרדב"ז זצוק"ל והגר"מ מאזוז שליט"א? האם המאירי זצוק"ל התיר ממזרים? או הרדב"ז זצוק"ל? או הגר"מ מאזוז שליט"א? או שמא כל הנ"ל הם "קוסמים וליצנים" ח"ו? ובכלל, האם אי פעם הזכרתי רבנים שהתירו ממזרים? או שמא אי פעם הזכרתי שמות של "קוסמים וליצנים"? על מה אתה מדבר בכלל? אני בסך הכל טענתי דבר אחד: שיש פוסקים שאוסרים - וטעמם ונימוקם עמם, ושיש פוסקים המתירים - וטעמם ונימוקם עמם. בהקשר לכך המלצתי, לדון בטעמים עצמם (כפי שסוכמו על ידיי בהודעתי הראשונה שבאשכול) - במקום לדון באישים, כי דיון אישי - לא זו בלבד שאינו מועיל - אלא לעיתים אף עלול להיגרר להחטאת הרבים בביטול תורה ובשמיעה של לה"ר ושל הוצאת שם רע וכו'. בקיצור: נא לחזור לדון לגופו של ענין...
בכלל, אינני מבין כלל וכלל את המוטיבציה לגרור דיונים הלכתיים טהורים לדיונים אישיים. התחושה המצערת היא, שכאשר אדם (לא אתה חלילה - אלא באופן כללי), מתקשה לענות עניינית לגופם של דברים, אז לעיתים הוא מתפתה לתקוף במישור האישי, מתוך תקוה ש"אולי זה מה שיציל את המצב". לכן, כדי שזה לא יקרה, הייתי מציע לכולם לנקוט כאן בדרך הבאה: הבה נניח כולנו, שמי שמעלה את הטיעונים בסוגית הר הבית (בין הטיעונים לאיסור ובין הטיעונים להיתר), אינני קוסם ואיננו ליצן, אלא הוא גוי גמור, בסדר? גוי גמור! והגוי הגמור הזה מציג טיעונים לגופו של עניין. אז אני מצפה, שיתייחסו לטיעוניו כשלעצמם, במקום להתחיל לכנות אותו בשמות "אתה גוי" וכו'. והמזהיר והנזהר בכבודם של בני אדם - ירבה שלומו כנהר; ודי בזה.
