יש חילוקי דעות האם אנו באתחלתא דגאולה, יש אומרים שכעת המצב שאין כאן כלום מאתחלתא דגאולה ויותר מזה מי שחושב שאנו באתחלתא גאולה הוא בגדר אפיקורס וכדומה ומרחקים אותו מבית המדרש ● נראה להביא ראיה מן הגמרא שהעיקר כדעה שרק אחרי השואה היתה אתחלתא דגאולה, וממילא זה הקמת המדינה ● הסכנה לקרות לזה אתחלתא דגאולהיש חילוקי דעות האם אנו באתחלתא דגאולה, יש אומרים שכעת המצב שאין כאן כלום מאתחלתא דגאולה ויותר מזה מי שחושב שכן אנו באתחלתא גאולה הוא בגדר אפיקורס וכדומה ומרחקים אותו מבית המדרש.
ויש אומרים שאתחלתא דגאולה היה בהקמת המדינה שנת תש"ח (דעת הרב יהודה ליב מיימון), ויש אומרים שזה היה בהצהרת בלפור (כנראה בשעה שקיבל אישור ע"י חבר מדינות בסן רימו בשנת תר"פ (19-4-1920) וזה דעת הרב יצחק אייזיק הרצוג), ויש אומרים שזה בעליה ראשונה שנת תרמ"ב (דעת הרב יוסף שלמה כהנמן הרב מפונביז), (בספר "אתחלתא היא" מהרב יצחק דדון, תשס"ח, בשם הרב מאיר וינדר, למד בפוניבז', מחבר סדרת האינציקלופדיה מחכמי גליציה. שהעיד על ג' דעות אלו באסיפה שהרב מפוניבז' הזמין את הרב מימון והרב הרצוג בבתי פוניביז').
וי"א מעליית תלמידי הגר"א והבעש"ט כמו הרב ישראל משקלוב בעל פאת השולחן והרב מנחם מנדל ויטבסק.
ונראה להביא ראיה מן הגמרא (ר"ה לב:) שעיקר כדעה שרק אחרי השואה היתה אתחלתא דגאולה, וממילא זה הקמת המדינה.
תלמוד בבלי (מסכת ראש השנה דף לב עמוד א): משנה: אין מזכירין [מלכות זכרונות ושופרות] של פורענות.
גמרא: (דף לב עמוד ב) מלכיות חַי אָנִי נְאֻם א-דֹנָי יְקֹוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם, ואף על גב דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן, וליפרוקינן. כיון דבריתחא אמור - אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן.
הובא גם בגמרא סנהדרין (דף קה עמוד א) ושם כתב רש"י כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם - שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו.
ונראה מזה שהגאולה היא כהמשך של החימה שפוכה, והיינו שיש תנאי של הגאולה בגאולת בעתה כשלא זכו, שצריך לעבור מקודם החימה שפוכה ועי"ז תבוא הגאולה, ומש"ה היה הוה אמינא שגם פסוק של חמה שפוכה ניתן לומר במלכיות ואין זה נחשב פסוק של פורעניות, משום שהרי זה מביא את הגאולה, וכל מה שאסור לומר פסוק של פורעניות, זה כשזה לא מביא את הגאולה, מ"מ כיון שבראש השנה אין מזכירין ריתחא, ממילא כיון שפסוק זה נאמר בריתחא, אין לומר אותו בראש השנה, אף שזה מביא את הגאולה.
וביאור ענין של יד חזקה וזרוע נטויה וחמה שפוכה מבואר ביותר אריכות ביחזקאל בהמשך (פרק כ):
(לג) חַי אָנִי נְאֻם א-דֹנָי יְקֹוִק אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם:
(לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה:
(לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:
(לו) כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲ-דֹנָי יְקֹוִק:
(לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית:
(לח) וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק:
הנה בפסוקים ביחזקאל מבואר כל מה שקרא בשואה, וזה מתאים מאוד מה שנאמר שם (לד) וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה: (לה) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:
מדבר העמים זה אושויץ ושאר מחנות השמדה, שנקבצו מן הארצות במקום הסתר בגדר מדבר העמים ולא הגיעו לאדמת ישראל, והרי אף שהיו הרבה צרות ושמדות על כלל ישראל בכל הדורות ונשמדו קהילות שלמות, מ"מ תמיד כשהרגו את היהודים, הרגו אותם במקומם, ולא היה דבר כזה שמקבצים יהודים מהרבה ארצות למקום אחד ושם הורגים אותם, וזה נתקיים אך ורק בשואה, וכן מה שנאמר כאן (לז) וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט, שזה ענין ספירה מדויקת כמו במעשר בהמה (ויקרא פרק כז לב) וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט, זה נתקיים במילואו במחנות ריכוז שספרו את היהודים כל יום בצורה אכזריות, וא"כ ברור שנבואת יחזקאל כאן מדבר על השואה. (רמז קטן, מדבר העמים עם המילים בגימטריה אושויץ).
וא"כ כיון דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן, וליפרוקינן. וא"כ רואים שאחר מה שקרא כאן התחיל הגאולה ולא מקודם, וא"כ המאורע הגדול אחרי השואה היתה הקמת המדינה שזה יסוד של קיבוץ גלויות, והרי קיבוץ גליות הוא חלק של הגאולה כמבואר ברש"י (מגילה יז:) שבברכת קיבוץ גליות בשמונה עשרה מתחיל גאולה הכללית וכן אומרים זה בתפילת הכרזת ראש חודש הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, והרי הקמת המדינה הוא הכרזה על קיבוץ גלויות דרך חוק השבות שכל יהודי יכול להגיע לא"י, וא"כ זה אתחלתא דגאולה.
וכן למדים מכאן שעיקר תועלת השואה היתה כדי להביא את הגאולה, ובגלל זה היו יסורים נוראים שלא היתה כדוגמתה מעולם.
ומה שנעשה המדינה ע"י חילונים, זה מבואר בפסוקים יחזקאל (ט"ז מפסוק נ"ג ואילך) שבגאולה בעיתה שעם ישראל לא זוכים, אז קיבוץ גלויות נעשה ע"י אנשים שמכונים אנשי סדום ורק תחתיהם הם אנשי יהודה, שהם בגדר המכונים שומרי תורה, והטעם שנעשה כך מבואר שם בפסוקים כדי שאנשי יהודה יצעקו על אנשי סדום על החטאים שלהם ואז יאמרו להם אתם ג"כ חטאתם, ומכם תובעים יותר כיון שהתורה אצלכם, ע' מלבי"ם שם.
יחזקאל (פרק טז פסוק נג): וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה: ומציאות הזאת שהוא כיבוש א"י כשאנשי סדום בראש, הוא בכלל זכירה לטובה שכן מזכירים בראש השנה, שהרי כך נאמר בהמשך שם ופסוק ס' אומרים בזכרונות.
יחזקאל (שם פסוק נט): כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי יְקֹוִק וְעָשִׂיתִי אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אֲשֶׁר בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית: (ס) וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם: (סא) וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ: כאן מבואר כיבוש א"י בלי זכות כמ"ש התרגום ורש"י. (סב) וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק: (סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲ-דֹנָי יְקֹוִק:
וא"כ נתברר לנו שהשואה היתה הריתחא המבואר בגמרא שרב נחמן ציפה לזה כדי שעי"ז תבוא הגאולה, וכן היה באמת התחלה לזה ג' שנים אחרי השואה.
הסכנה לקרות לזה אתחלתא דגאולה
אולם צריך לבאר כאן, שעל אף האמת שבדבר, מ"מ טמון ג"כ סכנה גדולה בזה, וזה ענין הסכנה ללמוד ממעשה אנשי סדום, שיכולים לטעות ח"ו ולומר כיון שתהליכי גאולה עוברים דרך אנשי סדום, א"כ ניתן ללמוד מהם דברים נגד התורה, וזה סכנה עצומה, וזה היה כנראה התנגדות של כמה גדולי ישראל שלא להזכיר עניין של גאולה בהקמת המדינה, ולכן יש צורך גם למתנגדי דעה של אתחלתא דגאולה.
ואולם יש עוד ענין של החשש להזכיר אתחלתא דגאולה, שמושג של גאולה נתפס ברוב רובם של כלל ישראל ענין של שלימות, הן בגשמיות והן ברוחניות, ומכיון שכמו שהגיענו כעת לא"י בודאי הענין רחוק מאוד משלימות, בין בגשמי ובין ברוחני, וא"כ אם אומרים לשון גאולה, יכולים לטעות שכעת כבר הושלם התיקון, ועל כן יש מקום לומר שאין ראוי להזכיר ענין של גאולה.
וכן יש שחושבים שכל ענין של גאולה הוא הופעת המשיח, וחושבים שזה מוכרח לבוא דרך ניסי וכעת זה עדיין לא קרה, ומביאים מקורות לזה.
אולם אם מסבירים שגאולה הוא תהליך ארוך, ובגאולה בעיתה כשלא זכו אינו מתחיל במשיח, אלא בקיבוץ גליות, וזה ע"פ סדר התפילה בשמונה עשרה שתקנו לנו חז"ל שביאת המשיח הוא רק בסוף, ומה שמתחדש כעת הוא רק ענין של קיבוץ גלויות והתחדשות של מלחמת מצוות וכיבוש א"י, אבל המשך התהליך הוא ארוך, ולכן בברכת השמונה עשרה יש אחרי ברכת קיבוץ גליות עוד ברכות ותפילות, והן הקמת שופטים הגונים וביעור הרשעים והרמת קרן הצדיקים ובנין ירושלים היינו בית המקדש, והקמת מלכות בית דוד, ואנו רק בהתחלה של קיבוץ גליות, וכל מה שמופיע בחז"ל צורה אחרת של גאולה, איירי בגאולה של אחישנה שזה כשזכו, אבל אנו במצב שלא זכו, ועל כן תהליכי הגאולה הולכים ע"פ המסלול של תקנת חז"ל של ברכת שמונה עשרה, כמבואר מגילה (י"ז:), וא"כ אין זה סותר למושג של גאולה, שגם התחלה של קיבוץ גליות הוא התחלה של גאולה, והמצב של הקמת שופטים הגונים עדיין לא נתקיים וכן שאר הדברים.
התועלת בהזכרה שאנו בתהליכי הגאולה, הוא שאנו צריכים לדעת שהכל הולך בנסים מלובשים בטבע, שזה מחייב השתדלות מצדנו והקב"ה עוזר בתוך ההשתדלות הזה, וכמו שקיבוץ גליות הולך בהשתדלות טבעי, שהנסים של זה מלובשים בטבע, כך גם ההמשך הולך בהשתדלות טבעי בגדר נסים המלובשים בטבע, ולכן כל הברכות של השמונה עשרה שאחרי ברכת קיבוץ גליות, צריך לעשות השתדלות, והקב"ה עוזר בתוך ההשתדלות הזה.
נכתב בעה"י ע"י מורנו
הג"ר יצחק ברנד שליט"א, י"ד תשרי תשע"ד