מדינת ישראל באספקלריא תורנית

[משולש]

יש דברים טובים במדינת ישראל כמו שבמלכות רומי היו דברים טובים. ר' שמעון התנגד לשבח את הרשעים על הדברים הטובים שהם עושים.

[אריסמנדי]

ורבי יהודה שיבח.

[בברכה המשולשת]

מעילה יז: במעשה בשד בר תמליון: בכה רבי שמעון ואמר, ומה אם שפחה של בית אבא וכו', יבוא הנס מכל מקום!

רואים, שעם כל גודל הצער על ירידת הדורות, והרצון שהנס יבוא ע"י מלאכים, מ"מ רבי שמעון מבין שהקב"ה הוא מנהל העולם כרצונו, "והטוב בעיניך עשה", ולכן מקבל עליו גם את ליווי השד, מה שהתברר שהיה מוצלח מאד.

מיותר להסביר את ההקשר.

השדים שבהם עסקינן, עסוקים בעיקר במלחמה נגד השי"ת ותורתו. אם הם עושים אי אלו טובות, לצורך עצמם הם עושים, כמו שאמר ר' שמעון בעצמו בשבת לב:

מרן הגרא"ז אמר שזה כן דומה (יעויין בדרך עץ החיים מהדורת תשס"ו עמ' 526 בשם הגאון רבי בן ציון ברוק)

[משולש]

אין לי גישה לדרך עץ החיים.
אפשר להעלות תמונה משם?
תודה.

[מה שנכון נכון]

אין לי גישה לדרך עץ החיים.
אפשר להעלות תמונה משם?
תודה.

הועתק כאן.

אז נדברו.PDF

(331.54 KiB) הורד 254 פעמים

וע"ד הרמז "מדינת ישראל" בגימטריה "שד בר תמליון" [עם התיבות].

[יתר10]

ורבי יהודה שיבח.

עיין בחדא"ג מהרש"א, ובכל מקרה מלעת"ל מוכח דקיי"ל כר"ש בזה

[מה שנכון נכון]

אגרת הרצי"ה בענין חשיבות הדגל.

שלום וברכה לך יקירי מר י' שליט"א ותודה ותשובה למכתבך החשוב
והחביב,
נרעשתי ונכאבתי לראות דברי מכתביך ובשם חבריך, בשאלה הנבערה
אם בהתייחסות הקדושה אל דגלה של מדינת ישראל יש בה משום
"בחוקותיהם לא תלכו".
אתם יקירי צריכים לחזור בתשובה שלמה מן העקמומיות הזאת.
כהוראת וכהדרכת קודשו של הרמב"ן, "אביהם של ישראל", תקומת
מדינת ישראל, לכיבוש הארץ ויישובה ושלטונה בידנו היא מצוות עשה
של התורה. הכפירה בחלק של התורה היא כפירה בתורה. מציאות
דגלים להנהגת כלל ישראל היא מפורשת בתורה, קדושה וחשובה.
אשרנו שזכינו לכך בחסדי בורא עולם וקורא דורותיו. ההתייחסות
בחביבות ובחרדת קודש אל זכותנו לתקומת מצוות מדינתנו, ואל תפארת
סידוריה וסמליה, היא הביטוי הבריא של קדושת עם ישראל המכיר
ומודה ומברך חסדי ה' יתברך עלינו, והיא גם כן קדושה של ממש,
וההתכחשות לזה היא חולשה חולנית תחושת החיוניות הכלל ישראלית
והאישיות הישראלית, וצריך להתקדש ולהיטהר ולהשתחרר לגמרי
ממנה, ומתוך כך להגדיל ולהאדיר אהבה ואמונה של לימוד תורה
וקיומה, אשר מתוך כוננות ירושלים של מטה, מתרוממת ומתחזקת של
מעלה.
בכל היקר דורש שלומך ותורתך ומעשיך באה"ר מלב
ונפש,
בצפייה לישועה שלימה,
צבי יהודה הכהן קוק


אגב גם "דגל ישראלי" בגימטריה "בן תמליון".

[לייבעדיג יענקל]

העולה ממכתב זה הוא, שכל רבבות בני הציבור החרדי לומדי תומכי ושומרי התורה והמדקדקים במצות, וכמובן כל מנהיגיהם הרבנים ראשי הישיבות והאדמו"רים זצ"ל ושליט"א, הם כופרים בתורה!!!

[אבן זועקת]

העולה ממכתב זה הוא, שכל רבבות בני הציבור החרדי לומדי תומכי ושומרי התורה והמדקדקים במצות, וכמובן כל מנהיגיהם הרבנים ראשי הישיבות והאדמו"רים זצ"ל ושליט"א, הם כופרים בתורה!!!

בוקר טוב אליהו

[לייבעדיג יענקל]

אם הדברים אכן פשוטים כ"כ וכנראה ידועים ומפורסמים, אולי יועילו בטובם הרבנים דלעיל להביא לנו עוד מקורות וביאורים לנקודה זו, ובעיקר חשוב לדעת את ההנהגה למעשה בקשר לציבור הכופרים הללו. האפשר לצרפם למנין? האם מותר ללמוד תורה מפיהם (כפי שהיה נהוג בעבר בכל ישיבותינו הק' התיכוניות)? האם מגעם אוסר יין? האם מותר לחלל עליהם את השבת?

[איש רגיל]

אם הדברים אכן פשוטים כ"כ וכנראה ידועים ומפורסמים, אולי יועילו בטובם הרבנים דלעיל להביא לנו עוד מקורות וביאורים לנקודה זו, ובעיקר חשוב לדעת את ההנהגה למעשה בקשר לציבור הכופרים הללו. האפשר לצרפם למנין? האם מותר ללמוד תורה מפיהם (כפי שהיה נהוג בעבר בכל ישיבותינו הק' התיכוניות)? האם מגעם אוסר יין? האם מותר לחלל עליהם את השבת?

חילול שבת הוא לא כזה איסור חמור, הרב הצבאי חילל שבת בפרהסיה בשביל ללוות חיילים לקרב.

[לייבעדיג יענקל]

מה איתך? איך אתה בכלל מעז להשוות בין חיילי צה"ל הקדוש והטהור לבין אותם כופרים?

[קולמוס הסופר]

בס"ד

מכתב נורא וכואב של הגרא"י קוק זצוק"ל.

על במותינו חללים
סופר נעלה, מר א. ז. רבינוביץ, שאלה קטנה שאלת ממני, שאלה כזאת אשר אדם שאינו סרבן שכמוני בודאי, חושב אתה ובצדק, שימלאנה תיכף ומיד בזריזות של קורת רוח: דמעה אחת, לתוך נאד שבל הדמעות, על חללי בת עמנו. נאד חדש, ודמעות חדשות, על חללים חדשים, על חללים צעירים ורעננים, שנשפך דמם בידי בני נכר פה בארץ אבות. ולא סתם צעירים, אלא צעירים בעלי לב ורגש, בעלי נשמה שלהבית, שבאו לשם תחית האומה והארץ, שמאסו בכל אידיאלי החיים, ובחרו להם את האחד לבנות בבנין האומה, בשובה אל אדמתה. ולבני ציון היקרים כאלה. שנחשבו לנבלי חרש, איזה לב לא ימס ואיזו עין לא תרד דמעה?!
אמנם אם חושב אתה, סופר נכבד, שבלא כל יסורים ודכדוכי נפש נוראים אוכל לתן לך את דמעתי, יש כאן איזה העלם דבר, שאנכי, שאינני מן המעלימים את מחשבותיהם, אספרה לך דברים כהוייתם. ויוכל להיות שגם על מכאובי הנורא הזה גם כן יש להזיל איזו דמעה, והיתה גם הדמעה הזאת מתערבת ועולה בלולה, אל תוך הנאד החדש הזה. כי מכאובי זה איננו מכאוב פרטי, מכאוב הוא הבוקע ועולה מתוך נשמתה של האומה, החשה את שברה הגדול כים. הרמב"ם בפרקי הרפואה שלו אומר: "אני אומר לכל חכם וחסיד, הלואי שישמר את גופו כמו ששומר החמר את חמורו". והחזיון הזה, שהדברים היותר יקרים העומדים ברומו של עולם הם מזולזלים, וכשאנו צריכים לעורר את הלבבות להתיחש אליהם במדה של כבד ראש הראוי להם, אנו צריכים לבא מן הקל אל החמור, "הלואי שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", זהו דבר שאנו פוגשים אותו בחיים על כל צעד. וכשהדבר בא לידי מדה גדולה וגסה מאד, לידי מדה מוחלטת של "השפלה הגבה והגבה השפיל", אז מתמלא כוס היגונים על כל גדותיו, ואימה חשכה מקדרת את החיים...
לא נזדמן לי הדבר לדעת את הצעירים הללו, אשר נפלו חלל בעמדם לעבוד את עבודתם בארץ ישראל בתור חלוצי התחיה הלאומית, לפי הלך רוחם. מהאחד ברל) אשר נזדמן הדבר שהיה לפני איזה דין ודברים על אודות עזבונו, נוכחתי לדעת ע"י מכתביו ותעודותיו, שהיה צעיר נחמד, בעל כשרון מצויין, בן תורה, מטפוסם של החשובים שבני הישיבות, בעל לב טהור ונפש עדינה, בא לארץ ישראל בכל חם לב של האהבה הלאומית ותחיית העם והארץ. בשעות אשר תי אחרי היריה, בעת אשר ידע ברור שהוא הולך למות, הביע במנוחה שנפשו שוקטת, כי מת הוא בעד עבודת התחיה הישראלית בארץ ישראל. הלב הצעיר ההומה למראה החיים העליזים שהאירו אליו את תקותם, הניטלים ממנו, ולזכר אם שכולה, שמהוא כל נחמתה בחשכת חייה המרים, מצא מרגוע ברגעי הפרפור בין החיים והמות, ברעיון שהוא מת בעבודה לשם תחיה לישראל בארץ ישראל. למראה נורא זה. לנשמה עליונה כזאת, שמים וארץ יחדו יענו: קדוש. בלא ספק, פחות או יותר בערך זה היתה מדתם של יתר החללים.
"מי יתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה, ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי". אל תנודו לי, אבירי הלב, לסנטימנטליות יתרה. אינני יכול להעריך כמה חיל וכח רוחני אבדנו, כמה אש קודש נכבה יחד עם הנשמות הגדולות הללו. "שבעים איש וחמישים אלף איש, שבעים איש שכל אחד שקול כחמישים אלף איש". ומי זה יוכל לחדור עד נבכי התהום של הערכים הנשמתיים, וענן יגון זה די הוא עד כדי להחשיך בו את הניצוצים הקטנים של האורה, שהם חודרים אל מאפל חיינו הלאומיים.
אבל "דום", קורא קול מאחרי, את מי אתה מספיד? אמנם מעשיהם של אלה ההרוגים סתומים, ואין אתה רשאי אולי לספר אחרי מטתם, אבל הלא ידעת את מרביתו של הפועל הצעיר, בארץ ישראל, את יחוסו לכל קודש בישראל ובאדם. קרא אתה בפיך שמא שכחת, או שמא לא למדת, את האמור (במסכת שמחות פרק ב הלכה י): "כל הפורש מדרכי ציבור אין מתעסקים עמו בכל דבר, אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שנאבדו שונאיו של מקום, שנאמר הלא משנאיך ד' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי". והכאב הולך ומתגדל, ומלחמת הרוח הטרגית עולה עד מרום קצה, למקראם של דברי הרמב"ם, המתגלמים בצורה יותר ברורה (פ"א מהלכות אבל הלכה והובאו בשו"ע סימן שמו ס"ה): "כל הפורשים מדרכי ציבור, והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם, ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הן כבני חורין לעצמן, אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים, שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה, ועליהם הכתוב אמר הלא משנאיך ד' אשנא".
ואתה חביבי צא ופרנס ועשה שלום בין רגשי הלב, והשקט את המלחמה הסואנת כים זועף...
וחשבונו של עולם גדול המקיף אותנו ברחבו, ומושל עלינו בעזו וחקיו הכבירים, אנו צריכים להביא כאן, חשבונו של עולם ברור, הנראה לנו עין בעין, כמו שהוא עם בהליו ונוראותיו. אחים חביבים שנואים, נשמות קדושות משוקצות כטומאת הנדה. אוי מה היה לנו! והאומה העזה שבאומות קנאית היא ונוקמת, נוקמת היא בקנאה קשה כשאול מעוכרי חייה, לא תשא פני כל, את אחיה לא תכיר ואת בניה לא תדע. עוד חי בלבה קול הכרוז של הרועה הראשון: "כה אמר ד' אלהי ישראל, שימו איש חרבו על ירכו, עברו ושובו משער לשער במחנה, והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו". יודעת היא האומה, בידיעה פנימית, אינסטינקטיבית, שאינה חסרה גם אצל בעלי החיים כולם, ש"הפורשים מדרכי ציבור, שהם כבני חורין לעצמן כבני בלי דת" (לשון השו"ע), ממיתים הם את נשמתה, נוטלים הם ממנה את המזון המחיה אותה, המשיב את רוחה, והם הם הנם אויביה, אויבי נשמתה, שונאיו של מקום, שונאי ד' אלהי ישראל השוכן בקרבה, שהוא אל חייה. ובזעם תקפץ רחמיה, למען עמדתה וקיומה, כדי להחזיק את נשמתה לדור דורים.
אמנם יש נטף של איזה עסיס, שהוא יכול להחליש את הארס המר. אם על דבר היחש הזועם שבין ישראל לעובדי האלילים באה התרבות אשר פעלה את פעלה על גוי ועל אדם והיא גרמה שתצא מכחה הוראה כזאת: "אומות העולם שבחוץ לארץ כלומר שבזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה גמורים הם, אלא מעשי אבותיהם בידיהם", כלומר נחלש התוכן האלילי המזוהם והמסואב. אמנם אין חיים ואין טהרה במקום שיש שריד למות ולטומאה, אבל הזוהמא היותר מסואבת כבר פסקה, והחיים הולכים ומתבסמים, הולכים ומתקרבים להאידיאלים הטהורים של "כי מלאה הארץ דעה את ד'. בחוגנו הפנימי הדברים יכולים להיות נאמרים ביותר חום לב: "הפורשים מדרכי ציבור שבזמן הזה לאו פורשים מדרכי ציבור גמורים הם, אלא מעשה תקופת ההתבוללות בידיהם". הזוהמא של ההתנכרות בכל עומק טומאתה פסקה מהחוג של הדוגלים בשם האומה וחפץ תחייתה וגאולתה...
שוגגים הם הצעירים המתרפקים על אהבת האומה וחפץ תחייתה, כשהם מתרחקים ממקור חייה ברעיון ובדרכי החיים, וחלילה לנו לדון את השוגג כמזיד. הפורשים מדרכי ציבור שבדורות הראשונים, כשם שהחריבו את האומה, בפעל כפיהם ובהלך רוחם, כך היתה כונתם וחפצם. הפורש מדרכי ציבור המצוייר בדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה יא) הוא גם פורש כזה "שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל, ואינו עושה מצות בכללן, ולא נכנס בצרתן, ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהם". כמובן אין אנו יכולים כלל להעלים עין מהצד של הפרישה מדרכי ציבור של "אינו עושה מצות בכללן ולא מתענה בתעניתן", אבל עם זה יש לנו קורטוב של נוחם, כי בנינו אלה, אם כי נדחים הם, דחיון רוח נורא מאד, הם נכנסין בכל מלא נשמתם בצרתן של הציבור, הצרה האומית נוגעת עד נימי לבם היותר פנימיים, ובשום אופן לא יחשבו בלבם שהם בכלל "כאילו אינו מהם".
אמנם אין הדעה מתקררת עדיין לגמרי, הקצף העז של האומה איננו מתפייס עדיין כל צרכו מכחן של חילוקי סברות שבין פורשי מדרכי ציבור קמאי ובתראי. הגרעין נמצא, אבל המכאוב לא נסתלק בזה. סוף כל סוף המצב נורא, המעשים הזרים, המחשבות הזרות, דוקא, האדיקות של רוח דוקא זר, עושה שמות ומרבה חרבן ומשטמה נוראה. האומה יכולה לשנא כשם שהיא יכולה לאהוב, ושנאתה אוי כמה מרה היא, כמה מכאבת. הגיע זמן לשום קץ לטרגדיה איומה זו ע"י שינוי ערכים של תשובה, הגיע הזמן לתור דרכים ומחשבות חדשות עתיקות, להעלות על לב לפחות, אולי צריך לכפור בכפירה, אולי אין המחשבות הללו, שאתם כ"כ מחזיקים אותן לודאיות, ברורות, אולי אין ארחות החיים המנותקים מכל אוצרה של האומה הולמים עם תחייתה והקמת דגלה, שכה חפצים בה אותם האחים השנואים וחביבים.
אמנם לאושר אסוננו אנו יכולים להספיד, כחפץ לבנו, על החללים החביבים הללו, מבלי להתחשב כלל עם הרוח הזר המרחף על דגל בני גילם. אלה החללים החביבים, מלבד מה שאיני יודע את פרטיותם, הם זוכים ביקרא דשכבי, מתאבלים עליהם ומספידים אותם לא לבד מתוך הרגש הליבי, אלא גם מתוך ההלכה, גם אם היו, חלילה, כמרבית ההמון של הפועל הצעיר באורח החיים והדעה. בני מזל אנו לדמעות, מוצלחים אנו שהבנים היקרים הללו נהרגו בידי נכרים. החמלה הלאומית מוצאה כאן את מנוחתה. למראה האסון האיום גם הלב המר נמתק. אבל אוי אוי לנו, אם באושר כזה אנו מוכרחים להשתמש. שבים אנו אל ההלכה, שאנו רואים בה את המית האהבה אחרי הזעם העצור: כשנהרג ע"י נכרים מתאבלים על הכל. גם על הנבדלים הגמורים כנפי חסד של אהבת אם פרושות, אחרי אשר נהרגו בידי זרים. קול ענות חלושה היא זו, אבל את הד נפש האומה הרצוצה ממכאוב הננו מקשיבים ממנה: "יש אומרים שמומר שנהרג בידי נכרים מתאבלים עליו" (שו"ע יו"ד, ש"מ ס"ה בהגה). חלילה לנו להכניס גם את הגרועים שבפורשים מדרכי ציבור שלנו, האוחזים בידם את דגל האומה וקניניה באיזו צורה שתהיה, בכללם של המומרים הנבדלים וקרועים לגמרי.
כשאנו באים לחשבונו של עולם ברור, אנו שואבים דלי מלא של מים קרים על נפשנו העיפה, ואנו מקשיבים בשימת לב את האגדה בתלמוד: "יוסף בריה דרבי יהושע חלש אינגיד ( כמעט שמת ויצאה נשמתו. כשחזר לבריאותו[ אמר לו אבוה מאי חזית, אמר לו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל עולם ברור ראית, ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו, אילימא רבי עקיבא וחביריו, משום הרוגי מלכות ותו לא, פשיטא בלאו הכי נמי (הא איכא תורה ומעשים טובים ), אלא הרוגי לוד" (פסחים נ. בבא בתרא י:). וע"פ עומק חשבונו של עולם ברור נוכל להקשיב ולשמע בקול ברמה של רחל המבכה על בניה, הממאנה להנחם על בניה: תחתונים הללו, אשר מצד אחמות חייהם של בני גילם והלך רעיונותיהם הנם מושפלים כ"כ בעיני המון רבה של האומה, אשר בעד תקותה באו עד כדי מסירות נפשם, כמה הם למעלה, במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים. ויחד עם הד הקול המחבב את התורה ומעשיה על ישראל, "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שומעים אנו ג"כ ברגשי תנחומים "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן". בתקוה לנחומים, שגבורי התחיה העתידים יחיו חיים טובים וארוכים, ולא יהיה שוד ושבר בגבולנו, ויחד עם כל העם המצפה לתשועה יענו תמיד: בית יעקב לכו ונלכה באור ד'. סיני כרך י"ז)

המכתב במלואו.

על במותינו חללים.docx

(22.62 KiB) הורד 253 פעמים

[מה שנכון נכון]

העולה ממכתב זה הוא, שכל רבבות בני הציבור החרדי לומדי תומכי ושומרי התורה והמדקדקים במצות, וכמובן כל מנהיגיהם הרבנים ראשי הישיבות והאדמו"רים זצ"ל ושליט"א, הם כופרים בתורה!!!

כבר כתבו הראשונים [העיקרים ועוד] שהטועה בעיונו אפלו ביסודות האמונה אינו נקרא כופר.

[לייבעדיג יענקל]

כ"ה שיטת הראב"ד, אבל הרמב"ם (כפי שביארו הגר"ח הלוי, וכמדומה גם הגרא"ו) סובר שהוא נחשב לכופר גמור.

[מה שנכון נכון]

כ"ה שיטת הראב"ד, אבל הרמב"ם (כפי שביארו הגר"ח הלוי, וכמדומה גם הגרא"ו) סובר שהוא נחשב לכופר גמור.

כל עצמן של דברי הר"ח לאפוקי מדברי העיקרים באו.
על הרמב"ם יש ישובים אחרים ואכמ"ל.

[סגן אלוף]

וכתב החזו"א ביו"ד דאף הרמב"ם לא נתכוון למי שהטעוהו פשטי המקראות
אלא שדבריו נסתרים מדברי הר"מ במורה

[בן ראובן]

בכל אופן דברי הרצי"ה מרפסן איגרי, כי הסובר מתוך עיונו בתורה שמעשה פלוני אין בו משום קיום מ"ע, אפילו אם האמת אינו כן, וכי כופר בתורה הוא? אטו כל הטועה בדין מדיני התורה נשווייה כופר בתורה?

[לייבעדיג יענקל]

העולה ממכתב זה הוא, שכל רבבות בני הציבור החרדי לומדי תומכי ושומרי התורה והמדקדקים במצות, וכמובן כל מנהיגיהם הרבנים ראשי הישיבות והאדמו"רים זצ"ל ושליט"א, הם כופרים בתורה!!!

כבר כתבו הראשונים [העיקרים ועוד] שהטועה בעיונו אפלו ביסודות האמונה אינו נקרא כופר.

ולפי"ז א"ש מאוד הא דמיבעי לן להעריץ ולהקדיש את זכר הזקן משדה בוקר, שכן הוא בס"ה טעה בעיונו בנידון שש מאות אלף (ובעוד אי אלו נקודות שוליות).

[גאולה בקרוב]

פשיטא שהביטוי "כפירה" הוא באופן של "דרך הערה אמרו", כביטויו הידוע והנפוץ של רבינו המאירי, ולא למעשה.
וכמדומה שהדבר נפוץ אצל רבים וטובים לקרוא בשם "כפירה" למעשים מסויימים, דרך זעקה, גם כשהלכתית אינו כך. ויל"ע.

וגם לא קרא כאן שם "כופר" או "כופרים" למישהו, אלא דברי חיזוק והתעוררות לבחור מנאמני רוחו.

[איש רגיל]

וגם הביטויים נגד הדגל רק 'דרך הערה נאמרו', אז על מה יצא הקצף?

[לייבעדיג יענקל]

פעם קראתי שבבית הרצי"ה קוק היתה תלויה תמונתו של תיאודור שרצל לצד תמונת אביו הגראי"ה. וכן כתוב הדר בויקיפדיה: "הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר". האם זה נכון?
ובעקבות ההשוואה דלעיל אשאל: אם נמצא תמונה של בן תמליון נתלה גם אותה?

[מה שנכון נכון]

פעם קראתי שבבית הרצי"ה קוק היתה תלויה תמונתו של תיאודור שרצל לצד תמונת אביו הגראי"ה. וכן כתוב הדר בויקיפדיה: "הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר". האם זה נכון?

לכאורה לא נפלאת היא לאור השקפת הרצי"ה אודותיו. [ומ"מ צ"ע מאגרות הראי"ה א יד].

הרציה על הרצל.PDF

(329.89 KiB) הורד 255 פעמים

[לייבעדיג יענקל]

הגראי"ה גם התנגד מאוד למזרחי והרצי"ה התחבר עימם.
לגבי מ"ש רצי"ה על מקס נורדאו יש לתמוה מאוד, איך אפשר לקרוא בשם בעל תשובה למי שאוחז השרץ בידו והכלבה דבוקה בו ומלפפתו? היתכן שלזה התכוונו חז"ל באמרם 'העושה דבר עברה ומתבייש בו'? לכל היותר אולי ניתן לקרוא עליו את מאחז"ל 'רשעים מלאים חרטות כל ימיהם'.
גם מ"ש רצי"ה שבכתבי שרצל אין אפיקורסות צ"ב, מה עם תוכנית ההמרה ההמונית, ה"י?

[בברכה המשולשת]

א. הדיבור על ההשתמדות קדם להקמת התנועה הציונית, ולא חזר עוד בכתבי הרצל.
ב. מרן הראי"ה מעולם לא הצטרף למזרחי כי היתה לו ביקורת על הרבה דברים, אך יש לו גם דברי חיזוק ושבח לדברים שעמם הוא כן הסכים.
ג. גם באגרת י"ד עצמה ניתן להבחין בבירור הבדל בין היחס להרצל ולנורדוי
ד. בהספד על הרצל (ובמכתב למרן האדר"ת שנכתב על כך) עולה בבירור היחס המאוד מורכב להרצל.

[גאולה בקרוב]

ההערכה להרצל היא כמובן מצד מעשיו הטובים והחשובים ביותר לכללות האומה,
ומצד קורות חייו היה ממש "תינוק שנשבה" [משפחה מתבוללת], ולפחות לשיטתנו אין ספק ששכרו רב מאד בשמים [איני יודע על "תכנית ההמרה" מקורו, והאם ממש עד כדי תכנית]

כמדומה שתמונת הרצל לא היתה תלויה "בצד" תמונת מרן הגראי"ה.

וגם אינו נכון ש"הגראי"ה התנגד מאד למזרחי". היתה לו ביקורת מסויימת על דברים שעשו, וכנ"ל לתנועת אגודת ישראל, וחשב בכלל ליצור תנועה חדשה "דגל ירושלים". ועכ"פ עיקר יחסו לכל התנועות היה יחס של חיבה ואהבה עצומה:


מאמרי הראיה / חלק ב / (חליפת מכתבים) / (חליפת מכתכים על צדק, כלליות ומפלגתיות)

ב"ה יום ד' לחודש תמוז תרצ"ד ידידי מכובדי ר' ב. מערכת ה"הד".

ממקור לבבי הכואב על שברי בת עמי אשיב לכבודו על מכתבו היקר, שאני מעיד עלי שמים וארץ, שחבתי היא גדולה, ממש בכל לבבי ובכל נפשי, לכלל עמנו ולפרטיהם ולכל מפלגותיהם,מפני שאני מאמין באמונה שלמה, שכל חלק מהם הוא אבר מיוחד בשיעור הקומה הקדושה והנפלאה שהיא כנסת ישראל כולה במלוא מובנה.

כל עבודה וכל פעולה, תהיה חומרית או רוחנית, שהיא מכשירה באופן קרוב או גם באופן רחוק את כינוס גלויותינו ושיבת בנינו לארצנו היא חביבה עלי חבת נשמה לאין קץ.

ברור לי, בהכרה ברורה ובאמונה שלמה, שגם מתוך הסיעות הסותרות זו את זו, יבנה על ידי עצת ד' גואל ישראל בנין עדי עד, שממנו תוסד גאולתנו השלמה.

רק האמת בטהרתה היא המאירה את עיני ותומכת את לבבי, שאתן את כחי הדל להציל את הלקוח למות בלא שום יסוד לאשמתו, ואשר הנני חדור כולי בהכרה ברורה מטהרת המצפון שלי שהנאשם הוא נקי וצדיק וחף לגמרי מכל פשע וחשד של רצח. וברור לי נאמנה שמעולם לא עלה על דעת נפש או חברה מישראל לשלוח חס וחלילה יד ברצח זה, וחלילה לנו לעמוד מנגד ולא להתאמץ בכל מה שתשיג ידנו שלא ישפך עוד דם נקי בקרבנו,

ההכרה שאנחנו הננו רחוקים מרציחה יותר מאחרים הקרובים לנו במקום אינה צריכה להביא הוכחות מרחוק. חיי יום יום הם עדים על זה.

אמנם גם בלא זה הננו חדורים בההכרה המפורטת של מאורע זה, שהנאשם של מאורע זה הוא נקי מכל אשמה, שאנו מקוים שהאמת הזאת תתברר לכל בע"ה, ולא יהיו עלינו דמים.

בכל סיעה ובכל תנועה ישנם בודאי דברים שאיני יכול להסכים עליהם, אבל זה לא יוכל לגרום, שאהבתי מלאת השלהבת היוקדת בי לעמנו הקדוש ולכל פרטיו תהיה נפגמת אפילו כחוט השערה והיא עומדת בקרבי במדה שוה למכבדי ולבוזי, את כולם אני אוהב בלא מצרים.

זאת היא, יקירי. התשובה של חותם לבבי, שאני מוסר לך נאמנה, ברגשי כבוד וחבת אמת.

נאמנך מאד

אברהם יצחק הכהן קוק

[לייבעדיג יענקל]

א. הדיבור על ההשתמדות קדם להקמת התנועה הציונית, ולא חזר עוד בכתבי הרצל.

הרעיון לא חזר עוד, כיון שלדאבונינו מצא שרצל פתרון סופי אחר לבעיה היהודית.
מקובל מהבעש"ט הק' זי"ע שאתאיסט גרוע ומסוכן יותר מנוצרי מאמין. לפי"ז, מה שעשו ממשיכי דרכו של שרצל פה בארה"ק למליוני יהודים באמת חמור יותר מתוכנית ההשתמדות של ההוזה.

[איש רגיל]

כשאני קורא פה כמה מהציטוטים באשכול, אני נזכר שפעם שאלו אחד מדוע הוא מדבר לשון הרע, וענה 'אני לא מספר כלום ממני, אני רק אומר מה אותו אדם אמר על עצמו'...

[אוצר החכמה]

וגם הביטויים נגד הדגל רק 'דרך הערה נאמרו', אז על מה יצא הקצף?

מכל מקום לדינא הוא צודק שדין חוקות הגוים לא שייך בזה.
(אע"פ שאני לא מבין מה קדושה מצא בזה גם לשיטתו ויש סיבות אחרות כמובן להתנגד, אבל אין זה שייך לחוקות הגויים)

[גאולה בקרוב]

מי שיזכה להבין דברי קדשו על "קניני האומה", יבין ענין קדושת הדגל.
רק במטותא צריכים לקרוא בהתבוננות ובנחת.

אורות התחיה / ט

בְּרִית כְּרוּתָה הִיא לִכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ, שֶׁלּא תִּטַּמֵּא טֻמְאָה גְּמוּרָה. גַּם עָלֶיהָ תּוּכַל הַטֻּמְאָה לִפְעל, לַעֲשׂוֹת בָּהּ פְּגָמִים, אֲבָל לֹא תּוּכַל לְהַכְרִיתָהּ כָּלִיל מִמְּקוֹר הַחַיִּים הָאֱלֹהִיִּים. רוּחַ הָאֻמָּה שֶׁנִּתְעוֹרֵר עַכְשָׁו, שֶׁאוֹמְרִים רַבִּים מִמַּחֲזִיקָיו שֶׁאֵינָם נִזְקָקִים לְרוּחַ אֱלֹהִים, אִם הָיוּ בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לְבַסֵּס רוּחַ לְאֻמִּי כָּזֶה בְּיִשְׂרָאֵל הָיוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיג אֶת הָאֻמָּה עַל מַעֲמַד הַטֻּמְאָה וְהַכִּלָּיוֹן. אֲבָל מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים אֵינָם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם, כָּל-כָּךְ מְחֻבָּר הוּא רוּחַ יִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ אֱלֹהִים, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵינֶנּוּ נִזְקָק כְּלָל לְרוּחַ ד', כֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא חָפֵץ בְּרוּחַ יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הָרוּחַ הָאֱלֹהִי שׁוֹרֶה בְּתוֹכִיּוּת נְקֻדַּת שְׁאִיפָתוֹ גַּם בְּעַל כָּרְחוֹ. הַיָּחִיד הַפְּרָטִי יָכוֹל לְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מִמְּקוֹר הַחַיִּים, לֹא כֵן הָאֻמָּה כְּנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ,
עַל כֵּן כָּל קִנְיָנֶיהָ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁהֵם חֲבִיבִים עָלֶיהָ מִצַּד רוּחָהּ הַלְּאֻמִּי, כֻּלָּם רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹרָה בָּם: אַרְצָהּ, שְׂפָתָהּ, תּוֹלַדְתָּהּ, מִנְהָגֶיהָ.
וְאִם הִמָּצֵא תִּמָּצֵא בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים הִתְעוֹרְרוּת רוּחַ כָּזאת, שֶׁיּאמְרוּ כָּל אֵלֶּה בְּשֵׁם רוּחַ הָאֻמָּה לְבַדָּהּ, וְיִשְׁתַּדְּלוּ לִשְׁלֹל אֶת רוּחַ אֱלֹהִים מֵעַל כָּל הַקִּנְיָנִים הַלָּלוּ וּמִמְּקוֹרָם הַגָּלוּי שֶׁהוּא רוּחַ הָאֻמָּה, מַה צְּרִיכִים אָז צַדִּיקֵי הַדּוֹר לַעֲשׂוֹת? לִמְרד בְּרוּחַ הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ בְּדִבּוּר, וְלִמְאס אֶת קִנְיָנֶיהָ, זֶהוּ דָּבָר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר: רוּחַ ד' וְרוּחַ יִשְׂרָאֵל אֶחָד הוּא. אֶלָּא שֶׁהֵם צְרִיכִים לַעֲבד עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר וְהַקּדֶשׁ שֶׁבְּרוּחַ הָאֻמָּה, אֶת אוֹר אֱלֹהִים שֶׁבְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה, עַד שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיקִים בְּאוֹתָן הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבָּרוּחַ הַכְּלָלִי וּבְכָל קִנְיָנָיו יִמְצְאוּ אֶת עַצְמָם מִמֵּילָא, שֶׁהֵם עוֹמְדִים שְׁקוּעִים וּמֻשְׁרָשִׁים וְחַיִּים בְּחַיֵּי אֱלֹהִים, מֻזְּהָרִים בִּקְדֻשָּׁה וּבִגְבוּרָה שֶׁל מַעְלָה.

[מה שנכון נכון]

ויעוין עוד באג"מ או"ח א מו. [יש מי שאמר שהרמ"פ חזר בו מהסגנון שנקט שם].

[משולש]

ידוע מה שהביא הסטייפלר ממיכאל ביאליסטוקער שמי שלא מאמין שמיכאל מביאליסטוק הוא מיכאל המלאך הוא כופר בכל הפסוקים בספר דניאל שמדברים על מיכאל המלאך. כי הרי כתוב מפורש מיכאל המלאך שם, ואיך אפשר לכפור בזה ולומר שזה לא הוא???

ובקשר להרצל האנטישמי שהזכירו כאן, אוסיף שהוא גם אמר שמושגיו על אלוקים הם כמו שפינוזה, וכשהוא אומר אלקים הוא לא בהכרח מתכוין לישות מסויימת אלא כל אחד יכול לפרש כרצונו.

בכל אופן גם לאחר הקמת התנועה הציונית הוא לא מל את בנו עד יומו האחרון (למרות שהיה צריך להכנס בעבור זה למריבה גדולה עם משפחתו, ולמרות שמקורביו בתנועה הציונית יעצו לו לעשות זאת, סירב בתוקף. דהיינו מדובר ב'להכעיסניק' ולא באיזה מתבולל מסכן שלא ידע מה זה יהודים ויהדות, כמו שמנסים להציג אותו אוהביו).
עד שנתו האחרונה הדליק כל שנה את אילן המולד הנוצרי. וציווה על המחנכות של ילדיו שילמדו את הילדים שלו כל בוקר וערב את התפילות הנוצריות.
הרצל בעצמו עודד את נורדאו על נישואיו לגויה, ואף שיבח אותו, והוסיף שגם במדינה שהוא יקים הוא יתיר נישואי תערובת.
גם בהיותו בבאזל בזמן הקונגרס הציוני הראשון, אכל נבלות וטרפות וחילל שבת בפרהסיא לעיני כל.
ובפגישתו עם מלך איטליה קרוב למותו אמר לו שבחוגים הדתיים מחכים למשיח, אבל "בחוגינו המשכילים והנאורים, זה כמובן אינו בנמצא".


זו תמימות או שטות לחשוב שבגלל שהוא תכנן להקים מדינה בא"י (או באוגנדה או בכל מקום אפשרי) בגלל זה הוא הפך להיות בעל תשובה. בפרט כאשר אנו רואים אותו ממשיך בקו האנטי דתי ביתר שאת.

[משולש]

מרן הגרא"ז אמר שזה כן דומה (יעויין בדרך עץ החיים מהדורת תשס"ו עמ' 526 בשם הגאון רבי בן ציון ברוק)

ואם כן קשה על הוראתו של הגרא"ז לצאת מהועד הלאומי של הציונים.

כנראה שבכל מקרה העדיף להתרחק משדים, גם אם כוונתם לטובה...

[איש רגיל]

עַל כֵּן כָּל קִנְיָנֶיהָ שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁהֵם חֲבִיבִים עָלֶיהָ מִצַּד רוּחָהּ הַלְּאֻמִּי, כֻּלָּם רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹרָה בָּם: אַרְצָהּ, שְׂפָתָהּ, תּוֹלַדְתָּהּ, מִנְהָגֶיהָ.

כל המנהגים הלאומיים שורה בהם רוח אלוהים. רוח אלוהים שורה על המנהג לעמוד דום בעת הצפירה, רוח אלוהים שורה על המנהג לדפוק בפטישי אויר ביום העצמאות, רוח אלוהים שורה על המנהג להביא נשים פרוצות שישירו באירועים ממלכתיים, רוח אלוהים שורה על החלפת ה'יזכור' ל'נזכור'. רוח אלוהים שורה גם על הכנסת שהיא מקנייניה של האומה, רוח אלוהים שורה על חוק גיוס בני ישיבות, רוח אלוהים שורה על חוק ברית הזוגיות.

והנביא עומד ומצווח: וְרוּחַ אֱלֹקים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹקים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם:

[אוצר החכמה]

איש רגיל כתב בדרך לגלוג ואולי משום כך לא תובן הטענה. אבל באמת הייתי רוצה לשמוע מה מסביר הרב גאולה בקרוב? אם אני מבין נכון את מה שהבין גאולה בקרוב בדבריו הלא הרב קוק בדבריו בעצם מבטא רעיון שאפשר למצוא אותו בעוד ספרים בצורה שונה קצת, שכלל ישראל ומנהגיו ומעשיו יש בהם אמת ורצון ה' וכעין מנהג ישראל דין הוא. אבל גם הסוברים כך הלא כולם יאמרו את דברי המס"י בעניין דומה, במה דברים אמורים בעושים מעשה אדם אבל לא בעושים מעשה בהמה, וגם טענה נוספת, יש מנהג דין ויש מנהג גיהנום. ולזה מסתבר שגם הרב קוק יודה דהיינו שצריך שני תנאים שיהיו כללות העושים מאמינים בה' ובתורתו ושומרי מצוותיו (או אולי סבירא ליה שכלל האומה כולה זה עניין אחר אבל אז צריך שיהיה ממש כלל האומה) , וגם שצריך להפעיל שיפוט על פי תורה בכל אופן מה להרחיק ומה לקרב.

דרך אחרת ואולי יותר פשוטה להבין את דברי הרב קוק היא, שמדבר על הדברים שבעצם היה פשוט שיש בהם קדושה ומתמיד כן היה. כמו ארץ ישראל לשון הקודש או מנהגים הקיימים כבר בישראל. ועל זה כתב שאם יבואו כאלה שיעשו את הדברים האלה מצד חול וינסו להפשיט מזה את הקדושה ולעשותם חולין בעלמא, הדרך הנכונה היא לא להתנגד לזה ולהתרחק מהדבר (כמו שהיו שטענו שדמיא למצבה שנעשתה שנואה) אלא להיפך לתפוס בדברים ולחזק את קדושתם עד שכל האחרים גם יקבלו את קדושת הדברים. אבל אם זו הכוונה איך הרב גאולה הביא מכאן ראייה לעניין דגל מדינת ישראל?

[לומד_בישיבה]

מבלי להיכנס לכל הנושא של האשכול.
א. בעניין הדגל. היה זה רעיון של רבי שמואל מהוליבר ז"ל שמשום מה תמך בהרצל, וידוע שהגר"ח ז"ל בשום פנים ואופן לא אבה להשתתף בלוויה שלו.
ב. הפסח אמר לי בני שיחי' משל יפה. ואיני זוכר בשם מי.
שהיה פעם איש תמים שכל חייו המתין לביאת המשיח, בקיצור פעם כמה ילדים חמדו לצון, ושמו לו ליד הדלת בליל פסח תיש, והיה כאשר האיש ההוא פתח את הדלת בשפוך חמתך נכנס התיש הזה לביתו, והיה הוא בטוח שהתיש הוא אליהו הנביא כמובן.
כאשר התיש התחיל לשבור לו כלים וכו' היה פונה אליו ואמר אליהו הנביא אנא ממך עשה הכל למענך, אך אם אפשר בעדינות ולא לשבור לי את כל הבית אודה לך מאוד וכו'.
בקיצור, בבוקר בלכתו לבית הכנסת האיש הזה שם לב שכולם שם צוחקים עליו, ואז הבין שהטמינו לו פח, והיה זה תיש ולא אליהו הנביא. - בצר לו פנה אל הרב וסיפר לו את מה שעוללו לו, ענה לו הרב הכל טוב ויפה, והצייפיה שלך למשיח ואליהו הנביא ראוי להערכה, אך דבר אחד היה לך לדעת שאליהו הנביא אינו בדמות תיש.
כך גם יאמרו לציונים, אכן הציפייה לביאת המשיח ולגאולה ראוי להערכה, אך היה עליכם לדעת שהמשיח והגאולה אינו תיש. והוא אינו בדמותו של הרצל ולא של וכו' ודל.

[גאולה בקרוב]

דבר ראשון, נפריד בין קודש, חול ורע. מה שעבירה - מה בכלל שייך לדבר על זה?
דבר שני, נפריד בין עצם המדינה לבין פעולות מסויימות של ממשלה מסויימת. עצם המדינה, זאת אומרת עצם הקמת המערכת השלטונית של ישראל בארצו, שמאפשרת כיבוש הארץ והגנת ישראל ע"י צה"ל, שמאפשרת ישוב הארץ ע"י כל משרדי הממשלה, וכו'. בקיצור, חזרת ישראל לארצו כעם, ולא כיחידים. כמובן, אנחנו לא מתעלמים מהבעיות והחסרונות הגדולים שצריכים תיקון.

וכל זה קיום מצוה כללית ענקית, שמבוארת במ"ע ד' לרמב"ן [מצוות ארץ ישראל], וכן מצוה של עצם קיום מציאות כלל ישראל שמתאפשרת באמת רק בא"י [מבחינה רוחנית, וגם מבחינה מעשית השואה תוכיח].

הואיל ועם ישראל, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", בתור "כלל ישראל" שהוא הנושא העיקרי ולא הפרטים [ואע"פ שמרן הראי"ה היה באמת מיוחד שבמיוחדים בענין זה של "כלל ישראל", שכהגדרת הגרימ"ח זה היה עיקר קומת הקדושה שלו, מ"מ ענין זה כמובן נמצא בהרבה מאמרי חז"ל ובספרים, רק לדוגמא: הרחבה ב'עלי שור' ח"א], חזר לארצו, והוא ענין גדול שאין כדוגמתו [יודגש בדגש רבתי: גם בלי שום קשר לענין "קץ המגולה" ו"אתחלתא דגאולה", שהוא עוד ענין בפני עצמו!!], ממילא כל תכסיסי ומנהגי אומה, עניינים שכל אומה בעולם נוהגת מצד שהיא אומה [לא קשור בכלל לדברים שהאומה הזאת עושה מעשים מסוימים], כגון חגיגת יום הולדתה, דגל, המנון וכו', דברים שנראים "חיצוניים", "טקסיים" וטפל שבטפלים מצד עצמותם, מ"מ הם מבטאים ומסמלים את ענין האומה בארצה, ומכאן יחס הכבוד כלפיהם.

אני אישית לא "מקפיד" כלל על תליית דגל, ועל תוכן ההמנון יש גם ביקורת חלקית [למי ששכח- תחילת האשכול הזה], וביום העצמאות כידוע שרים בבית הכנסת רק את מנגינת "התקוה" ולא את מילותיו, ומ"מ כאמור יש לנו יחס כבוד ל"קניני האומה".

[ומש"כ באורות על ארצה, שפתה וכו' באמת יכולים הדוגמאות הנ"ל להתפרש באופן הפשוט ביותר: ארץ ישראל, לשון הקודש, מנהגי ישראל וכו', ומ"מ ברור מכל הענין שם שכולל גם מה שכתבתי כאן].

כתבתי בקיצור נמרץ, אבל אולי יובן משהו גם מזה...
[ודרך אגב, ייש"כ על התגובות הענייניות. היו תקופות שהתחילו העצבניים בהתקפות אישיות, והאשכול נסגר מיד]

[עשוי לנחת]

דבר ראשון, נפריד בין קודש, חול ורע. מה שעבירה - מה בכלל שייך לדבר על זה?
דבר שני, נפריד בין עצם המדינה לבין פעולות מסויימות של ממשלה מסויימת. עצם המדינה, זאת אומרת עצם הקמת המערכת השלטונית של ישראל בארצו, שמאפשרת כיבוש הארץ והגנת ישראל ע"י צה"ל, שמאפשרת ישוב הארץ ע"י כל משרדי הממשלה, וכו'. בקיצור, חזרת ישראל לארצו כעם, ולא כיחידים. כמובן, אנחנו לא מתעלמים מהבעיות והחסרונות הגדולים שצריכים תיקון.

תראה, לא הבנת את איש רגיל, הוא כתב:

כל המנהגים הלאומיים שורה בהם רוח אלוהים. רוח אלוהים שורה על המנהג לעמוד דום בעת הצפירה, רוח אלוהים שורה על המנהג לדפוק בפטישי אויר ביום העצמאות, רוח אלוהים שורה על המנהג להביא נשים פרוצות שישירו באירועים ממלכתיים, רוח אלוהים שורה על החלפת ה'יזכור' ל'נזכור'. רוח אלוהים שורה גם על הכנסת שהיא מקנייניה של האומה, רוח אלוהים שורה על חוק גיוס בני ישיבות, רוח אלוהים שורה על חוק ברית הזוגיות.

הוא התכוון שכשנעשה הפרדה, אזי גם על הדברים האלו שורה רוח אלוקים. כי לעמוד דום זה דבר מותר, למה לא?! ולשמוע צפירה זה גם מותר.
לדפוק בפטישים מותר.
נשים זה דבר מותר בעיקרון. אירועים ממלכתיים גם לא בעיה מי יודע מה.
[בית ה]כנסת זה דבר מאוד רוחני.
להתגייס זה דבר טוב, השאלה למה. בני ישיבות זה גם דבר טוב.
'חוק' זה טוב, 'ברית' זה טוב, ולא פחות מכך 'זוגיות'.
בקיצור, הכל בסדר, רק צריך קצת להפריד בין הטוב לרע...

[אוצר החכמה]

אתה מתקיף בטענות האלה את האדם הלא נכון. גאולה בקרוב, ולו רק מכתיבתו בפורום הזה, הוא מהאחרונים שאפשר לייחס אליו הסכמה להקלה בענייני צניעות או בכל עניין של איסור והיתר.

[עשוי לנחת]

אתה מתקיף בטענות האלה את האדם הלא נכון. גאולה בקרוב, ולו רק מכתיבתו בפורום הזה, הוא מהאחרונים שאפשר לייחס אליו הסכמה להקלה בענייני צניעות או בכל עניין של איסור והיתר.

חלילה איני מתקיף [אם התכוונת אלי?!?]. אני רק חושב שבמילים גבוהות וקדושות של 'רוח אלוקים' אפשר להכניס גם דברים כאלו. אם מפרידים את המדינה המאוסה ו'חולבים' ממנה את הטוב שבכל דבר, באותה מידה אפשר להפריד טוב ורע בכל דבר. [בלי קשר להנהגותיו האישית של רבי עמיחי ידידי שהוא בוודאי מן הטובים והיקרים שבד"לים.]