מבני ציון וירושלים כתב:לידיעת מעריצי הגרי"ש אלישיב זצ"ל המשפריצים לכל עבר "השקפה צרופה".
לפי עדויות ותיקי המתפללים ב"תפארת בחורים", עד שלא עזב את ביה"ד הגדול היה נוהג לאחר חזרת הש"ץ ביום העצמאות לדפוק על הסטנדר לאות שלא יאמרו תחנון. ואכן לא אמר ולא אמרו (מפי הרב דוד כהן מ"עטרת כהנים" ועוד). רצו"ב חתימתו על כרוז למען חזית דתית מאוחדת משנת תש"ט ובו הגדרת המדינה כ"נצנים הראשונים של קבוץ גלויות" (כתה"י נמצא ב"מוסד הרב קוק". הנקדנים טוענים שחתימתו שם מזויפת, שכן היא שונה משאר חתימותיו, שהיה חותם בדרך כלל "שלו'" ולא "שלום". אולם ישנן עוד חתימות שלו בשם "שלום". ובכלל, בתש"ט הוא לא היה בעל מעמד שיטרחו לזייף את חתימתו בכרוז של רבנים משכונות ירושלים). למרות שכל מוסדות הישוב והמדינה היו בכף מפא"י וגרועים מהם שנים ארוכות קודם.
כנראה שאז הוא סבר שהג"ר משולם ראטה זצ"ל הוא "גדול הדור", כפי שכינה אותו ה"דובב מישרים". והגרמ"ר זצ"ל הרי היה סבור שיום הקמת המדינה הוא יום בשורה לישראל ככתוב ב"קול מבשר" (נדפס בשנת תשט"ו).
ידוע לי מבני ביתו של הגרמ"ר שהגישו לפניו את ה"ויואל משה" ולאחר שקרא בו מעט, לא מצא בספר ענין.
בכלל צ"ע על משפחת הגרב"י לוין זצ"ל, שרואים עצמם נאמני הגרי"ז וגם נאמני הגריש"א. הרי הגרי"ז אמר על הגריש"א דברים שא"א להעלותם על הכתב, ואילו הפקחים הללו גם קיבלו משכורות נכבדות מכספי המדינה כהגריש"א וגם רואים בה אסון כהגרי"ז.
מעניין מה ההסבר שיתנו לסיפור הגירות של חיילת שקודם נישואיה התברר לה שאמה גויה ולאחר שחלפה שנה מבקשת הגיור (כפי דרישת החוק אז) ולימודים במשך שלושה חודשים, גיירה הגריש"א (בניגוד לאמור בספר "השקדן") כפי הצילום הרצו"ב.
רצו"ב שני המסמכים המוזכרים לעיל.
א. נא לתת בבקשה שם של אדם שאפשר למצוא אותו בספר טלפונים, לא דוד כהן או משה לוי. אני מתנדב לברר את הסיפור בעצמי, כל עוד שלא תעמוד במשימה הינך מוחזק כשקרן.
ב. תתפלא, אבל אפשר להחזיק משני גדולים, אע"פ שאמרו מה שאמרו על זולתם, אתה לא רוצה דוגמאות מה אמרו אנשים מסוימים שאתה מחזיק מהם על הרצי"ה, נכון?
ג. הגדרת המדינה כניצן של קבוץ גלויות, או אפילו אתחלתא דגאולה אין בה שום בעיה כל זמן שזה נשאר מליצה בעלמא ולא כסניף הלכתי, כמקובל בחוגים מסוימים, וכבר נתבאר הדבר באשכול יום העצמאות שבפורום.
ד. מה הבעיה עם החיילת?