פורום אוצר החכמה

יתכן שכבר נשפך דיו כמים בעניין, אבל היות ואינני בקי בזה, אמרתי אולי אעלה את הנושא כאן.

הרמב"ן בפרשת מסעי (במדבר לג נג) כתב:
והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה:
על דעתי זו מצות עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'.
ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה'.
ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי) במצות הישיבה בארץ ישראל, ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש, בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה, ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים באו ורשו את הארץ (דברים א ח).
אבל רש"י פירש והורשתם את הארץ, והורשתם אותה מיושביה, אז וישבתם בה תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. ומה שפירשנו הוא העיקר.

ומדבריו נראה שגם בזמן הזה אסור להעלות על הדעת לכבוש ארץ אחר מארץ ישראל, וזה מצות עשה.
האם עצם הרצון להקים מדינה באוגנדה, וכן היו מקומות אחרים שחשבו לעשות כדבר הזה בהיסטוריה (ואולי בלי כבישה, רק בשטחים שהיה ברשותם, ואין זה נכלל בדברי רבינו) יהיה כלולים באיסור לדעת הרמב"ן?

כאמור, יתכן והזכירו את העניין לרוב, ואני איש בער לא ידע, אבל אשמח אם ישכילו אותי בזה.

ברגע שאתה מוציא את א"י מהתורה, אז אין קיום לעם היהודי וכפי שקרה לרפורמים שהוציאו את ירושלים מהתפילה.

זאב ערבות כתב:ברגע שאתה מוציא את א"י מהתורה, אז אין קיום לעם היהודי וכפי שקרה לרפורמים שהוציאו את ירושלים מהתפילה.

מה זה קשור לנדון דידן אי איכא איסורא דאורייתא לדעת הרמב"ן?

הייתה את ממלכת כוזר בזמנו ששלטה על חלקים לא מא"י
כמו"כ עיין במו"ק כו. דבתקופת שמואל מרדו יהודים בשבור מלכא
וכן היה בתופת הגאונים ריש גלותא בשם מר זוטרא ששלט על חלקים בבבל עד שנתפס ונתלה
והיה גם את כל מלכויות עשרת השבטים לפי תיאורו של אלדד הדני ועוד שהיו מלכויות לא בא"י

לעמל יולד כתב:

זאב ערבות כתב:ברגע שאתה מוציא את א"י מהתורה, אז אין קיום לעם היהודי וכפי שקרה לרפורמים שהוציאו את ירושלים מהתפילה.

מה זה קשור לנדון דידן אי איכא איסורא דאורייתא לדעת הרמב"ן?

לא אמרתי שיש קשר, רק הערתי הערה שהשאלה כלל לא רלוונטית בין יש איסור או אין איסור, קיומו של עם ישראל קשור לארץ ישראל כמו תינוק לטבור, ברגע שמחליפים את א"י במדינה אחרת אז למעשה זה תחילת סוף קיום העם היהודי מבחינה תורנית.

מדי דברי בו זכור אזכרנו בקונטרס על מדינת אוגאנדא שניתן לנו (?) מאת מלכות אנגליה, שכתב והדפיס ח"י בוכבינדער (איני יודע שום פרטים עליו) בורשה, שנת תרס"ג באידיש, מצ"ב:

כפי שהוכחתי לעיל מכל הממלכות שהיו לעם ישראל מחוץ לא"י
לכאורה הפשטות בדברי הרמב"ן היא דאם בידינו לכבוש את א"י ולשלוט עליה הרי שביטלנו עשה אבל לא כל הקמה של ממלכה מחוץ לא"י כשאין אנו יולים להתיישב בה

למען שמו באהבה כתב:כפי שהוכחתי לעיל מכל הממלכות שהיו לעם ישראל מחוץ לא"י
לכאורה הפשטות בדברי הרמב"ן היא דאם בידינו לכבוש את א"י ולשלוט עליה הרי שביטלנו עשה אבל לא כל הקמה של ממלכה מחוץ לא"י כשאין אנו יולים להתיישב בה

הסברא נוטה שאתה צודק בדעת הרמבן ברמה העקרונית, והאיסור הוא רק אם רצו לכבוש במקום א"י מקום אחר.
אבל זה שהיו ממלכות רבות בחו"ל, אינו הוכחה שלא היה איסור בזה לדעת הרמבן.

שמא י"ל כוונת ד' הרמב"ן בדוחק קצת, שלא יחשבו ארץ אחרת לנחלה אשר נתן להם ה'.

למה לדחוק ברמב"ן? לדעתו יעבור על מצות ה' כשיעלה על דעתו לכבוש ארץ אחרת מא"י, וזה ברור.

למען שמו באהבה כתב:לכאורה הפשטות בדברי הרמב"ן היא דאם בידינו לכבוש את א"י ולשלוט עליה הרי שביטלנו עשה אבל לא כל הקמה של ממלכה מחוץ לא"י כשאין אנו יכולים להתיישב בה

פשוט כך.
ולכן לא היה כל איסור לקבל את אוגנדה, אילו הייתה זו האפשרות היחידה.

עכ"פ ב"ה שהיו מי שהתעקשו על א"י.