הודעהעל ידי פרוזבול » ב' אוקטובר 17, 2011 12:42 pm
בקונטרס שם (שאלה כה) נשאל הגרח"ק אם מי שיקום בתחה"מ ישאר חייב בקרבנות שנתחייב בחייו, והשיב ממעשה דר' ישמעאל בן אלישע שכתב על פנקסו שיביא חטאת שמינה.
אמנם ראה בנחל קדומים להרחיד"א (צו אות ו) שכתב לתלות ענין זה בפלוגתא דאמוראי, דהנה בגמרא (מנחות קי.) נחלקו ריש לקיש ורבא, לדעת ר"ל 'כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם', אך רבא פליג ואמר 'כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם', ולדברי ר"ל שאמר 'כאילו הקריב', אזי כאשר יבנה בית המקדש יביא החוטא קרבן או מנחה ככל אשר יושת עליו, כי בשעה שעסק בתורה הרי הוא 'כאילו הקריב' אך לא הקריב ממש. אמנם לדברי רבא ד'אינו צריך' וכו', נמצא שאף לאחר בנין בית המקדש לא יתחייב בקרבן, כי לימוד התורה מונע ממנו חיוב זה מעיקרו. והוסיף שם החיד"א דריש לקיש ורבא נחלקו בכוונת ר' ישמעאל בן אלישע שאמר 'לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה', אם היו דבריו מצד הדין או רק למצוה מן המובחר, ורבא סבר שרבי ישמעאל היה חפץ להוסיף גם את הקרבת הקרבן על לימוד התורה אבל מעיקר הדין אין צורך בכך אחר שנתכפרה חטאתו על ידי עסק התורה.
וראה עוד בספרו פני דוד (ויקרא) שכתב החיד"א באופן אחר, והביא בשם המפרשים דרבי ישמעאל בן אלישע היה מחוייב בהבאת הקרבן מצד הדין, ואף שאמרו חז"ל כי העוסק בתורה כאילו הקריב כל הקרבנות, חילקו המפרשים ואמרו כי כל זה אינו מועיל אלא בעבור חלק גבוה שישנו בקרבן, אמנם עדיין מחוייב בחלק הכהנים הנמצא בקרבן. וכתב שם שעפי"ז נמצא כי ישנו הפרש גדול בין העוסק בתורת עולה לעוסק בתורת חטאת, כי העולה אין בה חלק לכהנים, אם כן העוסק בדיניה חשוב ממש כמי שהקריבה והעוסק בתורת חטאת עדיין נותר החיוב על נפשו להקריב את חלק הכהנים.