פורום אוצר החכמה

שיר שפעם כתבתי. נראה לי שאין רוח הרמב"ם במו"נ ח"א פנ"ט נוחה מהשיר. אולי היה עדיף לגנזו, מה גם שחרזתי שור וחמור יחדיו... צעיר הייתי לימים. לכמה מהמילים היו גירסאות חילופיות, ואינם מובאות כאן.

שיר מתאריך כ' חשון תשע"א

הוא א-ל גדול, גיבור, נורא,
רק לו תאות* התפארה. *דהיינו תהיה נאה, ואינו מלשון התאוה.
רם ונשגב מכל ברואיו,
ולא נדמו לו משרתיו.
הוא מעינינו נעלם,
יחיד ברא את העולם.
הוא א-ל עליון קונה הכל,
והוא לבד הכל יכול.
ולפניו הכל גלוי,
ממנו אין דבר סמוי.
קרוב ה' לכל קוראיו,
צמאים לחזות את אור פניו.
צדיק ה' בכל דרכיו,
ואין עולה בפעליו.
משגיח הוא על יצוריו,
לו ישרתו כולם יחדיו,
כשלו תחזור המלוכה*, *עיין פרדר"א פי"א
רק לו לבד היא נסוכה.
יבינו אז שאין בלתו,
לא יעבדו את זולתו.
ולא יהיה עוד אז נכחד,
שהוא אחד ושמו אחד.