פורום אוצר החכמה

להלן פיוט חדש על דרך הפיוטים המכונים "שלמונית". בנוסח פולין יש פיוט דומה בסליחות לערב ראש השנה, והמילה החוזרת היא "חיים". בנוסח ליטא יש עוד כמה כאלה, ובהם המילים החוזרות הן "אמת", "שלום", "מלך", "ירושלים" ו"א-להים".



טוֹב אַתָּה וּמֵיטִיב בִּנְךָ לְפָנֶיךָ יָבוֹא / קַבֵּל פָּנָיו בְּרַחֲמֶיךָ מַלֵּא מִשְׁאָלוֹת לִבּוֹ /
כָּתְבֵהוּ בְּסֵפֶר חַיִּים הֱיֵה לוֹ לְצוּר מַחֲבוֹא / וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב:

טוֹב בָּרְכֵנוּ בְּחַסְדְּךָ כִּי מִצָּרָה נִלְאֵינוּ / יי הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ /
נְסָה עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ יי צוּרֵנוּ וּבוֹרְאֵנוּ / רַבִּים אוֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב:

טוֹב גֶּבֶר כִּי תִשְׁפֹּט וְתַבִּיט אֶל מִפְעָלוֹ / וּמָצָאתָ בּוֹ עָוֹן וְשֶׁרֶץ בְּסַלּוֹ /
נָא הַאֲרֵךְ אַף וְאַל יָמוּת בְּמַעֲלוֹ / גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב:

טוֹב דִּינְךָ לְזַכּוֹת הָעָם בְּךָ חוֹסֶה / וְאִם מַעַשׂ אֵין בָּהֶם עֲמֹד נָא מִכִּסֵא
וְעַל כֵּס רַחֲמִים שֵׁב, חַנּוּן עָוֹן נֹשֵׂא / כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב:

טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְאִמֵּנוּ כֵּן יְהִי / מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי הַרְפִּי מִקּוֹל נְהִי /
כְּשׁוּב בָּנָיִךְ לְאַרְצָם תִּרְאִי כֵּן תִּתְמְהִי / וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב:

טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל חַיֵּי הֶבְלִי / לְאֹרֶךְ יָמִים אֵשֵׁב בֵּית מִשְׁכַּן אֵלִי /
כִּי תִרְצֶה אִמְרֵי פִי יי צוּרִי וְגוֹאֲלִי / וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב:

טוֹב זְכֹר נָא לָנוּ אָב אֲשֶׁר בֹּרַךְ / צְדָקָה וּמִשְׁפָּט עָשָׂה בְּדֶרֶךְ יי דָּרַךְ /
כְּבֹא לְפָנָיו אֲנָשִׁים שֻׁלְחָן לִפְנֵיהֶם עָרַךְ / וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב:

טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים מֵשִׁיב מִמָּוֶת וּשְׁכוֹל / גְּמֹל חַסְדְּךָ עִמָּנוּ כִּי תוּכַל יָכֹל /
כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ מִלֶּאֱכֹל / וְדֹרְשֵׁי יי לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:

טוֹב טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי חַיִּים בְּמַאֲמָרוֹ / יוֹמָם יְצַוֶּה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה עִמִּי שִׁירֹה /
יָקִים נָא בְּרָכָה הָאֲמוּרָה מִפִּי צִירוֹ / יִפְתַּח יי לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב:

טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ לִבְנוֹת בֵּיתְךָ חוּשָׁה / רַבָּתִי עַם תִּרְאֶה בָנִים יָבֹאוּ מִקְדָּשָׁהּ /
לְעָבְדְּךָ בְּלֵב תָּמִים קָרְבַּן אִשֶּׁה לְהַגִּישָׁה / לְמַעַן בֵּית יי אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב:

טוֹב כּוֹתֵב יְצוּרָיו לְחַיִּים וְחוֹתֵם / מַאֲזִין לְקוֹל פְּרַקְלִיט וּפִי מְקַטְרֵג סוֹתֵם /
בְּעֵת צָרָה זְכֹר אִמְרָתְךָ בָּנִים אַתֶּם / אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב:

טוֹב לַחֲסוֹת בַּיי מִבְּטֹחַ בְּאָדָם הוֹלֵךְ / גַּם לְעֵת זִקְנָה לֹא יַעֲזֹב וְלֹא יַשְׁלֵךְ /
אֵלָיו אֶקְרָא וְאֶתְפַּלֵּל בְּכָל מָחוֹז וָפֶלֶךְ / אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב:

טוֹב מִסְכֵּן וְחָכָם אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ בְּרוּכָה / עַל מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל שְׁפֹךְ כָּאֵשׁ חֲמָתְךָ /
אֱמֹר לוֹ קָרַע יי מֵעָלֶיךָ אֶת הַמַּמְלָכָה / וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב:

טוֹב נְקֹם אוֹיֵב זָדוֹן וּמָוֶת זָרַע / עַד מָתַי יַעֲלֹז וּמִמֶּנּוּ לֹא תִפָּרָע /
רֹעַ גְּזַר דִּינוֹ נָא אַל תִּקְרַע / הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב:

טוֹב סַכֵּל עֲצַת אוֹיְבַי וְשֹׂטְנַי / אֲשֶׁר קִנְאוּנִי עַל דְּבַר בְּרִית סִינַי /
וַאֲנִי אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי עֵינַי / כִּי אַתָּה יי טוֹב:

לְטוֹב עֲרֹב עַבְדְּךָ אַל יַעַשְׁקוּהוּ זֵדִים / זַכֵּנוּ בְיוֹם דִּין אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים /
צַוֵּה לִקְדוֹשִׁים מִימִינְךָ וּמִשְּׂמֹאלְךָ עוֹמְדִים / וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב:

טוֹב פָּנֶיךָ הָאֵר וְלִתְפִלָּתֵנוּ פְּנֵה / קוֹל שׁוֹפָר נִשְׁמַע וַיֶּחֱרַד כָּל הַמַּחֲנֶה /
כִּי יָשׁוּב עַמְּךָ וּדְרָכָיו יְשַׁנֶּה / וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב:

טוֹב צַדְּקֵנוּ בַּדִּין כְּמַשְׁבִּיר בָּר צָבַר / וְאִם בְּכַף מֹאזְנַיִם עֲוֹנֵנוּ גָבַר /
אַל תִּזְכֹּר לְעַמְּךָ אֵת אֲשֶׁר עָבַר / יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב:

טוֹב קוּמֵךְ בַּלַּיְלָה לִבֵּךְ כַּמַּיִם שִׁפְכִי / אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵכִי /
עַד יְנַחֲמֵךְ וְיֹאמַר לָמֶה תִבְכִּי / וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב:

טוֹב רְאֵה בְּעֳנִי רַעְיָתֶךָ עֲזוּבָה נִקְרֵאת / תְּהִי נָא בְעֵינֶיךָ כְּשָׁלוֹם מוֹצְאֵת /
שָׂא אֵלֶיהָ מֵאֵת פָּנֶיךָ מַשְׂאֵת / אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב:

טוֹב שְׁלַח נָבִיא בֵּרֵךְ כַּד וְלֹא חָסֵר / וְהוּא בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אוֹסֵר /
מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר / מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב:

לְטוֹב תַּכִּיר בְּכוֹרְךָ לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם / פָּקְדֵהוּ נָא לִישׁוּעָה קָמָיו מְחַץ מָתְנַיִם /
בִּמְהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ מַכֵּה אִישׁ הַבֵּינַיִם / וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב:

טוֹב יוֹסֵף לְהוֹשִׁיעֵנִי וְהוּא יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי / בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי /
וַאֲנִי בְעוֹדִי אֲהַלְלָה לְבוֹרְאִי וּמַלְכִּי / הוֹדוּ לַיי כִּי טוֹב:

יפה מאוד!

אציין כי הכתיבה היא מאוד נוקשה (לא יעלה על הדעת 'חרוז לא מדויק', חלילה), אך מצד שני קיימים בו חרוזים שנועדו לאוזניים ולא לעיניים.

ישר כח.
נהניתי מאוד!

נפלא עד למאוד
מלא השראה והוד
הבה לנו עוד.

האם נכתב על ידי בן דורנו?

תודה

אכן כן.

התבוננות מעמיקה בפיוט מעבר לחריזה ולמשקל וכו
מעלה תובנה שיש בהם שני סגנונות א.מבטא תפילה כולל תיאורים מתקרבנים כמה קושי יש בחיים ב.הסגנון השני ואצל האשכנזים הוא בעיקר בעש"ת זה כמו מוסר לאדם על הצורך להשתנות ולתת משקל יותר גדול לקירבת ה מאשר הבלי העולם .ג. סגנון שלישי הוא בפן יותר קבלי מופיע בעיקר אצל הספרדים כשהדגש הוא על ההשתוקקות של הנשמה ליוצרה בסוד קוב"ה
ושכינתיה .
כל הטרחנות שלי נועדה לשבר את ביקורתי על הפיוט שכתיבתו היא אומנות לעומת זאת המסר של הפיוט קצת מבלובל כאילו קצת מכל דבר.

טוב כתב רבי תפוזי רנן תפילות / חרז חינן שפך שיח קיווי מעלות /
צור יביט ממרומיו יאזין ויביט קולות / ימלא ה' את כל המשאלות לטוב:

תמה אקרא ולא בקול
האם כעת עדיין נמצאו
משוררים לאדון כל
כקדמוננו אשר לפנים היו

עתה ידעתי
כי לא לשוא תקוותי
ושאהבה נפשי מצאתי
את האור כי טוב

נ. ב. בציניות חשבתי לעצמי, אולי באמת על עבירות חדשות צריך גם סליחות חדשות

הגרח כתב:התבוננות מעמיקה בפיוט מעבר לחריזה ולמשקל וכו
מעלה תובנה שיש בהם שני סגנונות א.מבטא תפילה כולל תיאורים מתקרבנים כמה קושי יש בחיים ב.הסגנון השני ואצל האשכנזים הוא בעיקר בעש"ת זה כמו מוסר לאדם על הצורך להשתנות ולתת משקל יותר גדול לקירבת ה מאשר הבלי העולם .ג. סגנון שלישי הוא בפן יותר קבלי מופיע בעיקר אצל הספרדים כשהדגש הוא על ההשתוקקות של הנשמה ליוצרה בסוד קוב"ה
ושכינתיה .
כל הטרחנות שלי נועדה לשבר את ביקורתי על הפיוט שכתיבתו היא אומנות לעומת זאת המסר של הפיוט קצת מבלובל כאילו קצת מכל דבר.

את זה תמצא כל היכא שהמשורר כבל עצמו למספר מסוים של בתים כגון הא-ב או שחתם שמו, ואז נגמר לו המסר והוא מוצא את עצמו מחויב להמשיך, זולת כמובן אם הוא משורר על היודע להוציא את אשר בלבו בכמה אנפי

יישר כח עצום! היזכנו מר בפיוטים נוספים?

לבקשת הקהל, מצורף פיוט נוסף שנכתב לפני כמה שנים:



אָב רִאשׁוֹן / מִכֹּל עַם וְלָשׁוֹן / אוֹת בִּבְשָׂרוֹ חָתַם
אָמַרְתָּ לְבָחְנוֹ / אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ / וּבִכְבוֹדוֹ רָתַם
בָּרֵךְ בְּנֵיהֶם / בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶם / וּבִזְכוּת אִישׁ תָּם
בְּרִיתָם / לְעוֹלָמִים, תְּהִי עָלֵינוּ מְגִנָּה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

גָּלְתָה הַאָרֶץ / נִשְׁבָּה בֶּן פָּרֶץ / הָיִינוּ לָמַס
גּוֹיִים עִנּוּנִי / יִשְׁמָעֵאל וְאַדְמוֹנִי / נְתָנוּנִי לְמִרְמָס
דּוֹרֵשׁ דָּמִים / מִלְאוּ יַמִּים / כְּהַר אֲשֶׁר נָמַס
דּוּן יָתוֹם מֵחָמָס / רִיבָה אַלְמָנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

הָמוֹן תְּלָאוֹת / רֹב רִבּוֹאוֹת / עַל רֹאשׁ צִפּוֹר שְׁבוּיָה
הָמָן אַכְזָר / הַשְׁמֵד גָּזַר / כִּמְעַט עָשָׂה כְּלָיָה
וְאִם דַּפִּים / לַאֲלָפִים / נִכְתֹּב תַּאֲנִיָּה
וְאֵין הִיא רְאוּיָה / רַק דּוּמִיָּה קִינָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

זוֹכֵר הַבְּרִית / בְּאַחֲרִית / הֵשִׁיב שְׁבוּת מִמֶּרְחָק
זְקֵנוֹת יוֹשְׁבוֹת / בַּרְחוֹבוֹת / וְיֶלֶד בְּמִשְׂחָק
חֵיל נִדָּחִים / קְרָבוֹת נוֹצְחִים / רַהַב אוֹיֵב נִמְחַק
חֲסָדֶיךָ יוֹשֵׁב שַׁחַק / עֲזָרוּנוּ עַד הֵנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

טָעָה לִבֵּנוּ / וְנִפְתִּינוּ / אַחַר בּוֹרוֹת רֵיקִים
טִפְּשׁוּת כַּפֵּר / וּנְשַׁפֵּר / נָשׁוּב לִשְׁמֹר חֻקִּים
יוֹדֵעַ סֵתֶר / כַּבֵּס בְּנֶתֶר / עַד כִּי נִהְיֶה זַכִּים
יִשְׂרָאֵל כֻּלָם צַדִּיקִים / אַנְשֵׁי אֲמָנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

כַּפֵּר לָנוּ / כִּי הִנֵּנוּ / תִּינוֹק אֲשֶׁר נִשְׁבָּה
כְּבֵן חָבִיב / שָׂמוֹ אָבִיו / בִּמְקוֹם הַתּוֹעֵבָה
לַמֵּד לַחְזֹר / חַיִּים תִּגְזֹר / כְּמוֹ שֶׁשְׁבִיל תְּשׁוּבָה
לְעִיר רַבָּה / הוֹרֵיתָ, בִּשְׁלִיחוּת יוֹנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

מֶלֶךְ טוֹב / שַׁלְוָה תִּכְתֹּב / לְאֶרֶץ מוֹרָשָׁה
מָקוֹם חָרַב / נָּא מֶלֶךְ רַב / תִּבְנֵהוּ חֲדָשָׁה
נָשׁוּב לִשְׁלֹט / בְּכָל גְּבוּלוֹת / פִּי שְׁנָיִם וּשְׁלֹשָׁה
נַחֲלַת אָבוֹת קְדוֹשָׁה / אַל תְּהִי לִשְׁנִינָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

סֻכָּה נוֹפֶלֶת / לְבוּשׁ תְּכֵלֶת / לְדָוִד הָקֵם
שָׂרִים סָרִים / וְסוֹרְרִים / הוֹרֵד וְהַרְחִיקֵם
עַרְכָּאוֹת / וּבֵית דֵּעוֹת / חֻקֵּי אֱמֶת עִקֵּם
עַמְךָ חַכֵּם / וְהָשִׁיבָה, שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

פּוֹדֶה הוֹשַׁע / מִיָּד רָשָׁע / קָשֶׁה כְּהָמָן
פִּיו פָּצָה / מֵכִין פְּצָצָה / לְטֶבַח מְזֻמָּן
צֹאן בָּנִים / מִתְחַנְּנִים / עַל מֵצָח שִׂים סִימָן
צוֹעֲקִים לְאָב רַחְמָן / הֱיֵה מָגֵן וְצִנָּה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

קָדוֹשׁ אָנָּא / הָשֵׁב שְׁכִינָה / לִמְקוֹם מִשְׁכָּן עֶלְיוֹן
קְצֹף שׁוּעָלִים / הַמְחַלְּלִים / הַרְךָ בְּבִזָּיוֹן
רוֹמֵם מִקְדָּשׁ / מֵחָדָשׁ / תֵּן לָנוּ רִשָּׁיוֹן
רַחוּם רַחֵם צִיוֹן / כִּי עֵת לְחֶנְנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

שְׁעֵה נָּא / קוֹל תְּחִנָּה / חַנּוּן עָוֹן נֹשֵׂא
שַׁוְעָה קַבֵּל / שָׂטָן בַּלְבֵּל / לְמַעַן שִׁמְךָ עֲשֵׂה
תִּמְלֹךְ בִּכְבוֹדְךָ / כִּי לְךָ הַמְלוּכָה / יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא
תִּכְתְּבֵנוּ לְחַיִּים בַּכֶּסֶה / בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה:

אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא:

עוצר נשימה. שפתיים ישק.

מרומם ומחזק. לולי עדותו של הכותב שנתחבר בידי בן דורנו היה נראה שמדובר בכתב יד [איטלקי מן הסתם, בייחוד עקב איכותה הגבוהה של החריזה] שנתגלה לאחרונה, יישר כח!

גביר כתב:מרומם ומחזק. לולי עדותו של הכותב שנתחבר בידי בן דורנו היה נראה שמדובר בכתב יד [איטלקי מן הסתם, בייחוד עקב איכותה הגבוהה של החריזה] שנתגלה לאחרונה, יישר כח!

חוקר הפיוט הנמרץ ימצא גם כמה עדויות היסטוריות בגוף הפיוט השוללות את האפשרות שנתחבר ע"י פייטן איטלקי קדום...

ר' הלל (זאקס) היה אומר שיש לו תירוץ חצי פצצה. (כמובן בהברה אשכנזית). וכנראה שגם הוא לא היה איטלקי קדום.

ודאי, כוונתי אינה לתכנים, שהקשרם העכשווי ברור, אלא על האיכות, אמנם גם בזה דרך הפייטן שליט"א בדרך הקדמונים לרמוז על אירועי זמנם. אגב אורחא - האם ידוע על קהילות [של שומרי תומ"צ] שבדורות האחרונים הוסיפו לפיוטי הסליחות פיוטים חדשים [כמו שבמקומות מסוימים הוסיפו קינות לשואה]?