פורום אוצר החכמה

לטעמי, הווארט המיוחד השבוע זה על 'ואנוהו'. יישר כח.

ונציין שבדברי הגאון הגדול רבי דב שליט"א מיושב גם מה שהעירו שהרי דין כתיבה לשמה הוא מעיקר הדין ולא רק דין הידור,
(וזאת מלבד הקושיא על השייכות לכאן, ועי' בשו"ת בנין שלמה וילנא ח"א סי' ז).

ויעויין עוד בקרית ספר פ"א דתפילין שכבר נתבאר בדבריו ה'צו שטאל' בין הגמרות שעשה הצבא הלוי.
ובחי' הגר"ח סטנסיל גיטין שם.

.

יפה מאוד, גם הארוכות וגם הקצרות.

רובי הדברים נטחנו עד דק בספרי המפרשים, הנושא של רוח צפונית שזה בעצם קו' הפנים יפות,
ותמיהני שהאריך כ"כ בענין בני קטורה ולא הביא שזה מהרש"א בסנהדרין על המקום.

השאלה על הרוקח מהוצאה היא ג"כ ידועה, שואל אותה הפרי מגדים או"ח סי' שצז א"א סק"ח,
ולכאו' התי' המרווח הוא מש"כ בספר יקרא דאורייתא צ'יק בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א שענני כבוד הופכים את המקום של כל המחנה י"ב מיל למקום שביתה גדול,
אבל לא לרה"י ממש שצריך מחיצות ממש, ואף שהלשון במושב זקנים מבעלי התוס' פר' במדבר הוא 'רשות היחיד'. וצ"ת.

.

.

.

.

.

עוד על קורונה

עוד על קורונה

.

.

.

.

.

.

אם מחללים שבת על מי שנחלה בעקבות שלא עטה מסיכה

יושב סתר כתב:אם מחללים שבת על מי שנחלה בעקבות שלא עטה מסיכה

זה רציני?
יש לך צד אמיתי שלא יחללו שבת?
זה נחשב 'מאבד עצמו לדעת' או מכניס עצמו לסכנה??
במחכ"ת, מישהו כאן השתגע???

ולעצם הנידון גם במכניס עצמו לסכנה, הדבר אינו פשוט כלל, וכידוע - מחמירים בפיקוח נפש...

קודם כל, גם האור גדול שהובא בגליון כתב הנה נתבאר מכ"ז סמוכין דהיכא דבעצמו הביא הסכנה עליו דאין מחללין שבת עבורו, והוא דין חדש שלא מצאתי למי שהעיר בזה, לבד זה מצאתי בשו"ת שבות יעקב חלק א' או"ח (סימן ט"ז)... וצע"ג בזה לדינא:

לבד זאת, על מקרה של מכניס עצמו לסכנה, כתב בהערות מהגרי"ש אלישיב יומא לה, ב:
אולם נראה דאין זה נכון דאפילו נאמר במאבד עצמו לדעת דכיון שהביא עליו בידים סכנה זו ומדעתו אפשר דאין מחללין עליו את השבת. מ"מ בגוונא כה"ג של הלל דהיינו שאדם לא רצה להרוג ולאבד עצמו אלא היה רצון לעשות דבר מסוים ובעשית דבר זה נכנס נמי לסכנה ולא חשש אותו אחד לסכנה. א"כ אה"נ דנתבע הוא למה נכנס לזה. מ"מ אמאי אין מצילין אותו ואין מחללין עליו השבת. דרק לא חישב לסכנה מרוב רצונו לאותו דבר. וא"כ המכניס עצמו לסכנה מסברא נראה דמחללין עליו השבת.

עוד הביאו בזה מדברי המהרי"ל דיסקין (בקונטרס אחרון סימן ה אות לד) כתב שאפילו מי שרוצה לאבד עצמו, מצווין אנו להצילו אפילו בשבת. וכן כתב מרן הגרי"ש אלישיב (הובא במשנת פיקוח נפש עמוד רסג) שאף מי שאין בו מצות והשבותו לו כגון המאבד עצמו לדעת, מ"מ לא פקע מצות וחי בהם.

ובס' חשוקי חמד הביא לזה ראיה, שהרי כתב הרמב"ן (תורת האדם שער המיחוש ענין הסכנה, הובא בביאור הלכה סימן של ד"ה או ספק) שאפילו עובר בן פחות מארבעים יום, העלול להסתכן כשאמו תצום ביום הכיפורים, מותר לאמו לאכול כדי להציל את העובר, אף שיתכן שלא נאמר 'לא תעמוד על דם רעך' על עובר כזה, הרי שאף במקום שאין חיוב להציל, הותר לעבור על איסורי תורה. והטעם הוא משום שפיקוח נפש הדוחה תורה, נלמד מ'וחי בהם', ואין לזה קשר למצות הצלה הנלמדת מ'והשבותו', ואפילו במקום שאין מצוה בהצלה, איסורי תורה נדחים מפני פיקוח נפש.

ובמשנת פיקו"נ שם הביא עוד ראיות לזה, יעו"ש.

יושב סתר כתב:אם מחללים שבת על מי שנחלה בעקבות שלא עטה מסיכה

אף שלמעשה יש לחלל עליו שבת מספק, מ"מ מסתבר שכששניהם לפנינו יש להקדים את זה שלא גרם לעצמו.

וגם צ"ע האם יש חיוב להציל מי שגרם לעצמו, ובפרט כשיש חשש סכנה או צער גדול למציל.

שש ושמח כתב:

יושב סתר כתב:אם מחללים שבת על מי שנחלה בעקבות שלא עטה מסיכה

אף שלמעשה יש לחלל עליו שבת מספק, מ"מ מסתבר שכששניהם לפנינו יש להקדים את זה שלא גרם לעצמו.

וגם צ"ע האם יש חיוב להציל מי שגרם לעצמו, ובפרט כשיש חשש סכנה או צער גדול למציל.

דיני קדימה ישנם עוד כמבואר בסוף הוריות, ומי אמר לך שזה המדד היחיד?
מעבר לכך, לדידי כמעט פשוט שזה לא בגדר 'מכניס עצמו לסכנה', אולי לא נזהר מספיק, משהו כזה, (באופן שאינו בקבוצת סיכון), והבוחר יבחר.
הנושא של החיוב להציל נידון במקורות שציינתי, והמסקנא של גדולי הפוסקים שיש חיוב.
הנושא של סיכון וצער למציל הוא נושא לעצמו, ר' אשר וייס הרבה לעסוק בו.

לא הבנתי את השאלה "מי אמר", הקב"ה נתן לי שכל כדי להשתמש בו, והשכל שלי אומר שראובן שנהג כדין לא צריך למות רק בגלל ששמעון פשע ולא נזהר, גם אם שמעון הוא יותר ת"ח ממנו. למה אני צריך לחפש מישהו שהשתמש בשכל שלו וכתב את זה במקום לעשות את מה שהוא עשה ולהשתמש ישר בשכל שלי?

לגב הנידון המציאותי בנידו"ד לא אדון כעת.
לגבי החיוב להציל, עברתי מקופיא על הודעתך ולא ראיתי מי מגדולי הפוסקים שמחייב להציל, גם אם מותר לחלל שבת אין הכרח שיש חיוב לעשות זאת,
וכן הדיון של סיכון וצער למציל אינו דיון בפנ"ע, אלא גם אם נאמר שחייב להסתכן כדי להציל סתם אדם, [וגם אם נניח שיש חיוב להציל מי שגרם לעצמו], עדיין יש מקום גדול מסברא לומר שאינו חייב להסתכן עבור מי שגרם לעצמו.

שש ושמח כתב:

יושב סתר כתב:אם מחללים שבת על מי שנחלה בעקבות שלא עטה מסיכה

אף שלמעשה יש לחלל עליו שבת מספק, מ"מ מסתבר שכששניהם לפנינו יש להקדים את זה שלא גרם לעצמו.
וגם צ"ע האם יש חיוב להציל מי שגרם לעצמו, ובפרט כשיש חשש סכנה או צער גדול למציל.

האם אין חיוב להציל אדם שמן שלקה בליבו? מעשן שחלה בריאותיו? הזדקן בטרם עת מחמת מיעוט בפעילות גופנית?
האם זה ברור שהוא מתאחר מחמת כך בדיני קדימה?
כמדומה דלא שמענו כן.

אולי צ"ל דדברים שהם בדרכו של עולם, אף שאדם מוזהר ונתבע עליהם, מ"מ לא אלימי כ"כ לשנות סדרי קדימה. וצ"ע בגדר הדבר.

עכ"פ יוצא לפ"ז נפק"מ מחודשת, שאם יש לפנינו שני חולים בקורונה, אמריקאי וישראלי, ושניהם רשלנותם גרמה להם ע"י שלא לבשו מסיכה, מ"מ יהיה דין להקדים את האמריקאי לישראלי, כי אצלו זה בדרכו של עולם לפי מנהג מקומו. (אינני יודע אם המציאות נכונה, אני מתכוין אם זה נכון מה ששמעתי שבארה"ב לא נהוג כ"כ ענין המסיכות). ואין להקשות ע"ז מה שהקשה הרב שש ושמח במקו"א למה צריכים ללכת דוקא לפי נתניהו וליצמן ולא לפי טראמפ וכו', כי סו"ס כך זה נעשה מנהג המקום.

נכתב שלב"ע כראוי.

לאחר שמס' אנשים פנו בדבר מכניס עצמו לסכנה, הרב כתב תשובה לא' מהם וביקש להעבירה לכל מי שישאל בזה.

.

יושב סתר כתב:לאחר שמס' אנשים [מפלג מסוים] פנו בדבר מכניס עצמו לסכנה, [חלקם שלא בכבוד הראוי], הרב כתב תשובה לא' מהם וביקש להעבירה לכל מי שישאל בזה.

יושב סתר,
דבר ראשון, ההדגשה שלך 'מפלג מסוים' לא בוגרת בכלל.
אתה אמור לשמוח שמעיינים בעלון אותו אתה מוציא,
ודנים עניינית במה שכתוב.

זה לא תואם את הדרכת רבך 'בדרך כבוד'. ממש לא.
זה עלוב וקטנוני.

שנית, כפי שכבר נכתב, ה'שטויות' הם לא חלילה דברי האור גדול,
אלא ההדבקה לנידון דידן, גם אם יש כאן רשלנות, זה לא קשור בכלל להגדרת 'מכניס עצמו לסכנה',
וכמו שבודאי יחללו שבת על מי שנסע קצת מהר או שעישן סיגריות,
או ששתה קולה בקביעות.

[שלישית, צר וכואב שהמקרים הטרגיים והחריגים אירעו בבית הכנסת 'משכנות',
ומבחינה סטיסטית, עד כה לפחות, לא ללמד על הכלל יצאו].

יתכן שהיה מיותר לציין מהיכן באו התגובות, אבל האמת שהם הגיעו רק משם וחלקם גסות וחצופות. א' מהם כתב כמה פעמים את המילה 'שטויות' וע"ז נכתב המכתב.
אני מאד מוקיר את מי שקורא בגיליון שלנו ובוודאי את מי שמגיב עליו בדברים מחכימים.

.

.

.

.

יושב סתר כתב:דברים תש"פ

לגבי ההערה הראשונה אודות גירושין במדבר, לא הבנתי מה ההכרח שנהגו גירושין בגט, שמא נהגו כמו קודם מ"ת.

כ' שהיא תובעת כתובתה, לכא' זה תלוי בגט.

תמיהני שלא הביא החידוש הנפלא של בעל צבא הלוי, על קריא"ת דט"ב שחל ביום ה' כמו השנה, שיוכל לעלות לתורה בשחרית גם מי שאינו מתענה,
יעויין היטב בקובץ עז ואורה ח"ה, תשס"ח, עמ' נו ואילך, בשיעור מאת הג"ר משה טוביה דינקל שליט"א.

נוטר הכרמים כתב:תמיהני שלא הביא החידוש הנפלא של בעל צבא הלוי, על קריא"ת דט"ב שחל ביום ה' כמו השנה, שיוכל לעלות לתורה בשחרית גם מי שאינו מתענה,
יעויין היטב בקובץ עז ואורה ח"ה, תשס"ח, עמ' נו ואילך, בשיעור מאת הג"ר משה טוביה דינקל שליט"א.

כבר הובא בעבר. ייש"כ.

חלק קטן מהדברים נדפסו בעבר ובאו שוב עקב פרסום נרחב יותר.

.

.

.

יישר כח.

אכן פשוט שהכפילות של האות ז בפיוט ויאתיו היא הנידון.

ואם כבר בקשר לפיוט זה, אצלנו אומרים אותם כל הציבור, אבל במקורו זו אמירה לש"ץ.
ויתכן שזה נתקבל כך מחמת המנהג לשורר פיוט זה בזמנים נוספים,
במע"ר מובא שאצל הגר"א שוררו הפיוט ויאתיו בשמחת תורה, וכן המנהג בישיבות,
ובמטה אפרים באלף המגן מובא מנהג שנהגו לשורר בליל ראש השנה קודם מעריב.
כמדומני שמו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל הקפיד שלכה"פ במוסף של ראש השנה שיש בעיה של הפסק,
- הש"ץ שורר את זה לבד.