השימוש במדות שהתורה נדרשת בהן לאחר חתימת התלמוד

[ארי שבחבורה]

אבקש את עזרת החברים שיחי' בשאלה הבאה:
האם מצאנו לאחר חתימת התלמוד חכמים שדרשו מעצמם דרשות על פי אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן על מנת לחדש הלכות?
ואם אין הדבר כן - וכן נראה לי בפשטות - היש יודע טעמו של דבר? בשלמא לגבי 'גזירה שוה' קיי"ל ש'אין אדם דן גזירה שוה אלא אם כן קבלה מרבו' אולם מה באשר לשאר המדות?

[בברכה המשולשת]

יש על כך אריכות ביד מלאכי ערך דרשות מעצמנו ועוד יותר בשדי חמד ערך דרשות מעצמנו. (וסובב סביב שתי תשובות של המהרי"ק שעוסקות בזה ומשם באר"ה)

[צביב]

כתב הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"א הלכה י"א
וחייב לשלש את זמן למידתו. שליש בתורה שבכתב. ושליש בתורה שבעל פה. ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן עד שידע היאך הוא עיקר המדות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה. וענין זה הוא הנקרא גמרא:

הרי שיש חיוב גם בזמן הזה למי שמבין בזה

ובספר אחד כתב שעומק דרכי תלמוד בבלי מיוסדים על י"ג מידות אלו

[ארי שבחבורה]

יש על כך אריכות ביד מלאכי ערך דרשות מעצמנו ועוד יותר בשדי חמד ערך דרשות מעצמנו. (וסובב סביב שתי תשובות של המהרי"ק שעוסקות בזה ומשם באר"ה)

יישר כח!
אמנם, במקורות שציינת לא נתבאר טעמו של דבר, וסיבת האריכות שם היא ריבוי ההוכחות ליסוד זה - שאחר חתימת התלמוד 'אין בכוחנו לדרוש מדעתנו' כלשון הרדב"ז המובא ב'שדי חמד' שם, ועל כן עדיין נפשי בשאלתי - היש יודע טעמו של דבר זה?

[תוכן]

עיין בבית יוסף לענין עשרה בטבת בעצם היום הזה ובמה שהשיגו עליו שם.

[איש_ספר]

ידוע שהלבוש בהרבה מקומות מחדש דרשות מדנפשיה והפוסקים העירו ע"כ באיזהו מקומן.

[צh33]

בס מר קשישא לחוות יאיר אריכות גדולה מה שמצינו דורשים דרשת ג"ש אף שלא קיבלוה מרבו.
וכמדומה שעוד יש שהאריכו בכ"ז

[מדבר בלימוד]

תמהני על הציבור כאן,

פשיטא שבזמננו ילפינן ממידות שהתורה בהם, וההוכחה היא הק"ו השזורים במילותיהם של רבותינו בכל אתר ואתר. וסברא פשוטה היא: וכי התעלה על דעתך שמעתה לא נדמה דבר לדבר ואם החמרנו בקל לא נחמיר בחמור! ומכאן צא ולמד לגבי כל שאר המידות.

ולא רק הלבוש מחדש לימודים, אל הפנ"י פעמים רבות, ועוד רבים... רק במפרשים הנ"ל זה בולט, משום שהם לא מזכירים ק"ו וכדו', אלא לימודים ודיוקים מייתורים של מילים בתורה וכו'. שהם אינם בכלל י"ג מידות.

[צh33]

ומה לגבי גז"ש שבודאי אין הלומדים מרבים לחדש בה...
ומכ"מ עיין שם בחוות יאיר שבעיקרו יש מקום לדבריך.

[מבקש חכמה]

הרב חיים סבתו כתב מאמר על פסיקת הלכה מדרשות בספר היובל לכבוד ר' עמוס חכם (כעת ז"ל).

[ארי שבחבורה]

ובספר אחד כתב שעומק דרכי תלמוד בבלי מיוסדים על י"ג מידות אלו

מי הוא זה ואי זה הוא?

[יוסףלוי]

ומה לגבי גז"ש שבודאי אין הלומדים מרבים לחדש בה...
ומכ"מ עיין שם בחוות יאיר שבעיקרו יש מקום לדבריך.

השואל שאל על סמך זה שי"ג מידות שוות בעניין זה

[ארי שבחבורה]

היוצא מכל הנ"ל שהדבר נתון לכאורה במחלוקת -
יש אשר שללו זאת מכל וכל ויש אשר לא ראו בכך כל בעיה ואף נהגו כן בעצמם.
ועדיין לא מצאתי מישהו שמסביר את צדדי הענין, ובפרט את הצד השולל, ועדיין אני מקוה שיש בידי מישהו לעזור לי.

[תוכן]

ובספר אחד כתב שעומק דרכי תלמוד בבלי מיוסדים על י"ג מידות אלו

מי הוא זה ואי זה הוא?

הבעל המאור אומר כעין זה בספר הצבא.

[בברכה המשולשת]

ויעויין עוד בהרחבה בקדמת העמק למרן הנצי"ב (ההקדמה להעמק שאלה) ובקול הנבואה חלק ב לרב הנזיר (פורסם בספר הגיון תשנ"ה) שעסקו בכך.

[ידידיה]

תמהני על הציבור כאן,

פשיטא שבזמננו ילפינן ממידות שהתורה בהם, וההוכחה היא הק"ו השזורים במילותיהם של רבותינו בכל אתר ואתר. וסברא פשוטה היא: וכי התעלה על דעתך שמעתה לא נדמה דבר לדבר ואם החמרנו בקל לא נחמיר בחמור! ומכאן צא ולמד לגבי כל שאר המידות.

ולא רק הלבוש מחדש לימודים, אל הפנ"י פעמים רבות, ועוד רבים... רק במפרשים הנ"ל זה בולט, משום שהם לא מזכירים ק"ו וכדו', אלא לימודים ודיוקים מייתורים של מילים בתורה וכו'. שהם אינם בכלל י"ג מידות.

מה שפשיטא לך, אפשר שצדקת, אולם ראייתך אינה ראיה.

שודאי ק"ו ברמה הפשוטה אין צריך להשתמש בכוח של מדות שהתורה נדרשת, אלא די בגדר 'למה לי קרא, סברא היא'. ואם ירצה כב"ת להביא ראיה מק"ו לשאר מדות, עליו למצוא ק"ו שהשתמשו בו האחרונים שנתנו בו חומרה לחמור יותר מן הקל, ולא השתמשו ב'דיו' (שהוא דבר שבסברא) מפני שאם נאמר דיו נפרך הק"ו לגמרי, צעד זה אין בו סברא והוא מכח המדות.

[איש_ספר]

מש"כ שהלבוש דורש מדנפשיה אין הכונה דוקא בי"ג מדות אלא שמצינו בו חידושי דינים שהוא מוציא מן הפסוקים.

[חכם באשי]

להוציא חידושי דינים ישר מהמקראות שכיח מאוד ב'ספר חסידים'. ור' יהודה החסיד נאמן לשיטתו, שאין ג' פסוקים במקרא (היינו, בכל התנ"ך!) שאין הלכה יוצאת מהן.

[ארי שבחבורה]

להוציא חידושי דינים ישר מהמקראות שכיח מאוד ב'ספר חסידים'. ור' יהודה החסיד נאמן לשיטתו, שאין ג' פסוקים במקרא (היינו, בכל התנ"ך!) שאין הלכה יוצאת מהן.

האם חידושי דינים אלו מבוססים על אחת מן המדות המפורסמות שהתורה נדרשת בהן כאשר ריה"ח משתמש בהן כדי לדרוש דרשות חדשות שלא נזכרו בחז"ל או שמא ריה"ח אף מחדש דרכים שלא נזכרו בחז"ל להוצאת חידושי דינים ישר מן הפסוקים?

[בברכה המשולשת]

על דרכו של רבינו יהודה החסיד לדרוש הלכות מהפסוקים, יעויין גם במש"כ מע"כ ידידי הרב מתניה יוסף הכהן בן-גדליה בחיבורו על חכמי שפירא, בפרק על רבינו קלונימוס הזקן.

[צh33]

יש גם סוג של חידוש הלכות משום פשוטו של מקרא ויש להבדיל בינהם.

[ארי שבחבורה]

יש גם סוג של חידוש הלכות משום פשוטו של מקרא ויש להבדיל בינהם.

ועסק בזה בהרחבה הרב יהודה קופרמן בספרו 'פשוטו של מקרא' כרך ראשון מדור א' פרקים 1-2 ובפרקי המבוא שהקדים לביאורו הנודע על ה'משך חכמה' פרק ד'.

[בברכה המשולשת]

יש גם סוג של חידוש הלכות משום פשוטו של מקרא ויש להבדיל בינהם.

ועסק בזה בהרחבה הרב יהודה קופרמן בספרו 'פשוטו של מקרא' כרך ראשון מדור א' פרקים 1-2 ובפרקי המבוא שהקדים לביאורו הנודע על ה'משך חכמה' פרק ד'.

וכבר עסק בכך השדי חמד שצויין לעיל.

[עפר תחת רגליכם]

ראיתי במהרי"ק שורש קע"ז שהוא דורש פסוק.
חשבתי לתומי שאחרי חז"ל אין פסיקת הלכה מתוך פסוקים.
האם זה נכון?
האם יש עוד פוסקים שדורשים פסוקים?

[בברכה המשולשת]

רבינו המהרי"ק עצמו כותב בשורש אחר שאין לדרוש מעצמנו (וכפי שהעיר על כך ג"ע הרב החיד"א)

ויעויין בהרחבה ביד מלאכי (כמדומני ששם הערך הוא אין עושים דרשות מעצמנו) ובשד"ח (כמדומני ששם הערך הוא דרשות מעצמנו) שהביאו את כל הנדון הגדול בזה ברוא"ח

[ברזילי]

הרחיב בזה הר״ח סבתו, במאמר שנדפס בספר ״תשורה לעמוס״

[חד ברנש]

כבר היה אשכול (שלם או חלקי) בנושא.
זכור לי שדיברו שם על חסידי אשכנז, הרגילים לדרוש את הפסוקים.

[איש גלילי]

אם השאלה היא על פסי'קת הלכה מתוך הפסוק, הרמב"ם פסק הלכה מתוך הפסוק, על אף שלא נזכרה בחז"ל (ואמנם, על דרך הפשט, לא על דרך הדרש).

יראה לי שהמכה את עבדו בסכין וסייף או באבן ואגרוף וכיוצא בהן ואמדוהו למיתה ומת אינו בדין (שמות כא-כא) ''יום או יומים'' אלא אפילו מת לאחר שנה נהרג עליו. לכך נאמר (שמות כא-כ) ''בשבט'' שלא נתנה תורה רשות להכותו אלא בשבט ומקל ורצועה וכיוצא בהן ולא בהכאת רציחה