מעשה שלא היה

[אורייתא!]

מעשה שלא היה מעשה היה במלמד בת"ת ליטאי מובהק, שנוהג היה לספר לתלמידיו סיפורי חסידים. לימים, התבקש על ידי ההנהלה להנחיל לתלמידים הצעירים סיפורים גם על גדולי הליטאים. דא עקא, המלמד איש חסיד היה, ולא ניסה בכגון אלו, אך מה יעשה וחזקה עליו פקודת ההנהלה? הפתרון היצירתי שמצא היה פשוט וקל. למחרת, כאשר הגיעה שעת הסיפור, בלי להתבלבל עמד וסיפר לילדים מקבץ סיפורים על גדולי ליטא. בין השאר הוא סיפר מופת שאירע בעת שהיה הגרא"מ שך זצ"ל מחלק את הדולרים בקבלת קהל... על הגאון מוילנא שבכל מוצאי שבת היה מצוה על עגלונו אלכס לרתום את הסוסים ולצאת לדרך... ועל הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, שכאשר היה עורך סעודה, היה מכסה את בקבוק הארק שבידו, ומוזג לכוסות הסועדים עד בלי די... ובכן, את הרעיון הזה לא המציא אותו מלמד. בשנות קיומה של החסידות, ובמיוחד בפולין שלפני השואה, התפתחה לה תופעה ענפה כזו, להמציא סיפור שלא היה ולא נברא, וכדי 'להגדיל את המכירות', 'הודבק' הסיפור על איזה אדמו"ר פופולארי. חייבים לציין כי התופעה נחשבה ללגיטימית, עד שמספרים על סופר חסידות שפנה לרבו ובפיו שאלה כבדת משקל: "היות ויש לי ספר עם הרבה סיפורי מופת וכולם ממקור נאמן, א"כ על איזה אדמו"ר ראוי לכותבם?"... המעניין הוא, שבמקביל פשטה גם תופעה אחרת, שלילית לחלוטין - 'משכילים' בדו ממוחם הקודח סיפורי מופתים על גדולי החסידות, וכתבו אותם בהגזמה ובצורה סאטירית ובדיונית, וזאת במטרה לקעקע ולערער את סיפורי החסידות כולם. הצרה היא, שהיום אותם סיפורים התקבלו כסיפורי קודש אמיתיים. דוגמא טובה לכך היא דמותו של אלכסי, העגלון של הבעש"ט, שיש הסוברים שהיא הומצאה על ידי משכילים. ראה בספר "נאחז בסבך" (עמ' 351-351)
תחילה יש להדגיש כי כמעט הכל מודים שלכתחילה אין לנהוג כך, אלא שבדיעבד לאחר מעשה, יש הדורשים לשבח ויש הדורשים לגנאי. הדורשים לגנאי, סוברים כי על ידי פרסום סיפורים כאלו, עלול העולם להטיל דופי גם בסיפורים האמיתיים המסורים מדור דור כאילו אף הם בדויים חלילה. מסיבה זו, בספר 'שם הגדולים החדש' (לרבי אהרן וואלדען זצ"ל, ערך 'רבנו הבעש"ט'), קרא תגר על מחבר ספר "שבחי הבעל שם טוב" שערבב סיפורים זרים ובדויים עם סיפורים אמיתיים. הטענה השניה, היא שסיפורים על מעשים טובים שלא היו או סיפורי השגחה שלא נבראו אינם יכולים להשפיע, וההפך - נזקם גדול מתועלתם. ואכן, היו גדולי ישראל שהקפידו מאוד לא להביא בספריהם סיפורים כאלה שאמיתותם מוטלת בספק. במבוא לספר "כסא רחמים", עמד הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א על דייקנותו של הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל ראב"ד ג'רבא, בכתיבת סיפורי נסים ונפלאות, שלא קיבל מכל הבא ליד, אלא היה חוקר עד תכלית שדבר המעשה אמת ויציב. ומרגלא בפומיה "סיפורי החסידים, חלק גדול מהם לא היה ולא נברא, רק משל היה...".
עוד כותב שם הגר"מ שליט"א: "על חלק מבעלי הדמיון יש להמליץ, שחשבו לפי תומם כי המטרה מקדשת את האמצעים. אולם לא זו דרך התורה, ותורה אמת כתיב בה. סיפור אחד אמיתי יכול לעורר בתשובה יותר מעשרות סיפורים המרחפים על כנפי הדמיון...". יש לציין כי לעומת אלו שראו בפרסום סיפורים אלו מעשה שלילי והתרחקו מהם, היו אדמו"רים שלא ייחסו חשיבות לאמיתות הסיפור אלא לתוכנו, אם בגלל שהיה יכול להיות, או שמדובר במוסר השכל אמיתי, עד שהיו שהמליצו על כך: המאמין שכל הסיפורים היו - שוטה, ומי שאינו מאמין שיכלו להיות - כופר.
ונסיים בסיפור חביב, שגם אם היה ונברא, הרי הוא מלמד על חרושת הבדיות. באחת מדרשותיו סח המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל לקהל שומעיו: שאלתי פעם את החזון-איש אם רשאי אני לבדות סיפור מלבי כדי לעורר לעבודת ה'. ענה לי החזון-איש: מותר לך, מותר לך! ובכן, הפטיר רבי שלום, זה לכם הסיפור הדמיוני הראשון שאני מספר...
מתוך "פניני הפרשה" - עקב

[צביב]

וכבר נדפס מעשה על הגאון רבי יוסף רוז'ין בעל צפנת פענח
שנשאל בעניין אגודת ישראל והשיב בענין אגודת אזוב
משום שלא העלה בדעתו מענייני עולם הזה
עד כאן נדפס באחד הספרים

אומנם בתשובות הצפנת פענח [כמדומה דפוס ירושלים]
נמצאת תשובותיו בענין זה
שאינו מבין מהו אגודת ישראל הרי אגד בחד לאו שמיה אגד
ועוד השיב שכנראה כוונתם לטובה
אבל חושש שיהיו כאנשי ירושלים שכרכו את לולביהם בגימוניות של זהב

[חקר]

הנה קטע מתוך מאמרו של הרי"י וייס שהובא כאן:

וייס.png (105.9 KiB) נצפה 8679 פעמים

[צביב]

דרך אגב
שמעתי בשם הרבד קוק בשם רב אחד
שהבעל שם טוב נקרא כך
כי היה נוסע מעיר לעיר ע"י שם הרמוז במילים בעל שם טוב
והסיבה שעשה זאת עם שם
כי הגמ' אומרת שלשה קפצה להם הדרך - ומשמע שאחרים לא,
והבין שאין לו לנהוג בקפיצת הדרך אלא ע"י שם.

[יוסףלוי]

ונסיים בסיפור חביב, שגם אם היה ונברא, הרי הוא מלמד על חרושת הבדיות. באחת מדרשותיו סח המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל לקהל שומעיו: שאלתי פעם את החזון-איש אם רשאי אני לבדות סיפור מלבי כדי לעורר לעבודת ה'. ענה לי החזון-איש: מותר לך, מותר לך! ובכן, הפטיר רבי שלום, זה לכם הסיפור הדמיוני הראשון שאני מספר...
מתוך "פניני הפרשה" - עקב

והמעשה הזה עם ר' שלום שבדרון, גם היה?

[צביב]

אומנם כבר אמרו חז"ל שיש אנשים שאין הקב"ה חפץ שיספרו
עיין ילקוט שמעוני מלכים רמז רל"ב אמר רבי לוי מצינו בתנ"ך וכו'
ולכן עושה שגם מעשי אמת, חושבים שאינם נכונים.

[צh33]

ונזכיר גם את הסיפור על הח"ח והשופט ששאל הסניגור למה את הסיפורים האלו מספרים דווקא על הח"ח ולא על השופט בעצמו אלא שכנראה אין עשן בלי אש. עכ"ד הסניגור.
אבל מי שהסיפור הזה בכלל היה..
אולי....

[צביב]

שמעתי מעשה על החפץ חיים
שגנבים נכנסו לביתו, ומצאו רק צנצנת ריבה, ונטלוה
ראה אותם הח"ח, ואמר להם שהריבה מקולקלת, והם עזבוה
[כלומר שלמנוע יהודי מלחטוא, ע"י דיבור שאינו נכון - באופן שידוע שלא שייך כך - קלקול בריבה מותר]
אומנם מי שסיפר לי זאת אינו ממציא מעצמו,

[יוס'ל]

מעשה שלא היה מעשה היה במלמד בת"ת ליטאי מובהק, שנוהג היה לספר לתלמידיו סיפורי חסידים. לימים, התבקש על ידי ההנהלה להנחיל לתלמידים הצעירים סיפורים גם על גדולי הליטאים. דא עקא, המלמד איש חסיד היה, ולא ניסה בכגון אלו, אך מה יעשה וחזקה עליו פקודת ההנהלה? הפתרון היצירתי שמצא היה פשוט וקל. למחרת, כאשר הגיעה שעת הסיפור, בלי להתבלבל עמד וסיפר לילדים מקבץ סיפורים על גדולי ליטא. בין השאר הוא סיפר מופת שאירע בעת שהיה הגרא"מ שך זצ"ל מחלק את הדולרים בקבלת קהל... על הגאון מוילנא שבכל מוצאי שבת היה מצוה על עגלונו אלכס לרתום את הסוסים ולצאת לדרך... ועל הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, שכאשר היה עורך סעודה, היה מכסה את בקבוק הארק שבידו, ומוזג לכוסות הסועדים עד בלי די... ובכן, את הרעיון הזה לא המציא אותו מלמד.

המעשה הנ"ל מיוחס להגר"י מיללער ממאנסי

[בברכה המשולשת]

אם כבר מעשים שלא היו-
א. המעשה עם הקה"י והשלום זכר.
ב. המעשה עם הקה"י והקידוש לבת.
ג. המעשה עם הח"ח והמעיל (שהיה בחלקו- רק הפוך).

[עוקר הרים]

ספורים וגלגוליהם.pdf

(3.8 MiB) הורד 3222 פעמים

הרב יהושע מונדשיין שיחי' הינו היסטוריון וחוקר, ומקדיש לנושא זה מאמרים רבים. הוא קיבץ תחת ידו מאות סיפורים כאלו המוחזקים כמיהמנים ואמיתיים, עד שהפכו לנכסי צאן ברזל אצל כל המלמדים והמחנכים, שמעבירים אותם לחניכיהם בכל דור ודור. יש לו גם לינק בשם "סיפורים וגלגוליהם", בו הוא חושף מפעם לפעם חידושים מעניינים ומרתקים.

[חקר]

עוקר, יישר כח על העלאת הקובץ.
הפרק העוסק בסיפור 'ולא נכשל' פשוט מדהים!

[יתר10]

דוקא בנוגע לסיפור הזה חזר בו במקו"א והודה שגרעין הסיפור אמת

[צh33]

מה שחזר בו מופיע באחת התגובות שבתוך הקובץ ולפי המוקר באשכול הסו"ס שבח"ח הרי רק חזר בו שהסיפור אכן קרה עם שי עגנון אבל כל ההמשך של הגלגול המגחיך בתוקפו עומד.
ועיי" שבסוף האשכול שגם מאמרו של מונדשיין עצמו גולגל לעתון יתד תוך גניבה ספרותית.
אין קץ לשעשוע והצחוק ושיהיה לבריאות.

[תוכן]

עד כמה שידוע לי, היינו מחזרתו של הר' מונדשיין, הסיפור עצמו אמת כמעט עד לפרט האחרון.

[אדג]

יש לחלק בין בדיה לבדיה, ישנם בדיות של מעשים שלא היו ולא נבראו - הללו הינם כשקר פשוט, שממנו לא תצמח אמת, ותורתנו אמת כתוב בה. וישנה בדיה, וכמו שמצינו בגמ' הרבה שהרוצה ליחנק יתלה באילן גבוה, שהיו אומרים שמועתם בשם אדם גדול על מנת שתתקבל, ופעמים שהיו הופכים את שם בעל המימרא לבר-פלוגתתו, כי ידעו שהלכה כמותם ורצו שישמעו דבריהם בבית המדרש. וזו אף שאינה אמת לאמיתתה, הרי היא "שפת אמת" ל' קצה וגבול, ש"תיכון לעד".

לפיכך, אם שמע אדם מעשה מצדיק, והמעשה הוא אמת לאמיתתו, רק שיודע שלא יתקבל הדבר אצל השומעים אם יספרהו על אותו צדיק, הרי שיש מקום בסברא ושכל לספרו על צדיק אחר, וסוף האמת לבוא.

מעתה אמור: מעשה בר' יצחק הוטנר כשהיה מחלק ערק היה עוטפו בפראקו...

[צביב]

אומנם היו צדיקים שסיפרו סיפור
ובמתכוין שינו לפעמים פרטים מתוכו
כי כוונתם היתה שלא למעשה עצמו אלא דרך תפילה ועוד ענינים

[עמקן]

אומרים בשם האדמו"ר מסאטמר הר"ר יואל זצ"ל טעם למה מקפידים לספר מעשות חסידיות במלוה מלכה, ע"פ הירושלמי (דמאי פ"ד הל' א') שעם הארץ אימת שבת עליו והוא אומר אמת, ממילא אחר שעבר כל השבת שלא אמר שקר במצו"ש אינו יכול להתאפק עוד.

[מזמור שיר]

כך שמעתי בשם הרב ד"ר כהן [מנהל סמינר אופקים]:כיצד הדרשן מספר את סיפורי הצדיקים? עומדות לפניו שתי ערימות, ערימה אחת של סיפורים, וערימה שניה של צדיקים. הדרשן עוצם את עיניו, שולח את ידיו לפניו, בידו האחת הוא נוטל סיפור מערימת הסיפורים, ובידו השניה הוא נוטל צדיק מערימת הצדיקים, מחבר את שני ידיו, וכך נוצר לו "סיפור צדיקים"...
אגב, חושבני שיש למחות על הזלזול בהגר"ש שבדון זצ"ל שמובע בקובץ המצורף מאת ר"י מונדשיין.

[צביב]

אומרים בשם האדמו"ר מסאטמר הר"ר יואל זצ"ל טעם למה מקפידים לספר מעשות חסידיות במלוה מלכה, ע"פ הירושלמי (דמאי פ"ד הל' א') שעם הארץ אימת שבת עליו והוא אומר אמת, ממילא אחר שעבר כל השבת שלא אמר שקר במצו"ש אינו יכול להתאפק עוד.

בספר אחד המיועד למוצאי שבת [שמו בערך מה שסיפר לי סבא ...]מסופר על הבעש"ט שרצה לקדש את הלבנה, וירד גשם שוטף
הלך עמהם קצת בגשם, והגיעו לפרדס תפוזים, ושם לא ירד גשם, ולא היו עננים, וקידשו את הירח
בבוקר חיפשו את הפרדס, ולא מצאו, הסביר הבעש"ט שאתמול הביאם לארץ ישראל
[אמרו לי לבאר מדוע הבאתי מעשה זה לכאן, וזה כי בזמן הבעש"ט לא היו תפוזים בארץ ישראל]

[ציבור]

הסיפור עם הנר החמישי - הוא נפלא.
בזמנו, ולאחר מכן, עשו מזה חבד פרסום באופן הכי גדול והכי רחב
זה פורסם בכפר חבד וצילומים שלהמאמר הופצו ברבבות קונטרסים
ושוב נעתק לספרים רבים
והכל מצוץ מהאצבע...

[צביב]

אומרים בשם האדמו"ר מסאטמר הר"ר יואל זצ"ל טעם למה מקפידים לספר מעשות חסידיות במלוה מלכה, ע"פ הירושלמי וכו'.

ומשום קדושת שבת אינו משקר בענייני חולין, אלא מתחיל מענייני קודש - סיפורי צדיקים

[מורה צדק]

ראיתי משהו חדש בחנות הספרים, ספר עם סיפורים ללא שמות, ובכריכת הספר מודבקת מעטפה ובה פתקים עם שמות כל האדמורי"ם, וכל הרוצה יכול להוציא פתק ולהצמידו לאחד הסיפורים (שמעתי שהיה על זה פרסומת במבשר, הפלס, יתד והמודיע).

[עוקר הרים]

ראיתי משהו חדש בחנות הספרים, ספר עם סיפורים ללא שמות, ובכריכת הספר מודבקת מעטפה ובה פתקים עם שמות כל האדמורי"ם, וכל הרוצה יכול להוציא פתק ולהצמידו לאחד הסיפורים (שמעתי שהיה על זה פרסומת במבשר, הפלס, יתד והמודיע).

ואנשים קונים את זה? מזכיר קצת את התקופות האפלות של מלחמות המשכילים...

[איש אשכולות]

ראיתי משהו חדש בחנות הספרים, ספר עם סיפורים ללא שמות, ובכריכת הספר מודבקת מעטפה ובה פתקים עם שמות כל האדמורי"ם, וכל הרוצה יכול להוציא פתק ולהצמידו לאחד הסיפורים (שמעתי שהיה על זה פרסומת במבשר, הפלס, יתד והמודיע).

ואנשים קונים את זה? מזכיר קצת את התקופות האפלות של מלחמות המשכילים...

ואנשים מאמינים לזה? מזכיר קצת את התקופות שהחסידים המציאו סיפורים.........

[פניני]

עיין בקובץ אור ישראל מכתב מהאדמו"ר מסלאנים שליט"א נגד המספרים סיפורים שלא היה ולא נברא
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=246

[צביב]

מעתה אמור: מעשה בר' יצחק הוטנר כשהיה מחלק ערק היה עוטפו בפראקו...

.

[מורה צדק]

ראיתי משהו חדש בחנות הספרים, ספר עם סיפורים ללא שמות, ובכריכת הספר מודבקת מעטפה ובה פתקים עם שמות כל האדמורי"ם, וכל הרוצה יכול להוציא פתק ולהצמידו לאחד הסיפורים (שמעתי שהיה על זה פרסומת במבשר, הפלס, יתד והמודיע).

ואנשים קונים את זה? מזכיר קצת את התקופות האפלות של מלחמות המשכילים...

ברור שקונים את זה, זה אחד הספרים הנמכרים ביותר.

[איילער]

אומרים בשם האדמו"ר מסאטמר הר"ר יואל זצ"ל טעם למה מקפידים לספר מעשות חסידיות במלוה מלכה, ע"פ הירושלמי (דמאי פ"ד הל' א') שעם הארץ אימת שבת עליו והוא אומר אמת, ממילא אחר שעבר כל השבת שלא אמר שקר במצו"ש אינו יכול להתאפק עוד.

נפלא ווישר כח.

ומתאים מאד להלך רוחו הנוקבת של מהר"י מסאטמר זי"ע...

[עוקר הרים]

עיין בקובץ אור ישראל מכתב מהאדמו"ר מסלאנים שליט"א נגד המספרים סיפורים שלא היה ולא נברא
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=246

מעניין שבמכתב חתום סלונים ולא סלאנים.