אין מן הצורך להאריך בייחודיותו וגדולתו של פירוש רש"י על הש"ס, ואף נדמה כי יחיד ומיוחד הוא אשר זכה שפירושו יהיה לתל תלפיות, למן גדולי הגדולים ועד הלומד הפשוט ביותר, כולם צמאים לדבר ד', ולומדים בשקיקה את דבריו בכדי לרוות את צימאונם, ו"תורה נתבקשה ונתחדשה ונדרשה מפיו ותורת אמת היתה בפיהו והעמיד לעולם רגל שלישית" (ראב"ן קז), וראש לכל החיבורים הם פירושי רש"י (שם הגדולים מע' ש).
ברצוני לברר ולבקש את עזרת חו"ר מדרש אוצה"ח, כי הבחנתי שיש כו"כ מקומות שרש"י מכריע ופוסק את ההלכה,
(ואין כוונתי לשאול, האם ניתן לפסוק הלכה מפרשנותו של רש"י, שכן בזה כבר נחלקו גדולי ההלכה, שהבית יוסף (או"ח סימן י) כתב, כי רש"י הוא מפרש ולא פסקן, וכ"כ הרדב"ז (ח"ד סימן קח) "כל שכן שיש בידינו כלל גדול כי רש"י ז"ל מפרש הוא לא פוסק, ויותר יש לסמוך על בעלי הפסק". ויש חולקים וסוברים שחס לו לרש"י שיפרש הסוגיא שלא לפי ההלכה, וכמו למשל, מש"כ הברכי יוסף (או"ח סימן י) דעת מהר"ר יחיאל קאסטילאץ בתשובה כ"י, שהפליא להתמרמר וזקוקין דנורא נפקי מפומיה על מש"כ הב"י דלענין הלכה רש"י הוא מפרש ולא פסקן, ותמה מאד הרב הנז' היכי אפיק מרן סברת רש"י מן המנין, ומי לנו גדול, עכ"ל. ובעניין זה כבר דשו, ולא השאירו לנו להפוך בה).
שאלתי ומשאלתי היא איפוא, לברר א"כ מה נשתנה באותם המקומות [להלן אציין מן הרשימה שתח"י], והאם יש בהם סיבה מסוימת וייחודיות, שמחמת זאת נאלץ רש"י להכריע, או שמא אין משמעות מיוחדת לחריגות אלו.
ואלו הן פסקי ההלכה מבית מדרשו של רש"י,
[אולי יש יותר, ועדיין לא שזפתם עיני]:
ברכות כא,א (ד"ה ולואי).
ברכות מח,א (ד"ה עד).
עירובין לט,ב (ד"ה פסק).
עירובין מ,ב (ד"ה קדושת). - נ.ב. מוקף בסוגריים עגולות.
בבא בתרא ה,א (ד"ה הגה"ה).
ע"ז עב,ב (ד"ה דגואי).
.