מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

כעס מצמצם את המעים ושמחה מרחיבה את המעים

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

כעס מצמצם את המעים ושמחה מרחיבה את המעים

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ב' ספטמבר 03, 2012 11:52 pm

גיטין דף ע. - "אמר ליה אליהו לר' נתן אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך", וברש"י "אכול שליש - מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם, ולכשתכעוס - וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע".

לעומת זה
עירובין פב:, מגילה ז: - "רווחא לבסימא שכיח", וברש"י "רווחא לבסימא שכיח - ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים".

מבואר שכשאדם כועס יש תחושת התמלאות במעים, ואילו כשאדם נהנה ממתיקות המאכל יש "התרוקנות" במעים, האם יש מי שחיבר בין דברים אלו, לומר שהכעס בחינת צמצום מקטין את המעים ואילו דברים מתוקים גורמים לשמחה ובכך מרחיבים את המעים?

[כמובן שאת עצם צמצום והתרחבות הגוף בזמן שמחה או צער מצינו כבר בגיטין נו: לגבי קיסר רומי עיי"ש.]

עוקר הרים
הודעות: 188
הצטרף: ה' מאי 31, 2012 12:45 am

Re: כעס מצמצם את המעים ושמחה מרחיבה את המעים

הודעהעל ידי עוקר הרים » ג' ספטמבר 04, 2012 1:35 am

בעצם אתה מנסה לקשר כאן בין שני דברים שלכאורה לא קשורים, וגם אינם מסווגים כדבר והיפוכו. כעס ומתיקות. כעס הוא תכונה בנפש, ואילו מתיקות הוא חוש גופני. ובכדי לגשר על הפער, אתה מניח לנו יסוד, שמתיקות מביאה שמחה, שזוהי כבר תכונה נפשית נגדית לכעס. יפה. רק הבעיה היא שמתיקות, בהנחה והיא אכן מביאה שמחה, צריכים לחוש אותה קודם, ואז להתמלאות שמחה ולהתרוקן בבני המעיים כדבריך. והלא בהגדרת 'רווחא לבסימא שכיחא' מחפשים אנו את התרוקנותם של בני המעיים, עוד בטרם נחוש את המתיקות, כדי שיהיה מקום למין המתיקה להיכנס, הלוא כן? אלא אם כן, השמחה עליה הינך מדבר, היא כבר מעצם ראיית המאכל המתוק המתקתק הקרב אל הפה, כך שהשמחה איננה על ידי המיקות, כי אם בעבור המתיקות.

עשוי לנחת
הודעות: 2759
הצטרף: ב' יוני 20, 2011 11:10 pm

Re: כעס מצמצם את המעים ושמחה מרחיבה את המעים

הודעהעל ידי עשוי לנחת » ג' ספטמבר 04, 2012 1:42 am

עוקר הרים כתב:בעצם אתה מנסה לקשר כאן בין שני דברים שלכאורה לא קשורים, וגם אינם מסווגים כדבר והיפוכו. כעס ומתיקות. כעס הוא תכונה בנפש, ואילו מתיקות הוא חוש גופני. ובכדי לגשר על הפער, אתה מניח לנו יסוד, שמתיקות מביאה שמחה, שזוהי כבר תכונה נפשית נגדית לכעס. יפה.

אכן, שכחתי לציין את העיקר, שרצוני לטעון שעיקר התרחבות המעים היא מחמת השמחה לקראת דבר מתוק, וכמו התרחבות העצם בשמיעת בשורה טובה [שציינתי בסוגרים], שהרי מסתמא אין משהו כימי בדבר מתוק שמכווץ את שאר תכולת המעיים...
עוקר הרים כתב:רק הבעיה היא שמתיקות, בהנחה והיא אכן מביאה שמחה, צריכים לחוש אותה קודם, ואז להתמלאות שמחה ולהתרוקן בבני המעיים כדבריך. והלא בהגדרת 'רווחא לבסימא שכיחא' מחפשים אנו את התרוקנותם של בני המעיים, עוד בטרם נחוש את המתיקות, כדי שיהיה מקום למין המתיקה להיכנס, הלוא כן? אלא אם כן, השמחה עליה הינך מדבר, היא כבר מעצם ראיית המאכל המתוק המתקתק הקרב אל הפה, כך שהשמחה איננה על ידי המיקות, כי אם בעבור המתיקות.

נו, מצוין, אתה מדבר על שתי "כניסות" - כניסה לפה וכניסה למעים, בין אם תחושת השמחה באה עם ההכנסה לפה ובין אם באה עוד קודם בראיית המאכל, זה ודאי קודם הכניסה למעיים. והחוש יוכיח כל ענין זה.


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 720 אורחים