במשנה (אבות פ"ב) על דאטפת אטפוך, וסוף מטייפיך יטופון. ראיתי ב'ליקוטים' (משניות בהוצאת ווגשל. בשם מדר"ש?) שאמר זאת בלשון ארמית ולא בלשון הקודש, שכך יהיה סיפק בידם לשוב. שכיון שאמר בארמית לא יבינו זאת המקטרגים וממילא אין בו משום 'אל תפתח פה לשטן'.
ודבר זה צ"ע, האם בא לקללם, או שאמר שזהו סדר העולם. כי לכאורה משמע שציין עובדה בסדר וטבע העולם, ואם כן מאי שנא באיזה לשון שאמר? הלא אם קבע כן הקב"ה בטבע העולם מה יועיל ומה יזיק באיזה לשון אמר?
עוד אבקש באם יציינו הידענים בענין זה: האם יש מקורות קדומים לחידוש זה? האם לפי זה אין משום 'אל תפתח' בכל שאר לשונות שאינן לה"ק?