'וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום?' - מאמר חז"ל תמוה

[ארי שבחבורה]

מן המפורסמות הוא פירושו של רבי עקיבא למקרא "ואהבת את ה' אלוקיך... ובכל נפשך" (דברים ו,ה) – 'אפילו הוא נוטל את נפשך' ('ספרי' שם, ברכות סא,ב), ובמשך שנים רבות סברתי כדבר המובן מאליו שאין חולק בדבר.
אמנם, באחד השבועות האחרונים, במהלך הכנת הדרשה שאותה הייתי עתיד לשאת בבריתו של בני שיחי' (ובהזדמנות זו ברצוני להודות מקרב לב לכל החברים שהשתתפו בשמחתי ולא מנעו ממני את ברכתם – שאו ברכה מאת ה') עיינתי במקור הדברים ב'ספרי' ומצאתי להפתעתי כי פירוש זה של ר"ע איננו מוסכם על הכל, ואחד מגדולי התנאים – רבי שמעון בן מנסיא – חלק על פירוש זה מכל וכל!
וכך נאמר שם:
"ובכל נפשך" – אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר (תהלים מד,כג) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". רבי שמעון בן מנסיא אומר, וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום.
והנה, בפשטות נראה שרשב"מ הבין שהציוויים המנויים בפסוקנו הינם ציוויים תמידיים, וכמו הציווי "בכל לבבך" אשר מתפרש בספרי (שם) כציווי על כך שהאדם יעבוד את אלוקיו 'בשני יצריך – ביצר טוב וביצר רע' וזהו ללא ספק ציווי תמידי, ועל כן הוקשה לרשב"מ לפרש שהציווי "ובכל נפשך" פירושו 'אפילו נוטל את נפשך' כפי שפירש ר"ע – שכן לפי פירוש זה יוצא שציווי זה איננו ציווי תמידי אלא ציווי חד-פעמי שהרי 'היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום'? ומסיבה זו חלק רשב"מ על ר"ע ופירש את המילים "ובכל נפשך" באופן אחר.
אמנם, לאידך גיסא, פירושו של רשב"מ עצמו איננו מובן כלל וכלל – שכן לפי דבריו נראה שהמילים "ובכל נפשך" אינן ציווי כלל אלא הן באות ללמדנו ענין סגולי כלשהו – ש'מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום', והדבר תמוה ביותר – שהרי אין כל ספק שהמילים "ובכל נפשך" הן ציווי וכמו שאר חלקי הפסוק?
ואכן, ב'ילקוט שמעוני' (דברים שם רמז תתל"ז) מופיעים דברי רשב"מ בנוסח שונה לחלוטין, וכך נאמר שם:
רבי שמעון בן מנסיא אומר, וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא זו מילה.
אמנם, גם פירוש זה תמוה ביותר, שהרי גם ברית-המילה היא מאורע חד-פעמי בחייו של כל אדם, ואם כן במה עדיף פירוש זה מפירושו של ר"ע אותו דחה רשב"מ מפני שלא יתכן שציווי זה הינו ציווי חד-פעמי וכנ"ל?
אשמח להתוודע לדעת החברים בנושא.

[יאיר]

בגרסת הספרי אולי אפשר לומר שמעלה הקב"ה על הצדיקים וכו' דוקא אם כיוונו כונה זו (מסירות נפש) כראוי בזמן ק"ש וא"כ הוי מצוה תמידית.

(לגבי גרסת הילקוט אכן קושיה עצומה וצע"ג).

[יוסףלוי]

לארי שבחבורה - נתת דוגמא של שני יצרים, שעובדים את הקב"ה בכל יום בהם. וזה הרי לא נכון. וכן "בכל מאודך" שזה ודאי ממונו, לא בכל יום מזדמן לו לעבוד את הקב"ה ב"אפילו הוא נוטל את ממונך".

אלא על כרחך צריך לומר בנוסח כזה: שאפשר לעבוד את הקב"ה בדבר זה בכל יום. ולפי"ז א"ש הגירסא מילה, שיכול בכל יום למול ילדי ישראל וכו'.

[אוצר החכמה]

מן המפורסמות הוא פירושו של רבי עקיבא למקרא "ואהבת את ה' אלוקיך... ובכל נפשך" (דברים ו,ה) – 'אפילו הוא נוטל את נפשך' ('ספרי' שם, ברכות סא,ב), ובמשך שנים רבות סברתי כדבר המובן מאליו שאין חולק בדבר.
אמנם, באחד השבועות האחרונים, במהלך הכנת הדרשה שאותה הייתי עתיד לשאת בבריתו של בני שיחי' (ובהזדמנות זו ברצוני להודות מקרב לב לכל החברים שהשתתפו בשמחתי ולא מנעו ממני את ברכתם – שאו ברכה מאת ה') עיינתי במקור הדברים ב'ספרי' ומצאתי להפתעתי כי פירוש זה של ר"ע איננו מוסכם על הכל, ואחד מגדולי התנאים – רבי שמעון בן מנסיא – חלק על פירוש זה מכל וכל!
וכך נאמר שם:
"ובכל נפשך" – אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר (תהלים מד,כג) "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה". רבי שמעון בן מנסיא אומר, וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום.
והנה, בפשטות נראה שרשב"מ הבין שהציוויים המנויים בפסוקנו הינם ציוויים תמידיים, וכמו הציווי "בכל לבבך" אשר מתפרש בספרי (שם) כציווי על כך שהאדם יעבוד את אלוקיו 'בשני יצריך – ביצר טוב וביצר רע' וזהו ללא ספק ציווי תמידי, ועל כן הוקשה לרשב"מ לפרש שהציווי "ובכל נפשך" פירושו 'אפילו נוטל את נפשך' כפי שפירש ר"ע – שכן לפי פירוש זה יוצא שציווי זה איננו ציווי תמידי אלא ציווי חד-פעמי שהרי 'היאך אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום'? ומסיבה זו חלק רשב"מ על ר"ע ופירש את המילים "ובכל נפשך" באופן אחר.
אמנם, לאידך גיסא, פירושו של רשב"מ עצמו איננו מובן כלל וכלל – שכן לפי דבריו נראה שהמילים "ובכל נפשך" אינן ציווי כלל אלא הן באות ללמדנו ענין סגולי כלשהו – ש'מעלה הקב"ה על הצדיקים כאילו הם נהרגים בכל יום', והדבר תמוה ביותר – שהרי אין כל ספק שהמילים "ובכל נפשך" הן ציווי וכמו שאר חלקי הפסוק?
ואכן, ב'ילקוט שמעוני' (דברים שם רמז תתל"ז) מופיעים דברי רשב"מ בנוסח שונה לחלוטין, וכך נאמר שם:
רבי שמעון בן מנסיא אומר, וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום? אלא זו מילה.
אמנם, גם פירוש זה תמוה ביותר, שהרי גם ברית-המילה היא מאורע חד-פעמי בחייו של כל אדם, ואם כן במה עדיף פירוש זה מפירושו של ר"ע אותו דחה רשב"מ מפני שלא יתכן שציווי זה הינו ציווי חד-פעמי וכנ"ל?
אשמח להתוודע לדעת החברים בנושא.

לא עיינתי במפרשי הסיפרי אבל פשטות הלשון לא משמע בכלל שרשב"מ חולק על רע"ק על ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, אלא שדורש באופן אחר את הפסוק השני שהביא ר"ע ששם כתוב כי עליך הורגנו כל היום וזה קשה לו שעניין מסירות נפש לא מסביר את המילים כל היום.

ולפי גירסת הילקוט יש לבאר שביאר את הפסוק כי עליך הורגנו כל היום בקיום המצווה שכתוב בה דין יום היינו ביום השמיני ימול בשר ערלתו.

[יאיר]

דפח"ח וכעת נזכר אני שכן ראיתי בעבר (בענין מילה) כדברי ר' אוצה"ח.

[יוסףלוי]

לא עיינתי במפרשי הסיפרי אבל פשטות הלשון לא משמע בכלל שרשב"מ חולק על רע"ק על ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, אלא שדורש באופן אחר את הפסוק השני שהביא ר"ע ששם כתוב כי עליך הורגנו כל היום וזה קשה לו שעניין מסירות נפש לא מסביר את המילים כל היום.

ולפי גירסת הילקוט יש לבאר שביאר את הפסוק כי עליך הורגנו כל היום בקיום המצווה שכתוב בה דין יום היינו ביום השמיני ימול בשר ערלתו.

כ"כ פשוט! איך לא שמנו לב? כעת התימה על יאיר, איפה מצא מישהו שטרח להזכיר את זה?

[ארי שבחבורה]

בגרסת הספרי אולי אפשר לומר שמעלה הקב"ה על הצדיקים וכו' דוקא אם כיוונו כונה זו (מסירות נפש) כראוי בזמן ק"ש וא"כ הוי מצוה תמידית.

לפי דבריך העיקר (כוונה כראוי בזמן ק"ש) חסר מדברי רשב"מ.
מלבד זאת לא הבנתי היכן מצאת במילים "ובכל נפשך" רמז על כך שיש לאומרן בכוונה הראויה בזמן ק"ש.

[ארי שבחבורה]

לארי שבחבורה - נתת דוגמא של שני יצרים, שעובדים את הקב"ה בכל יום בהם. וזה הרי לא נכון.

מדוע?

[ארי שבחבורה]

וכן "בכל מאודך" שזה ודאי ממונו, לא בכל יום מזדמן לו לעבוד את הקב"ה ב"אפילו הוא נוטל את ממונך".

אלא על כרחך צריך לומר בנוסח כזה: שאפשר לעבוד את הקב"ה בדבר זה בכל יום.

הצדק עימך.

[ארי שבחבורה]

ולפי"ז א"ש הגירסא מילה, שיכול בכל יום למול ילדי ישראל וכו'.

לא הבנתי את דבריך, שהרי הציווי מתייחס לנימול ולא למוהל.

[ארי שבחבורה]

לא עיינתי במפרשי הסיפרי אבל פשטות הלשון לא משמע בכלל שרשב"מ חולק על רע"ק על ובכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך, אלא שדורש באופן אחר את הפסוק השני שהביא ר"ע ששם כתוב כי עליך הורגנו כל היום וזה קשה לו שעניין מסירות נפש לא מסביר את המילים כל היום.

ולפי גירסת הילקוט יש לבאר שביאר את הפסוק כי עליך הורגנו כל היום בקיום המצווה שכתוב בה דין יום היינו ביום השמיני ימול בשר ערלתו.

לפי דבריך לא מובנת לשונו של רשב"מ על פי נוסחת הילקו"ש 'וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום' - היכן מצא רשב"מ שהקב"ה אומר לאדם 'ליהרג בכל יום'? הרי הפסוק "כי עליך הורגנו כל היום וגו'" הוא אמירה של כנסת ישראל ולא ציווי של הקב"ה? משא"כ לפי דברי שרשב"מ מתייחס למילים "ובכל נפשך" על פי פירושו של ר"ע א"ש שכן כאן אכן מדובר בציווי של הקב"ה, אלא שהוקשה לרשב"מ כיצד ניתן 'לומר לו לאדם ליהרג בכל יום' - שכן היה פשוט לו שכל הציוויים בפסוק הינם ציוויים תמידיים וכנ"ל.

[איש_ספר]

[כי עליך הורגנו על מילה הוא בגמ' גיטין דף נז]

בספד"ר מביא ממהר"ס אוחנא שלרשב"מ מכוונים וכו' כמש"כ ר' יאיר. ועל גי' הילקוט תמה מהרד"פ הרי אין בזה קיום תמידי.

[היימישער]

אמנם, גם פירוש זה תמוה ביותר, שהרי גם ברית-המילה היא מאורע חד-פעמי בחייו של כל אדם, ואם כן במה עדיף פירוש זה מפירושו של ר"ע אותו דחה רשב"מ מפני שלא יתכן שציווי זה הינו ציווי חד-פעמי וכנ"ל?

לכאו' אפשר לתרץ שהמילה מחלישה את האדם לתמיד, והרי"ז בבחינת מסי"נ שהרי כוחו פחות לעמוד בסכנות.
אלא שהמקור היחיד שמצאתי כרגע לכך שהמילה מחלישה את האדם לתמיד הוא מדברי רבי ראובן האיצטרובלי (מדרש זוטא - איכה (בובר) פרשה א) שטען טענה זו למלך כדי לבטל גזירת ביטול מילה, ויש לדון אם יש משם ראיה.

ומחכם אחד שליט"א שמעתי ביאור נפלא: שהרי ידוע ששונאי ישראל השתמשו בחותם הנוצר ממצות מילה כדי לזהות עם העומד לפניהם יהודי הוא, וכידוע בפרט מאימי מלחמת העולם השניה, וא"כ נמצא שהמילה יכולה לגרום מיתה בכל יום.

[אוצר החכמה]

[כי עליך הורגנו על מילה הוא בגמ' גיטין דף נז]

בספד"ר מביא ממהר"ס אוחנא שלרשב"מ מכוונים וכו' כמש"כ ר' יאיר. ועל גי' הילקוט תמה מהרד"פ הרי אין בזה קיום תמידי.

שמחתי לראות שכוונתי לפירושו של היעב"ץ שם שלכן זה מילה משום שזה מצווה שנאמר בה יום.
ובזה מיושבת כמובן קושיית הרש"ש שם למה נקט מילה בשמיני.

והגמרא שם כל עיקרה אינו אלא על הפסוק כי עליך הורגנו (ומסתבר שגם הילקוט זה עיקר עניינו), כך שנ"ל שדקדוקו של ארי בלשון הילקוט השונה מלשון הספרי הפשוט וברור, ממנו מוציא מחלוקת של רשב"מ על דין רע"ק הננקט בפשיטות בגמרא, הוא דקדוק יתר ואע"פ שהלשון קצת קשה (לא כ"כ), קשה מדיוק כזה להוציא פירוש כ"כ מרחיק לכת, ובפרט שהוא עצמו מוקשה כמו שביאר בתחילת דבריו.

[סורגים]

במ"ב ס"א סק"ג. באימה ויראה. ונראה דאימה ויראה זו היא באופן זה שיכוין בשעה שהוא קורא את שמע לקבל עליו עול מ"ש להיות נהרג על קידוש השם המיוחד דזהו בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ועל זה אמר הכתוב כי עליך הורגנו כל היום כי אז בכונה זו יקראנה באימה ויראה ורתת וזיע:

ומקורו בב"ח סימן ס' ומכאן ראיה כמ"ש לפרש לעיל שזהו כוונת רשב"מ בספרי שצריך לכוון כן בקריאת שמע, ואם כיוון, נחשב כאילו נהרג. ולכן נחשבת למצווה תמידית.

או יש לומר שהב"ח מעצמו אמר כן להציל את ר"ע מקושיית רשב"מ, וכי אפשר להייהרג מידי יום, אך קשה לומר כן, שהב"ח מעצמו המציא דבר זה שאם כך יכוון הרי זה נחשב כאילו עליך הורגנו כל היום.

ובכל אופן קצת קשיא כפי שהק' ארי שעיקר חסר מן הספר ומניין לו לב"ח לחדש חידוש זה, שצריך לכווין כן בקריאת שמע, ואם מכוון כן, נחשב כאילו הורגנו כל היום. וצ"ב.

[ארי שבחבורה]

קיבלתי מחכם אחד באישי:

ראשית מזל"ט, ותזכו לראות ממנו רוח נחת לתורה חופה ומעש"ט.

רק להעיר מד'(גיטין נז,ב) שהביאו כו"כ ביאורים בהאי קרא דעליך הורגנו.

ולקושייתך מד' הילקוט דפירשה גבי מילה, והקשית הא מילה נעשית פעם אחת, הנה מכאן ראיה נאה לשיטת האחרונים (עי' מנ"ח ועוד) דהמצוה היא שיהא נימול, והרי הוא מקיימה בכל יום ובכל רגע.
רק דלכאו' אי"ז מספיק, דנהי דמצוה איכא בכל רגע, עדיין ליכא בכל רגע ל"עליך הורגנו", דהא הסכנה היא רק בשעת ביצוע המילה, ושוב הדק"ל. רק שלענ"ד באמת י"ל, דהמכוון בזה הוא שעם ישראל מזכירים בכל יום - באמצעות המילה - את עצם קיום המצוה שנעשתה מתוך סכנה, ואין הכוונה שנהרגים ממש בכל יום (ועדיין עדיפא טפי משיטת ר"ע דפירש לה בהריגה ממש, דמילה עכ"פ איכא מצוה בכל יום, משא"כ בהריגה), ועדיין צ"ע.