עוד שבע סקירות בעז"ה:
אליבא דאמת. קונטרס מצוות הבן על האב, ובו הערות וביאורים, יסודות, בירורים ושיעורים, בסוגיות מצוות הבן על האב ומצוות האב על הבן במסכת קידושין. יהונתן אמת. שעלבים, תשע"ב. רכה עמ'. (
yonatanemmett@gmail.com)
הרב אמת שליט"א, ר"מ בישיבה הגבוהה בשעלבים, כבר הוציא לאור חיבור בשם זה על סוגיות במסכת ברכות, ועתה התמקד בסוגיא המפורסמת, הרחבה, הכבדה, של הלכות כבוד הורים וחובות ההורים לילדיהם. פחות משלושה דפים במסכת קידושין מפרנסת סוגיא זו, אך ענפיה מקיפים את הש"ס כולו. הרב אמת עובר על כל פרט וכל כלל על פי סדר הדפים, מבהיר סתומות ומסכם הלכות, מעיר על תמיהות ומיישבן ומדייק בפרטי ההלכה, והכל בשפה ברורה ונעימה. הספר מיוסד על הערות שהכין לעצמו הרב לקראת שיעורי הבקיאות שהעביר על מסכת קידושין לפני כמה שנים, הערות אותן השלים, חידד, הרחיב, פיתח והתקין בקיץ שעבר, עד שיצא מהם קובץ הראוי להתכבד בו.
הפרק האחרון בספר (עמ' ריט ואילך) עוסק בפטור סומא ממצוות לדעת רבי יהודה, עניין המוזכר בדף לא, א. הרב אמת שליט"א מעיר שנחלקו האחרונים אם לדעת רבי יהודה סומא פטור אף משבע מצוות בני נח, או שבמצוות אוניברסאליות אלו חייב גם הוא מתוקף היותו אדם, למרות הפטור הכללי שקיבל הסומא כאשר נתקבלה התורה בסיני (לפי דעה זו). הראשון שדן בנושא הוא בעל ה'מנחת חינוך' על המצוה השניה בספר החינוך, ודעתו היא שאכן: א. הפטור ממצוות ניתן רק לסומא יהודי ולא לבן נח. ב. יהודי סומא אינו יכול להיות חייב בפחות מצוות מאשר בן נח. השאלה ההלכתית הזו נושאת בקרבה שאלה מחשבתית כבדת משקל: האם היהודי הוא ברייה נפרדת, סוג שונה לגמרי משכנו הגוי (מעין דעתו הידועה של ריה"ל בספר הכוזרי), או שהיהדות עוטפת את היהודי מעל לאנושיות הבסיסית האוניברסאלית הקיימת בו? ומהו הדין של קטן הפטור מן המצוות עד גיל בר\בת מצוה – האם יתכן שכאשר הוא יהיה 'בן דעת' הוא יהיה חייב במצוות שבני נח 'ברי דעת' חייבים בהם גם לפני גיל בר מצוה, שהרי גיל הבגרות אצל גויים אינו גיל 12-13 - אלא הגיל שבו הנער\ה אחראים למעשיהם, ולעיתים הגיל הוא מתחת לגיל בר מצוה! בכל השאלות המעניינות האלו, ומחלוקות האחרונים בנושא, עוסק הרב אמת במיומנות ובתמציתיות. מעניין שסוגיא זו מסתיימת בהבאת דעתו של הגאון רבי אשר וייס שליט"א, שכדרכו 'חותך' את העניין בחדוּת: הוא אינו רואה שום סברא להשית דין בן נח על בן ישראל, לדעתו תרי"ג מצוות אינן תוספת על שבע מצוות בני נח אלא עניין בפני עצמו, ולכן אם התורה פטרה סומא (או קטן) ממצוות שוב אין עליו שום חיוב כלל.
שירתו של רבי שמעון בר צמח דוראן (הרשב"ץ). ההדירה והוסיפה מבוא, ביאור והערות אתי בן-סעדון. ירושלים, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע"ב. 325 עמ'. (02-5398888)
הרשב"ץ דוראן היה גדול חכמי צפון אפריקה לפני שש מאות שנה. חיבורים רבים חיבר, הידוע בהם הוא שו"ת התשב"ץ על אלף ומשהו תשובותיו. אולם רשב"ץ היה גם משורר ופייטן גדול, כמו רבים מגדולי ישראל שהגיונם ההלכתי לא העיב על נפשם הפיוטית. בספר קובצו קרוב למאה משיריו ופיוטיו – קדושתאות, רשויות, קינות ונחמות, וכן פתיחות וסיומים של ספרים ותשובות שנכתבו בפרוזה מחורזת, שמשולבים בה באופן וירטואוזי שברי פסוקים ורסיסי מאמרי חז"ל. מבואות ומפתחות מקיפים ומפורטים פותחים וחותמים ספר מעניין זה.
ספר רשימות שיעורים. שנאמרו על ידי מרן הגאון הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל. מסכת ברכות. עורכים: הרב צבי יוסף ובנו הרב משה נחמיה רייכמן. ניו יורק, תשע"ב. תרד עמ'. (
thereshimos@gmail.com)
זהו הספר החמישי בסידרת 'רשימות שיעורים', והראשון שבו הצטרף הבן לאב במלאכת העריכה. רבבות שיעורים בכל מסכתות התלמוד העביר הגאון הרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל בעירו בוסטון ובעיקר בעיר ניו יורק, שם שימש במשך עשרות שנים כמגיד השיעור הראשי בישיבת רבינו יצחק אלחנן שמהווה חלק מ'ישיבה אוניברסיטה', וכמו כן מסר לעיתים מזומנות שיעורים קבועים ומפורסמים בבית הכנסת 'מוריה' בעיר ובמקומות נוספים. מעבר לעיסוקיו הרבים של 'הרב', כפי כינויו בפי רוב יהודי ארה"ב, כרב קהילה גדולה, כאיש ציבור, כהוגה דעות ועוד, התגלתה מלוא קומתו האישית, התורנית והרוחנית הגאונית בזמן מסירת השיעורים לתלמידיו, חלקם עילויים מופלגים. אחד מהם היה הרב צבי הירש רייכמן שליט"א, שבמשך עשרים שנה שתה בצמא את דברי רבו, ספג את דרכו הלימודית וירד לסוף דעתו, כפי שמעיד על כך אחיו של הגרי"ד, רבי אהרן סולוביצ'יק זצ"ל, במכתב הסכמתו לסדרת הספרים הזו.
הרב צבי רייכמן, שמשמש כבר שנים רבות בעצמו כר"מ בישיבת רבינו יצחק אלחנן, אסף את סיכומיהם ורשימותיהם של חבריו תלמידיו המובהקים של הריד"ס, ביניהם הרב הרשל שכטר שליט"א, כיום ראש הכולל בישיבה אוניברסיטה והפוסק של ארגון הכשרות OU, ומו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א, חתנא דבי נשיאה, ראש ישיבת הר עציון. הוא עצמו תיקן ודייק והשלים את הדברים על פי שיעורים שכבר נדפסו, ובנו הרב משה נחמיה, כעת ר"מ בישיבה בירושלים, ליקט וליטש והוסיף והישווה והשלים, עד שנסתיימה המלאכה, ושניהם הוציאו מתחת ידם עבודה למופת – חידושים וביאורים של 'הרב' בלשון למדנית צחה וברורה, העוסקת כמעט בכל נקודה ונקודה לאורך דפי מסכת ברכות. לפי עדות העורכים מסכת ברכות והלכות ברכות היו חביבים על 'הרב' באופן מיוחד, כך שמיטב הגיונות בית בריסק משוקעים בספר זה. בין חידושי ההלכה והעיון נמצאים לא מעט חידושי אגדה, והדברים מאירים ומשמחים.
והנה חידוש בריסקאי קלאסי (ברכות דף ל): הגמרא מביאה מחלוקת אם אדם שצריך לצאת לנסיעה 'בקרון או בספינה' לפני זמן תפילת עמידה צריך להתפלל כרגיל בזמן הראוי, מיד אחרי קריאת שמע וברכותיה, למרות שהוא יצטרך להתפלל בישיבה ולא בעמידה, או שעדיף שיקדים את התפילה (שהרי בדיעבד ניתן להתפלל את תפילת העמידה מעלות השחר) ויקרא קריאת שמע יותר מאוחר בזמן הנסיעה, למרות שיפסיד את דין סמיכת גאולה לתפילה. וכאן חוקר 'הרב': 'האם חיוב סמיכת גאולה לתפילה הוי חלות-קיום ודין בפני עצמו – או דהוי דין וחלות-קיום במצות תפילה גופה'? במילים פשוטות יותר: האם החובה לומר את קריאת שמע וברכותיה סמוך לפני תפילת העמידה היא דין פרטי - או שהיא אחד מפרטי הדינים המגדירים את תפילת העמידה עצמה, שתפילות העמידה של שחרית וערבית חייבות להיאמר מיד לאחר הבקשה על הגאולה שבסוף ברכות קריאת שמע? והוא משיב שמהסוגיא ניתן להוכיח שרק צד אחד נכון: בגמרא נאמר שכדי לסמוך גאולה לתפילה לפי דעה אחת אפשר לוותר על דין אחר בתפילה העמידה – והוא התפילה בעמידה; אם כן יותר הגיוני שדין מתוך דיני התפילה עצמה ידחה את הצורך להתפלל בעמידה, מאשר שדין צדדי, שאינו חלק מדיני התפילה עצמה, ידחה דין שהוא חלק מעצם מצות התפילה. והמסקנה: 'לכאורה מוכח מזה דדין סמיכת גאולה לתפילה הוי דין בעצם מצות תפילה'. מכאן משליך 'הרב' לדין 'חידוש דבר בתפילה', עיינו שם.
פרויקט מאמינים במשטרה. חוברת רוחנית למתן כלים לעבודת השוטר. עריכה: הרב רמי ברכיהו. מכינת אלישע, תשע"ב. 32 עמ'. (08-9241167)
אחד המוסדות השלטוניים הכי פחות 'דתיים' במדינה הוא משטרת ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בהזדמנויות שונות, לעיתים כואבות ומציקות. אחת הסיבות העיקריות לכך הוא שבניגוד לצה"ל, שבו – עקרונית לפחות – השבת נשמרת על פי ההלכה, ומי שרוצה להקפיד על כך יכול לדרוש את זכויותיו בנושא, במשטרת ישראל אין הערכוּת מערכתית לשמירת שבת, והדבר מונע כמעט לגמרי משומרי שבת להצטרף למשטרה, אלא אם מדובר על תפקידים ספציפיים.
במכינה הקדם-צבאית 'אלישע' שבראשות הרב יצחק ניסים, ששכנה בעבר ליד יריחו וכעת מקומה בשכונה החדשה של היישוב נוה צוף שבבנימין, החליטו לנסות 'לעגל את הריבוע': הרב ברכיהו, רבו של היישוב טלמון הסמוך, נטל על עצמו להנהיג את הפרויקט מבחינה תורנית והלכתית, וקבוצה של בחורים איכותיים החלה לעבור הכשרה של שוטרים במקביל ללימודי הלכה, ללימוד הבעיות ולמציאת פתרונות ארגוניים והלכתיים, כדי להשביח את המשטרה בכח אדם איכותי מתוך הציבור הדתי, וכדי להקטין את המתח שבין רבים משומרי המצוות לבין הגוף החשוב הזה, שבלעדיו 'איש את רעהו חיים בלעו'.
בחוברת הקטנה הזו נמצא מידע רב על מטרת התוכנית הזו והאמצעים לביצועה, דברים של הרב הראשי למשטרת ישראל, הרב אליהו מוגרבי, שמנה את המצוות הרבות שמקיימים שומרי החוק (אם הם מקיימים את תפקידם כהלכה...) – חסד, אהבת ישראל, לא תעמוד על דם רעך, ישוב הארץ וכו', וכן דברים של רבנים אחרים הקשורים לתוכנית. הרב ברכיהו, ראש הפרויקט, דן באריכות בסוגיית החזרה הביתה לאחר משמרת מבצעית במשטרה, כשהוא מתחשב בעובדה שאין תקלה גדולה מזו שאנשי תורה לא ישרתו כלל בכוחות המשטרה; לכן הוא נוטה להקל על פי הדין ככל האפשר בעניין זה על פי סוגיית 'היוצאים להציל', תשובת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ועוד, יעויין שם. מעניין איך יתפתח הפרויקט, שראשיתו מצער, אך הוא עשוי להיות בעל השפעה רבה על עתידה של המשטרה ועל ייחסה לציבור שומר המצוות.
כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. לוח יומי ובו נקודות אור והתעוררות בעבודת ה' יתברך, אותם כתב וסיכם הרב דן שמואל מרצבך זצ"ל מתוך שיעוריו של מורו ורבו הרה"ג יורם אברג'ל שליט"א. עתניאל, תשע"ב. 205 עמ'. (02-9963676)
לפני שנה נהרג בעקבות טעות נוראית של חייל הרב דן מרצבך זצ"ל מעתניאל שבדרום הר חברון, בדרכו לתפילת ותיקין במערכת המכפלה. תורתו היתה עיקר ומלאכתו – כאדריכל – טפלה, ובעיקר היה דבוק ברב אברג'ל שליט"א מנתיבות, אותו הכתיר כרבו המובהק. במשך השנים אסף לעצמו מאות פתקים ובהם אמרות, הערות, פתגמים ודברי תורה קצרים, הראויים ללוות את האיש הישראלי בשכבו ובקומו. לזכרו של היהודי היקר הזה ולתועלת הרבים דאגו בני המשפחה להקליד ולערוך את מאות המשפטים האלו כ'פנקס כיס' כסדר תאריכי השנה, והדברים נוגעים ללב ואף חודרים אליו...
יוסֶף לֶקָח. ליקט וערך: יוסף בדיחי. ירושלים, תשע"ב. 512 עמ'. (0522-389005)
הרב בדיחי שליט"א היה עוזרו, מזכירו ומשמשו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל במשך שנים רבות, עד יומו האחרון. אפשר כמעט לומר שידו לא משה מתוך ידו, כפשוטו ממש, במשך כל השנים האלו, בהן כלולות השנים הסוערות של המאבקים סביב ראשית ההתיישבות ביש"ע. הספר הגדול הזה כולל מכתבים ומאמרים של הרב בדיחי שמאירים את דבריהם ושיטותיהם של האב ובנו, מרן הראי"ה והרצי"ה זצ"ל, בעיקר בנושא ישוב הארץ - אך גם בנושאים אחרים.
ספרו הקודם, 'גאולת אור הצב"י', תיאר את דמותו ואת חייו של מורו הרצי"ה, וספר חדש זה 'יוסף לקח' בא להסביר את הנהגותיו בענייני ציבור ומדינה ותורה, בעיקר כאשר לדעת המחבר כמה מתלמידיו החשובים של הרצי"ה זצ"ל מציגים את דבריו ושיטתו שלא באור הנכון. הרב בדיחי מדגיש פעם אחר פעם את תקיפותו של הרצי"ה בכל הנוגע ליישוב א"י, ואת דעתו שכיום מצוה זו היא השורש לקיום התורה כולה, ושזו מצוה הדורשת מסירות נפש בפועל ממש. הרצי"ה התייחס לכפייה המונעת את ישוב א"י כלכל כפייה אחרת 'לעבור על דת', המחייבת, מצד עיקר הדין לפחות, ליהרג ולא לעבור. 'נערי גבעות' דהיום עדיין לא נולדו בתקופתו של הרצי"ה, אך הרב בדיחי מבין דבר מתוך דבר, וקובע ש"מיישבי הגבעות המכונים 'נוער הגבעות' מקיימים במסירות נפשם הפשוטה העילאית והקדושה, עם כל הנלווים עליהם מעם ישראל, את מצות העשה של ישוב ארץ ישראל".
בכמה מקומות בספר מדגיש המחבר שרבו הרצי"ה עמד בתוקף בניסיון ההתנחלות הראשון בשומרון על החובה להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל גם בניגוד לעמדת הממשלה, והדגיש את האיסור להתפנות מהמקום מרצון כל עוד קיימת אפשרות להחזיק בו מעמד, גם במחיר של התעמתות עם הצבא. ובלשונו (עמ' 76): 'בעלייה הראשונה לחווארה נזף הרב באלוף הפיקוד שניסה לשכנעו לעבור רק ללילה אחד לבסיס הצבאי הסמוך על-פי הפשרה שהושגה... ובשום אופן לא היה מוכן להתפנות משם. לצערי הרב מתפרסמות עובדות מסולפות בקשר להתנהגות של רבנו זצ"ל, כאילו היה מוכן להתפנות חלילה מאותו המקום'. באותו אירוע החזיק הרב זצ"ל בגדר התיל שהוקמה סביב המאחז הטרי וסירב לעוזבה, ורק לאחר שכל המתנחלים, רובם תלמידיו, נעצרו ונלקחו בכח – הסכים הרצי"ה שיפנוהו משם. הספר מלא במאמרים ומכתבים שכתב הרב בדיחי לגורמים שונים בעיקר סביב הסכמי אוסלו ומאוחר יותר סביב הגירוש מגוש קטיף, כאשר באותה תקופה גרו הרב בדיחי ומשפחתו בכפר דרום. בין הדפים מפוזרות תמונות היסטוריות רבות, וצילומי מכתבים ו'קולות קוראים' בכתב ידו של הרצי"ה זצ"ל.
הספר מתאר היסטוריה-בהתהוותה מנקודת מבט של מסתכל מעורב, העומד לצידו ובצילו של אדם גדול בענקים, שרבות מהתופעות הציבוריות והמדיניות הקיימות מול עינינו היום אירעו בהשפעתו ובהכוונתו. אני מניח שיש מתלמידיו של הרצי"ה זצ"ל שרואים חלק מן הדברים אחרת, אולם לא ניתן יהיה להתעלם, בשום דיון ובשום בירור, מנקודת מבטו של האדם שהיה הקרוב ביותר לרב זצ"ל בימים הטרופים ההם.
רבי חיים בן-עטר ופירושו אור החיים על התורה. אלעזר טויטו. עריכה: אשר וסרטיל. אלקנה-רחובות, הוצאת מכללת אורות ישראל, תשע"ב. 291 עמ'. (03-9061234)
זוהי הדפסה שלישית של הספר החשוב הזה על רבנו בעל אור החיים הקדוש ועל פירושו, פרי עטו של יהודי יקר, הרב פרופ' טויטו ז"ל, שעסק כל חייו בתורה, למד ולימד, עבד את ה' וחינך דורות של תלמידים. דרכו הייתה ברורה לפניו מאז לימד תורה לעולים חדשים במחנה המעצר בקפריסין ועד לימי המחקר וההוראה באוניברסיטת בר-אילן וחינוך תלמידותיו במכללת 'אורות', כולל העברת אין-ספור שיעורי תורה במסגרות שונות ובעיקר ביישובו אלקנה. הספר עצמו עוסק בעקרונות הפרשניים שהנחו את ר"ח בן עטר בפירושו 'אור החיים', מציג את דעותיו ונקודת מבטו על היחס לתורה ולמצוותיה, דן בדרכי פרשנותו ועוד. קיים דמיון רב בין דמויותיהם של המחבר פרופ' טויטו והעורך אשר וסרטיל ז"ל, שניהם אנשי חינוך ואנשי ספר ראשונים-במעלה, שהלכו לבית עולמם בשנים האחרונות. תנצב"ה.