החכם המלמד נקרא אב, והבן נקרא תלמיד. ספרי, והביאו רש"י במה שנאמר (דברים ו, ז) ושננתם לבניך אלו תלמידיך, וכשם שהתלמידים קרויים בנים כך הרב קרוי אב.
וכתב מה"ר חיים פלאג'י בנפש כל חי (מע' א' אות א') שהוא רמוז בתיבת אב, החכם והתלמידים, דהיינו נוטריקון א'ב הוא אב בן, וכן א'לף ב'ינה, כמ"ש בשבת קד. והמלמד הוא לשון אלף, כמש"נ וַאֲאַלֶּפְךָ חכמה (איוב לג, לג), ובן לשון בינה, דהיינו התלמיד המבין חכמה.
ועוד רמז בזה, שלתלמיד חכם יש ג' שמות, בן תורה, בעל תורה ואבי התעודה. שבתחילת לימודו הוא בחינת בן, ושוב אחרי כן נעשה בעל תורה, ושוב כשנתגדל ומורה הוראות בישראל גדול בתורה נקרא אבי התעודה, והם נרמזו בשם אב, אלף, אבי התעודה, בית, בעל שהוא בעל תורה, ובן היינו בן תורה.