'ותאמר לאה: בָּא גָד, ותקרא את שמו גָּד'... וכתיב: 'בָּגָד'... כמו בֶּגֶד, שנולד מחופה מעור כמו בֶּגֶד, וזה סימן טוב אל כל הנולדים; כך 'גָּד' לשון מזל, כמו: גד גדי.
והובאו הדברים אצל החיד"א ועוד.
האמונה בדבר סגולת הנולד עטוף ו'מחופה בעור' ידועה גם בקרב גויי אירופה והיתה קיימת גם אצל היהודים עד הדורות האחרונים.
לדוגמא, אבי יהודה קופמן (נקרא לימים אבן-שמואל, והוציא את 'מדרשי גאולה' ועוד), מספר על לידת בנו את הדברים הבאים:
לפני לכתה הספיקה לבקש בסודי סודות מאד ידידתנו שכנתנו... כי תקרא למיילדת. ואכן כעבור שעתיים או שלוש הגיע אלי לחנות שליח טוב בבשורה טוב: 'מזל טוב!', אמר, זוגתך ילדה בן למזל. מיד מיהרתי הביתה. כל אנשי הבית באו לקראתי בקריאת 'מזל טוב בבן', ניגשתי אל זוגתי האדל ואמרתי בשמחה: 'מזל טוב לשנינו בבן!', אף היא ענתה: 'מזל טוב!'. ביקשתי לראות את הבן, והמיילדת אמרה לי: הרי הבן לפניך, אולם לפי שעה לא תוכל לדעת כלל כמה יפה הוא, כי נולד הוא בכותונת, וזה סימן כי יהיה אדם בעל חשיבות ובר מזל. אכן, פני הילד היו מכוסים. נבהלתי מאד, אך המיילדת הרגיעתני באמרה: בעוד שעתיים, לא יאוחר מזה, אסיר את הכיסוי, ואז תראה מה יפה הבן שלך. וכך הוה, לאחר שעתיים קראה לי זוגתי: בא ותראה איזה בן יפה ויקר נתן לנו הקב"ה. בשמחה מיהרתי לגשת לראות את בננו... ויכולני לאמור, כי כבר באותה שעה, בראותי ראשונה את פניו המאירות, כאילו אמר לי לבי כי ילד זה עתיד להיות תפארת לעולם היהודי, וכי יהיה גדול בישראל
אין ברצוני מקורות בנוגע לסגולה עצמה, יש לי די והותר.
אבל אני כן זקוק לסיפורים וזכרונות על אירועים כמו הסיפור הנזכר.
תודה רבה למסייעים.
