המותר והרצוי בפירושים חדשים למקרא

[גילוי]

המותר והרצוי בפירושים חדשים למקרא
ר"א סמט
והָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ -
הרבה התחבטו המפרשים בביאורה של המילה "תָּרִיד", מהו שורש המילה ומה כוונתה, וקשה למצוא בפירושי הראשונים מנוח.
אף כאן נפנה אל פירושי הפרשנים החדשים. במילון בן-יהודה, כרך יג עמ' 6469 ערך רוד (א) (או ריד) – מובאת משמעות שהפרשנים הקדמונים לא הכירו: "רד – הלך לו, התהלך". ובהערת העורך, טור סיני, שם (הערה 2) כתב: "זאת כנראה המשמעות העיקרית של פועל זה. וכן בערבית ראד – התהלך, שוטט... ובכושית רֹדַ...".
הפסוקים מן המקרא המובאים שם, שבהם מופיע פועל זה בבניין קל הם: "מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ, לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ" (ירמיהו ב', לא), שפירושו: 'הלכנו לנו' , ו"סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם... וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵ-ל, וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן" (הושע י"ב, א), שפירושו: יהודה עוד מתהלך עם א-ל, כלשון "את הא-להים התהלך נח" (בראשית ו', ט).
את המילים מן השורש רו"ד בפסוק שלנו – "כַּאֲשֶׁר תָּרִיד", ובתהילים נ"ה, ג – "אָרִיד בְּשִׂיחִי", גזר בן יהודה מבניין הִפעיל של שורש זה , ופירושו: "הֵריד האדם – המשיך ללכת, המשיך להאריך בדרכו ובמעשיו".
אולם לא ברור כיצד פירש את הפסוק שאנו מתחבטים בפירושו.
מנחם נאור בספרו 'המקרא והארץ', שפירש אף הוא את פסוקנו על פי המשמעות הזאת של 'רד – התהלך':
"והיה כאשר תריד" – מעתה תיקון המצב: כאשר תתרחק מארץ כנען (ראה לקמן), "ופרקת עלו מעל צוארך" – לא ניתנה ליעקב ברכת "הוה גביר לאחיך" (פסוק כט), אלא כאן, בארץ כנען, וכן כל הברכה ההיא. בצאת עשו מארץ כנען, ופקע תוקף הברכה (- של יעקב במה שנוגע לעשו). הפועל רוד, ריד ידוע לנו במובן התהלך, התרחק (ירמיהו ב', לא: "רדנו" – התרחקנו; הושע י"ב, א: "רד עם אל" – מתהלך עם הא-לוהים). בערבית פירוש הפועל: הבהמה מנתקת מוסרותיה ונעה למרחקים לבקש לה אוכל... עצת יצחק לעשו היא אפוא ללכת אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו, וכן יעשה (ל"ו, ו).


ל"ו, ו וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ
וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן
וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.
ז כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם.
ח וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.
הברכה שנתן יצחק ליעקב ותחליף הברכה שנתן לעשו, לא ליעקב האיש ולא לעשו האיש ניתנו, אלא לעמים שעתידים לצאת מהם. לעשו, אחיו התאום של יעקב ונכדו של אברהם, ניתנה הרשות להקים את משפחתו ואת העם העתיד לצאת ממנו על אדמת ארץ כנען, לצד בניו של יעקב. אלא שאז יהא העם האדומי מנוע מברכת החקלאות של הארץ הזאת, ויהא נשלט בידי בניו של יעקב, משום שליעקב ולבניו ניתנה הארץ. ברם, הרשות בידי עשו להיפרד מיעקב, ולכונן לעצמו חיים עצמאיים בארץ משלו. את מימושה של אפשרות זו לא דחה עשו לימים רחוקים, אלא עשה כן בעצמו. עשו האיש נטל את משפחתו ואת רכושו – את הגרעין שממנו יצא העם האדומי, והלך לו אל ארץ אחרת – אל הר שעיר, כדי שהעם האדומי יתפתח בארץ משלו, ארץ פורייה, שבה יוכל לפתח חיים חקלאיים, ולחיות חיי חירות, ללא שיהא עול אחיו על צווארו. עכ"ל

שאלות לעיון
א' האם הפירוש הנ"ל נראה אמת
ב' האם מותר\רצוי לפרש אחרת מהראשונים
ג' האם מותר\רצוי לפרש ע"פ כל מיני חוקרים ומכ"ש אותם שאינם שומרים תו"מ, ומכ"ש כנגד דברי הראשונים.
ד' האם מותר\רצוי לפרש בפרסיא ע"פ יהודים שאינם שומרים תו"מ, דשמא הוי בכלל נתינת כבוד לרשעים וכד' [כלומר אף אם נניח שהם צודקים עדיין יש בעיה אחרת של "נתינת כבוד"] ומכ"ש להעמיד את דבריהם כנגד הראשונים ומכ"ש לכתוב שהם צודקים ולא הראשונים.
ה' האם מותר\רצוי לכתוב "המפרשים הראשונים שלא הכירו את המשמעות הנידונה של השורש רו"ד" כלומר לא רק להציע פירוש אחר אלא לכתוב "הראשונים שלא הכירו"
ו' האם מותר\רצוי לעיין בכלל בכתבי ר"א סמט [משום הבעיות הנ"ל ("איש ספר" כתב דברים חריפים כנגד ר"א סמט בעיקר משום דבריו בפרשת ויחי, וזה נושא לעצמו)]

[אוצר החכמה]

בעיני הנקודה המרכזית שבה אתה מתלבט נובעת מהצורך להגדיר פירוש מסויים כאמת, ובמקרה הזה, להבדיל ממקרים שבהם יש קושי חמור, אין צורך בזה. הפירוש נראה אפשרי וסביר וממילא הוא בכלל שבעים פנים לתורה וממילא רוב השאלות אינן עולות בכלל.

א. כן, כלומר כפירוש נוסף.
ב. כיוון שזו אפשרות נוספת שאינה נוגעת להלכה למה לא, בכל הדורות עשו כן
ג. אם רואים בזה רק פירוש נוסף למה לא.
ד. כנ"ל באות ג הבעייה אינה קיימת. אא"כ מאדירים את שמם אבל אם רואים בזה פירוש נוסף, הרי ייתכן שגם אנשים שאינם שומרי תו"מ יעלו לפעמים על רעיון נכון.
ה. בעיני זו רמות רוחא לכתוב כך, ובכלל לחשוב שרעיון שלי הוא הנכון ואין בלתו, וכמה פעמים אפילו גדולי עולם אמיתיים טענו על מישהו שטעה מאד, ובאו שאחריהם והצדיקו את סברתו, כך שראוי לנו לנהוג קצת בהכרה אמיתית של המציאות ומקומנו בה.

[יאיר]

מה נכתב בפרשת ויחי?

[אוצר החכמה]

אגב יש גם קושי קטן בפירוש הטוען שעשו הלך מסיבה אחרת מאשר המפורשת בתורה כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו, שמשמע הא לאו הכי לא היה הולך. אין בכוונתי וטעון שיש כאן קושי המפריך את הפירוש, שכן קל ליישב, רק שהוא פירוש ככל הפירושים, שיש דברים שמתיישבים יותר ויש קצת פחות.

[סורגים]

המותר והרצוי בפירושים חדשים למקרא
והָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ רא סמט
הרבה התחבטו המפרשים בביאורה של המילה "תָּרִיד", מהו שורש המילה ומה כוונתה, וקשה למצוא בפירושי הראשונים מנוח.

"והיה כאשר תריד" – מעתה תיקון המצב: כאשר תתרחק מארץ כנען (ראה לקמן), "ופרקת עלו מעל צוארך" – לא ניתנה ליעקב ברכת "הוה גביר לאחיך" (פסוק כט), אלא כאן, בארץ כנען, וכן כל הברכה ההיא. בצאת עשו מארץ כנען, ופקע תוקף הברכה (- של יעקב במה שנוגע לעשו). הפועל רוד, ריד ידוע לנו במובן התהלך, התרחק (ירמיהו ב', לא: "רדנו" – התרחקנו; הושע י"ב, א: "רד עם אל" – מתהלך עם הא-לוהים). בערבית פירוש הפועל: הבהמה מנתקת מוסרותיה ונעה למרחקים לבקש לה אוכל... עצת יצחק לעשו היא אפוא ללכת אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו, וכן יעשה (ל"ו, ו).

שאלות לעיון
א' האם הפירוש הנ"ל נראה אמת
ב' האם מותר\רצוי לפרש אחרת מהראשונים
ג' האם מותר\רצוי לפרש ע"פ כל מיני חוקרים ומכ"ש אותם שאינם שומרים תו"מ, ומכ"ש כנגד דברי הראשונים.
ד' האם מותר\רצוי לפרש בפרסיא ע"פ יהודים שאינם שומרים תו"מ, דשמא הוי בכלל נתינת כבוד לרשעים וכד' [כלומר אף אם נניח שהם צודקים עדיין יש בעיה אחרת של "נתינת כבוד"] ומכ"ש להעמיד את דבריהם כנגד הראשונים ומכ"ש לכתוב שהם צודקים ולא הראשונים.
ה' האם מותר\רצוי לכתוב "המפרשים הראשונים שלא הכירו את המשמעות הנידונה של השורש רו"ד" כלומר לא רק להציע פירוש אחר אלא לכתוב "הראשונים שלא הכירו"
ו' האם מותר\רצוי לעיין בכלל בכתבי ר"א סמט [משום הבעיות הנ"ל ("איש ספר" כתב דברים חריפים כנגד ר"א סמט בעיקר משום דבריו בפרשת ויחי, וזה נושא לעצמו)]

לא ראיתי את דבריו של הרב סמט בפנים, אך מה שכתבת להביא משמו שכאילו נדחקו המפרשים למצוא פשט בלשון "תריד" איני יודע מהו שח.
הלא מפורש ברש"י תולדות כ"ז מ והיה כאשר תריד, לשון צער, וממשיך שם רש"י ומפרש, שלא אמר לו יצחק לעשיו שבכל פעם שיצטער אז ופרקת עולו, וכו', אלא כאשר יהיה לך פתחון פה, כלומר, כשיהיה לך סיבה, ועילה, להצטער ולבכות, אז ופרקת עולו.
וזה לשון רש"י. כלומר, כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, {אז} ופרקת עולו.

והדברים גם מפורשים ברש"י תהלים (פרק נ"ה פסוק ג )בזה"ל, אתאונן בצערי, כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג, י"ט) וכן הוא ברש"י באיכה (שם), ועיין גם סנהדרין ע' עמוד א' למי שיח, ומה שכתב שם רש"י.

הן אמת שטרחו המפרשים לדעת אם תריד כוונתה לשון צער, או לשון בכי, אך בכל אופן לא עניין של הליכה.

ומה שהבאת בשם הרב סמט שיצחק הבטיח ליעקב רק את ארץ ישראל וכו' ועל סמך זה גם בנה את הפירוש השני שהבאת, גם זה תמוה, שכפי הידוע לא הוזכר בכל ויתן לך עניין ארץ ישראל. ורק לפני שברח יעקב לארם אז הבטיחו יצחק את ארץ ישראל.

וכבר עמדו על כך המפרשים מדוע נמנע יצחק מלדבר מעניין ארץ ישראל בפרשת ויתן לך.

[סורגים]

שאלות לעיון
א' האם הפירוש הנ"ל נראה אמת
ב' האם מותר\רצוי לפרש אחרת מהראשונים
ג' האם מותר\רצוי לפרש ע"פ כל מיני חוקרים ומכ"ש אותם שאינם שומרים תו"מ, ומכ"ש כנגד דברי הראשונים.
ד' האם מותר\רצוי לפרש בפרסיא ע"פ יהודים שאינם שומרים תו"מ, דשמא הוי בכלל נתינת כבוד לרשעים וכד' [כלומר אף אם נניח שהם צודקים עדיין יש בעיה אחרת של "נתינת כבוד"] ומכ"ש להעמיד את דבריהם כנגד הראשונים ומכ"ש לכתוב שהם צודקים ולא הראשונים.
ה' האם מותר\רצוי לכתוב "המפרשים הראשונים שלא הכירו את המשמעות הנידונה של השורש רו"ד" כלומר לא רק להציע פירוש אחר אלא לכתוב "הראשונים שלא הכירו"
ו' האם מותר\רצוי לעיין בכלל בכתבי ר"א סמט [משום הבעיות הנ"ל ("איש ספר" כתב דברים חריפים כנגד ר"א סמט בעיקר משום דבריו בפרשת ויחי, וזה נושא לעצמו)]

איני יודע אם מותר לפרש פסוק בניגוד לדעתם של רש"י ושל אונקלוס ושל המדרש, וראה מש"כ אונקלוס ויהי כד יעיברון בנוהי על פיתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צורך. ודבר זה מתפרש רק על פי רש"י.
מה גם שהנחתו של הרב סמט כאילו הובטח ליעקב רק ארץ ישראל גם זה בניגוד גמור למה שאמרו זו איטליא של יוון, משמע, שחוץ מאיטליה של יוון לא נותר לעשיו שום מקום משמני הארץ לא בא"י ולא בחו"ל וראה גם בתחילת וישלח. גרתי וכו'. אינך כדאי לשנא אותי על ברכות אביך שברכני וכו' לא נתקיימה בי והוא מהתנחומא ואילו להרב סמט אין כל ראיה מחו"ל.
בקיצור: לענ"ד אין להמציא פירושים כאלו בניגוד לדברי חז"ל ועוד להסתמך על חילונים שזילזלו בדברי חז"ל.

בטוחני שגם הרב אוצה"ח מסכים עם מה שכתבתי, והרב אוצה"ח דיבר על העיקרון, שמותר לפרש פירושי וסברות בטן ואין בכך כל פסול, וכבר האריך בה האוה"ח בהקדמתו, אך אין לאף אחד רשות לחלוק על חז"ל. ופירושו של הרב סמט נוגד בהחלט את דברי חז"ל ואונקלוס, ובכל אופן מה שהיה מותר לאור החיים אינו בהכרח מותר לנו.

[לייטנר]

שאלות לעיון
א' האם הפירוש הנ"ל נראה אמת
ב' האם מותר\רצוי לפרש אחרת מהראשונים
ג' האם מותר\רצוי לפרש ע"פ כל מיני חוקרים ומכ"ש אותם שאינם שומרים תו"מ, ומכ"ש כנגד דברי הראשונים.
ד' האם מותר\רצוי לפרש בפרסיא ע"פ יהודים שאינם שומרים תו"מ, דשמא הוי בכלל נתינת כבוד לרשעים וכד' [כלומר אף אם נניח שהם צודקים עדיין יש בעיה אחרת של "נתינת כבוד"] ומכ"ש להעמיד את דבריהם כנגד הראשונים ומכ"ש לכתוב שהם צודקים ולא הראשונים.
ה' האם מותר\רצוי לכתוב "המפרשים הראשונים שלא הכירו את המשמעות הנידונה של השורש רו"ד" כלומר לא רק להציע פירוש אחר אלא לכתוב "הראשונים שלא הכירו"
ו' האם מותר\רצוי לעיין בכלל בכתבי ר"א סמט [משום הבעיות הנ"ל ("איש ספר" כתב דברים חריפים כנגד ר"א סמט בעיקר משום דבריו בפרשת ויחי, וזה נושא לעצמו)]

איני יודע אם מותר לפרש פסוק בניגוד לדעתם של רש"י ושל אונקלוס ושל המדרש, וראה מש"כ אונקלוס ויהי כד יעיברון בנוהי על פיתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צורך. ודבר זה מתפרש רק על פי רש"י.
מה גם שהנחתו של הרב סמט כאילו הובטח ליעקב רק ארץ ישראל גם זה בניגוד גמור למה שאמרו זו איטליא של יוון, משמע, שחוץ מאיטליה של יוון לא נותר לעשיו שום מקום משמני הארץ לא בא"י ולא בחו"ל וראה גם בתחילת וישלח. גרתי וכו'. אינך כדאי לשנא אותי על ברכות אביך שברכני וכו' לא נתקיימה בי והוא מהתנחומא ואילו להרב סמט אין כל ראיה מחו"ל.
בקיצור: לענ"ד אין להמציא פירושים כאלו בניגוד לדברי חז"ל ועוד להסתמך על חילונים שזילזלו בדברי חז"ל.

בטוחני שגם הרב אוצה"ח מסכים עם מה שכתבתי, והרב אוצה"ח דיבר על העיקרון, שמותר לפרש פירושי וסברות בטן ואין בכך כל פסול, וכבר האריך בה האוה"ח בהקדמתו, אך אין לאף אחד רשות לחלוק על חז"ל. ופירושו של הרב סמט נוגד בהחלט את דברי חז"ל ואונקלוס, ובכל אופן מה שהיה מותר לאור החיים אינו בהכרח מותר לנו.

אינני יודע איך אתה מפרנס את המשפט שכתבת. מצד אחד מותר לפרש פירושים נוספים, כפי שכבר כתב האוה"ח בהקדמתו [ואינו היחיד בכך, כידוע], מצד שני "אסור לחלוק על חז"ל".
א. לא ברור כלל העיקרון שקבעת - "אסור לחלוק על חז"ל".
ב. זה הפך דברי האוה"ח.
ג. לפי הנ"ל, גם לרב סמט מותר להביע את דעתו.
ד. גם לא ברורים דבריך "אם מותר לפרש פסוק בניגוד לדעתם של רש"י ושל אונקלוס ושל המדרש".

על כל פנים, כיון שכבר כתבת "שמותר לפרש פירושי וסברות בטן ואין בכך כל פסול", בוודאי גם דבריך עומדים בכך...

[אוצר החכמה]

איני יודע אם מותר לפרש פסוק בניגוד לדעתם של רש"י ושל אונקלוס ושל המדרש, וראה מש"כ אונקלוס ויהי כד יעיברון בנוהי על פיתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צורך. ודבר זה מתפרש רק על פי רש"י.

כל המפרשים לא נמנעו מלפרש אחרת, ולענ"ד כל עוד שאנו יודעים את מקומנו ומציעים פירוש אחר משום ששבעים פנים לתורה אין רע בזה.

לעצם הפירוש, איני מבין בלשון ודקדוק, אבל התחושה שלי כדובר עברית עם הטיית הפועל שמשמעותו הליכה בבניין הפעיל לא כ"כ נוחה, כך שאיני רואה במה עדיף פירוש זה על פירושי קדמונינו.

[למאי_נמ?]

וזה לשון אור החיים הנ"ל:
"כתבתי וקבצתי על יד על יד זעיר שם זעיר שם את אשר הבינותי מהם ישוב הכתובים דרך עיון בשיעור הדיבור עצמו דרך פשט ומהם דרך דרש ומהם דרך רמז ומהם דרך סוד בדרך נסתר ונגלה לעיניים לו ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזרעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילת הכתובים ואורח דרך ושביל ונתיב להכנס בכתובים דברים שנאמרו בעל פה".

כלומר: ישנם שני תנאים, הראשון שלא לחלוק על ההלכות של חז"ל, והשני להישאר במסורת חז"ל.

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/83716_79_ ... 112012.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/83716_21_ ... 112012.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/83716_38_ ... 112012.asp

[אוצר החכמה]

כלומר: ישנם שני תנאים, הראשון שלא לחלוק על ההלכות של חז"ל, והשני להישאר במסורת חז"ל.

הגדרה ברורה ומדוייקת, ולכן המקרה הזה הוא דוגמה למקום שבו הפירוש אפשרי, כי אין דבר בפירוש הזה הסותר גם את מסורת חז"ל.

[איסתרא בלגינא]

איני יודע אם מותר לפרש פסוק בניגוד לדעתם של רש"י ושל אונקלוס ושל המדרש, וראה מש"כ אונקלוס ויהי כד יעיברון בנוהי על פיתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צורך. ודבר זה מתפרש רק על פי רש"י.

כל המפרשים לא נמנעו מלפרש אחרת, ולענ"ד כל עוד שאנו יודעים את מקומנו ומציעים פירוש אחר משום ששבעים פנים לתורה אין רע בזה.

לעצם הפירוש, איני מבין בלשון ודקדוק, אבל התחושה שלי כדובר עברית עם הטיית הפועל שמשמעותו הליכה בבניין הפעיל לא כ"כ נוחה, כך שאיני רואה במה עדיף פירוש זה על פירושי קדמונינו.

לכאורה תריד אינו בהכרח הפעיל, ויכול להיות גם עתיד של פעל כמו "ישיר" מ"שר", ומ"מ, דבר זה נראה שאפשר להקשות גם על רש"י.
מ"מ, מפרשי הפשט שפירשו שלא כדעת רש"י או רז"ל לא פירשו כך משום שבעים פנים לתורה בעלמא וא"כ אפשר להוסיף גם את פירושם לרשימה, אלא חלקו על רש"י וסברו שפירושם הוא עיקר הפשט ולא פירוש רש"י, ולכן נשאו ונתנו בדבר והקשו על פירושים אחרים וישבו על ידי פירושם. וכמה פעמים כתב הרמב"ן על פי' רש"י ואף על המכילתא "ואינו נכון", משום שסבר שבכל הנוגע לפירוש ולא להלכה אפשר לחלוק.

[אוצר החכמה]

גם אמירת ואינו נכון של הרמב"ן היא מכלל עקרון שבעים פנים לתורה, ולא בגלל שהרמב"ן פסל את פירוש המכילתא כהבנתך. והביטוי ואינו נכון הוא ביטוי ויכוחי, וברור שלדעת הרמב"ן גם פירוש המכילתא הוא פירוש אע"פ שנחלק על זה. כמובן שכשאמר הרמב"ן ביטוי זה זה סביר ולא נראה לי שמתאים שיאמרו בן זמננו.
אין לכל העניין קשר ללשאת ולתת בדבר, ברור שהרוצה לפרש פירוש אחר מרש"י יכול להקשות קושיות על רש"י וכן נהגו בכל הדורות בכל מקום. ולכן איני מבין בכלל את הדיון פה, אין הבדל בין רש"י בגמרא לרש"י בתורה וכשם ששם יכולים להקשות ולהציע פירוש אחר ק"ו שאפשר גם כאן, אבל כל זה אינו מבטל את דברי רש"י. כאשר הדברים נוהגים להלכה שם מתחילים החילוקים בין חז"ל לראשונים ובין הראשונים והאחרונים, וכמו שכולם יודעים.

[איסתרא בלגינא]

לא אמרתי שהרמב"ן פסל את פירוש המכילתא, אלא שהתווכח ונחלק עליו, ולא סבר שפירושו הוא עוד פירוש העומד בצד פירוש המכילתא, ואין מלכות נוגעת בחבירתה, כי אם פירוש אחד העומד במקום פירוש אחר, ולדעת הרמב"ן פירושו הוא העיקרי (אף שכמובן שאינו "פוסל" את פירוש המכילתא, כי שבעים פנים לתורה).

[אוצר החכמה]

בקיצור שבעים פנים לתורה אבל שלי הוא האחד והיחיד.
אני לא חושב שכך עובד העניין.

[בית שביעי]

ראה למשל כאן דרך מחודש ומפליא בהבנת המקרא

[יאיר]

תוכל להסביר מה בדיוק השיטה שם? ראיתי שעושים בטבלה הקבלה בפס', אבל מה זה בא לומר בדיוק?
אגב, בטבלה שם חסר הדיבר "לא יהיה" ובמקומו נכתב פעמיים "לא תחמוד"...

[לייטנר]

תוכל להסביר מה בדיוק השיטה שם? ראיתי שעושים בטבלה הקבלה בפס', אבל מה זה בא לומר בדיוק?
אגב, בטבלה שם חסר הדיבר "לא יהיה" ובמקומו נכתב פעמיים "לא תחמוד"...

בקצרה, נראה שהשיטה שם דומה לשיטת הרב ברויאר.
לגבי השינוי בעשרת הדברות, נראה שמאחד את 'אנכי' ו'לא יהיה' לדיבר אחד, ומחלק את הדיבר 'לא תחמוד' לשניים, לפי הציווי הכפול שם.

[יאיר]

נשמח אם תפרט יותר.

[משה קליין]

החלוקה לפי המסורה, דהיינו, הסתומות ופתוחות. הסידור בזוגות מוסבר http://chaver.com/Torah-New/English/Articles/The%20Decalogue.html . אשמך לפרש בעברית אם יש צורך.

[יאיר]

כן. אני מבין שאתה בעל האתר. נשמח להסבר בעברית.

[הדעה והדבור]

החלוקה לפי המסורה, דהיינו, הסתומות ופתוחות. הסידור בזוגות מוסבר http://chaver.com/Torah-New/English/Articles/The%20Decalogue.html . אשמך לפרש בעברית אם יש צורך.

משה קליןן,
ברוך הבא לפורום!
---------
אשמח לקבל הסבר בעברית לנאמר שם.

[משה קליין]

הסידור משקף שני דברים שבדרך כלל אינם נחשבים בפירוש עשרת הדברים, חלוקת המסורה, והתיאור: "לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים." לשון "משני עבריהם" אני מבין כפשוטו, זה ליד זה, כשני עברי הנהר. הפירוש "פנים ואחור" כפי שמצוי במדרש, אינו סומך על השימוש המקובל בתנ"ך, כדוגמת ש"א יד.ד. " ובין המעברות, אשר בקש יונתן לעבר על-מצב פלשתים--שן-הסלע מהעבר מזה, ושן-הסלע מהעבר מזה." ברור מכאן שהכוונה של "שני עברים מזה ומזה" היא לשני דברים זה מול זה באותו משור. לכן, אני מבין שהדברים נכתבו בזוגות בשני הלוחות בסירוגן. ההבנה הזאת נתמכת ע"י המסורה כי יש פתוחה אחרי הזוג הראשון בחלוקת המסורה. אלה היסודות. אמשיך בהסבר, אם תרצה.

[אוצר החכמה]

זה לא ברור בכלל, כאשר אנחנו מדברים על דברים הנמצאים על הארץ כמובן שמדובר בדברים באותו מישור (ולא אחד כאן ואחד באוסטרליה), כאשר מדברים על נהר ואומרים משני עברי הנהר מתכוונים באותו מישור אבל בשתי גדותיו כאשר הנהר באמצע, כאשר מדברים על מצב פלשתים הכוונה היא משני עברי המעבר אל הפלשתים והגיא באמצע, אבל כאשר מחזיקים חפץ ביד ומדברים על שני עבריו הכוונה הפשוטה היא משני צדיו כאשר החפץ נמצא באמצע, ולא בשני צדדים סמוכים ואין שום דבר ביניהם.
ובעצם איני מבין את כוונתך בכלל, הלא הלוחות היו לפי הפשט (וגם לפי המבואר בב"ב) שני לוחות נפרדים וא"כ בכלל מה המשמעות של המישור האחד כהבנתך הלא אפשר להניחם במקומות נפרדים או זה על זה ואיך יש כאן מציאות של משני עברים.


בנוסף לא הסברת את העלמות לא יהיה והופעת לא תחמוד פעמיים, או שזה טעות הדפוס?

[משה קליין]

זה לא ברור בכלל, כאשר אנחנו מדברים על דברים הנמצאים על הארץ כמובן שמדובר בדברים באותו מישור (ולא אחד כאן ואחד באוסטרליה), כאשר מדברים על נהר ואומרים משני עברי הנהר מתכוונים באותו מישור אבל בשתי גדותיו כאשר הנהר באמצע, כאשר מדברים על מצב פלשתים הכוונה היא משני עברי המעבר אל הפלשתים והגיא באמצע, אבל כאשר מחזיקים חפץ ביד ומדברים על שני עבריו הכוונה הפשוטה היא משני צדיו כאשר החפץ נמצא באמצע, ולא בשני צדדים סמוכים ואין שום דבר ביניהם.
ובעצם איני מבין את כוונתך בכלל, הלא הלוחות היו לפי הפשט (וגם לפי המבואר בב"ב) שני לוחות נפרדים וא"כ בכלל מה המשמעות של המישור האחד כהבנתך הלא אפשר להניחם במקומות נפרדים או זה על זה ואיך יש כאן מציאות של משני עברים.


בנוסף לא הסברת את העלמות לא יהיה והופעת לא תחמוד פעמיים, או שזה טעות הדפוס?

בנוגע ל: "העלמות לא יהיה והופעת לא תחמוד פעמיים", חשבתי שתשובתו של לייטנר מספקת.

כדי להסביר את הסידור, אנסה להעלות תמונה כאן, ואמשיך.

[משה קליין]

זה לא ברור בכלל, כאשר אנחנו מדברים על דברים הנמצאים על הארץ כמובן שמדובר בדברים באותו מישור (ולא אחד כאן ואחד באוסטרליה), כאשר מדברים על נהר ואומרים משני עברי הנהר מתכוונים באותו מישור אבל בשתי גדותיו כאשר הנהר באמצע, כאשר מדברים על מצב פלשתים הכוונה היא משני עברי המעבר אל הפלשתים והגיא באמצע, אבל כאשר מחזיקים חפץ ביד ומדברים על שני עבריו הכוונה הפשוטה היא משני צדיו כאשר החפץ נמצא באמצע, ולא בשני צדדים סמוכים ואין שום דבר ביניהם.
ובעצם איני מבין את כוונתך בכלל, הלא הלוחות היו לפי הפשט (וגם לפי המבואר בב"ב) שני לוחות נפרדים וא"כ בכלל מה המשמעות של המישור האחד כהבנתך הלא אפשר להניחם במקומות נפרדים או זה על זה ואיך יש כאן מציאות של משני עברים.


בנוסף לא הסברת את העלמות לא יהיה והופעת לא תחמוד פעמיים, או שזה טעות הדפוס?

רציתי להבהיר שיש פירוש לפסוק "לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים" שלא רק אינו תולה בנס, כמדרש, אלא גם מתיישב משימוש במילים בתנ"ך, שהוא לא השימוש המודרני שב"מעבר לדף." ומכוון שיש שני לוחות, הפסוק מש"א מתאים להבהיר את סידור הדברים על הלוחות בזוגות, לסירוגין מכאן ומכאן. היתרון הפרשני לסידור הזה גדול מאד כי הזוגות מצביעות על חמש קטגוריות זו מעל זו. אם זה ברור עד כאן, אסביר איך שזה קשור לפירוש המהר"ל לחמשת הזוגות בפ"א.

[בית שביעי]

ייש"כ מרובה להרב קליין שליט"א

הערכה מרובה לדרכך, מ"מ יש מי שבכחו לחדש דברים נפלאים בתורה, ויש מי שבכחם למסרום לאחר.

ובדעתי שהדרך שלך אינו מובן במושכל ראשון, וב"ה בדורנו מבורכים אנו ביהודים ששולטים בכח ההסברה ע"י הטכנולוגיה למשל כ"דף חיים" שמוצג הגמרא באופן יפה מאד מאד.

ולכן הדרך הרצויה ללכת באופן כזה.

ובעצם יש מישהו שהולך בדרך שלך, אבל בדרך אחר

והוא הרב דוד פורמן שליט"א, ראה כאן
וכאן
וגם דרכו הוא מופלאה מאד בניתוח המקרא, (תשמע כאן באנגלית אודות דרכו) וב"ה לדרכו הגיע אופנים למסרם לרבים, אבל יש לו מניעות אחרת מלהפיצם ברבים.

[בית שביעי]

וזה חוץ מצפונות המקרא שזה סוגיא בפני עצמו.

[לייטנר]

וזה חוץ מצפונות המקרא שזה סוגיא בפני עצמו.

הקישור שלך מערבב בין פשט, רמז, דרש, סוד ושטויות בבת אחת.

[בית שביעי]

ב. שבט לוי לא ילדו ששה בכרס אחד, בהיות שלא היו משועבדים (שמעתי בשם דעת מקרא, אך אינו רוצה לעיין בספר דעת מקרא, שמפרש שלא כרש"י ולא כחז"ל בפירוש הכתובים.
והגם שכבר הבאנו בשם האור החיים הק' שמותר לפרש שלא כחז"ל בפירוש הכתובים, פשוט הדבר שאין לנו לעמך רשות לפרש שלא כחז"ל על סמך דברי האור החיים אלו. ורש"י כידוע מעתיק דברי חז"ל).

עד כמה שזכור לי למדו כן חז"ל מלשון וישרצו, שהיו כמו שרצים, כמו השרץ הגדול והוא העכבר, שמשריץ תמיד ששה בבת אחת.

אשמח לדעת שאני טועה בזה.

את דבריך בסעיף ב' לא הבנתי כלל. אחר שאתה מודע לדברי אוה"ח, אתה עדיין סבור שא"א לפרש אחרת מחז"ל?!

ראה היטב בדברי האוה"ח וגם לדעתו אסור לפרש שלא כדברי חז"ל, האור החיים הק' הבין שלהתווכח עם רש"י אינו נחשב למתווכח עם חז"ל אלא עם רש"י, וכאן אני מתחבט מידי פעם מחדש, אם מותר לפרש שלא כרש"י, שהרי רש"י דרכו להעתיק את מה שאמרו חז"ל, שלא כמו שאר הראשונים שהיו מוסיפים משל עצמם.

viewtopic.php?p=115208#p115208

[רחמים]

ב' האם מותר\רצוי לפרש אחרת מהראשונים

שו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קסח ‏
נתיב ד': אם גם דברי הראשונים נאמרו ברוה"ק ‏
ד) ומהאמור דעת לנבון פשוט דגם פירושי רבותינו הראשונים כמלאכים ‏‏ז"ל כרש"י ורמב"ן ודעימיה והקודמים לפניהם והבאים אחריהם (ולא ‏ניחא לי ‏מה שכתב על ראשון אחד אשר גובה ארזים גבהו שלא נאמרו ‏דבריו ברוח הקודש) ברוה"ק נאמרו ‏והגם שמצינו דפליגי בפירושיהם ‏בפשט התו' או דברי רבותינו אין זה ‏מכחיש ההנחה שברוח הקודש ‏נאמרו והכל על הכלל הנ"ל דתורה לא ‏בשמים היא ואלו ואלו דברי ‏אלקים חיים הוא ועל הכלל דשבעים פנים ‏לתורה וכמובן. ‏
וכיון שכן ודאי שכל מי שאינו מאמין בפירושי רבותינו הראשונים ז"ל ‏‏וגם קדושי האחרונים הרי זה מכחיש בדברי חז"ל אשר העידו דרוה"ק ‏‏דחכמה לא ניטלה ולא בטלה והרי בכלל מכחיש דברי חז"ל. ועיין ‏‏בשו"ת דברי חיים (ח"ב להגה"ק מצאנז יו"ד סי' ק"ה) שכ' במלמד אחד ‏שפגע ‏בכבוד האור החיים ז"ל ואמר שלא עשה ספרו ברוה"ק ואחר ‏שהאריך ‏ז"ל ג"כ בהא מילתא ע"ש כתב וז"ל אבל האמת עד לדרכו ‏שגם ‏בזמנינו יש לחכמי האמת שאינם נוטים אחר החומר יש להם רוה"ק ‏‏וכמבואר במורה וברמב"ן ז"ל להדיא ולכן בעל אוה"ח נשבג"מ בודאי ‏‏חיבר ספרו ברוה"ק, אך לא הוא לבדו רק כל מחבר אפילו בדורינו אם ‏‏הוא ראוי לכך חיבר ספרו ברוה"ק היינו שהסכים בחכמתו לאמתו של ‏‏תורה כמ"ש בש"ס על ר"א, וכ"כ התומים לדינא (בקיצור ת"כ סי' קכ"ג ‏וקכ"ד) ‏שאין לומר קים לי נגד הש"ע משום שכ' דבריהם ברוה"ק, ולכן ‏המלמד ‏המכחיש רוה"ק של אוה"ח הוא אפיקורוס שאינו מאמין בגדולי ‏הדור ‏שהעידו עליו שהי' ראוי לרוה"ק והמלמד הזה כפר בעיקר רוה"ק ‏וליעג ‏על דברי הש"ס ב"ב הנ"ל, ויפה עשיתם שלא עזבתם את בניכם ‏בידו ‏ע"ש. וסהדי לי במרומים שב"ה כיונתי לדעתו הרמה (ואגב כדאי ‏להדגיש שהגאון ‏ז"ל כתב שאסור ללמד הבנים במלמד כזה, ובעונ"ה ‏מה נאמר על רוב כמה הנקראים טיטשערס בלע"ז ה' ירחם). ‏
והיוצא לנו מזה דודאי הכופר בדברי רז"ל אפילו באות אחת מהם הרי ‏‏זה כופר גמור בכה"ת כולה, וכן הדבר במי שאינו מאמין ברבותינו ‏‏גדולי הראשונים וצדיקים האחרונים, ופשוט דאפילו בדורינו אנו מי ‏‏שלומד תורה לשמה כגון צדיקי אמת זוכים לכוון ברוח קדשם לאמיתה ‏‏של תורה, ולזה אמרו משחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו ‏‏אלא ד' אמות של הלכה, דמשחרב ביהמ"ק נסתלקה השכינה מישראל ‏‏ובד' אמות של הלכה זוכה ברוח הקודש ושכינה שורה עליו, וז"ב מאד ‏‏בס"ד. ‏


ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות חלק ה סימן קסט ‏

נתיב ה': אם יאות לפרש הפסוקים בפירושים אחרים ממה שפי' לנו ‏‏חז"ל ‏

ה) ונבא לברר חילוק שיש בין פירושי ההלכה ואגדה דמאחר שביררנו ‏‏דכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש א"כ אדרבה תתחזק הקושיא למה ‏‏נתנו רשות לכל בן תורה לפרש בדברי תורה שלא כדעת חכז"ל בפירוש ‏‏התורה במקום שלא נראה לפי הפשט דבריהם וכשיטת ר' שמואל הנגיד ‏‏הנ"ל. וטרם אתחיל בהא רצוני להעיר על דבר אחד מה שכתב כת"ר ‏‏שיש חילוק בין חכמי אשכנז לחכמי ספרד וביחס להמדרש כאשר בעלי ‏‏התוס' מיחסים לדבר מן המדרש כאילו דבר שניתן בסיני וכן נמצא ‏‏בביאור הגר"א ז"ל לש"ע שמביא דבר בשם ילקוט שמעוני כאלו זו ‏‏הלכה ולא כן חכמי ספרד ולאחר הסליחה במחכ"ת ח"ו לומר כן ‏‏אחכמי ספרד שהם מקילים בהלכות המבוארים במד' ואדרבה כמה ‏‏פעמים מצינו אשר רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ראש לחכמי ספרד פסק ‏‏כמדרש ואפילו נגד הגמ' ולדוגמא עיין רמב"ם פ"ט ממ"א ה"ב לא ‏‏שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסר הבישול וכו', וכתב ה"ה ‏‏לא שתק הכתוב במדרש ויקרא רבה בשני מקומות עשתה התורה וכו', ‏‏ועיין לח"מ שתמה האיך שבק הרמב"ם ש"ס דילן ופסק כמדרש רבה, ‏‏והאריך שם הרבה. וגם אני בענייתי במקום אחר הארכתי בדברי ‏‏הרמב"ם. אבל נראה פשוט דה"ה היה פשיטא ליה דהרמב"ם שבק ש"ס ‏‏דילן ופסק כמדרש רבה, ועוד מקומות רבות שפסק הרמב"ם כמדרש ‏‏רבה, ושאר מדרשים. ועיין רמב"ם בפיה"מ סוף סוטה, בן עזאי לא נשא ‏‏אשה, ובמשנה חלק לענין תחה"מ, ובהקדמתו לסדר טהרות, ובמורה ‏‏נבוכים פ"ע לראשון, ופכ"ט לשני, וזה ברור מאד. ‏
ומעתה פש לן לבאר דברי רבינו שמואל הנגיד דהאיך כתב דפירושים ‏‏שאינם להלכה אם לא יעלו על הדעת אין סומכין עליהם, ופשר הדבר ‏‏כך, ראשונה נראה דהנה ידוע שדרכם של רבותינו לדרוש בפי' התורה ‏‏בדרשת דכלה, הנקרא בימי חכמי הש"ס, שנתקבצו שמה העולם ולמדו ‏‏להם דרך ה' לאחינו בני ישראל וכמה פעמים דרשו להם לפי מה ‏‏שהשעה צריכה לזה, וחכמינו ז"ל סמכו כל דבריהם אדברי תורה ‏‏ולעולם מצאו רמז לדרשתם בתו' ובפי' הקרא בזה או בזה. והנה כבר ‏‏כלל לן הרמב"ן ז"ל כי כל המאורעות בעולם משעת הבריאה ועד שעת ‏‏ההפסד הכל מרומז בפ' האזינו עצמה וכ"ש בכל התורה, ואמרו רז"ל ‏‏הפך בה והפך בה דכולה בה, והנה חז"ל דרשו ברוח קדשם מה שהזמן ‏‏צריך להם בשעתם להלהיב לב אחינו בני ישראל לתורה הקדושה ‏‏ואסמכוהו אקרא אף שלא היה זה פשוטו של מקרא ולפעמים למשוך ‏‏לב השומעים וכמ"ש רהטו כ"ע בתר הגדה שמושך לב השומע אבל גם ‏‏הם לא החליטו שזה הוא הפירוש המקרא ופשוטו אלא שאמרו שגם ‏‏דבר זה מרומז בו אבל פשוט דלדורות אין זה פשוטו של מקרא שיהיה ‏‏אסור לומר עוד כוונה ופירוש על צד היותר קרוב לפשוטו, והיו ‏‏לפעמים כעין נביא שרק לדורו התנבא ולא נאמרה נבואתו לדורות ‏‏הבאים והכ"נ הי' לפעמים בענין דרשות חז"ל באגדה ומדרש שאף ‏‏שנאמר ברוח הקודש לצורך שעה נאמרה. ‏
שנית נראה דחז"ל כמה פעמים דרשו המקרא דרך משל וכמה פסוקים ‏‏באמת נמצאים בתורה שהם דרך משל ולא כפשוטם וז"ל הרשב"א ‏‏תשובה ט' הנ"ל ואני איני מאשים וכו' כמו שלא אאשים אחד מבני ‏‏עמנו כשאינו מפרש קצת מן הכתובים בפשוטיהם להתחייב אצלו כי ‏‏הוא משל מפני שהענין רחוק אצלו לפי הנחת השכל ולמה נאשים אותו ‏‏על ככה ועל כרחינו יש להודות בהרבה מקומות שדברו הכתובים דרך ‏‏משל וכו' ע"ש. ועיין שו"ת רמ"ע מפאנו מה שפי' אהא שאמרו ז"ל ‏‏דברה תורה בלשון הבאי, דברו חכמים בלשון הבאי, ועכ"פ שהתורה ‏‏שהכתיב הקדוש ברוך הוא כתבה בדרך שתכלול פסוק אחד ענינים רבים ‏‏וסודות נפלאות אמיתים והקיף אותם בחכמתו על כל הענינים אשר הם ‏‏אמיתים ונוכל לפרש ולהבין כמה ענינים בתיבה אחת, ועל דרך זה ‏‏אמרו רז"ל שבעים פנים לתורה, ועיין במדרש שה"ש הביאני, ר' יצחק ‏‏אמר אמרה כנס"י הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין זה הר ‏‏סיני ונתן לי משם את התורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים ‏‏טמא כמנין ודגלו ועיין מסכת סופרים פט"ז א"ר ינאי תורה שנתנה ‏‏הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו במ"ט פנים וכו'. ובדברי הלכה אי ‏‏אפשר לומר כן דכבר אמרו אחרי רבים להטות ואין לנו אלא מה ‏‏שנפסק ותורה אחת יהיה לכם וע"כ דבאגדה ודרוש שבעים פנים הם, ‏‏וכ"ש ע"פ סוד להבא בסוד ה', ולדעת המקובלים עוד יותר ויותר ‏‏משבעים פנים הם וא"כ אף שפירשו חז"ל פירוש אחד אין זה מכחיש פי' ‏‏אחרים שיאמרו בפסוק זה בדרך שנראה לאחרים בפנים אחרים דכל ‏‏הפנים נאמרו בסיני. ‏
ומקור הדברים כנראה בנוים על דברי חז"ל סנהדרין (ל"ה) אמרו שנים ‏‏טעם אחד משני מקראות מהו א"ל אין מונין להם אלא אחד מנא הני ‏‏מילי אמר אביי דאמר קרא אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עז ‏‏לאלקים (תהלים ס"ב) מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד ‏יוצא ‏מכמה מקראות דבר"י תנא וכפטיש יפוצץ סלע (ירמי' כ"ג) מה ‏פטיש זה ‏מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ‏ע"ש וברש"י. ‏‏
וביד רמ"ה סנהדרין (ק"ג ע"ב) מנשה הי' שונה חמשים וחמש פנים ‏בתורת ‏כהנים כדאמרינן לעיל (לד) מקרא אחד יוצא לכמה טעמים והאי ‏‏דאמרינן שם כנגד שני מלכותו יש אומרים שבכל שנה ושנה הי' מחדש ‏‏בו ושונה ודורשו ומפלפלי ולאו מילתא היא דהשתא הני תועבות ‏‏כולהו עביד תורת כהנים יתיב ומפלפל אלא מסתברא דהכי קאמרינן ‏‏שבזכות נ"ה פנים שהי' שונה האריך במלכות נ"ה שנים ע"כ. ‏
ועוד בו שלישיה לפמ"ש דכל המאור' בעולם כולו הכל מבואר ‏‏בתורתינו הקדושה עד סוף העולם פעם ברמז ופעם מפורש וא"כ פשוט ‏‏שגם זמנינו ודרכי החיים שלנו מרומזים בתורה הקדושה וישנם רמזים ‏‏הרומזים לזמנינו ומקומינו ואותם הרמזים ע"כ צריכים אנחנו להוציאם ‏‏לאור, ר"ל חכמי הזמן וזה בכלל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש שהכל ‏‏ניתן למשה רבינו ע"ה, והנה חז"ל שהיו דורות הרבה לפנינו ופירשו ‏‏הכתובים דרשו במקראות הרמזים הנוגעים לזמניהם ולא היו יכולים ‏‏להוציא לאור רמזי זמנינו ואפי' היו יודעים לא היו רשאים להגידם ‏‏ופירשו המקרא לפי זמנם המרומז בתו' ואם כן אנחנו ע"כ צריכים ‏‏לפרש במקומות הרמז לזמן הזה ואין ח"ו חולק עליהם אלא מפרש ‏‏דבריהם ויש להאריך בזה. ‏
ורביעי בקודש כי הנה ידוע כי התורה הקדושה לבד מן הנגלה שבה ‏‏רמוזים בה סתרי תורה סודות עמוקים החקר אלקי תמצא והסודות אלו ‏‏נמסרו לחכמי אמת דור אחר דור וכשראו חכז"ל שהלבבות מתמעטות ‏‏והדעות הולכות וחולשות באורך הגלות ומשום עת לעשות לה' כמו ‏‏שהתירו לרשום ההלכות ותורה שבע"פ בכלל חששו שלא תשכח תורה ‏‏זו חלק סתרי התורה ועיקרי האלקיות באו לכתוב גם חלק הסתרי ‏‏תורה, אך אין התיקון שמצאו לחלק הנגלה ראוי לחלק הנסתר והסודות ‏‏כי הנגלה ראוי לכל אדם ללמדו ולא כן הנסתר מצד ב' טעמים, א' ‏‏מצד יקרם אין ראוי וכבוד של הבית"ש שימסרו סתריו בידי אנשי מדות ‏‏רעות ואפילו חכמים מחוכמים, וגם לא יצליחו בו אלא אנשים זכי ‏‏השכל, ולכן גמרו לבצוע את הדין לכתוב אותם למען לא יאבדו מן ‏‏הדורות האחרונים, אבל כתבו בחידות ובדרכים נעלמים שלא יוכל ‏‏לעמוד עליהם אלא מי שימסרו לו המפתחות אבל פשט המקרא אינו ‏‏מרמז לזה כלל. ‏
וז"ל המקובל אלקי הרמב"ן ז"ל בהקדמה לשה"ש רז"ל דברו בחכמה ‏‏זאת במדרשים ואגדות דרך משלים וחידות להסתיר הדברים האלה ‏‏ולהעלימם ופיזרו אחת הנה ואחת הנה כדי להסתיר מקומם והעובר ‏‏בהם לא ירגישו בהם ויקחם כפשטן ולא יתבונן פנימיות פרטן ולא ישיב ‏‏אל לבו לא דעת ולא תבונה בקרבו לומר איך יתכן לחכמים שבאו ‏‏לכתוב הדברים האלה על הספר להעלותן לולי כי אוצר נחמד וטוב ‏‏טבוע וגנוז בתוכן עכ"ל הטהור ע"ש. ועיין מש"כ עוד בפירושו עה"ת ‏‏בפ' בראשית מענין זה. ועיין מאמר על אגדות חז"ל להגאון ר' משה ‏‏חיים לוצאטו זצ"ל נדפס בריש מדרש רבה מה שהאריך בזה ע"ש. ולפי ‏‏זה פירושי חכמינו ז"ל שאין עולים על השכל בפי' המקרא לראשונה ‏‏מעולם לא נתכוונו לפרש המקרא כפשוטו אלא לרמז בהם סודותיהם ‏‏וטמנו בהם סודות נעלמים ולמי שלא זכה בהם יכול לפרש המקרא לפי ‏‏פשוטו שנראה לו כיון דפירוש רז"ל אין כאן לפרש פשוטו של מקרא. ‏
ובהקדמה לספר מעשה ה', כתב המחבר וז"ל, ואני הצעיר כאשר ראיתי ‏‏המעשיות שסופרו בתורתינו וכו' ובכן יגעתי בהתאסף אלי כל מפרשי ‏‏התורה והמדרשים ובחרתי מכל אשר היה לפני מה שהוא פשט הכתוב ‏‏והקרוב אליו וכבר אחשוב היות ידוע לך המשכיל מה שארז"ל כי כל ‏‏אשר נאמר על תורתינו התמימה ומה שעתיד להאמר עד סוף העולם ‏‏הכל גלוי היה לפניו ית' בנתינתו התורה וכתב פשוטן של דברים, א"כ ‏‏כל דעות שאין בהם מכשול והם נכונות למוצא דעת ותועלת נמשך ‏‏מהם כולם רמז הוא ית' עליהם בתורה אם בתוספת ענין או בתוספת ‏‏תיבה או אות או חסור או יתיר או באותיות קטנות או קרי או כתיב ‏‏או בטעם או בראשי תיבות או בסופם או בגימטריא או באלפא ביתות ‏‏המקובלות באופן שכל דבר המועיל להשגת הנפש אשר אפשר לחשוב ‏‏כולם נרמזו בתורה, ולפי זה מאשר תמצאני מבוא דברי המפרשים ‏‏והמדרשים חלוקים אלו ואלו דברי אלקים חיים ואפילו שתמצאני בוחר ‏‏באחת מהן אין הכוונה לומר שהדעות האחרות בטלות אבל הכוונה ‏‏לומר שאינם בפשט הכתוב אבל הם בכלל הרמז ואותה אשר בחרתי ‏‏הוא בפשט הכתוב, זולתי במקצת ענינים אשר מצאתי בקצת מפרשים ‏‏חדשים מקרוב באו והמה בעיני דעות בלתי נכונות ליחס אותם אל ‏‏תורתינו הנה אז לא אביט אל צור חוצבתו וכו' ע"ש. והעולה לן ‏‏דעכ"פ מפורש בכל הפוסקים כמו שכתבנו בס"ד דמאחר דכל הפירו' ‏‏כלולים בתורתינו הקדושה והכל מרומז בה יש לכל אחד חלק בה ‏‏לפרש ולבאר כפי מה שנראה לו מרומז בתורתינו ועיין בהקדמת ‏‏אוה"ח הקדוש. ועיין רשב"ם עה"ת פ' וישב שהתוכח עם רש"י ז"ל ‏‏והודה לו שאולי הי' יכול הי' עובר על פירושו עה"ת לפי פשוטו של ‏‏מקרא ולפי תולדות הזמן והוא על דרך הנ"ל שהכל מרומז בתורה וכל ‏‏הזמנים והמאורעות. ‏
ומה שתמה כת"ר א"כ איפה זאת עשו כל אחד יפרש לפי דרכו ואיזה ‏‏הגבלה יש לזה, הנה ודאי בזה צדקו דבריו, אמנם כבר נתנו לנו חז"ל ‏‏גדר בזה דכל שהוטבעו הפירושים על יסודות התורה והאמונה ואינם ‏‏מנגדים לדברי רז"ל בהלכה ויוצא מהם תועלת מהפי' הזה לזמן רב או ‏‏אפילו לשעה כגון דברי מוסר שדרשו וסמכו על הכתוב וכיוצא בזה ‏‏והושרש על הקדמת חז"ל הרי זה חזקתו טהור, וז"ל אוה"ח הקדוש ‏‏בהקדמה עה"ת וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים ‏‏אפילו במלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה וכו' רק לדבר ‏‏הלכה לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא ‏‏שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו ‏‏מאיש האלקים מהם יקחו הקדמותיהם וכו' ע"ש דבריו הקדושים. הכלל ‏‏כי כל דרוש אשר מקורו טהור לתועלת נשמות ישראל ע"פ דרכי ‏‏התורה ניתן לדרוש ולרמז אף שאינו פשוטו של מקרא או לפרש פשוטו ‏‏של מקרא מה שלא מנגד להלכה בשום אופן כי הכל מרומז בזה. ‏
ועיין משנה אבות פי"ג מי"א והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ובפי' ‏‏הרע"ב ותשב"ץ שם, אמנם בתויו"ט מגילה פ"ד מ"ט דחה דבריהם שכן ‏‏מפרש ר' ישמעאל בגמ' שם ע"ש. והמאירי פי' מגלה פנים ר"ל שיכחיש ‏‏הנגלה ממנה לגמרי ואומר שלא היתה כוונת השם לכך אלא שהיא ‏‏משל לענין אחר והנגלה אינו כלל. ‏
ובס' העקרים מאמר א' פ"ב אבל מי שאינו מתכוון למרוד ולא לנטות ‏‏מדרך האמת ולא לכפור במה שבא בתוכה ולא להכחיש הקבלה אלא ‏‏לפרש הפסוקים לפי דעתו אף על פי שיפרש אותם בחלוף האמת אינו ‏‏מין ולא כופר חלילה וכו', ומכאן הותר לכל חכם לב לחקור ולפרש ‏‏הפסוקים בדרך מסכים אל האמת לפי דעתו ע"כ. ופשוט דזה דוקא ‏‏היכא דאינו עוקר ההלכה המקובלת. ‏
ומה שיצא לחלק בין דורות הראשונים כרש"י והרמב"ן ז"ל והבאים ‏‏אחריהם בסוד ה', לדורות אחרונים אשר אנו בה, הנה ודאי אם ‏‏הראשונים כמלאכים אנו כבנ"א ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים ‏‏ואפילו לא כחמורו של רפב"י ומה ליתוש נגד האר"י, ומ"מ לענין ‏‏לימוד התורה ולפרשה רשות נתונה לכל הדורות וזאת התורה לא תהא ‏‏מוחלפת ואדרבה ח"ו טענה כזו יכולה להזיק כי יאמרו דגם בקיום ‏‏המצוות ובלימוד התורה וכיוצא בזה דורות האלו אינם ראויים ‏‏כראשונים ונשתנו העתים ומה שיכלו הראשונים אין ביכלתינו לקיים ‏‏ועי"ז ח"ו יחליש קיום תורתינו אבל האמת הוא כי אין השתנות ‏‏בתורתינו הקדושה ואם המוחות נחלשו מ"מ חייבים אנחנו לעשות שלנו ‏‏ובכל דור ודור נתנה רשות ללומדי תו' האמתיים המתעמקים בה יומם ‏‏ולילה לחדש בה חדושים ולא רק שנתנה רשות אלא חובה הוא לחדש ‏‏ולהגדיל תורה ולהאדירה, ועל זה וכיוצא בזה אמרו יפתח בדורו ‏‏כשמואל בדורו ואם כי בעונ"ה דורינו דור יתום אשר כמוהו לא נהיה ‏‏מיום היתה לגוי כי בעונ"ה לקחו מאתנו כל מחמדי מאור עינינו על ‏‏מוקד השריפה למען קדה"ש ית' אנחנו האודים הנשארים נחזק במתי ‏‏מעט לעשות בכל מה שבידינו לפלפל ולסלסל ולפאר לרומם ולהדר ‏‏ולהעמיק ולחדש בתורתנו תורת ה' תמימה כפי השגתינו והכל למען ‏‏כבוד שמו ית' ובמסילה שכבשו לנו רבותינו הראשונים ז"ל נעלה כל ‏‏אחד לפי שכלו והשגתו ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו ‏‏לשמים, וכמ"ש להדיא הד"ח הנ"ל דאפילו בצדיקי זמנינו חדושיהם ‏‏נעשו ברוה"ק מי שזכה וראוי לכך וח"ו להטיל דופי בצדיקי זמנינו. ‏
ובב"ר נ"ו ז' אין דור שאין בו כאברהם ואין דור שאין בו כיעקב ואין ‏‏דור שאין בו כמשה ואין דור שאין בו כשמואל ובמדר' תנחומא מקץ ו' ‏‏נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תלים ‏ל"ז) ‏אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי ‏מימות ‏אדם וגם זקנתי עד ימות המשיח ולא ראיתי שעזב הקדוש ברוך ‏הוא את ‏העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים דא"ר ‏תנחום ‏בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם שנאמר ‏‏(בראשית ‏י"ח) ואברהם הי' יהי' לגוי גדול והי' בגימט' שלושים ובגמ' ‏שבת ק"א ‏משה שפיר קאמרת ופרש"י רבינו בדורו כמשה בדורו ובגמ' ‏יומא ל"ח ‏ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ‏ודור. ‏ובגמ' סוכה מ"ה אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושיתא ‏צדיקי ‏דמקבלי אפי שכינה בכל יום ובגמ' ר"ה כ"ה שכל שלשה ושלשה ‏‏שעמדו ב"ד על ישראל הרי הוא כב"ד של משה ובגמ' מגילה י"א לא ‏‏מאסתים ולא געלתים שהעמדתי להם בית רבי וחכמי דורות ובתזוה"ק ‏‏אתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק ‏‏באורייתא. ‏
ובספר חובת הלבבות כתב תוכחת הבורא ית"ש הוא בין על ידי נביא ‏‏דורו אם הי' בזמן הנבואה או מתורת ה' נאמנה או מפי מורה לעבודת ‏‏אלקים אשר הוא טענת הבורא בארץ על בריותיו ואין דור מן הדורות ‏‏רק ממנו כמ"ש רז"ל עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של ‏‏יהושע עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי ‏‏עד שלא כבתה שמשו של אליהו זרחה שמשו של אלישע, יום שמת רבי ‏‏עקיבא נולד רבינו הקדוש יום שמת רבינו הקדוש נולד רבא וכיוצא בו ‏‏ועל דרך הזה ימצא בכל הדורות ובכל הארצות לא יחסר קורא על ‏‏האלקים ואל עבודתו ומורה את דרכו, וכן בימינו אנו ח"ו להטיל דופי ‏‏בצדיקי אמת הגם כי המה מועטים השם ירחם. ‏

[לייטנר]

רחמים, אולי די לחפור.
קיימות שתי גישות (לצורך העניין) בשאלה האם מותר לחדש בשונה ממה שפירשו חז"ל. כולנו יודעים את שתי האפשרויות (כן, אבל... או לא).

די להטריח עלינו!

[בית שביעי]

תופעה מאד מוזרה, מצד אחד יש לנו הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, חכמה נפלאה בשזירת המקראות ולימודי תוכניה, אבל מצד היבט מוקפת כשלומדים הפסוקים ומנתחים אותם פרשה מול פרשה, או סדר הפרשיות, ועוד ועוד, בדרך משה קליין הנ"ל או בדרך חדרי חוגי מזרחי נמצאים סדר מופתי ולקחים נוראים ונפלאים אשר בלי שום ספק היתה דרך לימוד זו ידוע לחכמי ישראל, אז מה הפשט בזה שלא כתבוה בגמרא ולו ברמז.

ובאמת הרמב"ן כן עושה זאת למשל בפרשת משפטים עושה הקבלה נפלאה, בינה לעשרת הדברות, וראה כאן כמה דוגמאות שלא לומדים בחוגים חרדים, (ומעניין לדעת אם יש גדולי ישרראל חרדיים שלומדים בשיטה זו) אבל לומדים אותה בשקידה נפלאה בחלק ניכר של כלל ישראל, אז מה הולך פה?

שיעורי הרב מנחם ליבטאג
פרשת ויקהל מול פרשת תרומה

במבט ראשון נראית פרשת ויקהל כחזרה פשוטה על פרשת תרומה, אך עיון נוסף מגלה הבדלים משמעותיים בין שתי הפרשיות, בעיקר על רקע חטא העגל המופיע בין הציווי בפרשת תרומה לבין העשייה בפרשת ויקהל.

פרשת פקודי השראת השכינה במשכן
הרב מנחם ליבטאג
נימה מרירה במקצת מלווה את סיומו של ספר שמות: למרות חזרת השכינה, משה רבנו אינו יכול להיכנס למשכן. האם משהו איננו כשורה? האם משה אינו ראוי לכך? על מנת לענות על שאלה זו, בוחן המאמר הקבלה טקסטואלית בין פרשת פקודי לבין פרשת משפטים, אשר תסייע בהבנת הקשר התוכני שבין ספר שמות, ספר ויקרא וספר במדבר.

פרשת פקודי פרוכת הקודש ופרוכת המסך
הרב אמנון בזק
יש כמה הבדלים בין הציווי על בניית המשכן בפרשת תרומה לבין תיאור הביצוע בפרשות ויקהל ופקודי. בשיעור נעסוק בסתירות ובהבדלים שבין שני התיאורים של הפרוכת, ונראה כיצד הם קשורים לשני תפקידים שונים שלה.

{ובאמת האתר של הר עציון, וכן של עוד אתרים נפלאים עם ד"ת ותוכנות עד להפליא, פשוט לא נעים להסתובב באתר, ממש מכוער, הן הגרפיקה, והן סדר הדברים, פשוט מקבלים כאבי ראש, וכן באתרים אחרים של אנשים עם השקפות ימיניים, ולעומת זה האתרים של השמאלנים הם ממש בסדר יפה וממש נעים לגלוש שמה, מה הפשט בזה? בודאי יש סיבה לזה, שאנשים שנוטים לאידיאולוגיה מסויימת אין להם הכלי מעשה של אנשי שמאל שמהותם בגשמיות נוראה, ונהנים מזיו העולם בכל עניניה, וזה משתקף גם בשאר ענינים}