כתב הריקאנטי בפרשת בראשית:
ואמרו בירושלמי כי המלקות צריך בחוט השדרה עשרה כנגד עשר קללות של נחש, כי החוט הוא כנגד הנחש המסית את האדם שלא כפף שדרתו שהוא כמין נחש אצל קונו, על כן אמרו רבותינו ז"ל (ב"ק טז) 'שדרתו של אדם אחר שבעים שנה נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים'. לימין עשרה כנגד אדם שנברא בימין, לשמאל עשרה כנגד האשה שנבראת בשמאל, בבטנו תשע כנגד הארץ שנתקללה בתשע קללות, כי היא כמו הבטן.
מה מקור הירושלמי הזה?
כתב בטור או"ח סימן ר"צ:
ואחר השינה קובעין מדרש, כדאיתא במדרש, אמרה תורה לפני הקב"ה, רבש"ע, כשיכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי. אמר לה, יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולין לעסוק בך
מה מקור המדרש הזה? בבית יוסף שם מציין למדרש תנחומא ויקהל גבי ענין הקהלת העם לדרוש בתורה, וכן בפרישה שם ציין לב"ר פ' יא, ח ששבת יהא בן זוגך, אבל אני מחפש אם ידוע כיום מקור כדברי המדרש הנ"ל ביתר דיוק.