ספר כרך של ירושלים

[תיקו]

ראיתי היום בבית הכנסת ספר כרך של ירושלים בו טוען שלדעת רוב הפוסקים יש לקרוא בירושלים בי"ד, והציבור לא נוהג כך כיון שיש לו נגיעות שרוצים להקרא ירושלמים.
לא היה לי זמן לקרוא את כל הספר, יש כאן כאלו שקראו ויכולים להעריך את תוכנו?

[יגל]

ברגע שהוא טוען על נגיעות בטח שהוא צודק, וכי מי יהין להתווכח עמו?

[זקן ששכח]

מסתברא מילתא שכל רבני ירושלים לדורותיהם לא ידעו את אשר ידע הוא ...

[דראל]

לכולם היו נגיעות...

[איש_ספר]

מסתברא מילתא שכל רבני ירושלים לדורותיהם לא ידעו את אשר ידע הוא ...

לא ראיתי את הספר אבל כדאי לקרוא לפחות את עיה"ק והמקדש של הגרימ"ט לפני שמדברים על כל רבני ירושלים. (הגאון מחסלאביץ למשל).
ה'נגיעות' של תושב גאולה שעבר לגור ברמות ודוחק עצמו לקרוא בט"ו רק כדי להרגיש שהוא עדין מתגורר בתוככי ירושלים, נתבארה גם בראש קונטרס ירושלים הרים סביב לה המצוי באוצר. יעו"ש.

[שבטיישראל]

העיקר הוא שהמחבר לא טרח לבקש הסכמות לספרו, עיי"ש בהקדמה

עוד פסק'ניאק .....

[ישבב הסופר]

ומה שמו של המחבר?
שמא מתוך עילום שם כתב?
מי הוא זה שמימיו אנו שופכין ושמו אין אנו מזכירין?...
ידוע שיש מנין ברמות כל שנה בי"ד והרב בצלאל בלוי שליט"א (ירושלמי מובהק) קורא שם בברכה לפניה ולאחריה.
עוד אמרו עליו על שכונת "עץ חיים" (שבין תחנה המרכזית לבניני האומה) בו כיהן מייסדו הגרימ"ט כרב, שקורין בו בי"ד עד היום הזה.

[בור הגולה]

עוד אמרו עליו על שכונת "עץ חיים" (שבין תחנה המרכזית לבניני האומה) בו כיהן מייסדו הגרימ"ט כרב, שקורין בו בי"ד עד היום הזה.

לא "אמרו" בלבד, אלא כתוב מפורש בלוחות הגרימ"ט. אלא ששם בעץ חיים מביאים בן י"ד לקרוא.

[יגל]

מעניין שהרבה אוהבים להשתמש בענין הנגיעות והמושכל ראשון. כמדומני שגם ד"ר יואל אליצור כתב מאמר בתחומין אודות קריאת המגילה בלוד בט"ו, בו טען שיש לעורר את הנושא מאחר ורוב האנשים מייחסים את יום ט"ו כאחד מדיני ירושלים לבדה.

[שבטיישראל]

ומה שמו של המחבר?
שמא מתוך עילום שם כתב?
מי הוא זה שמימיו אנו שופכין ושמו אין אנו מזכירין?...
ידוע שיש מנין ברמות כל שנה בי"ד והרב בצלאל בלוי שליט"א (ירושלמי מובהק) קורא שם בברכה לפניה ולאחריה.
עוד אמרו עליו על שכונת "עץ חיים" (שבין תחנה המרכזית לבניני האומה) בו כיהן מייסדו הגרימ"ט כרב, שקורין בו בי"ד עד היום הזה.

את קולו שמענו ואותו לא ידענו ...

רמות זה משהו אחר - גם דעת המנחת יצחק בשעתו היה שיש לקרות שם בי"ד, אולם כעת כבר נשתנו הנסיבות (ומה שרמות כלול כהיום בהעירוב של ירושלים) ודעת רוב הפוסקים לקרות בט"ו

בנוגע לעת חיים עי' בעיר הקודש והמקדש דעתו של הגרימ"ט שהשכונות הנמצאות במרחק מעיר העתיקה קורין בי"ד (ומש"ה שכונת עץ חיים שהוא רחוק קורין לדעתו בי"ד), אך כל גדולי ירושלים חלקו עליו ודעתם שכל השכונות שהם בעיבורה של עיר קורין בט"ו

[אליהוא]

קראתי את הספר בשנה שעברה, ויש בו דברי חוצפה, דברי שטות, ודברי בורות.
דברי חוצפה, כנ"ל להפוך את גדולי ירושלים לנערים מנוערים שפוסקים מסיבות ילדותיות וכו'. [ואגב גם דעת החזו"א כן למרות שלא היה ירושלמי....].
דברי שטות, ששואל וכי נאמר שגם לענין אכילת מעשר שני נחשבת העיר החדשה כירושלים? וממשיך תוכד"ד ואיך תהא ירושלים [לגבי קריאת המגילה] הרי צריך לקדש בשיר ותודה.....
דברי בורות, דאישתמיטיה הרבה מן הראשונים והאחרונים, בענינים הנידונים (נראה שאינו סמוך, תוספת מרובה על העיקר, וכו').
[לא שאין מקום כלל להחמיר בזה, כשיש הבדל של שבעים אמה ושירים, אבל לענין הספר הנ"ל הדברים אמורים].

[אפרקסתא דעניא]

ב"ה

נשתכחה ממנו דעת גדולי עולם רבים ולאו דווקא ירושלמים בעניין רצף בנייה שכשיש רצף בנייה בין שכונה מסוימת לעיר העתיקה, קוראים בה בט"ו.

מי שלא מכיר מספיק את דברי פוסקי הדורות בעניין שלא יקפוץ ויכתוב ספר, כשהוא רק עושה מעצמו חוכא ואטלולא בדבריו, ועוד כפי שאמרו שדבריו כם חוצפה ועזות מצח כלפי גדולי ירושלים במשך הדורות, גדולי עלום קדושי עליון שקטנם עבה ממתניו עשרת מונים לפחות!

מירושלים לרמות אין רצף בניה, ויש לפחות חצי ק"מ מרחק אווירי בין בתי הרצף לקמות. האם קוראים שם בט"ו משום שהיא בתוך ריבוע העיר?

[שי אבי דוד]

כמדומני, אם איני טועה, שאחת מן הטענות המכריעות כרוכה בעובדה שעניני השכונה מנוהלים תחת 'קורת גג מוניציפאלית אחת'.

[בין גברא לגברא]

הספר אינו ראוי לשם ספר. למרות שיש מקום לכמה דברים שכתב באופן כללי לא חידש הרבה לעצם הענין שלא נמצא בכל הספרים שדנו בזה כבר, וכתב באופן גס מאד ועוד גרוע מזה. לוגמא במק"א כתב שכל מודה על האמת יודה שא"א לקבל דברי המג"א וכל מי שמקבל דבריו הוא מחמת נגיעה אישי.
השיטה שלו הוא לא נתקבל כלל. גם בעיר המקדש למרות שס"ל כן הודה בעצמו שאין מי שחש לו. גם בשכונת עץ חיים התושבים לא ברכו על מקרא מגילה בי"ד והביאו תמיד אנשים מחוץ לירושלים, גם בימי רימ"ט.
ע"ע viewtopic.php?f=26&t=8703

[יאיר]

[quote="בין גברא לגברא"]הספר אינו ראוי לשם ספר. למרות שיש מקום לכמה דברים שכתב באופן כללי לא חידש הרבה לעצם הענין שלא נמצא בכל הספרים שדנו בזה כבר, וכתב באופן גס מאד ועוד גרוע מזה. לוגמא במק"א כתב שכל מודה על האמת יודה שא"א לקבל דברי המג"א וכל מי שמקבל דבריו הוא מחמת נגיעה אישי.
השיטה שלו הוא לא נתקבל כלל. גם בעיר המקדש למרות שס"ל כן הודה בעצמו שאין מי שחש לו. גם בשכונת עץ חיים התושבים לא ברכו על מקרא מגילה בי"ד והביאו תמיד אנשים מחוץ לירושלים, גם בימי רימ"ט.
ע"ע viewtopic.php?f=26&t=8703 [/quote ]
viewtopic.php?f=26&t=8703

[צדיק]

כמדומני, אם איני טועה, שאחת מן הטענות המכריעות כרוכה בעובדה שעניני השכונה מנוהלים תחת 'קורת גג מוניציפאלית אחת'.

טועה במחכ"ת

היחיד שסובר כך, הוא הגרשז"א, וגם זה בתור צירוף בעלמא, ובצירוף העירוב ושאר ראיות.

אבל ברור שאין בסברא זו להכריע מאומה.

תתאר לך שניר ברקת היה גם ראש העיר של מבשרת וטלז סטון גם היית טוען כך?? אתמהה!!

ככלל, כל המחברים החצופים בסגנון הנ"ל, סופם ידוע ומוכר. וחבל לאבד את הזמן על קוצים שבכרם.

[הקיק]

'קרית ספר' מוקדם...
מגילה במוקפות חומה. מקרא מגילה בירושלים ובערי ארץ ישראל המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. ירושלים, תשע"ג. 470 עמ'. (1-599-581-581)
פורים הוא חג מוזר. בין המוזרויות שבו נמצא הפיצול שלו לשני ימים תחליפיים, מפני שכאשר אירע הנס חגגו אותו במקום אחד – שושן הבירה - יום אחרי שאר העולם; ועוד יותר מוזר לכאורה הקריטריון התמוה לערים החוגגות ביום השני: דווקא אלו שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון קוראות וחוגגות בט"ו, למרות שבאותה תקופה כל הערים האלו עמדו למעשה בחורבנן! וידוע שבתלמוד הירושלמי יש לכך הסבר: 'לחלוק כבוד לארץ ישראל' – אם הקריטריון היה יותר 'טכני', מוקפות חומה מימי אחשוורוש, הרבה ערים בעולם היו חוגגות ביום השני - ואף לא עיר אחת מארץ ישראל; לכן באו חז"ל והחליטו ללכת על קריטריון שונה – מוקפות חומה מזמן כיבוש הארץ ע"י יוצאי מצרים. מכל זה ברור שקיים 'עניין' לחגוג את פורים ביום השני יותר מאשר ביום הראשון, אחרת 'מה לי הכא – מה לי התם'! ואם כן – חשוב מאוד לברר היכן הם המקומות בארץ ישראל, שב"ה הולכת ומתיישבת בימינו, שבהם יש לשמוח דווקא ביום השני, החשוב יותר.
הרב יהודה זולדן, לשעבר ר"מ בישיבות ומחבר ספרים ומאמרים חשובים, ועתה המפקח המרכזי ללימודי תושבע"פ באגף החינוך הדתי במשרד החינוך, ירד לעומק שאלה זו; במחקר הלכתי-היסטורי מקיף-ביותר הוא מציג לנו תמונה שלמה: אחרי שהוא מברר את הבסיס ההלכתי לסוגיא מיוחדת זו, הוא פונה ובודק את המסורות הקשורות בקיום חג פורים בירושלים, המקום היחיד בעולם בימינו שמקיימים בו את חג הפורים ביום ט"ו מוודאי ולא מספק. היציאה מהחומות החלה בשנת תר"ך (1860), אבל השכונות הראשונות היו ללא-ספק סמוכות ונראות לעיר, ולכן גם בהם חגגו מוודאי את 'שושן פורים' עם העיר העתיקה; אך בשנת תרל"ז נבנתה השכונה הראשונה הרחוקה יותר, שכונת 'בית יעקב' (היום היא חלק ממרכז העיר, סמוכה לשוק 'מחנה יהודה'), ואז התחילו להתעורר ספיקות: מהו 'סמוך' ומהו 'נראה', הגדרות מצומצמות והגדרות מרחיבות, שיקולים הלכתיים-חברתיים וחשבונות היסטוריים, מחלוקות פוסקים ו'לחצים מהשטח', את הכל מתאר ומסביר הרב זולדן באופן חי וברור, מדויק וקריא.
התרחבות שכונות ירושלים משנת תרס"ב הוסיפה לשיח ההלכתי שמות וכינויים שהפכו מאז לחלק מכל דיון הלכתי בנושא: 'מושב הזקנים הכללי' שהיה אז בכניסה לעיר (באיזור התחנה המרכזית של היום) ושכונות 'שערי ירושלים' (סמוך לבית החולים 'שערי צדק' הישן, היום מבני רשות השידור) ו'עץ חיים' (היום מעין 'שמורת טבע' לרגלי גשר המיתרים) ועוד, ובעיקר 'בית היתומים דיסקין' בגבעת שאול, שדקדוק בדברי הרב הגדול מהרי"ל דיסקין, שקבע שהוא חלק מירושלים, הביא למסקנה שגם לגבי דיני פורים הוא חלק מהעיר, למרות שהוא נמצא הרחק ממערב לעיר העתיקה, לא 'סמוך' ולא 'נראה'. לא עזרו הסבריו ולחציו ותחנוניו ושכנועיו של הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, מייסדם ומבררם של מנהגי ירושלים; דעתו בנושא, המצמצמת את שטח העיר שבו נחגג פורים בט"ו לרצועה של 'מיל' סביב העיר, לא נתקבלה.
המחבר ממשיך איתנו בימים שאחרי מלחמת השחרור וכיבוש העיר העתיקה ע"י הערבים, מצב שהעלה ספק אם העיר החדשה יכולה להיחשב 'סמוכה ונראית' לעיר העתיקה שבה אין אף קורא מגילה אחד, ובספיקות שהתעוררו לגבי חלות פורים ב'הדסה' עין כרם ובשכונת 'בית וגן'. בהמשך בימים שאחרי מלחמת ששת הימים ותנופת הפיתוח בעיר – הבירורים בעניין השכונות החדשות נוה יעקב ופסגת זאב, הר נוף ורמות, הר חומה ונוה יעקב ועוד, ה'חיבורים' ההלכתיים על פי הלכות שבת ועירובין מחד - או על פי סברת השיתוף הפרוצדוראלי עם עיריית ירושלים, שהוא המחבר את העיר לאחת, מאידך, ובגבולות ההלכתיים של 'עוטף ירושלים' לעניין זה.
ומכאן לשאר ערי ישראל - בירור מסורות ודעות הלכתיות מתקופת הראשונים ועד לעידן החדש לגבי בית שאן וביריה, עזה וחברון, שכם ומירון ועוד, ובעיקר האפשרות והצורך לחדש את קריאת המגילה בלעדית בט"ו - או לפחות גם בט"ו מספק - בעשרות-עשרות ישובים חדשים, ביניהם בית אל ושילה, מבוא חורון ושעלבים, קדומים ושבי שומרון, מודיעין ומודיעין עילית, בית שמש ורמת בית שמש המתרחבת, עין גדי שבמדבר יהודה והושעיה שבגליל - הסמוך ונראה לציפורי, ועוד ועוד. בכישרון מיוחד מצליח הרב זולדן לחבר באופן מרתק את ההלכה והמציאות, השכל ההלכתי והרגש ההנהגתי, העבר וההווה והעתיד, ודעות פוסקי הלכה מכל קצוות הקשת ההלכתית והציבורית, ובאופן חריג לתת לקורא את ההרגשה שהוא נמצא עתה בעיצומו של בירור הלכתי 'מתגלגל', שאחריתו מי ישורנו...
הספר מסתיים בתיאור דמותו של אבי המחבר, ר' ראובן אליהו זולדן ז"ל, אוד מוצל מהשואה, שעלה לארץ לפני קום המדינה כשרק כותנתו לעורו, לחם במלחמות ישראל והקים בס"ד בעשר אצבעותיו משפחה למופת; הנחת והאושר שזכה להם ממשפחתו הן הפירות שזכה להם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. תנצב"ה.