מה ההסבר הפשוט לכך שמותר לתינוק לינוק בשבת ולא הוי מפרק?

[היא שיחתי]

יש כאן ספיה לכאורה
ויניקה הוי מפרק כדאיתא בכתובות ויבמות

[אוצר החכמה]

עיין בשביתת השבת לר"י מלצן שהאריך בזה

[יין המשמח]

זהו מפרק כלאחר יד
ראה שוע"ר סי' שכ

[תוך כדי דיבור]

אינו נכון, בגמ' כתובות (מה יש בשוע"ר?) אמרו על אדם היונק מבהמה שהוא מפרק כלאחר יד, אבל אין זה שייך לתינוק שכן דרכו. ובביה"ל סי' שכ"ח הביא מי שרוצה לומר דא"כ היונק (מבוגר) מאשה הוי דאורייתא, דבאדם זהו דרכו, ונשאר בצ"ע.

מ"מ לגוף השאלה (כמדומני שר' אברום זצ"ל היה מתרעם על שאלות מסוג זה), התשובה היותר פשוטה היא שדרך אכילה לא נאסרה. ר"ל שאין שום גדר מלאכה במעשה פעולת האכילה באופן שכך דרכו.
ומינה נמצא שמה שהיונק מבהמה הוא כלאחר יד הוא גם הטעם לאסור מדרבנן - אם לא במקום צערא דהגונח - ולא רק הטעם להתיר מדאורייתא.

(עי' בדין בורר סי' שי"ט סעיף ד' בביה"ל, ושם מיירי דווקא כשעושה כן קודם למעשה האכילה, שאוחז הדג בסמוך לפיו, אבל בתוך פיו ולשונו ממש גם למהריט"ץ לא שייכא בהו שם מלאכה - וכ"ה בהדיא במהריט"ץ עצמו (סי' ר"ג, בתשובה הראשונה). ומה שהביא הרמ"א בסו"ס ש"כ דיש אוסרים למצוץ ענבים בפה משום לתא דסוחט, זהו אדרבא דאע"פ שהוא שינוי מ"מ אין זה דרך אכילה, שאינו מכניס הענבים לתוך פיו - וכמש"כ בהדיא המשנ"ב שם ס"ק י"א. וכ"ה גבי לעיסת שרף וכו', שאינו דרך אכילה, רק לועס בפיו לסיבה אחרת. וע"ע בביה"ל הנ"ל "דמה שמעכב בשעת שתיה את הפסולת שלא יכנס לתוך פיו אין זה מעין מלאכה ומותר, [ור"ל דלא שייך שם ברירה במה שמעכב ע"י פיו]...". וה"ה הכא).

[הראבד]

עי' בס' אור שרגא המצורף מש"כ בזה

[איש_ספר]

רלב"ג פרשת יתרו מאריך שאכילה שהיא דבר טבעי לא תוכל להכנס בגדר מלאכה ובשביתת השבת שציין הרב אוצר משתמש בזה לבאר כמה קשיים, כמדומה שגם כותב כמענה לגאון אחד ששאל על תה"מ בשבת משום דש (!)
וזה מתקשר לאשכול השני על טבילה במקווה שיתחייב משום קוצר, והיינו דדבר טבעי לא יבוא בכלל מלאכה.
ואגב לדעת הרבה הבבלי לית כלל לדינא דירושלמי גבי שולה דג.

[אדג]

תינוק היונק הוא בר חינוך בכלל שיחולו עליו איסורי שבת?!

ואם תקשי לך ממה שאמרו במכילתא פ' יתרו על הפסוק (כ, י) "לא תעשה מלאכה אתה ובנך גו'", ד"בנך" בא להזהיר גדולים על הקטנים, הרי ודאי אין כוונתו לקטני-קטנים ממש, שאין להם דעת.

וכדמוכח ממ"ש האמרי בינה הל' שבת סי' ז, שדוקא היכא שאיכא למיחש שיבא למיסרך, אבל בקטני-קטנים, היונקים עדיין, אין שייך בכה"ג. (אבל ראה שו"ת אחיעזר סי' פא, וצ"ע). וכן ראה תרומת הדשן פסקים סי' סב שכתב דהטעם הוא בכדי שלא להרגילו, וא"כ בקטני-קטנים ממש, שאין לו דעת אין שייך בכה"ג רגילות.

אבל בשו"ת אדה"ז סי' מא כתב שאין זה מדין חינוך אלא איסור בפ"ע שלא יעבור עבירה, וע"ד שביתת בהמה. ולדעתו שבנו לאותם תי' דלעיל דהרלב"ג ושאר פוסקים.

[למאי_נמ?]

הרב אד"ג לכאו' התעלם מאיסור ספייה (אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים - יבמות קיד.).

ולעצם העניין - במידי דהיינו רבתייהו יש להקל בצירוף הא דליכא כאן חפצא דאיסורא, ועוד שהנקה חשיב פיקו"נ כמבואר ביבמות קיד. (וכמדומה שהטעמים להתיר להניק ולהאכיל ביוה"כ קימים גם כאן, - ועי' ביביע אומר ח"ז או"ח סי' נב שהאריך בזה).

וכבר ציינו שדיבר בזה בשביתת השבת (מלאכת דש, באר רחובות, סוף אות פ, וכן במכתב הגרצ"פ פרנק - שם אות צט ד"ה ואלה דברי, וע"ע שם אות עט; וע"ע בציץ אליעזר חי"א סי' כ אות ג).
ובספר משנת השבת - בענייני המלאכות (להרב איתמר גרבוז והרב אלעזר דוד אפשטיין, בני ברק תשנ"ח), עמ' סט-ע, שהביאו לשביתת השבת הנ"ל, וכן לתשובות רבי אליעזר (להגר"א גורדון מטלז) ח"א סי' יב (הערה ו) ולאור שמח (פ"ח מהל' שבת ה"י) שעמדו בזה.