הרב איש_ספר כתב:בשנים האחרונות פורסם מכתבו של הרב דושינסקי לרב הרצוג בענין זה. ומתוכו אנו למדים כי אכן פקפק הרב דושינסקי בשאלת התועלת שבחפירות, ועוד והוא העיקר שלא היה מדובר על התראה ספיצפית אלא שככל הנראה עבודות הביצורים/חפירות נעשו באופן קבע בשבתות. וע"ז התמרמר הרב דושינסקי.
כמו"כ ברור מן הדברים שבעיני הרב דושינסקי לא היתה שאלה של פיקו"נ, שכן דברי הרמ"א הכל לפי העניין וכו', עוסקים בנכרים שצרו על העיר לעסקי ממון. ודלא כמו שמציג המספר, שהנחה זו הייתה מוסכמת שהולך להישפך דם ישראל. כמובן שיתכן שהיו כמה מקרים שונים וכו', אבל לא נראה שיש סיבה להידחק...
איש_ספר כתב:מכתבו של הרב דושינסקי פורסם גם בקובץ אורייתא יח, וכתוב שם מקור: מנורת האהל עמ' פלוני. מישהו יודע מה זה?
בברכה המשולשת כתב:אבל למה א"א להגיד שבזכרונות מסופר על הפעם הראשונה, והמכתב נכתב אחרי פניות נוספות?
איש_ספר כתב:עוד מפורש שהוא לא תפס את הענין כפיקו"נ, ודלא כמתואר מעלה שהיה ברור שמדובר כאן בנפשות
למאי_נמ? כתב:ברזילי, להערכתי ברור שסבר שאין סיכוי שזה יעזור, אע"פ שיש סכנה (כעין דברי הגרח"ק שליט"א על המסכות והאיטום ש"מסברא שהכל שטויות" הוא לא לשים מסכות ולא לגלח הזקן, - עי' בתשובותיו בסוף ספר משנת פיקו"נ של הרב י. אריה לורנץ שליט"א).
הרב איש_ספר כתב:המכתב של הרב דו' מצייר תמונה יותר ברורה: ההגנה עשו להם מנהג לחפור את התעלות דווקא בשבת, אולי כי אז מצאו יותר מתנדבים או מכל סיבה אחרת, (אפשר לאמת פרט זה בספרי ההגנה ואלבומי המלחמה וכו'). והם ביקשו את היתרו של הרב דושינסקי בשביל שומעי לקחו. הרב סירב להסכים לנורמה זו, וגם הוסיף פקפוק על התועלת שבכל העניין.
ברזילי כתב:הרב אי"ס,
מתוך שכתבת בשעה מאוחרת הקדמת את סיוון לאייר. המכתב של הרי"צ דושינסקי נכתב בר"ח סיוון, חודש אחר הכרזת המדינה, שבוע וחצי אחר כיבוש העיר העתיקה בידי הירדנים שאחריו נכבשה שיך ג'ראח, ויומיים לפני ההפוגה הראשונה.
כמובן, זה מקרה שונה מהמתואר במכתב השר לוין מתשרי תש"ט.
ייתכן שהמכתב מתיחס לאירועים שקרו זמן רב קודם לכן, כך גם אפשר להבין ממש"כ שבאו אליו "פעמים" (כנראה הכוונה פעמים הרבה). אבל כמדומני שאם אבל ננסה לזהות את התיאור של הרש"ג על שריון ירדני בשיך ג'ראח והמעשה שאחריו עם התאריך של מכתבו של הרב דושינסקי מסתבר שהמדובר באותו אירוע שקרה ימים ספורים לפני מועד המכתב (שריון ירדני לא נכנס לי-ם לפני סיום המנדט בה' אייר. מייד עם סיום המנדט כבשו כוחות ישראלים את שיך ג'ראח, שנכבשה בחזרה בידי הירדנים אחרי כיבוש העיר העתיקה בי"ט אייר) .
אם אכן כך, המדובר בתקופה של מלחמה בפועל, כשצבא ירדני בפאתי השכונות היהודיות. כמדומה שהפשר היחיד לפסק של הריצ"ד בהקשר זה הוא שעשה כן למיגדר מילתא, וכמו שהבאת מן הרב הלפרין במקרה אחר, ועדיין יש בכך חידוש גדול באופן כזה של פיקו"נ לפנינו, וצ"ע.
איש_ספר כתב:לאהבת השלימות...
מזכרונות ר' יוסל שיינברגר
בנוסח זה שמעתי גם מרא"נ סופר מחבר בית יוסף להבה ח"א (על מהרי"ץ, ח"ב האמור לכלול תולדותיו בירושלים לא יצא לאור לע"ע), אבל יתכן שהוא פשוט קרא את זה כאן...
הראבד כתב:איש_ספר כתב:לאהבת השלימות...
מזכרונות ר' יוסל שיינברגר
בנוסח זה שמעתי גם מרא"נ סופר מחבר בית יוסף להבה ח"א (על מהרי"ץ, ח"ב האמור לכלול תולדותיו בירושלים לא יצא לאור לע"ע), אבל יתכן שהוא פשוט קרא את זה כאן...
מי מתרגם לנו לעיברית מה השיב הגריצ דושנסקי לר"אל ש"ג?
איש_ספר כתב:לאהבת השלימות...
מזכרונות ר' יוסל שיינברגר
בנוסח זה שמעתי גם מרא"נ סופר מחבר בית יוסף להבה ח"א (על מהרי"ץ, ח"ב האמור לכלול תולדותיו בירושלים לא יצא לאור לע"ע), אבל יתכן שהוא פשוט קרא את זה כאן...
שומר כתב:בקשר לגר"ח קניבסקי שהוזכר לעיל באותו זמן נשאל גם הגרש ישראלי על כך והשיב תלוי לפי מידת הביטחון שלך משהו כזה כלומר מצד הדין אין חשש משום שאין איום ממשי על כול יחיד אלא משהו כללי וכנראה לא ברור כמו שהוכח בסוף
בברכה המשולשת כתב:אם עכשיו הדיון הוא כבר על גדרי פיקוח נפש דרבים, יש על כך סיכום מעניין בתחומין מלפני כמה שנים
ר' יצחק ברט, "גדרי פיקוח נפש ציבורי: הרש"ז אוירבך, הר"ש ישראלי והר"ש גורן", תחומין כט, עמ' 386 – 402
פולסברג כתב:בברכה המשולשת כתב:אם עכשיו הדיון הוא כבר על גדרי פיקוח נפש דרבים, יש על כך סיכום מעניין בתחומין מלפני כמה שנים
ר' יצחק ברט, "גדרי פיקוח נפש ציבורי: הרש"ז אוירבך, הר"ש ישראלי והר"ש גורן", תחומין כט, עמ' 386 – 402
התוכל להעלות? תודה רבה!
...שאלות רבות אני נשאל בכל השנים מתלמידנו המשרתים בצבא. ישנן שאלות שהתשובות עליהן קלות יותר וישנן שאלות שצריך לעמול ולתת עליהן תשובה מורכבת. בשבועות האחרונים, מאז התחיל מבצע 'חומת מגן' מתקשרים אלי בכל שבוע עשרות מתלמידינו, ולצערי, התשובות כעת פשוטות הרבה יותר. כשאנו נמצאים במלחמה, נקודת המוצא היא שרוב הדברים מותרים, אלא שצריך בכל אופן לבחון האם ניתן לעשותם על צד טוב יותר.
הנסיון לנהוג בכל מקום באופן המושלם ביותר לפי ההלכה, נותן עוצמה מיוחדת לחיילינו, שגם בהיותם במלחמה, הם בכל מהותם - בני תורה. יחד עם זאת, צריך לזכור שבפיקוח נפש, או אפילו בספק של פיקוח נפש, יש לחלל את השבת! (ואם ניתן לבחון ולברר את הדברים מבעוד מועד, ולעשות בצד היותר טוב, ודאי שרצוי הדבר).
להלן אתייחס למספר שאלות שנשאלתי ע"י חיילים רבים:
טיפול טנקים בשבת:
לפני כמה ימים התקשר אלי תלמיד ישיבתנו, וסיפר לי כי הם היו עד כה ברמאללה, והוציאו כמה מהם להפסקה לכמה ימים בבסיס. לפני שבת, הודיעו להם שהם יצטרכו במהלך השבת לעשות טיפולים בטנק. הטנק המדובר היה ממילא מושבת, וגם לאחר הטיפולים לא ניתן היה להשתמש בו מיידית. לאור זאת, ביקש תלמידנו לחזור לרמאללה ולהתחלף עם מישהו אחר (דבר הראוי להערכה [אמנם יש לדון האם יש יתרון בכך שמחליפים עם חייל חילוני. ואכמ"ל]). המ"פ לא הסכים, ולכן שאל אותי תלמידנו מה לעשות. הוריתי לו לטפל בטנק בשבת. אמנם, אין לעשות טיפול בטנק בפעילות שגרתית (בדרך כלל), אולם, במצב הנוכחי, ברור שניתן לעשות טיפול בטנק, ולמרות שהטנק מושבת כעת (ויש להם כעת טנקים חילופיים), הרי שהדבר מקצר את ההכנות לתיקונו, ובשעת מלחמה אין לדעת כמה טנקים יצטרכו, ובאיזו דחיפות יצטרך טנק זה להיות בשדה הקרב[1].
אעפ"כ יש להדגיש, שגם במלחמה צריך להשתדל שלא לדחות טיפולים דווקא לשבת, אלא להיפך - לנסות ולקיימם דווקא שלא בשבת (כשאין סיבה מבצעית, וכדלעיל). כמו בטיפול בטנקים, כך גם ביחס אימון של החיילים. את האימונים הראשונים ב'מבצע חומת מגן' לא ניתן היה לדחות, והיה צריך לבצעם בשבת. אולם, ככל שהמבצע מתארך, ויודעים מראש על הצורך בהחלפת חיילים, יש לתכנן את הדברים כך שאימונים לא יתבצעו בשבת (ומשיחות עם גורמים צבאיים בכירים, מתברר שאכן יש אימונים שניתן בהחלט לבצע שלא בשבת). אמנם, גם אם היה תכנון לקוי, הרי שאם כעת יש צורך בחיילים מיד לאחר השבת לפעילות מבצעית, ניתן לבצע את האימון, אך ראוי לברר ולבחון את הדברים מראש. בכל מקרה, כאשר יש זמן כדאי להיות בקשר עם הרבנות הצבאית.
[1] לאחר כתיבת דברים אלו, הגיע תלמיד זה לביקור בישיבה. הוא סיפר לי, שהם סיימו את הטיפולים בשעה שתיים לפנות בוקר (בשבת). מיד אח"כ טיפלו אנשי מקצוע ביתר הדברים שהשביתו את הטנק, ובאמצע השבת, יצא הטנק בחזרה לפעילות מבצעית!
בגיליון 858 של 'דף-קשר' ליקט הרב י"צ אוסף שאלות הלכתיות שהעלו החבר'ה מהישיבה בתקופת מבצע חומת מגן. השאלה הראשונה הייתה של עבדכם הנאמן. במהלך המבצע הפלוגה בה שירתתי הייתה ברמאללה. מצב הטנקים בפלוגתנו היה בכי רע כרגיל, ומלבד זאת הגענו לשם לאחר פעילות של חודש ימים בטול כרם, שם הטנקים לא קיבלו את הטיפול המגיע להם[2]. באחת משבתות המבצע (שארך חודש) עלתה השאלה הבא: בגלל שהטנק הסורר שלנו עשה הרבה בעיות החליט המ"פ להוציא אותנו מהעיר ולתת לנו ולטנק 'סופשבוע מפנק' במחנה עופר. התכנית הייתה לטפל במנוע של הטנק שכבר בקושי תפקד, ולהחליף לו את זחל שמאל (טיפולי סולידי של חיבור כ-100 חוליות זחל). הצוות שהיה תשוש משבוע שלם של שהיה בתוך הטנק (עם כמה הפסקות מנוחה בוילות של רמאללה) החליט לישון עם הגעה למחנה ביום חמישי ולהתחיל לעבוד על הטנק על הבוקר ביום למחרת. ההחלטה לישון לא הייתה שלי, אבל מה לעשות, מאחר ש-50 אחוז מהצוות היה לא דתי לא ניתן היה להתחיל בטיפולים מיד ולנסות לסיימם עד שבת. יום שישי חלף בעצלתיים, עד שהצוות שלי קם ממנוחת הפז"ם שלו ואכל, השעה הייתה אחת בצהרים. באותו זמן הגיעה צמרת החימוש של צה"ל לבדוק את מצב הטנקים שלנו, והדבר עיכב את תחילת העבודה בעוד כמה שעות. הזמן אוזל ועוד שעתיים שבת ושום דבר לא זז. כל ניסיון לדבר על לב הסגל למנוע חילול שבת לא עזרו (לזכותם ייאמר שהם לפחות הקשיבו, אולם הדברים לא עמדו בראש מעייניהם). הקצין שלי הציע לי להצטרף לאחד מהצוותים שחזרו לרמאללה לפני שבת ובכך להימנע מחילול שבת. הצעה זו לא קסמה לי אבל בשלב זה החלטתי להתקשר לרב י"צ ולשאול אותו מה לעשות... מחד המצב בשטח היה שלפלוגה היו עוד שני טנקים פעילים לא בשימוש באותה שעה, כך שאני תפסתי את הטיפול בטנק כלא מבצעי. מאידך, גם אם לעניות דעתי מדובר בחילול שבת, אף אחד מהחברה החילונים בפלוגה הוא לא גוי של שבת ולכן לברוח ולצאת לפעילות זה לא פתרון. תשובתו של הרב י"צ הייתה חד משמעית: מאחר ומדובר בתקופה שצה"ל נלחם, חייבים לטפל בטנקים גם אם ניתן היה לטפל בהם מבעוד יום ולמנוע את חילולי השבת.
סיפור נוסף שקרה לי היה בסוף השרות במוצב אסטרא על הר חרמון בואכה שובא. דמדומי חמה של יום הכיפורים, בישיבה מתפללים כבר נעילה ומתכוננים לעת נעילת שער. ניר המט"ק קורא לנו לעשות טל"ת[3] ותרגולת.
- [בכור - התותחן]: "ברטוב, תגיד לו יום כיפור, שיפסיק כבר. לא צריך את כל הבלגן הזה! מספיק לעשות תיאום כוונות ולהתניע חמש דקות על 1200".
- [נמרוד - הנהג]: "מה קרה? כל יום לא עושים תרגולת והיום הוא נזכר?! בח'ית יום כיפור!"
ושוב פעם עולה ההתלבטות (והחד ומאידך צצים להם). מה הוא רוצה מאתנו, היום יום כיפור כל השבוע לא עובדים לפי בד"ח ודווקא היום הוא נזכר. ולבסוף החלטתי ללכת לטל"ת ולא להעיר לניר (המט"ק) על שום דבר. בטל"ת עצמו לאחר שעשינו את הבדיקות השגרתיות ניר שיחרר אותי. הוא אמר: אתה צם. עשית את שלך - לך להתפלל. באותו רגע ירד לי האסימון. הבנתי כמה עד עכשיו לא הייתי בסדר. לאורך כל השרות, הגישה הבסיסית שלי הייתה: אם הצבא מעגל פינות בדברים מסוימים, קל וחומר שהשבת לא צריכה להידחות באותם פינות. אלא שגישה זו היא שטות גמורה כאשר הדברים הם מבצעיים. לצורך העניין אצטט לפניכם תשובה של מו"ר הרב עמיטל בקובץ שואל ומשיב (עמ' 117):
"שאלה: אנו צריכים לבנות ביצורים וכל שק חול נוסף מוסיף לביטחוננו. לכן, לפי המצב האידיאלי, צריכים לעסוק בזה כל יום. למעשה, החיילים לא עוסקים בזה אלא אם כן המפקד האחראי עליהם דואג לכך. כתוצאה מכך, יצא שבמשך השבוע לא התבצרנו, ורק בשבת, כשהגיע המפקד, קיבלנו פקודה להתבצר. האם מותר בתנאים אלו לעסוק בבניית בצורים בשבת?
תשובה: מותר, וחובה להתריע על כל זלזול בכללי ההתבצרות וההתחפרות".
התשובה של הרב עמיטל ברורה: לא מעגלים פינות! בן תורה אמור להתריע על מחדלים של המערכת ולא לנצל את אותם פתחים לשמור את השבת...
[2] מלבד זאת למביני עניין נסיעה של טנקים על כבישים בתוך שטח בנוי הורסת את המזקו"ם.
[3] לקוראים המעטים שאינם בקיאים ברזי ראשי התיבות של חיל השריון, כאן המקום להביא את פירושן של כמה מילים המופיעות במאמר: מזקו"ם = מערכת זחלים קפיצים ומרכובים; טל"ת = טיפול לפני תנועה; בד"ח = בדיקות חיוניות.
הרב אביחי רונצקי, 'תשובות לחייל', עיטורי כהנים 110, ניסן תשנ"ד
פעילות מבצעית משבת
שאלה:
אנו נמצאים בתעסוקה מבצעית בגזרת אזור יהודה ושומרון, ובמהלך השבוע עוסקים בסיורים מעצרים תצפיות וכו'... מפאת עומס המשימות אין אנו מספיקים לבצע סיורי כפרים, האם מותר לעשות זאת בשבת?
תשובה:
העובדה שאין עושים סיורים אלו בימות החול אינה מורידה מערכם, ואם הזמן שנותר לכך הוא בשבת, יש לעשות זאת.
ובכלל ביחס לפעילות בשבתות, לענ"ד צריך לבצע את המשימות כפי שעושים אותם בחול ללא שינויים, וללא קיצורים. למשל אם סיור רגלי נמשך כרגיל מאור ראשון ועד הצהריים ללא כניסה למאחז, אין להקל ביום השבת ולהניח לחיילים לעשות 'מנוחת שבת' תוך כדי המשימה, או לאכול סעודת שבת יחד עם כולם, כשבאותה שעה אין כוח בשטח.
ואביא מספר דוגמאות מנסיון העבר:
ביום הכיפורים היינו בתעסוקה מבצעית בגזרת העיר צור (לאחר מלחמת של"ג) והפקודות חייבו לבצע סיור באזור המאחזים (טווס) ברדת הלילה, כדי למנוע ירי מחבלים.
מפקד אחד המאחזים, בחור דתי, החליט שבליל יוה"כ הסיור יתבצע לאחר תפילת כל נדרי משותפת לכולם. תוך כדי התפילה נשמעה שריקה אימתנית מעל גג המאחז - טיל קטיושה 122 מ"מ, נורה עליהם ממרחק קצר, לאחר תחקיר שערך המח"ט, הודח אותו מפקד.
ועוד סיפור, מתעסוקה בלבנון באיזור הכפר אדוואר בגזרת הזהרני. בימות השבוע היו מתבצעים מספר סיורים רכובים, ולקראת השבת ביקשנו מהמח"ט לשנות את אופי הפעילות ולבצע פעילות רגלית באזור, ללא הפעלת כלי רכב. היה אישור מהחטיבה, ויצאנו באור ראשון לפעילות, במטרה לסיימה מהר כדי שנספיק להגיע לסעודה שניה. (ריח החמין שהתבשל על האש נתן לחבר'ה תזכורת בעת מסדר היציאה שצריך להזדרז...). ובכן, כדי לשוות לפעולה אופי 'שבתי' גמור, לא לקחנו איתנו אפילו את ג'יפ החפ"ק שתמיד היו צמודים אלינו, והכל היה על טהרת החי"ר. לאחר כשעה של סריקות באזור הכפר, נפתחה לפתע אש תופת על אחד הכוחות, ואנו כחפ"ק התקשנו להגיע למקום הארוע מפני שהג'יפים לא היו, וכך הפסדנו דקות יקרות בהתארגנות למרדף אחרי חוליית המחבלים. בהמשך הוזמן מסוק והגיעו כוחות נוספים, וכמובן שמהחמין של שבת נשאר רק הריח...
למעשה, יש לדון בכל מקרה לגופו, אך העיקרון המנחה צריך להיות, שיש לבצע את המשימה בדיוק כפי שהיינו עושים אותה בימות החול כשצרכי הביטחון מחייבים זאת, ללא הנחות וקיצורים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 696 אורחים