אצל הקב"ה סדר האותיות בהיפוך כמו חותמת

[עשוי לנחת]

כתב הציוני בפרשת בראשית "גם הדבר מקובל שהאלפא ביתא כתובה היתה בזרועו של הקב"ה כקמיע ביד גבור על סדר תשר"ק וחקיקתם ונתינתם היה על סדר אבג"ד דוגמת פתוחי חותם" וכו'.
והיינו שאצל הקב"ה היו האותיות למפרע מת' לא' וכביכול בחקיקתו בעולם או בנתינת האותיות לעולם נהיו האותיות כפי הסדר א"ב, וכמו חותמת וכו'.

מישהו מכיר עוד מקורות לכך? [ובפרט את הנקודה שאצל הקב"ה יש ענין של סדר האותיות למפרע.]

[היא שיחתי]

יש רעיון שאיני יודע אם הוא קשר וקיבלתיו מהגר"מ שפירא
שארון ונורא הם אותם אותיות
ותלוי מהיכן מסתכלים
מלמטה למעלה הוא נראה לנו כנורא
ומלמעלה הוא מופיע כארון

[אפרקסתא דעניא]

שמעתי מהגר"מ שפירא את הרעיון שהובא לעיל בשם הציוני.

[עשוי לנחת]

יש רעיון שאיני יודע אם הוא קשר וקיבלתיו מהגר"מ שפירא
שארון ונורא הם אותם אותיות
ותלוי מהיכן מסתכלים
מלמטה למעלה הוא נראה לנו כנורא
ומלמעלה הוא מופיע כארון

הכל קשור כידוע...
בעצם ידוע שהשם למפרע הוא מידת הדין וכשהאותיות כסדרן הוא מידת רחמים, ובאמת מצאתי בנועם אלימלך (ליקו"ש) ז"ל "דהנה העולמות העליונים נבראים במדת הדין כנ"ל והיינו האותיות למפרע על פי תשרק דכל דבר הישר הוא רחמים וההיפך הוא דין והעולם הזה הוא על פי א"ב הישר שהוא רחמים והצדיק צריך להפך מדת הדין לרחמים" עכ"ל.
מבואר כאן יסוד זה בדיוק שבעיקרון המערכת היא לפי מידת הדין ולכן באמת הכל בסדר תשר"ק, אך בעולם הזה ראה שאין יכול להתקיים במידת הדין ושיתף עמו מידת הרחמים, ולכן כאן האותיות הם בסדר הפוך מלמעלה מה שנקרא אצלנו 'כסדרן' והיינו מידת הרחמים. והדברים נפלאים.
רק שאני צריך מקורות קדומים יותר לעצם היסוד.

[ר_חיים_הקטן]

כתבתי מאמר על דברי הציוני בקובץ קול התורה חוברת ע"ג עמ' שמז.

[עשוי לנחת]

כתבתי מאמר על דברי הציוני בקובץ קול התורה חוברת ע"ג עמ' שמז.

נו, אפשר תעלה כאן.
יישר כח

[ר_חיים_הקטן]

איסור השגת גבול ידוע והרשות ניתנה להעתיק או לצלם ממנה לשימוש פרטי בלבד

האם מותר לי להעלות פה את מה שנדפס שם?

[עשוי לנחת]

איסור השגת גבול ידוע והרשות ניתנה להעתיק או לצלם ממנה לשימוש פרטי בלבד

האם מותר לי להעלות פה את מה שנדפס שם?

נו, באמת! הלא הם דברים שלך.

[ר_חיים_הקטן]

בענין לא בשמים היא[1]

א’) איתא בגמרא (ב"מ נט.) תנן התם (כלים פ"ה מ"י) חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי וכו’ תנא באותו היום השיב ר"א כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו וכו’ חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל:יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג:ב) אחרי רבים להטות. עכ"ל הגמרא. ויש מקום לעיין מהו כפל הלשון הגמ’ דכבר נתנה תורה מהר סיני וכבר כתבת בהר סיני בתורה? וצ"ל אליבא דפשט דאמרו כבר נתנה תורה מהר סיני וזה סיבר לומר דאין אנו משגיחין בבת קול כמו שאבאר לקמן בעזרת השי"ת ולכן בזה הרי הוא דוחה דברי הבת קול שפסק כרבי אליעזר ועוד אמר דכבר כתב בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות דהיינו כעין מאמר דרבי יוחנן (ברכות ט. וש"נ) יחיד ורבים הלכה כרבים. ועפ"ז הכריח דבעל כרחך צ"ל דהלכה כחכמים ודלא כר"א. ועל דבר זה נתקשה לי דמנ"ל לרבי ירמיה ללמוד הני ב’ דברים מסתימת דברי יהושע שרק אמר מקרא אחד דלא בשמים היא והיאך למד בזה כוונתו דאין משגיחין בבת קול[2] וגם למד מזה דאחרי רבים להטות, לכאורה תרי ענינים הם ואין ביניהם שום קשר ושייכות?

ב’) הנה דרש הגמ’ (יבמות ו: וסנהדרין לה:) בשם רבי ישמעאל לפי שנאמר (דברים כא:כב) כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת שומע אני והומת בין בחול בין בשבת ומה אני מקיים והומת בחול אבל לא בשבת או אינו אלא אפ’ בשבת ת"ל (שמות לה:ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ולהלן הוא אומר (במדבר לה:כט) והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות האמור להלן בב"ד אף מושבות האמור כאן בב"ד ואמר רחמנא לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ומזה למדינן מגז"ש במושבותיכם דאין מקיימין מיתות ב"ד ביום השבת. וא"כ ילה"ק דידוע לנו שניתנה התורה בליל שבת קודש וא"כ נמצא דהחוטאים בהעגל שנענשו ע"י משה ובית דינו ביום שירד מן השמים נענשו ביום השבת ומהם נהרגו בסייף ובשריפה וקשיא דהלא דרשינן ממושבותיכם דאין מיתת ב"ד דוחה את השבת? כה"ק הרה"ג יצחק בנימין זאב וולף ליפמאן זצ"ל (נחלת בנימין מצווה קט"ו) וכתב הוא על דרך הפלפול ליישב דעתו של משה רבינו דדרשינן (ברכות לב.) על הא דכתיב ויחל משה את פני ה’ (שמות לב:יא) אמר ר"א מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו ורבא אמר עד שהתיר לו נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם (במדבר ל:ג) לא יחל דברו. ומדהיתר הקב"ה את נדרו ראה משה רבינו שהקב"ה סובר כהאי דדרש בן עזאי (ב"ב קכא.) דמועדי ה’ בעיא ב"ד מומחין אבל התרת נדרים סגי ביחיד מומחה ודלא כריה"ג התם שדרש דמועדי ה’ בעי קידוש ב"ד ושבת בראשית א"צ קידוש ב"ד. והנה בגמ’ דקידושין (לז:) דרשינן מדכתיב מושבותיכם גבי שבת דשבת נוהג אפ’ בחוץ לארץ ומשום ששבת א"צ קידוש ב"ד כמו המועדים לכאורה זהו רק לדעת בן עזאי הנ"ל דאילו לפי ריה"ג כבר דרשינן כן ממקו"א. ונמצא דסובר הקב"ה כבן עזאי ודרשינן ממושבותיכם דשבת א"צ קידוש ב"ד וא"כ נמצא דאין "מושבותיכם" דשבת מופנה ללמוד ממנה בגז"ש דאין ב"ד ממיתין בשבת ומשו"ה ענש משה אבינו את חוטאי העגל ביום השבת.

ג’) ועל זה כתב הנחלת בנימין הנ"ל בזה הלשון: אבל באמת לא יפה עשה משה במה שהתיר מיתת ב"ד בשבת והורו לעצמו כן בשביל שהתיר להקב"ה כביכול נדרו בשמים מזה הוכיח לעצמו היתר מיתת ב"ד. דלא בשמים היא התורה כמו שהיא אצלינו. דהתורה כתובה בשמים דרך תשר"ק ולמשה נתנה דרך אבג"ד כמבואר בס’ ציוני (מובא להלן אות ד’) בסוד תתהפך כחומר חותם. ומהאי טעמא כל מצווה שבתורה יש לה אור ישר ואור חזר וכל דבר פלוגתא הוא משם דזה אוסר וזה מתיר מטעם דנשמתו של זה אחוזה באור ישר ושל זה באור חוזר דודאי הענין משתנה בדרך שהתורה כתובה למעלה בהיפוך ממה שהיא כתובה למטה. ולכך אע"פ שהללו אוסרין והללו מתירין הללו מטמאין והללו מטהרין אלו ואלו דברי אלקים חיים דבאמת למעלה השמים לימד הקב"ה התורה סדר תשר"ק ואתני דיבורו על סדר אבג"ד ולכך שניהם דברי אלקים חיים דשניהם צדקו אחד מנר אור ישא וא’ מצד אור חוזר ולכך לא השגיחו בב"ק שאמר הלכה כר"א באומרם לא בשמים היא כמו שכתובה אצלינו וא"א לשלוח מהתם הכרעה להכא. והיינו דוקא דמידי דמצינו פלוגתא אי"ז כ"א מסיבת היפוך התורה בסדר כתיבה כמש"כ אבל במצוות הרבה לא מצינו פלוגתא כ"א הסכמה מדעת כולם לדעה אחת היינו משום דהמצוומה ההיא אור ישר ואור חוזר שניהם מסכימים לדבר אחד. וסיבת התחלפות סדר כתיבת מדרך תשר"ק לדרך אבג"ד הוראת שניהם שוה דאיינ ו מן ההכרח לעשות סיב ההתחלפות הכתיבה חילק ענינים כ"א סיבת חילק הענינים הם מצד התחלפות וכו’ עכ"ל. וע"ש שהוכיח דבשמים מיתת ב"ד אכן ידחה את השבת מהא דמצינו שקבר הקב"ה את משה רבינו בשבת ומעשים בכל שבוע ושבוע שיש שמתים ל"ע ביום השבת וכידוע דכל סיבת המיתה היא עונש החטא. והנה איתא בש"ס (ברכות נה.) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן בצלאל ע"ש חכמתו נקרא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים? אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת. ולכאורה צ"ב אמאי הפך משה מדיבור ששמע מפי הגבורה? וע"פ היסוד הנ"ל כתב הרה"ג שמואל אהרן רובין זצ"ל (עיני שמואל ברכות נה.) ליישב הענין דסבר משרע"ה שהשי"ת אמר לו הסדא כפי לימוד התורה שבשמים דהיינו דרך תשר"ק ולכן הפך דיבורו אבל בצלאל ברוב חכמתו הבין שהשי"ת מיד באמירתו למשה כבר הפך הדבר מהתורה השמימי להענין כפי הצורך למטה[3]. וגם כתב העיני שמואל בסוגיין דלא השגיחו בבת קול לפסוק ההלכה כר"א משום שהבת קול אומרת התורה כמות שהיא בשמים וזהו להיפך מהתורה דידן ולכן לא פסקינן כוותה, אלא פסקינן ע"פ האי כלל שנמסר לידינו דאזלינן בתר הרבים להטות.

ד’) הא דמביא הנחלת בנימין מספר ציוני[4] ראוי להעתיק מדבריו כלשונו שכתב (בראשית א:א): בראשית פתח בב’ להודיע להני האדם גבורותיו כי בב’ אותיות של שמו הגדול יתברך ברא ב’ עולמות עוה"ז ועוה"ב שנאמר (ישעיה כו:ד) כי בי-ה ה’ צור עולמים עוה"ז בה’ עוה"ב בי’ ולפי שהמחשבה עיקר כלפי הקב"ה כי תחלת המחשבה הוא סוף המעשה ועוה"ב עלה במחשבה לבראות תחלה הקדים י’ לה’ בשמו הגדול ואשר הקדים ה’ לי’ באלפ"א בית"א[5] כי א’ אחד ב’ שנים הרי שלשה וג’ הרי ששה ד’ הרי י’ ואחר הד’ ה"ו הרי שם המעלה שבו חתם רו"ם. גם הדבר מקובל שהאלפא ביתא כתובה היתה בזרועו של הקב"ה כקמיע ביד גבור על סדר תשר"ק וחקיקם ונתינתם היה על סדר אבג"ד דוגמת פתוחי חותם נמצא שאלו ואלו דברי אלקים חיים נכונים למבין ואליו ינעם. עד כאן לשונו המתוק[6].

ה’) והדבר תמוה בעיני לפי דברי הנחלת בנימין בביאור סוד דאין משגיחין בבת קול משום שהבת קול אומרת כפי נוסח התורה שבשמים שהוא בבחינת תשר"ק ואנן אין לנו אלא התורה כפי שניתנה לנו שהוא בבחינת אבג"ד דא"כ אמאי אין משגיחין לב"ק הו"ל להשגיח לב"ק ולעשות להיפוך ממנו דאדרבה הב"ק הוא ראי’ לפסוק כנגד ממה שהכריע הב"ק דתורת הב"ק הוא להיפוך מתורה דידן? ויותר קשיא מזה דלפי הנחלת בנימין נמצא בהאי בת קול שהכריע דהלכתא כב"ה ולא כב"ש הוה לנו לפסוק כב"ש בכ"מ כיון שבתורת שמים הכריז הב"ק כב"ה (ויש ליישב)? וצע"ג. והנה מצאתי את שאהבה נפשי בדברי החת"ס (תורת משה פ’ תצוה ד"ה ונתת) שכתב דבמעשה דפילגש בגבעה שאלו בנ"י מן האו"ת האם יעלו נגד אחיהם בני בנימין ועל זה שעלו עליהם נענשו אע"פ שאישר להם האו"ת להלחם כנגד בני בנימין. וביאר החת"ס דכתב הרמב"ן (פ’ וירא) דנחלקו שבט בנימין עם כל בנ"י שאמרו להם לבני בנימין שישפטו ב"ד לכל שבטי ישראל את הפושעים ובני בנימין אמרו שימסרו הפושעים לידי ב"ד של שבט בנימין בלחודהוי וכמו דקי"ל להלכה לפ’ הרמב"ן (ר"פ שופטים) שיש ב"ד הגדול לכל שבט. ולכן סובר רבי יהושע (ס"פ שבועת העדות) ששאלו מהאו"ת האיך הדין להלכה אם ישפטו ב"ד של בני בנימין לחוד או ב"ד של כל בנ"י והכריע האו"ת כצד שכל בנ"י ישפטו אותם וסירבו בני בנימין להאי הכרעה ולכן לחמו כל בנ"י כנגדם. וכתב החת"ס דבאמת להלכה קי"ל כסברת בני בנימין ואעפ"כ אמרו האורים ותומים שלא כדבריהם לפי מאי דקי"ל דמה שנוגע לדין אין משגיחין בבת קול ורוב פעמים הבת קול נגד ההלכה כמו בתנור של עכנאי וגבי ספק נגעים (ב"מ פו.) ולכן אין מן התימה שנעשו מן האו"ת להיפוך משום ששאלו מהם דבר הנוגע לדינא וזה אין להשגיח בב"ק. ולפי החת"ס מובן מה שאין אנו מכריעין את הדין ע"י הב"ק לפסוק להיפוך מהכרעתו דרק רוב פעמים פוסקת הבת קול נגד ההלכה משמע אבל לפעמים גם הבת קול מכוון לאמיתת ההלכה למעשה ואינו מן המוכרח שיעמוד תורת השמים כנגד תורת המעשה. ועל דרך זו ג"כ מצינו שהפליג מרן הגראמ"מ שך זצ"ל (אבי עזרי בהקדמה לסדר נזיקין) במעלת לימוד התורה מתוך טהרת השכל כמי שמחפש אחר המטמונים שעי"ז שייך לאדם לכווין דעתו לדעת המקום ועפי"ז ביאר כפל הלשון בתפלת רבי נחוניא בן הקנה (ברכות כח:) כפי נוסח הרמב"ם (ברכות פ"י הכ"ג) יה"ר וכו’ שלא אכשל בדבר הלכה שלא אומר על הטהור טמא וכו’ ושלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי דבתחלה בכניסתו לביהמ"ד הרי הוא מתפלל שיכווין ההלכה לאמיתה כמו שניתנה מפי הגבורה שלא יאמר על הטהור טמא ועל הטמא טהור וכמו ברבה בר נחמני (ב"מ פו.) שכיוון לדעתו של הקב"ה גבי ספק נגעים ואמר דטהור הוא כדעת המקום אע"פ שלהלכה ולמעשה קי"ל כמתיבתא דרקיעא (לפ"ד הרמב"ם וכמש"כ בענין ספק נגעים) דטמא ושוב מתפלל שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי דהיינו שלא יתנגדו הרוב נגד דבריו ויעמוד הוא בהמיעוט וידחה שיטתו מהלכה למעשה אלא שיסכימו לדבריו ויקבלו שיטתו להלכה ואע"פ ששיטתו עומדת כנגד פי הדיבור. ונמצא לפי דברי האבי עזרי ששייך מח’ שצד א’ יכוון לדעת הקב"ה וגם יכוון לפסק הלכה כמותו וע"ז אנו מתפללים בכניסה לביהמ"ד. ואילו לפי הנחלת בנימין במקום שיש מח’ דעת תורת שמים להיפוך מדעת תורתנו ורחוקים זמ"ז כמזרח ומערב דזה נכתב דרך תשר"ק וזה נכתב דרך אבג"ד. ודברו הם מסתרי התורה.

ו’) או כלך לדרך זו דכתב הגר"א (קול אליהו אות רכ"ז) בענינינו דיבואר ע"פ המדרש (בראשית רבה פ"ח ס"ה) דבשעת בריאת העולם חסד אמר יברא אמת אמר אל יברא מפני השקרנים מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה שנאמר (תהלים פה) אמת מארץ תצמח אמר יברא וצדק משמים נשקף וכו’. והכוונה כך הוא דאמת אמר אל יברא מפני השקרים ר"ל מפני שהאמת צולל בין אלפים מבוכות וספקות וא"א לבני אדם לקלוט בשכלם אל נקודת האמת מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה ר"ל שמסר האמת לשרי התורה והחכמה למטה בארץ כפי שיסכימו הם כן יקום שנאמר אמת מארץ תצמח ומשנתן הקב"ה התורה לישראל צוה בעצמו שאם יולד איזה ספק בתורה יקום פסק הלכה דבין החכמים החולקים דוקא כפי שיבינו שרי התורה ולא זולתם ואליהם הבטיח התורה (דברים יא:יז) על פי התורה אשר יורון וגו’ ע"כ כשיצא הב"ק ואמר הל’ כר"א עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא ר"ל שכבר יצא הפסק דין מיד הדיין ע"כ אין אנו משגיחין בב"ק ולא בשום נברא בעולם במה שנוגע בעניני הדת רק כפי הסכמת חכמי התורה למטה בארץ. ע"כ דברי הגר"א. וביסוד הזה שנמסר הכרעת ההלכה התורני לחכמי התורה והדין האמיתי תלוי בהסכמתם ולא בשמים כבר האריך בכמה מוקמות בדרשות הר"ן (דרוש ג’, דרוש ז’, דרוש י"א, דרוש י"ג) ע"ש ויוסף לשמוע. ועל דרך זה הביאו בשם הר"ן בקדושת יו"ט (פ’ משפטים) והקדמה לספר קצות החושן שביאר הלשון בברכת התורה שאנו מברכין "ונתן לנו תורת אמת" דהיינו שאמיתת התורה נמסרה ביד חכמי ישראל ולנו ניתנה האמת כלפי שמיא וכמש"כ[7],[8].

ז’) אם אמר יאמר כדברי הר"ן והגר"א שכח הכרעת הספיקות שבתורה ניתן לידי חכמי התורה שלמטה ודבריהם הם הם האמת ואמיתת פסק ההלכה נקבע ע"פ הסכמת רובם[9] נמצא דדין לא בשמים היא כולל ב’ דברים א’ שאין כח ההכרעה בידי מתיבתא דרקיעא וב’ שאותו כח הוא ביד מתיבתא דתתאה. ושני הדברים הללו הם בכוונת רבי יהושע שאמר לא בשמים היא ורבי ירמיה פירש כוונתו דכבר נתנה תורה מהר סיני דהיינו דנפק כח הכרעת התורה מידי שמיא ולכן אין משגיחין בבת קול ושוב אמר דג"כ כתוב בתורה אחרי רבים להטות שניתן האי כח לפסוק לתמידי חכמים שבכל דור ודור לקבוע ההלכה ע"פ הסכמת רובם. ולכן אתי שפיר כפל לשון דאין משגיחין בבת קול לפסוק ההלכה כר"א אלא הולכין בתר הרוב להכריע כשיטת החכמים שהם הרוב העומדים כנגדו. ואילו לפ"ד הנחלת בנימין בדבר עדיין צריך בירור דלמה לי שני דברים הלא אם דברי הבת קול הם בעצם היפוך התורה שלנו לא הו"ל לרבי ירמיה לומר אלא שאין משגיחין בב"ק שהיא להיפוך מכוונת התורה דידן וממילא מזה שמעינן כבר לפסוק כד’ החכמים אפ’ בלא הא דאחרי רבים להטות וצל"ע. עכ"פ לפי הנ"ל מתורץ ברווח כמין חומר הקושיא שהבאנו לעיל (סוף אות א’) דמהיכן ראה רבי ירמיה ב’ דברים במה שאמר רבי יהושע לא בשמים היא דבאמת הני שני דברים חד הוא והכל על מקומו יבא בשלום.

[1] מאמר זה נדפס בשמי בקובץ קול התורה גליון ע"ג עמ’ שמ"ז (גייטסהאד, ניסן תשע"ב).
[2] וכמובא בש"ס בכמה מקומות משמיה דרבי יהושע ע’ ברכות נב, עירובין ז., פסחים קיד. יבמות יד., חולין מד.
[3] וע"ע ביאורים ע"פ היסוד הזה בעיני שמואל חגיגה טו:, ב"מ פו., יבמות יד.
[4] וספר ציוני הינו מאת רבינו מנחם ציוני שהוא מתלמידי הרשב"א. ויעויין בשו"ת אגרות משה (ח"ג יו"ד ס’ קי"ד) שפיקפק באמיתת ספר זה.
[5] ע’ בספר היכלות (אוצ"מ עמ’ 111) שהקשה כזה אמאי הקדים באלפ"א בית"א ה’ לי’ אם עוה"ז קדים לעוה"ב.
[6] ומצאתי כדברי הציוני גם בשפתי כהן עה"ת (ר"פ תצוה) שהק’ אמאי נקט התורה הדלקת נר המנורה דבית שני קודם לדבית ראשון ות’ דבאמת נקט התורה של בית ראשון תחלה כיון שבשמים נכתבה התורה ברך תשר"ק. ועוד כתב השפתי כהן מענין זה בפרשת עקב (עה"כ ואשב בהר ארבעים יום).
[7] והנה אנחנו אומרים בליל התקדש חג "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו" ונתקשו המפרשים האיך די לנו בזה שקרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה הלא תורה היא חיינו ובהעדר התורה הרי אנו כמתים? ובביאוריו על ההגש"פ כתב מרן הרה"ג יוסף שלום אלישיב שליט"א בשם זקנו בעל הלשם זצוק"ל דלא נתן לנו את התורה היינו שאילו לא נתן לנו כח הפסק לחכמי ישראל אלא היינו משעובדים לפסק ההלכה מן השמים ונצטרך להשגיח בבת קול גם בזה די לנו וא"כ עאכו"כ טובה כפולה ומכופלת היא נתינת התורה בשלימותה לנו לבד ואין לשמים שום יד ועסק בהכרעת הספקות שבתורה. והנה כתב הטור (או"ח ס’ מ"ז) לגבי הלכות ברכת התורה בזה"ל ויכיון בברכתו על מעמד הר סיני והשמעינו דבריו מתוך האש ונתן לנו תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בו בכל יום ע"כ. ושמעתי מהרה"ג ישעי’ הכהן שליט"א (חתנא דבי נשא להרה"ג אליעזר פלצ’נסקי זצ"ל גיסו של הגריש"א שליט"א) שדרש בשבת חול מועד סוכות תשע"א בהיכל ישיבת נר אריה אשר חתנו כיהן כראש שיש לדייק מדברי הטור (או"ח ס' מ"ז) שכתב שהקב"ה "היה משתעשע בו וכו’" משמע לשעבר היה משתעשע בתורה אבל עכשיו לא והוא הסביר שהוא הדבר אשר דיברנו דעכשיו אין הכרעה בתורה תלוי' בשמים אלא בידי אדם היא ולכן עשכיו אין הקב"ה משתעשע בה.
[8] וראוי לציין שהספר החינוך סובר שלא כדברים האלה דכתב בס’ החינוך (מצווה ע"ח) דהודעתנו התורה שריבוי הדעות יסכימו לעולם אל האמת יותר מן המיעוט ובין שיסכימו לאמת או לא יסכימו לפי דעת השומע הדין נותן שלא נסור מדרך הרוב. עכ"ל. ומבואר שיש מושג של אמת מלבד ממה שהכריעו רוב החכמים אלא דיותר נוטה שהרוב יסכימו ויכוונו אל אותו אמת משהמיעוט יבאו לכך ולכן לא פלוג התורה והולכין בכל מקום בתר הרוב ואפ’ אם לא כוונו אל האמת. ודו"ק.
[9] ע’ עיני שמואל (ב"מ נט.) שהדגיש דגם לדעת הנחלת בנימין תלוי בפק ההלכה בעניני תורה כפי ערך שכל האנושי של חכמי התורה.

[עשוי לנחת]

יישר כח!
[לא מצאתי את זה בקול התורה הנז']

[6] ומצאתי כדברי הציוני גם בשפתי כהן עה"ת (ר"פ תצוה) שהק’ אמאי נקט התורה הדלקת נר המנורה דבית שני קודם לדבית ראשון ות’ דבאמת נקט התורה של בית ראשון תחלה כיון שבשמים נכתבה התורה ברך תשר"ק.

הוא לא כותב ש'בשמים' נכתבה התורה בדרך תשר"ק, אלא ש'תורה על דרך תשר"ק ניתנה', ולא מוכח כיסוד הציוני, אלא שהתורה רומזת גם לדברים רבים בדרך של תשר"ק, כמו שרומזת בר"ת וגימטריאות וכדו'.

[ר_חיים_הקטן]

יישר כח!
[לא מצאתי את זה בקול התורה הנז']

אתה בטוח?

[עשוי לנחת]

יישר כח!
[לא מצאתי את זה בקול התורה הנז']

אתה בטוח?

תביא קישור לתוכן העניינים

[עשוי לנחת]

[4] וספר ציוני הינו מאת רבינו מנחם ציוני שהוא מתלמידי הרשב"א. ויעויין בשו"ת אגרות משה (ח"ג יו"ד ס’ קי"ד) שפיקפק באמיתת ספר זה.

אכן, האג"מ כותב שם דברים חריפים קצת על הדברים שנכתבו בציוני, והציע שאסור למכור ולקנות ספר ציוני מאחר שנמצא דבר כפירה זו, וטוב לכתוב זאת לגדולי א"י.
מישהו יכול להוסיף מידע בנושא?

[ר_חיים_הקטן]

בקובץ קול התורה הנוכחי (גליון ע"ו עמ' תלד) יש תגובה על המאמר שלי והוא מציין עוד מראה מקומות בענין ספר הציוני ובכללם שו"ת משנה הלכות חי"ב ס' רי"ד וחט"ז ס' ק"ב וגם לקובץ ישורון כרך כ"א (ניסן תשס"ט) עמ' תת"פ הערה 28.

[חכם באשי]

ספר 'ציוני' הובא רבות בפוסקים, לדוגמא ב'מגן אברהם', אז אולי צריך גם לגנוז את ספרי הפוסקים ואולי, לכל הפחות, לצנזר ולהשמיט את הבאותיהם מה'ציוני'? מה דעתכם?

[ר_חיים_הקטן]

viewtopic.php?p=52992#p52992

[עשוי לנחת]

השלמה לכבוד פרשת בהעלותך
פנינה נפלאה מצאתי בספר מעשה רוקח (דרוש למעלת הצדקה אחרי פר' ראה) על בסיס היסוד הנ"ל שהאותיות למעלה הן בסדר תשר"ק

מעשה רוקח גמול דלים.jpg (116.5 KiB) נצפה 3966 פעמים

ואיך זה קשור לפרשת השבוע?!
מצאתי כעין השלמה לזה בספר זרע קודש פר' בהעלותך

זרע קודש זרע גד.jpg (239.14 KiB) נצפה 3966 פעמים

ודוק בזה שהדברים יכולים להשלים זה את זה.
והדברים שמחים ומאירים!