מי שהוא כאן מכיר את המקור הקדום לביטוי "ים התלמוד".
הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה כותב מים התלמוד משיתהו.
באגרות הרמ"ה מביא על הרמב"ם
ואתה עתה ברוך ה'. אם אלהיך היה בעזרך ומשחך שמן רוקח יקר מחכמה ומכבוד מחבריך. ויפיפית מבני אדם ונעמת, כי טעם טעמת בקצה מטך בדבש החכמה ותאורנה עיניך להביאך עד פה, למה יגאו רעיוניך לשית גאון גליך עד פה. ולשוט בָּאֳנִי שיטך ומִשּׁוּטך עד ים יפו, ותחשוב לשכון במפרציו ולשבת בחופו. לקמול קנהו וסוּפו, ותמאן לאכול יערו וצופו. ואולי הכה הכית את יושבי עירך לפי חרבך רב מבין עם תלמיד להגדיל תורה ולהאדיר, ונשאך לבך להכביר ומילין להחביר. יען גבה לבך ותאמר איל החכמות אני מנגח ימה וצפונה, ותתן לבך כלב אלהים ונועדת להַצות על ה' ולדבר במשה איש האלהים למשל ולשנינה, והחולק על רבו כחולק על השכינה. ועל כרחך הוא רבּך ורבּא דרבּך, ולכל היושבים סביבי וסביבך והשוכנים בקרבי ובקרבך. על כן ילדות גדולה היתה בך בהשיאך שיאך וגודל לבבך. להגביה פתחך, ולהוציא רוחֶך, והעתירך עליו דבריך. כי האמנם שלחו אלהיו לעמו למחיה, כי ראה כי אזלת יד חכמי פליליה. ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה, והרים ידו ונטה מטה עוזו על ים התלמוד עד אשר יבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ומים הסכלות עמו מָשָׁה, ונתן תורתו בלבם כתובה וחרושה. והִנֵּה כתובה לפני לא אחשה, כי האמנם מימות רבינא ורב אשֵׁי, לא קם בישראל עוד כמשה.
ומסתבר לי שזה ביטוי נפוץ ולא המצאת הרמב"ם אולי בין משוררי ספרד, ר' שמואל הנגיד אולי וכיו"ב. או אולי אף מוקדם יותר.
תודה ליודעים ובקיאים שבכאן וכחו"ט