והנה מידי עסקי בענין זה נתגלה לי מרגליות אחת
זה לשונו ספר תולדת אדם - פרק ו
יסף עוד החכם לאמור כתב רבינו בהלכות מלכים (פ"ח ה' י"א) כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן כו' אבל כו' ואינו מחסידי א"ה ולא מחכמיהם.
ומעולם אני משתומם ומתפלא על דברי רבינו האלה איך יקרא איש העושה מעשים ישרים כאלה מפני הכרע הדעת שוטה או בן לא חכם. שוב אני כוסף ומשתוקק לדעת מבטן מי יצאו הדברים האלה לרבינו הגדול.
ור"ז ענה ואמר אל החכם הזה דע אחי כי מקור הדברים האלה לא נפלא ולא רחוק והראה לו מדרש מפורש וז"ל: אמר ר"י חסידים שמענו שיש להם חלק לעוה"ב, חכמים לא נתפרש לנו. איזה חסיד זה המקבל עליו שבע מצות מפני שהן כתובין בתורה, חכם זה העושה אותן מפני שקול דעתו ע"כ.
וכי תאמר אחי בלבבך מה נעשה אפוא אני ואתה להלום את דברי רבינו שכתב שהעושה אותן מפני הכרע הדעת אינו מחסידיהם ולא מחכמיהם. דע לך אחי כי ניכרים דברי אמת שטעות נפל בדפוס בכל ספרי רבינו ובמקום תיבת ולא צריך להיות אלא מחכמיהם, ואינני צריך להביא ראיה להגהה הזו כי האמת עד לעצמו.
והחכם השואל עמד על עמדו כמשתאה מחריש ומתפלא על תוקף גודל בקיאותו של הגאון האמיתי, אחר כן פתח את פיהו ואמר לא נכחד ממני כי השאלות והספקות אשר שאלתי אותו מעטים המה בכמותם, רזי החדוד ודלי הפלפול
עד כאן
וראיתי בכמה ספרים הביאו מדרש זה בשם התולדות אדם
והגאון בעל מהר"ץ חיות צווח בקו"א למנחת קנאות כי כרוכיא על דברי התו"א הנ"ל ששקר ענה ואין מדרש כזה
אך בקרית מלך להגרח"ק ציין מדרש אחר למקור דברי הרמב"ם
והוא במשנת ר"א ב"י פרשתא ו וז"ל שם:
הפרש בין חסידי ישראל לחסידי אומות העולם, חסידי ישראל אינן נקראין חסידים עד שיעשו כל התורה, אבל חסידי אומות העולם, כיון שהן עושין שבע מצוות שנצטוו בני נח עליהן הן וכל דקדוקיהן הן נקראים חסידים, בד"א כשעושין אותן ואומרין מכח שצוה אתנו אבינו נח מפי הגבורה אנו עושין ואם עשו כן הרי הן יירשו העוה"ב כישראל, ואף על פי שאין משמרין את השבתות והמועדות שהרי לא נצטוו עלהן, אבל אם עשו שבע מצות ואמרו, מפי פלוני שמענו או מדעת עמצן שכך הדעת מכרעת, או ששיתפו שם ע"ז אם עשו כל התורה כולה אין לוקחין שכרן אל בעולם הזה ע"כ.
והנה מדרש זה נמצא בפי הקדמונים והיה מצוי בידי הרמב"ם ולא נדפס רק בשנת תרצ"ד, אך יש אומרים שכבר נדפס פעם א' בשנת שפ"ו אך לא נשאר העתק מדפוס ההוא, ויש לשער כי הג"ר זלמן היה לו מדרש זה, והמחבר תולדות אדם העתיקו מזכרונו בשינו לשון.
וראה זה מצאתי בשו"ת הרמב"ם עצמו כי מקור דבריו הנ"ל שאב ממדרש הנ"ל
ואם כן נפתר השאלה מאין מקור מוצא דברי הרמב"ם
[ואני תמה על המהדירים את שו"ת הרמב"ם שהביאו בהערה 7 את דברי התולדות אדם הנ"ל בלי שיוסיפו שכאן בדברי הרמב"ם עצמו מבואר מקור דבריו מברייתא הנ"ל ואין צריך לחדש מדרשים אשר לא נבראו כלל