בס"ד
איש_ספר כתב:הלא כך נהג רמח"ל. (המעיד ע"ע שלמד סוד נפ"א מכתבי 'ר' נתן' - כך במקור!) וע"כ נגער מרבו הר"י באסאן, כנדפס הכל באגרות הרמח"ל ובני דורו.
חיים כתב:
ציבור כתב:
איש_ספר כתב:
אז מה באמת התשובה? האם להשקפה התורנית הטהורה יש תשובה ברורה על כך שיכולים להיות קדושי עליון ולהאמין בש"צ - האכן אין בכך סתירה? נא להסביר במילים פשוטות האם ישנם מעידות מסויימות שניתן לסלוח עליהם ועד כמה, והאם מעידות אלו לא אמורות להאפיל על דמותם הכוללת, או שמא אין זה מעידה כלל ועיקר.
בהחלט אפשר היה להיות קדוש עליון ולהאמין בש"צ, זו עובדה. אין בכך להאפיל על טוהר לבם וצדקתם, אלא על חוש הביקורת שלא עמד בשעת מבחן. אבל מעידה בהשקפה, כגון נטייה להשכלה, פקפוק בקבלת חז"ל וכדו', נובעת ממקור אחר, ולכן היא דבר שונה לגמרי.
לא כ"כ מדויק במחילה, משל למה הדבר דומה, האם אדם שעלה לארץ וכאן פרק עול משום שנאמר לו שבארץ א"צ בקיום מצות מעשיות, האם אין זה מעיד על 'חולשת' אמונתו? (או איך שלא תקרא לזה) ואיך תסביר מי שהצדיק את המרתו של ש"ץ באמרו כי משיח עליו לירד לעומק הקליפה וכו'. האם אין כאן מבוכה עמוקה בתפיסה הכללית של היהדות ('מחשבת ישראל')?
כבוד הרב איש ספר שליט"א
הרבה יש לי לומר בענין ספר חמד"י אבל כפי שכתב כת"ר הנושא כבר נדון די. (ויפלוט קולמוסי מה המצוה הגדולה להביא את סברתו של ר"ק ולפתוח על כך נושאים חדשים במחכת"ר, לאחר שברור הדבר שאינו מהר"ב הלוי, ואם חוזרים על שקר אלף פעמים לא נהפך הדבר לאמת)
אך כמעט והייתי ואמר להתחיל לדון על הרב אי"ס שליט"א אם הוא אמיתי או שלקח תגובתיהם של כמה אחרים וייחס אותן לעצמו.
בדיון על ר"י פרימו הסביר כת"ר באופן חד משמעי שחמד"י שבתאי ואין על מה לדבר.
אח"כ הפליג במעלותיהם (ואמת הדבר) של אלו שהסכימו לו. ויצא קצפו בעזות דקדושה.
רבי וידידי!
ברור לחלוטין שרבים מאלו שהסכימו לחמד"י (ובעיקר רבנו - האחרון בזמן וראשון במעלה- החת"ס זצ"ל) לא נטה בשו"א ליחס סלחני לשבתאים, יצא נגדם באש וגפרית. עד כדי כך שידוע שספרו של הגר"י עמדין היה על שולחנו כדי לבדוק את הנכנס מה תגובתו ואכ"מ.
אם רוצה הנך ליישב את הסתירה, בבקשה. ואם לאו, אנא הנח ידך מכך! במחילה מכבוד תורתך (ויש כבוד הרבה כבוד).
אלא שאעפ"כ אענה אנכי הקטן והדל חלקי בענין זה:
א. לגבי הענין שאכלו בת"ב, סח לי ת"ח גדול בין ימינו (משלנו) המדקדק בהלכה לגמרי וזה דגלו, שאינו מבין מה הטענה בזה, שהרי אם הגיע זמן משיח יש מקום להבין על פי ההלכה ובעצם בדברי הנביא שהיום הזה נהפך לששון ולשמחה.
ב. לגבי הקושיא הגדולה על הרמח"ל (ר' נתן), הרי המהר"י באסן עצמו ג"כ כתב ר' נתן ואף כתב שתיקן נשמות וכו' , (כפי שהביא הר"ב המבורגר בספרו).
והרי ז"פ שהרמח"ל שלא כפי שהבין גדול בן דורו שהי' שבתאי, שהרי להדיא כתב נגדם קונטרס שלם, וכתב "אחר טעות הצבי", ומה שכתב ר' זהו לא תואר מחייב כלל, (תואר זה כתבו אף למומרים!!!), עיין מה שכתבו בדורנו על כמה מאלו שכתבו ואמרו דברים ברורים על אחרים שלא ראויים לתואר "רב" ואעפ"כ השאירו תואר ר'. ובאמת היינו מצפים שיכתבו כמה תארים קצת יותר מכובדים על אדם שהיה חכם גדול ואין חולק בזה.
אלא שברור מכמה מקומות וקשה עלי להאריך בהבאת מקורות שהיו שסברו שכיון שכמה ניצוצין דקדושה יש שם, אפשר לקחת זאת משם.
במחילה אם כתבתי תקיף מדי.
עוד רגע אדבר, על הכותבים סרה ברבותינו הגר"א והבעש"ט שכביכול סברו שהיה משיח אלא שלא היו ראויים. ח"ו לא תהא כזאת בישראל וריבוי הדברים אך למותר).
בשולי הדברים מה שתמוה ואינו מובן כלל ועיקר ותימה עד שמים שיאו: שעד שדנים היאך טעו בש"ץ שייחס לעצמו אלוהות וכו', מדוע אין שום דיון על חזרת הש"ץ שבדיוק כך היה מעשה וכמעט אין פוצה פה ומצפצף.