ערב שבת פרשת חוקת (שריפת התלמוד)

[אב-י]

ראיתי מאמר מקיף אודות היום ערב שבת פרשת חוקת באתר 'שטייגן'.

[יאיר]

http://www.shtaygen.co.il/?CategoryID=8 ... leID=10721

"מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'
27/06/2012
בתחילת האלף השישי לבריאת העולם נקראו רבותינו הראשונים, רבנו יחיאל מפאריש, וחביריו רבי יהודה ב"ר דוד, רבי שמואל מפלייזא, ורבי משה מקוצי בעל הסמ"ג, לבוא ולהתייצב לפני מלך ומלכת צרפת בכדי להגן על דת ישראל על האשמה שהעלילו הנוצרים והמומר ניקולאוס דונין שר"י בפני האפיפיור גריגוריוס התשיעי על התלמוד כי הוא מלא חירופים וגידופים כלפיהם וכלפי משיחם ימ"ש ועל אמו ואותו מומר הוכיח לאפיפיור שהתלמוד מחזק את היהודים לא להמיר את דתם לדת הנצרות ולולי התלמוד היהודים מזמן היו ממירים דתם רח"ל, ואותו רשע הוציא את דברי שיטנתו מכמה סוגיות שכתוב בהם שמותר לרמות נוצרים ולהונותם וכו', האפיפיור השתכנע ונתן הוראה ההוראה להחרים את כל הספרים ולבודקם ובמידה ויש אמת בטענותיו של רשע זה יש לשורפם בפומבי לעיני כל, והמלך ערך ויכוח גלוי בין אותו מומר לרבותינו הראשונים זיע"א ורבנו יחיאל מפאריש התוכח עם אחד מן המומרים שם ובחכמתו וידענותו הגדולה השיב על כל השאלות שהוצגו לפניו והדף את הטענות שהופנו כלפיו ויצא כמנצח, (תיאור הוויכוח נדפס בספר "ויכוח רבינו יחיאל מפאריס") המעמד ההוא הותיר רושם כביר, וכתוצאה מכך עברה שנה שקטה על היהודים וגם הושבו להם מקצת הספרים שנלקחו מהם. אולם כעבור זמן בערך למעלה משנה מאותו אירוע גזר מלך צרפת בהשפעת השופטים והקרדינלים הנוצרים אשר שינאתם ליהדות ולעם ישראל הייתה ללא גבול, על שריפת התלמוד בפומבי בפאריס בערב שבת פרשת חוקת, בשנת ה' אלפים ד', בחודש תמוז (יוני - 1244 למינינם) ואז הועלו באש עשרים וארבע קרונות עמוסים בספרי התלמוד. כאשר כל ספרי התלמוד ההלכות ואגדות היו כתובות בכתב יד והיו יקרי ערך עד מאוד וגזירה זו היתה נוראה ואסון גדול ליהודים שראו בצער רב את שריפת תורתינו הקדושה. ובעקבות כך הונהג בהרבה מקומות על יום תענית בערב שבת פרשת חוקת. ולא קבעו את התענית לפי היום בחודש שאירע שריפת התלמוד, אלא לפי היום בשבוע, וזה על פי שאילת חלום שנענו בו: 'ודא גזירת אוריתא'. פירוש, ביום שישי 'זאת חוקת התורה', וכך מתרגם האונקלוס על הפסוק 'דא גזירת אוריתא' דהיינו שיום הפרשה גורם גזירת התורה, ולכן הוקבע התענית לערב שבת פרשת חוקת. על שריפה נוראה זו כתב המהר"מ מרוטנברג את הקינה הידועה הנאמרת בתשעה באב 'שאלי שרופה באש לשלום אבליך... איכה נתונה באש אוכלה תאוכל באש בשר, ולא נכוו זרים בגחליך... צורי בלפיד ואש, הלבעבור זה נתנך כי באחריתך. תלהט אש בשוליך... ואשאל היש תורה חדשה. בכן נשרפו גליליך... אתמה לנפשי איך יערב לחיכי אכול אחרי ראתי. אשר אספו שלליך...

וכך כותב אחד מרבותינו הראשונים שהיה בתקופה ההיא, רבינו צדקיה ב"ר אברהם הרופא אשר היה בתחילת המאה הראשונה לאלף השישי, בספרו 'שבלי הלקט' (בהלכות ארבע צומות – סי' רסג'): יעל שאנו עסוקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה כתבנו זה לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו ונשרפה תורת אלקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת עולם, ביום ששי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת כאשר שמענו לשמע אוזן. וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אוריתא' ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה. ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי של פרשת זאת חוקת התורה, ולא קבעוהו לימי החודש, תהא אפרה עלינו לכפרה (כאשה) [כעולה] על מוקדה וערבה לבני יהודה כמנחה הקריבה כהילכתה תעלה אזכרתה ויקיים [האל] עלינו קרא דכתיב וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. ויקיים עלינו ועל כל עמו את הטובות ואת הנחמות הכתובות על ידי נביאיו לקבץ גליותנו כאמור ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו', ועי"ש עוד מה שכתב..
השו"ע (או"ח סי' תקפ') מביא את הימים שנוהגים להתענות בהם משום צרות שאירעו לאבותינו. וכתב שם המשנה ברורה (בס"ק ז'. והוא במג"א): איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו במהרה בימינו. כתב התניא (רבתי סי' נח'. ובספר שם הגדולים מערכת ספרים – ת', מבואר שלא ידוע מי היה מחברו של ספר תניא) ביום הששי פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת. גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. (כמ"ש בסליחות שחיבר בעל השפתי כהן - ספר כף החיים סי' תקפ' אות לא' ועייש. וע"ע בבאר היטב שם ס"ק ט'.) גם נוהגין להתענות כ' סיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיה ועיין בשע"ת שהוא דוקא מבן י"ח לזכר ובת ט"ו לנקבה".

[אב-י]

זה מאמר ישן. אך היום נתפרסם שם מאמר רחב ומקיף יותר

[יאיר]

http://www.shtaygen.co.il/?CategoryID=1 ... leID=11790

"מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'
13/06/2013
בתחילת האלף השישי לבריאת העולם נקראו רבותינו הראשונים, רבנו יחיאל מפאריש, וחביריו רבי יהודה ב"ר דוד, רבי שמואל מפלייזא, ורבי משה מקוצי בעל הסמ"ג, (עי' בספר אוצר הידיעות – סמ"ק). לבוא ולהתייצב לפני מלך ומלכת צרפת בכדי להגן על דת ישראל על האשמה שהעלילו הנוצרים והמומר ניקולאוס דונין שר"י בפני האפיפיור גריגוריוס התשיעי על התלמוד כי הוא מלא חירופים וגידופים כלפיהם וכלפי משיחם ימ"ש ועל אמו, ואותו מומר הוכיח לאפיפיור שהתלמוד מחזק את היהודים לא להמיר את דתם לדת הנצרות ולולי התלמוד היהודים מזמן היו ממירים דתם רח"ל, ואותו רשע הוציא את דברי שיטנתו מכמה סוגיות שכתוב בהם שמותר לרמות נוצרים ולהונותם וכו', האפיפיור השתכנע ונתן הוראה להחרים את כל הספרים ולבודקם ובמידה ויש אמת בטענותיו של רשע זה יש לשורפם בפומבי לעיני כל, המלך ערך ויכוח גלוי בין אותו מומר לרבותינו הראשונים זיע"א ורבנו יחיאל מפאריש התוכח עם אחד מן המומרים שם ובחכמתו וידענותו הגדולה השיב על כל השאלות שהוצגו לפניו והדף את הטענות שהופנו כלפיו ויצא כמנצח, (תיאור הוויכוח נדפס בספר "ויכוח רבינו יחיאל מפאריס") המעמד ההוא הותיר רושם כביר, וכתוצאה מכך עברה שנה שקטה על היהודים וגם הושבו להם מקצת הספרים שנלקחו מהם. אולם כעבור זמן בערך למעלה משנה מאותו אירוע גזר מלך צרפת בהשפעת השופטים והקרדינלים הנוצרים אשר שינאתם ליהדות ולעם ישראל הייתה ללא גבול, על שריפת התלמוד בפומבי בפאריס בערב שבת פרשת חוקת, בשנת ה' אלפים ד' , ז' בחודש תמוז (יוני - 1244 למינינם) ואז הועלו באש עשרים וארבע קרונות עמוסים בספרי התלמוד. כאשר כל ספרי התלמוד ההלכות ואגדות היו כתובות בכתב יד והיו יקרי ערך עד מאוד וגזירה זו היתה נוראה ואסון גדול ליהודים שראו בצער רב את שריפת תורתינו הקדושה. ובעקבות כך הונהג בהרבה מקומות על יום תענית בערב שבת פרשת חוקת. ולא קבעו את התענית לפי היום בחודש שאירע שריפת התלמוד, אלא לפי היום בשבוע, וזה על פי שאילת חלום שנענו בו: 'ודא גזירת אוריתא'. פירוש, ביום שישי 'זאת חוקת התורה', וכך מתרגם האונקלוס על הפסוק 'דא גזירת אוריתא' דהיינו שיום הפרשה גורם גזירת התורה, ולכן הוקבע התענית לערב שבת פרשת חוקת. על שריפה נוראה זו כתב המהר"מ מרוטנברג את הקינה הידועה הנאמרת בתשעה באב 'שאלי שרופה באש לשלום אבליך... איכה נתונה באש אוכלה תאוכל באש בשר, ולא נכוו זרים בגחליך... צורי בלפיד ואש, הלבעבור זה נתנך כי באחריתך. תלהט אש בשוליך... ואשאל היש תורה חדשה. בכן נשרפו גליליך... אתמה לנפשי איך יערב לחיכי אכול אחרי ראתי. אשר אספו שלליך...
וכך כותב אחד מרבותינו הראשונים שהיה בתקופה ההיא, רבינו צדקיה ב"ר אברהם הרופא אשר היה בתחילת המאה הראשונה לאלף השישי, בספרו 'שבלי הלקט' (בהלכות ארבע צומות – סי' רסג'): יעל שאנו עסוקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה כתבנו זה לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו ונשרפה תורת אלקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת עולם, ביום ששי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת כאשר שמענו לשמע אוזן. וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אוריתא' ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה. ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי של פרשת זאת חוקת התורה, ולא קבעוהו לימי החודש, תהא אפרה עלינו לכפרה (כאשה) [כעולה] על מוקדה וערבה לבני יהודה כמנחה הקריבה כהילכתה תעלה אזכרתה ויקיים [האל] עלינו קרא דכתיב וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות. ויקיים עלינו ועל כל עמו את הטובות ואת הנחמות הכתובות על ידי נביאיו לקבץ גליותנו כאמור ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו', ועי"ש עוד.
אחר שריפת התלמוד חזר רבי יחיאל מפאריז לישיבה ולימד את הבחורים בעל פה. אך הצרות הרבות שהטילו צוררי ישראל על היהודים הלכו ונתעצמו ורבי יחיאל עזב את צרפת עם הרבה מבני קהילתו ועלו לארץ ישראל בשנת ה' אלפים יט – כ' (בערך) והמשיך את ישיבתו הקדושה בעכו ונקראה בשם 'מדרש הגדול דפריז' והרביץ בה תורה ובה למדו שלש מאות תלמידים, כתב חידושים רבים על התלמוד ומוזכר כמה פעמים בתוס'. וראשונים אחרים מביאים חידושים ופסקים רבים משמו. חידושיו על התורה מוזכרים בספרי בעלי התוס' על התורה.
בספרי הקדמונים מובא דבר נורא מדוע אירע האסון הזה של שריפת התלמוד. בדור שאחר פטירת הרמב"ם התעוררה התנגדות לכתביו, בראש המתנגדים היה רבי שלמה ב"ר אברהם מן ההר ותלמידו רבינו יונה מתוך התנגדות לעוסקים בפילוסופיה, וכתבו דבריהם בכתב אל גדולי הדור וגם אל הרמב"ן הם פנו, אך הוא עמד לצידו של הרמב"ם (עי' בספר מצרף לחכמה דף פח') ועוד. והיו מהרבנים שניסו לעשות שלום במחנה.
המחלוקת המשיכה והיו מעורבים בה גדולי הדור ונעשתה מחלוקת בתוך קהילות ישראל, מתנגדי הרמב"ם חשבו את תלמידיו למינים ר"ל עד שהלשינו על ספריו שהם מנוגדים לנצרות, והכמרים בצרפת החליטו לעלות באש את ספרי הרמב"ם בפומבי.
שריפת ספרי הרמב"ם הביאה את הכמרים לידי החלטה שצריך להשמיד את כל ספרי התלמוד וכך הם עשו בפאריז ויחד עם כך נהרגו יותר משלושת אלפים יהודים. כשבגיע הדבר לידי כך ראו הרבנים את שגגתם והיתחרטו על מעשיהם
וחזר בו רבינו יונה בפומבי מהתנגדותו לאחר שראה בשריפת התלמוד בפאריז עונש על שריפת כתבי הרמב"ם. ששריפת התלמוד היתה תוך מ' יום לשריפת ספרי הרמב"ם באותו מקום ונתערב אפר ספרי התלמוד באפר ספרי הרמב"ם ה'מדע' ו'מורה נבוכים' כי עדיין היה האפר במקום ויחד עם כך נהרגו יותר משלושת אלפי יהודים ולכך ראו חכמי הדור ההוא אות ששריפת התלמוד היה עונש על שריפת ספרי הרמב"ם וראו את שגגתם ועשו תשובה גדולה, כך מובא באגרת ר' הלל מוירונה לר' יצחק הרופא. ומני אז הזכיר רבינו יונה את בכל דרשותיו את הרמב"ם לטובה וכתב את 'אגרת התשובה ו'שערי תשובה'.
(מובא בספר טעם זקנים דף עא', ע"ש בהרחבה בענין זה. וראה עוד בהרחבה בסיפור המחלוקת בין גדולי ישראל אודות ספרי הרמב"ם ואחריתה ב-תולדות הרמב"ם, מובא בריש ספר הלכות דעות עם פירוש דעת ישראל).
השו"ע (או"ח סי' תקפ') מביא את הימים שנוהגים להתענות בהם משום צרות שאירעו לאבותינו. וכתב שם המשנה ברורה (בס"ק ז'. והוא במג"א): איתא בכתבים שראוי לכל בר ישראל לבכות על שריפת התורה שמכח זה נמסרה התורה לקליפות המקום יחזירנה לנו במהרה בימינו. כתב התניא (רבתי סי' נח'. ובספר שם הגדולים מערכת ספרים – ת', מבואר שלא ידוע מי היה מחברו של ספר תניא) ביום הששי פרשת חוקת נהגו היחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת. גם בשנת ת"ח נחרבו שני קהלות גדולות באותו היום. (כמ"ש בסליחות שחיבר בעל השפתי כהן – מג"א. ועי' בספר כף החיים סי' תקפ' אות לא'.. וע"ע בבאר היטב שם ס"ק ט'.) גם נוהגין להתענות כ' סיון בכל מלכות פולין נהרא נהרא ופשטיה ועיין בשע"ת שהוא דוקא מבן י"ח לזכר ובת ט"ו לנקבה.
כתב בספר ערוך השולחן (סי' תקפ' – באה"ד): ועוד נמצא בקדמונים שגזרו תענית בערב שבת קודש פרשת חקת שאז שרפו בצרפת עשרים קרונות מליאים ספרים וקבעו על יום השבוע ולא על יום החדש שנתגלה להם בחלום דזהו שתרגם אונקלוס על זאת חקת התורה דא גזירת אורייתא. וכתב הרמב"ם סוף הל' תענית (פ"ה הל' י"ט) כל הצומות האלו עתידים להתבטל לימות המשיח ולא עוד אלא שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה שנאמר כה אמר ד' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו אמן ואמן".

[אב-י]

יישר כח

[גילוי]

ע"ע אוצרות רמח"ל, ד' שפד
ובמועד לכל חי, ס' ט' אות ד'

[ר_חיים_הקטן]

ע"ע אוצרות רמח"ל, ד' שפד
ובמועד לכל חי, ס' ט' אות ד'

יש לי ב' ספרים באוצה"ח ששמם אוצרות רמח"ל ואף אחד מהם לא מגיע לדף שפד

[גילוי]

ע"ע אוצרות רמח"ל, ד' שפד
ובמועד לכל חי, ס' ט' אות ד'

יש לי ב' ספרים באוצה"ח ששמם אוצרות רמח"ל ואף אחד מהם לא מגיע לדף שפד

אין הספר תחת ידי כעת.

[נוטר הכרמים]

כהיום הזה.

[מה שנכון נכון]

ע"ע אוצרות רמח"ל, ד' שפד
ובמועד לכל חי, ס' ט' אות ד'

יש לי ב' ספרים באוצה"ח ששמם אוצרות רמח"ל ואף אחד מהם לא מגיע לדף שפד

הוא התכוין למהדורת רח"פ עמוד שמט.

[ר_חיים_הקטן]

יישר כחך. (חכיתי למעלה משנה!)

[בד_קודש]

כידוע צרות אחרונות משכחות את הראשונות, הוא הדין לגבי גזירת שריפת התלמוד. בדוק וראה שעם הזמן הפסיקו לומר קל מלא רחמים שתיקנו לאומרה משום הגזירות שהתרחשו אאל"ט בשנת תתנ"ו ורק לאחר השואה חזרו לומר קל מלא רחמים.

[בד_קודש]

כידוע צרות אחרונות משכחות את הראשונות, הוא הדין לגבי גזירת שריפת התלמוד. בדוק וראה שעם הזמן הפסיקו לומר קל מלא רחמים שתיקנו לאומרה משום הגזירות שהתרחשו אאל"ט בשנת תתנ"ו ורק לאחר השואה חזרו לומר קל מלא רחמים.

גזירות תתנ_ו – ויקיפדיה.pdf

(268.96 KiB) הורד 2069 פעמים

אל מלא רחמים – ויקיפדיה.pdf

(481.33 KiB) הורד 2973 פעמים

העניין הוא שמי שכתב את הערך על קל מלא רחמים לא ידע מימינו ושמאלו - ואינו טורח לציין על איזה גזירה המציאו לומר קל מלא רחמים.

[הצעיר באלפי]

מה יהיה הדין במישהו מארץ ישראל הנמצא בארה"ב בשנה זו, שבארה"ב קוראין פר' חוקת, ובאר"י כבר קראו שבוע שעברה, ?
והאם יהיה חילוק בין מי שהיה בארץ ישראל שבוע שעברה, לבין מי שנמצא כאן כבר כמה שבועות, ובכלל לא היה באר"י פרשת חוקת ??

[פרי יהושע]

בטורקיה בגלל האירועים שבליל שבת שעבר כנראה לא קראו פרשת חוקת, ויקראו השבת חוקת בלק מחוברים, האם יש להם עניין להתענות שנית עש"ק חוקת?

[בברכה המשולשת]

בטורקיה בגלל האירועים שבליל שבת שעבר כנראה לא קראו פרשת חוקת, ויקראו השבת חוקת בלק מחוברים, האם יש להם עניין להתענות שנית עש"ק חוקת?

הרי נהגו להתענות כן רק בקהילות אשכנזיות

[י. אברהם]

האם יש מי שדן ביסודיות בתאריך המדוייק של שריפת התלמוד בפאריז?

[ברוז]

כנסיית נוטרדאם המפורסמת והעתיקה בפריז עלתה אתמול בלהבות.
בכמה מקומות נכתב שבחזית כנסיה זו נשרפו ספרי התלמוד.
מה המקור לכך?

[ר_חיים_הקטן]

כנסיית נוטרדאם המפורסמת והעתיקה בפריז עלתה אתמול בלהבות.
בכמה מקומות נכתב שבחזית כנסיה זו נשרפו ספרי התלמוד.
מה המקור לכך?

גם אני מחפש את המקור לזה...

[הקיק]

מתוך דבריו של החוקר אלון ברנד בדף הפייסבוק:
האם התלמוד נשרף בכיכר כנסיית נוטר-דאם?

ראיתי שיש וויכוחים על המיקום של שריפת התלמוד המפורסמת בפריס בשנת 1242, אם הייתה בכיכר שלמול כנסיית הנוטר-דאם או בכיכר אחרת בעיר פריס.
את הבירור בשאלה המכרעת הזו, שתקבע כמובן האם צודקים המרננים כי השריפה אמש בנוטר-דאם אכן היתה פורענות על שריפת התלמוד, צריך לחלק לשני חלקים: עדויות על מיקומה של שריפת התלמוד. ומצבה של העיר פריס בתקופה הנדונה.
נתחיל מהסוף -

א. העיר פריס בזמן שריפת התלמוד.

ובכן האתר הנהדר oldmapsofparis.קום סיפק לי מפה מסוף המאה ה-12, לא המון זמן לפני האירועים שלנו (במושגים של ימי הביניים). במפה אפשר לראות היטב שאין הרבה כיכרות פתוחים בעיר שבהם ניתן לשרוף הרבה ספרים בלי לחשוש שהשריפה תכלה את כל העיר: יש לנו כיכר גדול מצפון לסיין, ועוד כיכר גדול מול כנסיית נוטר-דאם. אין הרבה אפשרויות חוץ משני אלה.
איך נדע היכן נשרף התלמוד? נפנה אל החלק השני והחשוב - העדויות:

ב.1. העדויות על שריפת התלמוד

רוב העדויות לא הרגישו צורך לרדת לרזולוציות שאנחנו רוצים, מסתמא לא הניחו כמה קריטית תהיה השאלה עבור בני דורנו המרשיעים בלא-משפט על פני פייסבוק וטוויטר את כנסיית נוטר-דאם המנוחה. לגבי התאריך, למשל, יש לנו פירוט יוצא דופן - גם ר' צדקיה מרומי (שכותב את ספרו בעשור שאחרי שריפת התלמוד) בספר 'שבלי הלקט' וגם קרוב משפחתו ר' יחיאל בן יקותיאל (כן, המעתיק של כת"י ליידן) בספרו "תניא רבתי" מדברים על יום שישי של פרשת חוקת, אשר בו "כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת" (שבלי הלקט רסג).
צרפת היא מקום קצת גדול, ואם אנחנו רוצים מיקום יותר מדויק נוכל לעיין בקינה "שאלי שרופה באש" של מהר"ם מרוטנבורג, אף הוא בן התקופה:

"אֶתְמַהּ לְנַפְשִׁי וְאֵיךְ יֶעֱרַב לְחִכִּי אֲכוֹל אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֲשֶׁר אָסְפוּ שְׁלָלָיִךְ / אֶל תּוֹךְ רְחוֹבָהּ כְּנִדַּחַת וְשָׂרְפוּ שְׁלַל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר תִּמְאַס לָבוֹא קְהָלָיִךְ."

כמובן המליצה המקראית לקוחה מעיר הנידחת, אך היא משקפת את מה שהנחנו מראש, שאם השריפה היא בתוך העיר היא חייבת להיות ב"תוך רחובה" - בכיכר רחבת ידיים. ואכן שם מדווח מהר"ם שנשרפו הספרים.
אך איך נדע איזו כיכר זו?

ב.2. אגרת ר' הלל מוירונה

למזלנו, בחיבור "אגרת קנאות" המאגד פולמוסים על הרמב"ם יש אגרת שכתב ר' הלל החסיד מוירונה, תלמידו של ר' יונה גירונדי, והוא מתאר את האירועים בפירוט רב.
לדברי ר' הלל, רבו רבינו יונה גירונדי היה הראש והמוביל של שריפת ספרי הרמב"ם בפריס, שריפה שהתרחשה 40 יום לפני שריפת התלמוד שבה אנו דנים. שריפת התלמוד שבאה 40 יום לאחר מכן זעזעה את רבינו יונה, לפי האגרת, והוא ראה קשר ישיר למעשיו נגד ספרי הרמב"ם.
הדבר הוביל אותו לעשות תשובה ולשנות מהקצה אל הקצה את יחסו אל ספרי הרמב"ם, והוא אף נדר ללכת להשתטח על קבר הרמב"ם ולעשות תשובה בפניו. בעל האגרת מביא את סיפור האירועים בתור מה ששמע מפי רבנו יונה ומקהל מונפלייה - עדות ישירה ואותנטית.
בטרם נפנה אל הפרטים שבסיפורו המפליא, נגיד שיצחק בער טען שכל הסיפור מפוברק, לא היה ולא נברא, ואילו ישראל תא-שמע טען להיפך ואמר שזה סיפור אמין ואמיתי לגמרי. [1] לדעתי, הטענה על עדות הראיה והשמיעה של ר' הלל, והעובדה שהוא כותב את דבריו כשיש המון אנשים שעוד זוכרים את המאורעות - ואף מציין זאת במפורש (גם בקטע שאביא להלן) תומכות בטענתו של תא שמע שהעדות אמינה.
מכל מקום, ר' הלל הוא שמספר לנו היכן בדיוק נשרפו ספרי הרמב"ם ואח"כ - באותו המקום - גם התלמוד:

"ולא דים בתבערה לבד, אמנם האש אשר בה שרפום הבעירוהו מן הנר הגדול שהיה דולק בבית הכומרייא הגדולה של פריש לפני המזבח, והכומרים הבעירו אש ונתנוה עליהם ונשרפו הספרים ברחוב עיר פריש לעיני כל העם... ובאותו מקום עצמו נשרפו כל הסדרים והפירושים שנמצאו בפריש ונתערב אפר ספרי התלמוד באפר ספרי המדע והמורה כי עדיין היה האפר במקום. וזה דבר אמת גלוי ומפורסם לכל העמים, יהודים וגוים..."

הנה כי כן, השריפה היתה ברחוב העיר - בכיכר המרכזית, מול "בית הכומרייא הגדולה של פריש" שמהנר הגדול שלה הדליקו את האש. בית הכומרייא הגדולה לא יכולה להיות אחרת מאשר הכנסיה המרכזית המפוארת, נוטר-דאם דה-פריס, שהייתה אז בשלבי בנייה והגדלה מתקדמים, היחידה שיש לה "רחובה של עיר" צמודה אליה, כפי שניתן לראות יפה במפה.
לאחר האירועים האחרונים מוכח ללא ספק כי אין לנו אלא לקבל את דעתו של תא-שמע - להאמין את עדותו של ר' הלל, ולהשלים עם כך שהשריפה אמש בכנסיית נוטר-דאם אינה אלא סגירת מעגל כפולה ומכופלת: משם הוצתו ספרי הרמב"ם ולאחר מכן נשרף התלמוד, ומשם יצאה אתמול הדלקה שכילתה את הכנסייה עצמה.
ותנוח דעתו של רבינו יונה גירונדי ז"ל.

--------
1.
י' בער, תולדות היהודים בספרד עמ' 485 הערה 60.
י"מ תא שמע, "חסידות אשכנז בספרד – רבנו יונה גירונדי האיש ופועלו", כנסת מחקרים ב - ספרד, עמ' 128-9, הערה 45.

[ברוז]

ייש"כ.

[א. חיים]

לדאבוני איני מכיר את החוקר אלון ברנד. אבל הספיק לי לקרוא את המחקר שהובא כאן בכדי לשער שאותו חוקר נכבד מעולם לא למד בעצמו בספרי רבינו יונה.
לפי עניות דעתי עכ"פ, מי שהבחין אך בשמץ מטוהר נפשו ומעשיו של רבינו יונה (עליו כתב הרמב"ן: איש האלוקים), יודע, שהמרחק בינו לבין שריפת ספרי המדע של הרמב"ם, ועוד מן האש שנלקחה מהטומאה בפאריז (כך כותב ר' הלל מוירונה!!! במאמר דלעיל מטושטשת מעט עובדה זו, ניתן להבין שם שמדובר בשריפת ספרי הקודש השניה שנעשתה ע"י הגלחים) - הוא לא פחות מאשר המרחק בין מזרח למערב.
מקובלים עלי דבריו של יצחק בער שר' הלל מוירונה ידע כיצד לפברק סיפורים. ולמי שחש לכבודו של חכם מתקופת הראשונים, הרי שכבודם של רבינו יונה ועוד מבעלי התוספות (שגם עליהם כתב דברים מופרכים, ואכ"מ) חשובים יותר.
דבריו של בער התחזקו במשך השנים על ידי כמה חוקרים שעסקו בענין, הם גילו שהיתה זו שיטה אצל מתנגדיהם של ר"ש מן ההר וחבורתו, הראשונים נהגו להעליל עלילות על האחרונים בכדי להכפיש את שמם בעיני הציבור. חלק מרכזי בעלילות היה שר"ש מן ההר ותלמידיו מדברים סרה ח"ו ברמב"ם ז"ל, בעוד שמלחמתו של ר"ש מן ההר היתה כנגד פילוסופים כופרים ותו לא. ואף ר"ש מן ההר בעצמו מתלונן על כך. ואכ"מ. כך שאין סיבה 'לחדש' שיחסו האוהד והמכבד של רבינו יונה כלפי הרמב"ם, כפי שעולה מספריו - 'לאחר חזרה נשנית'.
מעניינים דבריו של תא שמע כשהוא דוחה את דבריו של בער בענין זה. לדבריו, אפילו אם נקבל את דברי בער שביחס לפרטים מסוימים אכן מדובר בהמצאה, הרי ביחס לפרטים אחרים אין סיבה לפקפק בדבריו... כלומר הפרופ' תא שמע יודע להבחין בדבריו של בעל דמיון מה לקבל ומה לא.

מתנצל אם כתבתי בצורה חריפה מידי. אבל לדעתי אין מקום באתר המיועד בעיקרו לחרדים אנשי בית המדרש, בכדי שיכתבו בו דברים כמו המובאים בהודעה קודמת ללא סתירה.

כל הנ"ל אין בו כמובן הבעת דעה היכן התרחשו מעשי שריפות הספרים הנוראות. ואגב: ראיתי באיזה מקום שהיא התרחשה בכיכר העיריה בפאריס, הנמצא מרחק כמה מאות מטרים מן הכנסי' החרבה.
אלא שלמדנו משהו מדרכו של חוקר מודרני, מחד הוא כותב כמאמין מובהק הרואה בשריפת הטומאה - סגירת מעגל שמימית על מעשים נוראים שנעשו מאות רבות בשנים קודם לכן, ומכאן הוא כבר יכול להמשיך ו'לרדת' על רבינו יונה...

[א. חיים]

הרי לפניכם מאמר בענין, שנכתב לשם שינוי - בצורה שקולה (ולא שהכותב צריך להסכמתי).

[בברכה המשולשת]

הרי לפניכם מאמר בענין, שנכתב לשם שינוי - בצורה שקולה (ולא שהכותב צריך להסכמתי).

אכן, כדרכו המבורכת תמיד של המחבר נ"י.
לגופו של דבר, כמדומני שהשמחה הפשוטה על פגיעה בבית ע"ז (בוודאי בבית ע"ז כה גדול) היא גדולה מספיק גם בלי זה. (והנקמה על שריפת התלמוד ושאר העוולות והפשעים שעוללו לנו הגויים ימש"ו עוד תבוא אבכי"ר. וכן תהיה מפלת עדינה כמפלת צוענה)