המ"ב דן כשעשה צרכיו ורוצה ג"כ ליטול לסעודה אזי נוקט ליטול ולברך אשר יצר ושוב ליטול לסעודה ולברך ענט"י. שאם יטול לסעודה ויברך ענט"י ואח"כ המוציא ורק אח"כ אשר יצר אין לאחרה כ"כ
וז"ל [סי' קס"ה ב]
" ולהניח מלברך ברכת אשר יצר עד אחר ברכת המוציא ג"כ אין נכון שחיובה חל עליו מיד כשעשה צרכיו ואין לאחרה כ"כ "
ואני שואל מה הלחץ ? מ"ש משאר ברכות שלא חוששין לאחרם שתי דקות , וגם בורא נפשות חל חיובו מיד אחר שסיים לאכול ולא שמענו שאסור להמתין כמה דקות ולקרוא איזה ספר עד שיברך ומ"ש?
וחוץ מזה עי' מ"ב סי' ד סק"ג דהשתין בלילה י"א שיוכל לאמר א"י בבוקר ואלא דהשיג ע"ז כי שמא יצטרך עוד פעם ולא תחול הברכה על פעם הראשונה. וחזינן דבלאו חשש שיצטרך שוב, אזי יכל לדחות הברכה עד הבוקר