השבוע נזדמן לי לקרוא ולעיין בסוגיא זו דיששכר וזבולון - היינו שראובן העשיר תומך בשמעון הת"ח, וזכות תורתו של שמעון נזקפת גם לראובן.
אף כי נראה שהסכמת הפוסקים שמשכרו של שמעון לא נחסר אף שגם ראובן נוטל שכר, (וכמדומה שקראו ע"ז נר לא' נר למאה), מ"מ ממה שהבנתי גדולי הדורות ות"ח בעלי צורה נמנעו מעיסקא זו. יש ביכולתכם להחכימני בטעמם? והאם זה טעם על בסיס 'הרגש' או טעם הלכתי?
אבקש - באם אפשר - להתייחס לנקודה ספציפית זו, ולא להעמיס במובאות על הענין בכללותו.
בברכת גמח"ט