josephl כתב:הפדיון הוא לא פדיון הקדושה אלא חיוב מדין מתנות כהונה לתת ה' סלעים לכהן.
מקבל כתב:זה תלוי אם המצוה רק על האב או גם עליו...
מקבל כתב:לדבריך, בכל כסף שפרעו חוב יהיה קצת קדושה...
נחמן כתב: הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה ליתעביד בה מצוה אחרינא
חיים כתב:הכוונה לבכור פטר רחם שהלוי קדוש על ידו [כמבואר בפרשתינו, פרשת בהעלותך], ראו מג"א קכח, ז; שו"ע הרב קכח, י.
מקבל כתב:לדבריך, בכל כסף שפרעו חוב יהיה קצת קדושה...
נויירא כתב:קודם להבדל הברור ביניהם: הגדרת המצוה אינה העברת הכסף אלא סילוק החוב, ולא הגשת משקה אלא כיבוד האב, שאינם רק המטרה אלא גם הגדרת המצוה, בשונה מבלולב שהגדרת המצוה הינה להחזיק לולב [מין החפץ] לקשור תפילין וכדו', נמצא שהצווי מה' [וכמ"כ דין התורה] המתייחס למרכיבי המצוה עפ"י הגדרתה, כללה את האדם והלולב, את האדם והחוב, ואת האדם האב והכבוד, אך לא ליותר מכך [החילוק ידוע, ומשמש לסוגיות רבות], אם תעדיף להשתמש בלשונות מושאלים - כבישיבה - אז נאמר שהלולב חלק מהחפצא של המצוה.
ומעתה: החביבות בדבר שנעשה בו מצוה, חביבות לולב זה מרעיו, הינו בכך שהוא נמצא כהלולב שאליו התייחסה המצוה, הצווי [והדין], הוא היווה חלק ממרכיבי המצוה, בכך יוגדר שבו נעשה מצוה, או בארמית שאיתעביד ביה מצוה, ולא רק על ידו.
אף בנר שבת הגדרת המצוה אינה ליצור אור אלא להבעיר אש ופתילה, ובעירוב להניח מאכל לדיורים ולא ליצור דיורים, מאחר שבאופן כללי בדרבנן בדר"כ הגדרת המצוה נצמדת כמה שיותר ביחס הפעולה המעשית ולא המטרה - כידוע.
חכם באשי כתב:אסייע לך מדברי הראשונים האומרים, שכל דבר משאיר רושם, ואפילו אחרי שהלך ועזב.
הם רגילים להביא דוגמא ממים חמים שנתקררו, שיותר קל לחמם אותם שוב ממים שלא נתחממו ונתקררו.
איני זוכר היכן כתוב הענין, אך אם זכרוני אינו בכזיב הדבר נזכר בדרשות ר"י אבן שועיב.
ועתה קשה עלי החיפוש.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 466 אורחים