תקלה במידי דאכילה, היתכן?!

[זקן ששכח]

רש"י, חולין דף קטז ע"ב כותב:
ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר, וטועה הייתי בכך.
מתוך דבריו משמע כאילו אכל דבר איסור, והלא איתא (גיטין דף ז ע"א ועוד) השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כל שכן. ונתבאר הדברים בתוספות (שבת דף יב ע"ב) אומר ר"ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר.
לכאורה עידות רש"י על עצמו תמוהה, כיצד יתכן כזאת?

[קונה הכל]

מדובר שם באיסור ממש או בחומרא?

[זקן ששכח]

מדובר שם באיסור ממש או בחומרא?

וכי היה רש"י כותב והייתי טועה בזה אילו היתה זו חומרא ולא דין? ולעצם הענין, טוב יעשה מר אם יעיין בפנים. כרגע אין זה בידי.

[אוצר החכמה]

אני לא מבין הלא תוספות מביא מירושלמי על אמוראים אחרונים

[ווונדערלעך]

במסכת שקלים הביאוהו התוס' שם בחולין ה' ע"ב, אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, ואם כבני אדם אנחנו כחמורים ולא כחמורו של פנחס בן יאיר.
כלומר, לא כחמורו של פנחס בן יאיר שלא בא לידי תקלה במידי דאכילה. ואם האמוראים העידו על עצמם שלא הגיעו לדרגתו של חמורו של פנחס בן יאיר, ואיתרע לפעמים שבאים לידי תקלה, כל שכן רש"י יכול להעיד על עצמו שנכשל בכך.
חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.

[זקן ששכח]

חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.

האם אין צורך במקור לחידוש זה?!

[קונה הכל]

חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.

האם אין צורך במקור לחידוש זה?!

יתכן והמקור הינו הגמרא שהבאת, שצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה במידי דאכילה, ואשר על כן מוכרח שרש"י בעצמו לא נכשל...


ובאותו ענין מקשים על אדם הראשון שנכשל באכילה מעץ הדעת, והלא אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי דאכילה.

[שמואל ברמה]

לגבי אדם הראשון, וודאי הכוונה של חז"ל היא לשוגג.

[קונה הכל]

לגבי אדם הראשון, וודאי הכוונה של חז"ל היא לשוגג.

ומה היה אצל אדה"ר?

[יאיר]

אצל אדה"ר הוא ידע שהדבר אסור ואין זה נחשב שוגג..

[קונה הכל]

בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, עיי"ש.



אני ראיתי פעם תירוץ [כמדומני בספר אור דוד], כי תוס' בגיטין מביאים דהא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי דאכילה, היינו כשהמאכל אסור, אבל לא במקרה שהמאכל מותר ורק הזמן אסור, כמו אכילה ביו"כ או לפני הבדלה, שבזה עלולים להיכשל.
והנה למ"ד שעץ הדעת גפן היה, הרי שבשבת היה מותר לאדה"ר להשתמש בו בשביל קידוש, ואם כן האיסור היה בזמן ולא בעצם הפרי, ובזה לא אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה.

[ווונדערלעך]

חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.

האם אין צורך במקור לחידוש זה?!

בודאי שאין צריך מקור. מה החידוש כאן, וכי אם רש"י חשב עד היום שמותר ועכשיו חזר בו - זה מכריח שנכשל באכילה? אולי הוא בכלל לא אהב גבינות כאלו? ואדרבה, אתה שהקשית את הקושיא, אתה הוא שצריך קודם כל להביא ראיה שרש"י אכל, ורק אח"כ להקשות השתא בהמתן של צדיקים וכו'.

[זקן ששכח]

חוץ מזה יתכן מאד מאד לומר, שרש"י מעיד על עצמו שהתיר לאחרים, אבל יתכן שהוא עצמו לעולם נהג בזה איסור מצד איזה חומרות יתירות שהיה מחמיר על עצמו או משום מידת חסידות. ויש לזה דוגמאות הרבה בש"ס.

האם אין צורך במקור לחידוש זה?!

בודאי שאין צריך מקור. מה החידוש כאן, וכי אם רש"י חשב עד היום שמותר ועכשיו חזר בו - זה מכריח שנכשל באכילה? אולי הוא בכלל לא אהב גבינות כאלו? ואדרבה, אתה שהקשית את הקושיא, אתה הוא שצריך קודם כל להביא ראיה שרש"י אכל, ורק אח"כ להקשות השתא בהמתן של צדיקים וכו'.

אם רש"י החליט היום שהיתה זו טעות, האם אין הכוונה שהאכילה היתה אכילת איסור? אדרבה, אשמח אם תסביר את הענין.
ולתשובתך השניה, זו המשמעות הפשוטה של דבריו.

[ווונדערלעך]

אם רש"י החליט היום שהיתה זו טעות, האם אין הכוונה שהאכילה היתה אכילת איסור? אדרבה, אשמח אם תסביר את הענין.
ולתשובתך השניה, זו המשמעות הפשוטה של דבריו.

רש"י החליט שהיתה זו טעות, ובאמת האכילה היתה איסור כדבריך, אבל לא האכילה של רש"י. מי אמר שרש"י אכל?
"ולתשובתך השניה וכו', זו המשמעות הפשוטה של דבריו": מה שפשוט לך, לי פשוט שאינו כך. ובטח שלא פשוט עד כדי לעשות מזה קושיא.

[תולדות אדם]

הרי מדובר שם בדבר שיש בו מחלוקת הפוסקים ואף רש"י עצמו מביא שיש הפוסקים כך ובתחילה סבר רש"י לפסוק כמותם אך לבסוף חזר בו והורה לאיסור. כך שבכל אופן לא מדובר באיסור מוחלט.

[שמואל ברמה]

בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, ועיי"ש.

אין כוונתי לדברים הידועים באיסורם, אלא שבאבר מן החי זה היה בטעות. וכי אינך מבחין בין שוגג למזיד?! 

[איש_ספר]

בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, עיי"ש.אני ראיתי פעם תירוץ [כמדומני בספר אור דוד], כי תוס' בגיטין מביאים דהא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי דאכילה, היינו כשהמאכל אסור, אבל לא במקרה שהמאכל מותר ורק הזמן אסור, כמו אכילה ביו"כ או לפני הבדלה, שבזה עלולים להיכשל.
והנה למ"ד שעץ הדעת גפן היה, הרי שבשבת היה מותר לאדה"ר להשתמש בו בשביל קידוש, ואם כן האיסור היה בזמן ולא בעצם הפרי, ובזה לא אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה.

הא דעץ הדעת היה מותר בשבת ואדה"ר אכלה פגה כמדומה שאע"פ שנזכר הרבה אין לו מקור בדרז"ל.

[בנשק]

האוכל עפ"י הוראת חכם מסתמא אי"ז מאכ"א, ויל"ע בנדון דרש"י.

התי' על אדם הראשון, מלבד מש"כ איש ספר דאין לכך מקור, הרי הוא מביא לידי גיחוך כמבו' למעיין הישר.

[גלילי]

בכל המקומות בחז"ל מדובר בדברים ידועים כאיסור, כמו אבר מן החי, עיי"ש.אני ראיתי פעם תירוץ [כמדומני בספר אור דוד], כי תוס' בגיטין מביאים דהא דאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים במידי דאכילה, היינו כשהמאכל אסור, אבל לא במקרה שהמאכל מותר ורק הזמן אסור, כמו אכילה ביו"כ או לפני הבדלה, שבזה עלולים להיכשל.
והנה למ"ד שעץ הדעת גפן היה, הרי שבשבת היה מותר לאדה"ר להשתמש בו בשביל קידוש, ואם כן האיסור היה בזמן ולא בעצם הפרי, ובזה לא אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה.

הא דעץ הדעת היה מותר בשבת ואדה"ר אכלה פגה כמדומה שאע"פ שנזכר הרבה אין לו מקור בדרז"ל.

אם לא מקור, לפחות הסמיכו חידוש זה על המדרש.
הבאתי ממלקט למען לא אצטרך להרבות בציטוטים, ומן הסתם שבחומש אור החיים של "עוז והדר" הרחיבו בזה על אתר, ואינו תח"י.

[זקן ששכח]

האוכל עפ"י הוראת חכם מסתמא אי"ז מאכ"א, ויל"ע בנדון דרש"י.

התי' על אדם הראשון, מלבד מש"כ איש ספר דאין לכך מקור, הרי הוא מביא לידי גיחוך כמבו' למעיין הישר.

למה גיחוך? סבורני שעלינו להפנים שלא הכל אנו מבינים, ומכאן תשובה גם לכל מגיבי ספר קושיות. חוששני מאד מלהיות מלגלג על דברי חכמים.
ואגב, בזכרוני שחידוש זה מופיע בכתבי האר"י ז"ל

[יצג]

"מר קשישא" לבעל חוות יאיר:

מר קשישא.png (3.52 KiB) נצפה 7826 פעמים

"נשמת כל חי" למחבר בן דורנו:

נשמת כל חי.png (52.53 KiB) נצפה 7827 פעמים

[בנשק]

ר' זקן,
כמדומה שלא הבין כונתי.

לא דברתי על עצם האמרה שהותר לו לקידוש, אלא על ההיקש מזה לאיסור התלוי בזמן, דגם א"נ שהותר פ"א בשבוע עדיין האיסור הוא עצמי מחמת המאכל ולא האוכל, ופשוט.

[ווונדערלעך]

יישר כח ר' יצג, רק לנדוננו חבל מאד שלא הבאת את סוף דברי מר קשישא שסיים וז"ל: ומ"מ מגמרא דאין הקב"ה מביא תקלה וכו' לא קשיא עכ"ל.
ובאמת צ"ב בדבריו, אם לא קשיא מההיא דאין הקב"ה מביא תקלה. מאיזה צד כן קשיא? הרי מצינו בכמה וכמה מקומות שצדיקים נכשלו, דמש"ה הוצרכו התוס' לתרץ דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידם. וצ"ב.

[שמואל ברמה]

"מר קשישא" לבעל חוות יאיר:

מר קשישא.png

"נשמת כל חי" למחבר בן דורנו:

נשמת כל חי.png

ותמה אני, האם מזה שרש"י פסק שזה מותר זה יהיה מותר? איפה מצינו את זה, ואיך יקיש סנהדרין לרש"י?

[זקן ששכח]

ר' זקן,
כמדומה שלא הבין כונתי.

לא דברתי על עצם האמרה שהותר לו לקידוש, אלא על ההיקש מזה לאיסור התלוי בזמן, דגם א"נ שהותר פ"א בשבוע עדיין האיסור הוא עצמי מחמת המאכל ולא האוכל, ופשוט.

אם כן התנצלותי הכנה.
לעצם חילוקך, לדעתי אינו כן. שלכאורה זהו חידושם של בעלי התוס'.
אגב, משאר דברי לעיל איני חוזר. מעט ענוה לא הזיקה מעולם לאף אחד.

[שלימות]

רש"י, חולין דף קטז ע"ב כותב:
ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר, וטועה הייתי בכך.
מתוך דבריו משמע כאילו אכל דבר איסור, והלא איתא (גיטין דף ז ע"א ועוד) השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם צדיקים עצמן לא כל שכן. ונתבאר הדברים בתוספות (שבת דף יב ע"ב) אומר ר"ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר.
לכאורה עידות רש"י על עצמו תמוהה, כיצד יתכן כזאת?

ראשית, מר"ת לכאו' ל"ק מידי דהא שיטת רש"י גופיה לא כן עי' חולין ה: דפי' וז"ל היאך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע"י שוגג שום דבר עוון.
משמע להדיא דלאו דוקא במידי דאכילה.
ומעתה ק' טפי. אך י"ל דחזי' שיטתו דע"י שוגג אין בא תקלה אך בחולין קט''ז לכאו' אי"ז נקרא שוגג דהביא חלב גמור הוא מדתנא במתני' וכו'
ותניא נמי וכו' ואולי חשיב כשגגת תלמוד.
ובודאי שלא מוכרח שרש"י הק' אכל דבר איסור וכמו שכ' קודמי

[בברכה המשולשת]

יש על כך מאמר בקובץ הכי אתמר (מצוי באוצר) חוברת ב

[קראקובער]

לא כל כך מובן מה השאלה, הרי רש"י לא אחז את עצמו כצדיק ואולי כלפי האמת כילדותיה מסתברא ואם השאלה כלפי דידן שנפסוק הלכה שמותר כו'"ע מודים שאי אפשר לפסוק על סמך זה שצדיקים אין הקב"ה וכו'