האם כל מעשי לבן מתפרשים כתכלית לרעה?

[היא שיחתי]

לדוגמא אמרו חז"ל שויחבק לו וינשק לו שחיפש ממון


האם למשל מה שכתוב לבסוף שנישק לבניו ובנותיו, האם כאן היא כן תכונה חיובית?

עוד הסתפקתי, האם יש בזה הכלל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו? כלומר שבאמת חיבב את יעקב עקב היותו אחינו ולכך חיבק לו?

[בן החבורה]

בפירוש מתנות כהונה על המדרש רבה שם פירש דהמדרש מדייק דהוה ליה למכתב ויחבקהו וינשקהו וכתב ויחבק לו וינשק לו משמע להנאתו ומלת לו קאי על לבן.
ולפ"ז אין המדרש שולל אפשרות שנישקו לחביבותו אלא דרשא הוא דורש וממילא י"ל ג"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכן וינשק לבניו ולבנותיו מתפרש בפשטות נשיקות של חיבת אב לבניו ובנותיו.

[הבטחתי]

זה לשון הרמח"ל בסוף מאמר על ההגדות


וזה מפני כלל שבידם, שבמעשה הצדיקים כל מה שיש לדרוש לשבח צריך לדרוש לשבח, וברשעים להפך, שכך היא הקבלה שכוונתו של הבורא ית' במלות שהכתיב היתה לרמוז על כל פרטי הרשע של הרשעים ולבאר כל חלקי גנותם, ולהפך בצדיקים להעלים כל מה שאפשר שיהיה בהם מהגנאי, ולבאר כל מה שבשבחם. ומי שרוצה לדרוש דרש אמיתי, צריך שילך לשיטת הכותב, שאז יסכים לדעתו, וזה פשוט

[מאירי]

לדוגמא אמרו חז"ל שויחבק לו וינשק לו שחיפש ממון


האם למשל מה שכתוב לבסוף שנישק לבניו ובנותיו, האם כאן היא כן תכונה חיובית?

עוד הסתפקתי, האם יש בזה הכלל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו? כלומר שבאמת חיבב את יעקב עקב היותו אחינו ולכך חיבק לו?

שמעתי שואלים מנין באמת שלא נישק ליעקב באמת, ומיישבים להוכיח מהא גופא שבסוף הפרשה חזינן שנישק רק לבנותיו ולא נישק ליעקב... הרי סופו הוכיח על תחילתו שלא היה משום "אהבה" אלא נטו להוציא ממנו ממון, אם בעצם החיבוק או דרך חנופה ומשלא מצא כלום בטל דבר בטלה אהבה..

[מאירי]

דבר מעניין שהתחדש לי מה שניתן "ללמד זכות" על לבן... כמבואר במדרש רבה, שאסף לבן לאנשי מקומו ודרש בפניהם היות ויש להם מחסור במים ורק בזכות יעקב יש מים א"כ יש צורך לגרום לצדיק להישאר בינינו כדי שלא יפסיק הברכה במים, ולכן רימהו לבן והחליף רחל בלאה וכו' כדי שימשוך זמן כמה שיותר... בנוסף לכח משכונות מכולם שלא יגלו זאת, ומה חשבתם עשה עם המשכונות? לקח אותם וקנה בהם כל צרכי החתונה...
כנראה שאצל לבן אין תקף הכלל ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" כל אמירה וכל מעשה כולל רמאות לשמה! ולא לחינם טורח התורה לספר זאת, אין מקום בתורה לסיפורי אהבה של לבן...

[ראש חכם]

מה שנראה לי על דרך דרש.
כתב האור החיים הקדוש (בראשית פרק כד): 'את היי לאלפי רבבה' וגו'. טעם אומרו 'את', פירוש, אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק יהי רצון שיצאו ממך. ויותר היה טוב להם שלא יהיה הדבר ולא יקום והבן כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב ולו יהיה בנו ובתו, עכ"ל. ויל"ע מה הכריחו לפרש כן ולא כפשוטו שבירך אותם כברכת אב לבתו. ויל"פ שהאוה"ח הק' לשיטתו, דהנה בפרשת לך לך כתב וז"ל: ויש לשאול למה שינה לשונו בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם לקללתו. הטעם הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה' לאור אותו וכו' עיי"ש הטעם. נמצא שכל מי שמברך את אברהם אבינו וביתו אחריו - מקדים הקב"ה לברכו כדי שהברכה תצא מאיך שכבר התברך מהקב"ה. והנה אמרו חז"ל בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה', מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות, ע"כ. וא"כ לדבריו לא יתכן שלבן אכן התכוון לברך אותה, שהרי א"כ היתה מתלווה ברכת הקב"ה לברכתו, ולא יתכן שהיתה עקרה אחרי שהקב"ה בירך אותה, ועל כרחך שלא התכוון לברך אותה.

[איש רגיל]

מה שנראה לי על דרך דרש.
כתב האור החיים הקדוש (בראשית פרק כד): 'את היי לאלפי רבבה' וגו'. טעם אומרו 'את', פירוש, אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק יהי רצון שיצאו ממך. ויותר היה טוב להם שלא יהיה הדבר ולא יקום והבן כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב ולו יהיה בנו ובתו, עכ"ל. ויל"ע מה הכריחו לפרש כן ולא כפשוטו שבירך אותם כברכת אב לבתו. ויל"פ שהאוה"ח הק' לשיטתו, דהנה בפרשת לך לך כתב וז"ל: ויש לשאול למה שינה לשונו בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם לקללתו. הטעם הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה' לאור אותו וכו' עיי"ש הטעם. נמצא שכל מי שמברך את אברהם אבינו וביתו אחריו - מקדים הקב"ה לברכו כדי שהברכה תצא מאיך שכבר התברך מהקב"ה. והנה אמרו חז"ל בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה', מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות, ע"כ. וא"כ לדבריו לא יתכן שלבן אכן התכוון לברך אותה, שהרי א"כ היתה מתלווה ברכת הקב"ה לברכתו, ולא יתכן שהיתה עקרה אחרי שהקב"ה בירך אותה, ועל כרחך שלא התכוון לברך אותה.

יפה מאד. דפח"ח.

[שפה ברורה]

מה שנראה לי על דרך דרש.
כתב האור החיים הקדוש (בראשית פרק כד): 'את היי לאלפי רבבה' וגו'. טעם אומרו 'את', פירוש, אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק יהי רצון שיצאו ממך. ויותר היה טוב להם שלא יהיה הדבר ולא יקום והבן כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב ולו יהיה בנו ובתו, עכ"ל. ויל"ע מה הכריחו לפרש כן ולא כפשוטו שבירך אותם כברכת אב לבתו. ויל"פ שהאוה"ח הק' לשיטתו, דהנה בפרשת לך לך כתב וז"ל: ויש לשאול למה שינה לשונו בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם לקללתו. הטעם הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה' לאור אותו וכו' עיי"ש הטעם. נמצא שכל מי שמברך את אברהם אבינו וביתו אחריו - מקדים הקב"ה לברכו כדי שהברכה תצא מאיך שכבר התברך מהקב"ה. והנה אמרו חז"ל בראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס: 'אחותנו את היי לאלפי רבבה', מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק, שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה פירות, ע"כ. וא"כ לדבריו לא יתכן שלבן אכן התכוון לברך אותה, שהרי א"כ היתה מתלווה ברכת הקב"ה לברכתו, ולא יתכן שהיתה עקרה אחרי שהקב"ה בירך אותה, ועל כרחך שלא התכוון לברך אותה.

לא הבנתי כוונתך, הלא מה שביאר האוהחה"ק בואברכה מברכך, היינו שהקב"ה מברך את המברך עוד לפני שבירך את אברהם. וא"כ עדיין אין הכרח שלבן לא נתכוין לברך, שבאמת הוא כיון לברך, ומהאי טעמא הוא נתברך מהקב"ה לפני ברכתו, ועכ"ז לא רצה הקב"ה שיאמרו האוה"ע תפלתינו עשתה פירות, ע"כ לא נפקדה מכח ברכת לבן עד שהתפלל יצחק