בספר "דברי ישעיהו" מהג' ר' ישעיהו חשין, אשר י"ל בשנת תשט"ז, בסופו, ברשומת זכרונות עמ' ד, מובא מעשה בהג"ר שמואל סלנט זצ"ל וז"ל: ר' יעקב סופר ז"ל היה ת"ח מופלג ומקצועו סופר סת"ם, והיה סופר הגיטין אצל רבה של ירושלים הגאון רש"ס זצ"ל, אפיזודה מענינת מסופרת בקשר עם עבודתו בכתיבת סת"ם: ארעה פעם שאלה בנוגע 'לשם' בס"ת שהיה טעון תיקון אלא שהיה חשש של מחיקה, אפשר היה להתיר, רק מחשש מורא השם הנכבד והנורא קשה היה להוציא פסק. וכשהובאה השאלה לפני הגרש"ס, ציוה להביא לפניו את השאלה בפורים ויתירה, כי מחמת בסומי אפשר למצוא צד היתר בדבר". ע"כ.
האמנם? לפסוק הלכה בשעה כזו? להתיר למחוק ולתקן שם בשעת בסומי?
היש מי המכיר מקור נוסף למעשה זה.