רש"י מבהיר דביצי כינים הינן מין נפרד וזהו דוחק לשוני כמובן, הנה ביאור מפליא לתלפיות שמצאתי, ותו"ד דהינם באמת כפשוטו אך מיוחסים כמין נפרד מפאת חשיבותן.
מה יגידו החכמים והמבקרים ? (נא ונא השחיזו את טענותיכם...)
ציטוט מכאן ועד גמירא: מתוך http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp? ... =1364#R_13
עי' היטב בסוגיא בשבת ק"ז ע"ב
ובפשטות הסוגיא היה אפשר להבין שבהו"א הגמ' חשבה שכינה מפו"ר כי באה מביצים כמו מה שאמר רב במס' ע"ז שהקב"ה זן ביצי כינים כו', אך במסקנה "ביצי כינים" זה סוג חיה שבאה מפריה ורביה, אך כינים לא. דהיינו: הכינים לכאורה לא קשורים לביצים, ומתרבים מעיפושים וכדומה אך לא מביצים. ולכאורה לא ראו חז"ל שיש לכינים ביצים.
אך פשט זה קשה להולמו מהרבה סיבות:
א. רש"י בע"ז ג' ע"ב מבאר כמסקנת הגמ' בשבת: ביצי כינים: מינא הוא דמתקרי ביצי כינים, ודקין הן, והוא אינב"א בלשון ארמית, ובלע"ז: לינטרי"ס. והנה בכל המלונים של צרפתית עתיקה, ובשפות שונות עד היום מבארים לינטרי"ס: ביצי כינים, דהינו: הביצים של הכינים. לא חיה מיוחדת שלא קשורה לכינה. וכל גוי בזמן רש"י דיבר בשפתו הלועזית על "הביצים של הכינים" שבראש ילדיהם, וזו כוונת הגמ' לרש"י. א"כ למסקנת הגמ' בשבת "ביצי כינים" הם "ביצי כינים" כפשוטו, אלא שנקראים מין בפני עצמו, כפי שיבואר לקמן.
ב. הרי ביצי הכינה נראות גם בימינו, א"כ דוחק לבאר שבימינו יש לכינים ביצים ופעם לא היו להם. וראיתי כמה ביאורים של מפרשי ימינו למה לא ראו בזמן חז"ל את הכינים ובימינו רואים: כי הביצים היו אז יותר קטנות, וזה דחוק, וי"א כי הראש היה יותר מלוכלך ולא הבחינו, וזה הבל, וי"א כי לא ידעו שנקודות לבנות אלו הן ביצי כינים, וזה הבל הבלים. ורק הביאור שאין כינים אלה שבראשינו אותם הכינים של פעם מסתבר, אך דבר זה צריך לכאורה לראיה.
ג. מדוע יקראו לחיה ביצי כינים. בהכרח משום שיש לה קשר לביצי כינים.
ד. בנזיר ל"ט ע"א מובא על "אינב"א" שהיא גדלה על הראש בשורש השיער, ויש לה קצת חיות לגלוש ממעלה השיער חזרה לשורש אם השיער מעלה אותה, כדי להיות סמוך לבשר. וכשהיא מתה היא נופלת כלפי ראש השיער, עי"ש רש"י ותוס'. וגם שם מבאר רש"י לינטרי"ש. והדברים בגמ' מסתברים גבי ביצי הכינים המצויות ולא לגבי איזו חיה לא מוכרת. והסוגיא מבוארת רק אם הכוונה לביצים של כינים שלא נעים ונדים ממקומם, אלא רק יכולים להחליק על השערה באיטיות של גידול השערה, כל זמן שהביצה "חיה".
ה. הראשונים האחרים המבארים את הסוגיא בנזיר, תוספות והרא"ש, מבארים גם כן שהכוונה ל"ביצי כינים" בלא לכתוב בשום מקום שהכוונה ל"סוג בעל חי". גם ה"מתרגם" [לאידיש] בסוף מסכת נזיר [עמ' 132] מבאר את המילה לינטריש: "ניססע" שהוא מביצי כינים. גם כל המלונים לארמית מבארים "אינב"א": ביצי כינים.
ו. אביי במס' שבת סבר שהכוונה לביצי כינים בעצמן, ודוחק לומר שחולקים האמוראים מחלוקת מציאותית אם יש ביצים לכינים אם לאו.
ז. הר"ח בשבת שם [פרוש לזה הוא לא במקום אלא בק"ח ע"א] כתב בביאור שאלת אביי לר' יוסף: "אלמא יש ביצים לכינים, והן בלשון ארמית "נכי" ובלשון ישמעאל "ציבאן". ומשמע שגם למסקנה יש לכינים אלו ביצים.
מסקנה מהשאלות: גם חז"ל, גם רש"י וגם כל העולם כולו ידעו שיש ביצים לכיני הראש. ובדיוק כמו בימינו.
א"כ צ"ב: מהו שכותבת הגמ' ש"ביצי כינים" הוא מין בפני עצמו, אך כינה אינה פרה ורבה ע"כ מותר להורגה בשבת.
ונראה הביאור בס"ד בזה כך:
אביי מקשה: ממה שכתוב שהקב"ה זן ביצי כינים: משמע שיש פו"ר בכינה. ורש"י מבאר "ביצי כינים": קס"ד כינים קטנים כשיוצאים מביציהן. דהיינו: השאלה של אביי היתה אם הכינים שעכשיו בקעו נקראו ביצי כינים בקטנותם על שם שיצאו עכשיו מהביצה, זה מראה על לידה על ידי פו"ר, כפי שנבאר לקמן מדוע. כי אביי סבר שפשטות המאמר היא תזונה ליצור שכבר חי, ויצור חי הנקרא ביצי כינים הוא ודאי הכינה שיצאה עכשיו מהביצה!
ודוחה הגמרא [ר' יוסף]: שאין זו כוונת המאמר, אלא שהקב"ה זן מין הנקרא ביצי כינים, שהן הביצים של הכינים עצמן, ובכל זאת אין ראיה שלכינה יש פו"ר, כפי שנבאר למה בהמשך. [שהרי "מין זה" הוא מה שאפילו הגויים קוראים בלועזית ביצי כינים, כשכוונתם: הביצים של הכינים]. וביצים אלו עצמן, עוד לפני היותן לכינים, הקב"ה זן אותן, והן מין בפני עצמו גם לפני שנולדות מהביצים כינים! והכינים הנולדות אח"כ לא נקראות על שם ביצי הכינים משום שיצאו עכשיו מביצים אלו כדרך הנולדים הרגילים מביצה ע"י פו"ר. וזה שאין הכינים הנולדות נקראות ע"ש הביצים עושה שאין ראיה שהכינה נולדת בפו"ר.
כיצד?
הרי צריך ביאור היאך הגיעו הכינים החיות מביצי הכינים, כי בהכרח יש קשר בין השניים, גם ממה שנראה מהשם "ביצי כינים", שהן הביצים הקשורים להווית הכינים. וגם כי הכינים החיות במציאות מגיעות בסמיכות זמן ובסמיכות מקום לביצי הכינים. אלא שזה שביצי הכינים גורמות להיווצרות הכינים החיות, לאו בהכרח בגלל שהכינה החיה יוצאת מהביצה של הכינה בדרך הרגילה של פו"ר. אלא ישנן כמה אפשרויות אחרות, והגמ' כיוונה לאחת מהן או לכמה מהן או לאפשרות אחרת הדומה לאלו:
1. האפשרות הכי קיצונית: הכינה לא יוצאת כלל מהביצה הנמצאת בסמוך לה, אלא שביצי הכינה מזרזות את התפתחות הכינה מהעיפוש, שעל ידי חומרי הביצה והעיפוש גדלה הכינה. אך אין הכינה יוצאת מהביצה עצמה, אלא מסתייעת בגידולה ע"י הביצה. וזו אינה פו"ר.
2. הכינה אמנם יוצאת מהביצה עצמה, אך לא נקראות הכינים הקטנות הנולדות "ביצי כינים" כי אין גידולן מהביצה כמו שאר החיות הגדלות מהביצה, שאצל שאר חיות הביצה נותנת לבעל חי הגדלה ממנה את כל חיותה. ואילו הכינה גם כשהיא בביצה היא תלויה בזיעת האדם גם כן. על כן כשהיא נולדת אינה נקראת "ביצת כינה" כמו שהגמ' סברה בתחילה, כי אין כל הוייתה מהביצה. ואילו שאר חיות מקבלות כל חיותן מהאם ומהביצה. וזה חסרון ב"פריה". לא נוצר ה"פרי": היא הכינה, רק מהביצה כמו שאר חיות.
אך אפשר שהחסרון הוא ב"רביה". כי גם אחר הלידה הכינה תלותית כל חייה במאחסן יותר מכל חיה אחרת בעולם [עי' לקמן ציטוט באנגלית]. ועי' ברד"ק ברא' א' כ"ח שמבאר "פריה": הולדה, "רביה": הגידול, וכן ברשב"ם שמות א' ז': פרו בהריון, וירבו: גדלו ונעשו הקטנים גדולים. שבשאר מינים הולד פרה ורבה רק מהאם, תחילה בבטן, בביצה הבאה מהאם, או היניקה, ובסוף הולד עצמאי להשיג מזונו לבד, והרי כל גופו וראשית הוויתו מהאם. משא"כ הכינה הזקוקה בכל שלביה, גם בביצה וגם כולד, לתוספת מהחוץ למען גידולה! לכן זה נחשב שהוויתה וגידולה גם מהזיעה, עיפוש וכדו' המזינים אותה. ואין זה כדרך האילים.
3. כנ"ל, אלא שהזיעה מזינה את הביצה והביצה את הכינה שבתוכה. ואין זה פו"ר כשאר החיות עם ביצים, שהביצה משמשת מקום גידול מושלם לולד, במקום הרחם שביונקים.
מקור ל2 ו3:
The blood-sucking lice are regarded by entomologists as being the most parasitic of all insects, because there is no free-living stage in the life-cycle at all. Even the eggs are on the host, and the insects are born, live, and die on the host.
Dermatologic Clinics Volume 16 • Number 4 • October 1998 page 843
John W. Maunder MA, PhD, MSc, FRES, FRSH
Medical Entomology Centre, Fulbourn, Cambridge, United Kingdom
4. הביצה עצמה הרי ניזונה מחומרים שבזיעה, א"כ יש בה כעין "חיות עצמית" שאין בשאר ביצי החיות. כגון מה שיכולה להיתפס בשערה, ואולי יכולה לגלוש לאט על שערה [כאפשרות בסוגיא במס' נזיר] וכדו'. לכן זה נקרא "מין ביצי כינים", דהיינו יש חשיבות עצמית לביצת הכינה עד שהוא מין בפני עצמו, ובמאמר מהגמ' ממס' ע"ז נאמר שהקב"ה זן אותה כבריה עצמאית, ואינה טפלה והכנה לכינה עצמה. [ומעניין שאלו הביצים היחידות שיש להן שם בפני עצמן בכמה שפות שראיתי: ארמית, צרפתית, ספרדית ואנגלית. והרי אין שם מיוחד לא לביצת התרנגולת (אלא: ביצה של תרנגול) ולא לביצת הלטאה ולא לשאר ביצים, ולמה לכינה יש? אלא שהאנשים מעולם החשיבו אותן כבריה בפני עצמה!]. ולכן זה דומה ללידת סוג חי אחד מסוג חי אחר [לא כיונק שמוליד אותו החי מאותו החי, או כמטילי ביצים אחרים שהביצה כמתה וטפלה או למטילה אותה או לולד שיוצא ממנה].
הצד השווה שבכל הביאורים האלה הוא שיש עוד גורמים המשתתפים ביצירת הולד מלבד הביצה. וזה מתבטא בזה שלא קוראים לכינים הזעירים ביצי כינים, כי לא מהביצים בלבד גדלו. וזה חסרון או בפריה [הצורה שיוצא הפרי=הולד] או ברביה [הצורה שגדל ומתרבה הכינה: לא מהביצה לבד ולא מעצמה אחר שיוצאת מהביצה, אלא תלויה תמיד במאחסן] או בשתיהן.
ובזה היא שונה משאר החיות.
והגמ' במס' שבת אומרת שבזה מודים כולם שאין נטילת הנשמה של כינה פחותה מזו של אילים, ולכן לר"א חייב מי שהורגה. אך אין הפו"ר דומה לשל האילים.