הודעהעל ידי ישראל הר כסף » ד' אוקטובר 13, 2010 10:13 pm
העתקה ממחברתי בלי לבדוק כרגע את אמיתות ושייכות הדברים.
דבר ידוע הוא שהקב"ה לא מנסה אדם בדבר שהוא לא יכול לעמוד בו. צ"ב א"כ מה הענין לנסות אותנו, הרי הקב"ה יודע שאנחנו יכולים לעמוד בניסיון, ומה צריך יותר מזה? מה מועיל מה שנעשה בפועל, יותר ממה שעבדנו עליו בעיקרון, רק שלא התנסינו בו בפועל.
ואם תאמר, הרי חלק ממטרת הבריאה היא שלא נקבל שכר והטבה מאת הבורא חינם , וא"כ זה שבעיקרון יכול לעמוד אבל לא עמד בפועל, הרי זה קבלה בחינם, "נהמא דכיסופא", זה ודאי אי אפשר לומר, כי למצב זה שידוע לפני הקב"ה גודל כוחותיו לעמוד בניסיון, הגיע בכוחות עצמו ובמאמציו האישים, א"כ מה הענין להוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל?
בגמ' נדרים בסוגיא של חולי וביקור חולים, הובאה מימרא לגבי חולה שהבריא "אף חוזר לימי עלומיו"וענין זה מובן במציאות, כמו בספורט שהפעלת הגוף במאמץ לא מחלישה את הגוף, אלא להיפך מעוררת את כוחות הגוף לפעול ביתר שאת וביתר עוז וברעננות, וכך נהיה יותר חזק ויותר בריא, כך בחולי הגוף, החולי מאלץ את כל כוחות הגוף להילחם בחזקה במחלה, וע"כ אם באמת הגוף ניצח את המחלה הוא נהיה יותר חזק ובריא, והיינו ש"חוזר לימי עלומיו" ומה שאנחנו לומדים מכאן זה שכח התנגדות הוא טוב בכל דבר, וגם אם זה לא כ"כ נעים, אבל זה מציאות שמועילה לנו, ובסוף מביא תועלת(רק אם ניצח,כמובן.)
ונראה שאותו הדבר בניסיון רוחני, כל כח מתנגד טוב לנשמה, כי ע"י ההתגברות נהיה יותר חזק ממה שהיה קודם לכן, וע"כ נראה לחדש שענין הניסיון כשמו כן הוא, כידוע-מלשון "נס" -דהיינו דבר גבוה ומרומם, אינו ענין של מבחן אם יכול לעמוד בקושי, אלא נועד להעלות את האדם ולאלצו להוציא את כוחותיו לפועל, וממילא הם מתחזקים.
וזה שאמר דוד המלך ע"ה "בחנני ה' ונסני- צרפה כליותי וליבי", והם ב' בקשות,כי ע"י הניסיון לא רק נבדק האדם ונבחן, אלא גם נצרף, דהיינו שמסלק ע"י המאמץ להתגבר את כל הכוחות הרעים שיש באדם, שהם כוחות היצר הרע וחילותיו, וכמו חידקים לא טובים שמסולקים מהגוף ע"י המלחמה בכח המתנגד-המחלה, כך הניסיון כמחלה לנפש, וע"י המלחמה נהיה יותר "בריא" במצבו הרוחני.
ולפי"ז משתנה המבט על המושג "ניסיון" מן הקצה אל הקצה, כי אם ענין הניסיון הוא רק בדיקה ומבחן, אז ההרגשה היא שבעיקרון עדיף בלעדיו, ועבודת ה' הנעלה היא רק בהשקט ובטח, בלי טרדות והפרעות, רק שאם יש "הפרעה" זהו מבחן שהוא נאלץ להתגבר עליו שלא ברצונו, אבל עכשיו אנו מבינים שה"הפרעות" האלו הם טובתינו ותכלית חיינו, וכמו שלא נרחם על הספורטאי שמתאמן ומתאמץ בחדר כושר, ולא נציע לו לנוח קצת כי מבינים שזה לתועלתו, כך בניסיון רוחני אנו לא מחפשים חיים קלים, אלא חיים של עליה בלתי פוסקת.
ואולי בזה מבואר מה שרצה יעקב אבינו לישב בשלוה, ואמר לו הקב"ה דיין לצדיקים שמקבלים שכרן לעוה"ב שרוצים שלוה גם בעוה"ז, מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, וכולם מתקשים בזה- וכי ביקש שלוה למנוחת גופו, הלא ודאי רצה רק מנוחת הדעת לעבודת ה', ולהנ"ל מבואר כי אין מצב הניסיון וכח המתנגד מצב של "בדיעבד" אלא צורך מוכרח לכל מי שמבין מהו שכר לעוה"ב ששוה כל מאמץ להתגבר על נסיונות תמידיים, ושרק עי"ז יגיע מושלם יותר לעוה"ב, וכמו הספורטאי שלא הגיע לשיא שלא לטובתו הוא לישב בשלוה.