הרמב"ם בפתיחה למורה נבוכים כותב:
"הם (חז"ל) הרבו במשלים ועשׂאום שונים במין ואף בסוג.
הם חיברו את רוב המשלים כך שהמטרה אותה מתכוונים להסביר תהיה בראשית המשל, או באמצעיתו, או בסופו, כאשר אין בנמצא משל המתאים מראשיתו ועד סופו לדבר אליו מתכוונים מראשיתו ועד סופו. או שהעניין אותו רוצים ללמדו למי שהם מלמדים אותו, אף שהוא עניין אחד בעצמו, הושׂם במשלים רבים רחוקים זה מזה.
עמוק ומעורפל יותר הוא כאשר משל אחד עצמו משמש משל לעניינים שונים: תחילת המשל מתאימה לעניין אחד וסופו לעניין אחר.
יש שכּל המשל יהיה משל לשני עניינים הקרובים זה לזה במינה של אותה חוכמה. " (מהדורת מיכאל שוורץ)
האם מישהו יכול להביא דוגמאות לשתי המקרים האחרונים
שאותו המשל משמש לשני עניינים שונים, לעניין אחד מתחילת המשל ולעניין שני מסופו.
שכל המשל כולו משמש לשני זהה לשני עניינים קרובים אבל כנראה מאותו התחום)